# (קטז)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/116/

רבי שמחה'לי ז"ל מאומן, היה לו עבודה מיחדת בעטיפת הטלית, הרבה פעמים כשהיה מתעטף היה עומד מעטף בטליתו זמן רב ואז היה מפזז ומכרכר בהמחאת כף ורקודים גם היה מתבודד ומשיח לבו בינו לבין קונו וכן היה גונח ומתאנח וצועק ובוכה מתוך שמחה (מעלת הבכיה כשהיא מתוך שמחה כמאמר רבנו ז"ל בלקוטי מוהר"ן סימן קעה) ועוד כמה עבודות וכו'. והיה נוהג לומר אז שהרבי אומר (בתורה ח') שבארבע כנפות הציצית שם הרוח חיים שמקבלים מהצדיק ועל כן טוב לעשות אז כל העבודות שצוה רבנו ז"ל.

גם כשהיה לוקח הטלית והתפלין בידו להניחם היה נוהג להכריז ולומר: "דער רבי דערציילט אין ספורי מעשיות (מעשה ד') אז אין 'שפאניא' האבן אידן נישט גיטארט לייגן טלית ותפילין בפרהסיא, גילויבט השם יתברך וואס שמחה'לי קען יא לייגן בפרהסיא" (הרבי מספר ב'ספורי מעשיות' שב'שפניא' [ספרד] היה אסור ליהודים להניח טלית ותפלין בפרהסיא, ברוך ה' ששמחה'לי יכול להניח טלית ותפלין בפרהסיא!). והיה רוקד וקופץ עם כיס הטלית ותפלין בשמחה רבה. (שמעתי מר' יצחק מאיר קורמן ז"ל)