# שכא

> מקור: https://rabenu.app/books/avney-esh/321/

הכל מודים שעקר הוא התכלית. והכל מכרחים להודות שכל מי שהוא משתדל ביותר וסמוך יותר אל התכלית הוא ראוי להיות ראש ומלך על הכל. אך מעת שהרוח סערה הגדולה בלבל והפך את העולם לגמרי וכו', אזי נתבלבלו כל העולמות ונתהפכו מסדרן האמת, וכל אנשי העולם נתבלבלו ונתפרדו ונחלקו לכתות כתות לענין החקירה מה הוא התכלית. וכל כת וכת נתעו ונבוכו מאד מאד על ידי תאוותיהם הרעות בדעות זרות שלהם וסברות בדויות וכזביות, עד שנשתבשו וטעו מאד והפכו האמת מהפך אל הפך.

קצת מהם אמרו שעקר התכלית הוא כבוד, להיות רודף ביותר חס ושלום אחר הכבוד ולהשיגו. כי יש בני אדם שלהוטים ביותר אחר הכבוד ורודפים אחר הכבוד מאד וכו', זה רוצה להתכבד על ידי עשירותו וכו', וזה רוצה להתכבד ולהתיקר על ידי תורתו ועבודתו וחותר כל ימיו שיהיה נתקבל לרבי ומנהיג. ומה שבאמת אדרבא, הדבר הוא בהפך ממש, כי עקר תכלית כל הבריאה הוא רק כבוד ה' יתברך ותורתו וצדיקיו האמתיים, שאי אפשר לזכות לזה כי אם כשממעטין בכבוד עצמו לגמרי ובורחים מן הכבוד לגמרי באמת, ויודעים פחיתותו ושפלותו, והוא נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד, ומשתדל ומתיגע כל ימיו להרבות כבוד המקום שהוא כבוד התורה והצדיקים האמתיים ומבטל כבוד עצמו באמת לגמרי: (שם)