# (קו)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/106/

רבי מענדלי ליטוויק ז"ל, היה גר באומן והיה אחד מגדולי תלמידי מורנו הרב ר' נחמן מטולטשין ז"ל, עובד ה' בכל לבו ונפשו, (הוא בא מעיר "האמעל" ששם היו הרבה מאנשי ליטא ולכן היה מכנה בשם רבי מנדלי ליטוויק כי מבטאו היה ליטאי), וכיתר אנשי שלומנו בזמנו סבל גם כן מהמתנגדים שרדפו וחרפו וגדפו וסקלו באבנים את אנשי שלומנו, פעם אחת פגע בו בחטף אבן בגופו מהמתנגדים והכאיב אותו מאד, והרים את האבן וצעק בשמחה: "איי איי אדומיט, אדומיט, עס איז אלץ כדאי פאר דעם רעבנ'ס זאך". (איי איי יהלום, יהלום, כל זה כדאי עבור ענין רבנו ז"ל). והסביר שהכל כדאי בשביל ההתקרבות לרבנו ז"ל. וזה גם כן נחשב בגדר יסורים של אהבה שמרבים שכרם לעולם הבא כמאמר חז"ל. וזהו אחד מהדברים שבאים דייקא על ידי יסורים. וכמו שאמר רבנו ז"ל למוהרנ"ת: "סי וועט נאך אויף דיר אסאך איבער גיין" (עוד יעבר עליך הרבה). (שמעתי מידידנו החסיד רבי בן ציון אפטר ז"ל ומרבי איטשע מאיר קורמן ז"ל ואחר כך גם מר' לוי יצחק ז"ל ומר' אליהו חיים רוזין ז"ל)

אמר הכותב: כמדמה לי ששמעתי שלקח את האבן למשמרת שהאבן הזאת תהיה לעד שסבל בשביל רבנו ז"ל. (כאמור: אבן מקיר תזעק). וראה במכתבי רבי יצחק בן מוהרנ"ת ז"ל שכותב שם בנסיעתו לחברון: הגם שנזרק עלינו (מהערבים) קצת "אבנים טובות", רק היה בחסד...