# (קיד)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/114/

שמעתי מהחסיד רבי משה כהן ששמע מאביו החסיד רבי חיים איטשע (מחשובי חסידי בויאן), שהוא נסע פעם עם אביו מארץ-ישראל לכמה צדיקים בחוץ לארץ, ובחזירתם לארץ-ישראל היה שם בספינה החסיד רבי ישראל קארדונר ז"ל, ושוחחו יחד, ובתוך כך שאלוהו אם יש לו פספורט (דרכון) לכנס לארץ-ישראל (כי זה היה בזמן ממשלת התורכים), וענה להם שאין לו, ותמהו עליו באמרם איך יכנס לארץ בלי פספורט, הלא התורכים מקפידים מאד מאד על פספורט ולא יתנו לו לכנס, וחבל מאד על הנסיעה וההוצאות המרבות והטרחא יתרה.

והוא באמונתו ענה להם בפשטות ובתמימות ואמר: "ממה נפשך אם יעזר לי השם יתברך ואזכה לכנס לארץ בלי פספורט, הרי טוב מאד, ואם לאו חלילה, גם לא הפסדתי, כי ללכת ביבשה ממקום הספינה עד שומרי הגבול צריכים ללכת יותר מארבע אמות וממילא כבר הלכתי ארבע אמות בארץ-ישראל, אין דער רבי זאגט: אז מען האט נישט קיין שלמות ביז מע גייט ד' אמות אין ארץ-ישראל, אין דעמאלט איז מען מקבל דעם תקון" (והרבי אומר: שאין שלמות עד שהולכים ד' אמות בארץ-ישראל ואז מקבלים את התקון). וסוף דבר שהשם יתברך היה בעזרו וזכה לכנס לארץ-ישראל בלי עכוב ומונע. וספר רבי משה הנ"ל שאביו אמר לו שכל כך התפעל אז מאד מהמענה התמימה של רבי ישראל, ואמר לי ראה גדל כחה של אמונת צדיקים בפשיטות עד ששוברת אפלו מחצות של ברזל.