# (יא)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/11/

מוהרנ"ת ז"ל במכתביו בספר עלים לתרופה תחלת שנת תקצ"א מתאר כמה פעמים נוראות המחלה שנקרא "חלירע" רחמנא לצלן. וכותב שם במכתב ל"ד: והנה זה יותר מב' שבועות אשר בערה אש ה' בכמה וכמה נפשות הקדושות שנעדרו הרבה באלו הימים המעטים, המקום ירחם ויאמר למלאך הרף וכו'. עין שם בכמה מכתבים מהמחלה הנוראה הזאת.

והנה בתקופה הזאת, ארע בליל שבת אחד בשעת הסעדה, כשהגיע מוהרנ"ת ז"ל לומר בתפלת "ויהא רעוא" - "ויזמין ויתייהב לנא מזונא ופרנסתא טבתא בלי צרה ועקתא וכו'", באמירתו זאת התלהב מאד מוהרנ"ת וחזר כמה פעמים על המלים האלה בהתעוררות רבה שלא כדרכו, ופרץ בבכי ובדמעות שליש, ונבהלו היושבים בשלחן ולא הבינו מה קרה לו, עד שנרגע והסביר בספורו שבשבוע זאת רצו אליו הרבה אנשים עם פדיונות להתפלל עליהם על המחלה הנוראה הזאת אשר נגע בביתם רחמנא לצלן, ולכאורה היה לו מזה פרנסה טובה וצריך לשמח על זה, אבל איך לא תבכה נפשי על פרנסה כזאת הבנויה על צרות ישראל וסבל יסוריהם רחמנא לצלן, ועל כן לא היה יכול להתאפק מלבכות על צרות ודמעות ישראל ממחלת החלירע רחמנא לצלן ושאר יסורים וחלאים הממציאים לו פרנסה מהפדיונות, ולכן השתפך נפשו בבכי על זה, ובקש מהקדוש ברוך הוא הזן ומפרנס במלים אלו: "ויזמין ויתייהב לנא מזונא ופרנסתא טבתא בלי צרה ועקתא" וחזר על זה כמה פעמים, הינו שהשם יתברך יזמין לו פרנסה טובה כשהיא בלי צרה ועקתא, הינו בלי צרות ורעות ישראל שצריכים להביא לו פדיונות וצדקות להמתיקם ולבטל הגזרות שמזה תהיה פרנסתו, ועל זה באה תפלתו ובכיתו שלא יצטרך בכלל לפרנסות כאלה, ושלא יצטרכו ישראל לסבל צרות ויסורים חלילה בגלל פרנסתו. (שמעתי מר' יצחק מאיר קורמן ומר' לוי יצחק ומר' אליהו חיים ז"ל).