# (קיט)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/119/

אחד מחשובי וגדולי אנשי שלומנו (איני זוכר שמו, צריכים לברר אצל אנשי שלומנו מי היה) האריך פעם בשיחתו מגדל מעלת מצות הכנסת אורחים עד שחז"ל אמרו שהיא גדולה יותר מקבלת פני השכינה. ולכן אמר רבנו ז"ל לבתו: "א אורח, נאך א שטיקל בילקע אין א שטיקל טישטאך" (אורח, עוד חתיכת חלה, עוד חתיכת מפה). כלומר שצריך לדאג ולהשתדל בשבילו ככל האפשר בסבר פנים יפות ובשמחה למלאות כל מחסורו בעת הזאת שירגיש טוב ונוח בביתו של בעל הבית, וכעין שאמרו חז"ל בעבד עברי על פסוק כי טוב לו עמך – עמך במאכל ובמשתה ובמצעות נאות.

וכשמגיש לפניו לאכל הסעדה יתן לו מהמשבח והיפה שבמאכל, ולתת לו אכל הרבה לשבע אם זקוק לכך. ואף אם הוא רואה שהוא מרבה לאכל יותר מכדי שבעו אף על פי כן לא ידבר אתו אז משבירת תאות אכילה, ושיסתפק במועט וכדומה, כי צריך לדאג עבור גשמיותו במאכלים בריאים וכשרים בלי חשש כמובן. [ורבנו ז"ל אומר בספר המדות: תקון הגוף קודם לתקון הנפש]. אבל לא עבור רוחניותו. ואדרבא ידבר אתו בגדל מעלת האכילה שאז מקבלים הארת הרצון וכו' ושעל ידי אכילתם של ישראל נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' כדברי רבנו ז"ל. ועוד דברים דומים, וחס ושלום להפסיקו מהאכל בדברים שליליים של תאות אכילה כנ"ל.

וכן הדבר לגבי לינה ושנה אצלו, צריך להכין לו מטה מצעת במצעות נאות וכרים וכסתות וסדינים נקיים ומכבסים שיהא נוח וטוב לו לישן במטה המוכנת עבורו, וידאג אז שיישן וינוח בטוב לו כל הלילה. ולא לדבר אתו מענין קימת חצות לילה (כדי שלא יחשד האורח בבעל הבית שאינו רצוי לו במה שישן אצלו), וכל שכן שלא לעוררו בחצות לילה כי זה גובל בגזלה שאינה חוזרת כמובא בהלכה (עין בחשן משפט הלכות גזלה) רק אם האורח בעצמו מפציר בבעל הבית שיעיר אותו בחצות לילה כדי לערך "תקון חצות" אז יכול להתרצות אליו להקיצו משנתו. ואף על פי כן נהגו גדולי אנשי שלומנו שלא לעוררו אפלו אם מבקש ממנו, ואם הוא קם בעצמו יקום. וכן אם האורח בא במיחד לישן אצלו בכונה תחלה שיקומו יחדיו בחצות ולעסק בעבודת ה' כאשר נדבר ביניהם מקדם, אשרי להם. ואם הבעל הבית רוצה לדבר מענין שבירת התאוות שבמאכל ושנה והסתפקות במועט וכדומה ידבר אתו ויעורר אותו על זה בזמן אחר שאינו אורח אצלו, אבל בזמן שהוא מתארח אצלו הרי הוא בכי יתן מהטוב והמשפר לאורח, ואדרבא יעורר תאבונו במטעמים ומעדנים, וישאל אותו מידי פעם בפעם אם מספיק לו האכל, ואם ערב לו המאכל, ואולי הוא רוצה משהו אחר לאכל כדי להנעים לו שבתו בביתו כאלו השכינה כנגדו.

והיו מאנשי שלומנו שנהגו ללבש בגדים נאים וגם בגדי שבת לכבוד האורח ולהדליק נרות, כאלו מקבל פני שכינה. ומספרים על הצדיק החסיד רבי מיכלי טולטשינער ז"ל נכד מוהרנ"ת ז"ל שמצות הכנסת אורחים היה אצלו ברום המעלות. היה מכין לאורח ככרות גדולות שלא יבוש האורח מלאכל הרבה. והיה בעצמו מציע המטה ושוכב בה לנסות אם המטה טובה ונוחה בשביל האורח. והיה לו ארון מיחד למצעות המטה עם לבנים חדשים בשביל האורח אם הוא זקוק לזה. והיה משחיז את הסכין עבור האורח שיוכל לחתך היטב מהלחם, ולפעמים היה הוא בעצמו חותך את הפרוסות במדה מרבה מפני שאולי האורח יתביש לפרס הרבה שלא יתראה כרעבתן. (שמעתי מרבי איטשע מאיר קורמן שהתארח אצלו בטולטשין, וגם מר' לוי יצחק).