# (קמא)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/141/

שמעתי מהחסיד רבי בן ציון אפטר ז"ל, כשהיה בבארדיטשוב אצל אנשי שלומנו והיה שם בבית המדרש של אנשי שלומנו, והנה הוא רואה שם אחד מאנשי שלומנו (הוא נקב בשמו אבל איני זוכר בעת כתיבתי, כמדמה שזה היה אברהמ'לי מילר ה'קומין קערער' - מנקה הארבות, ויספר עליו במקום אחר) סובב בבית המדרש אנה ואנה וספר לקוטי הלכות בידו ומקרבו ללבו ומחבקו בחביבות ומרים עיניו למעלה בדבקות נפלאה, ושר בנעימה ובנגון של השתוקקות "האט דאס איז מיין חיות אין דאס איז מיין לעבן (זהו החיות שלי וזהו החיים שלי!)", וככה הוא חוזר חלילה כנ"ל זמן רב בגעגועים וכסופים כאלו שלא ראה כזאת מימיו, ואחר כך היה רוקד בעצמו עם הספר הנ"ל, והיה אומר שכל חיותו ושמחתו בעבודת ה' נובע מהלקוטי הלכות שהוא שוקד עליהם כל יום כמה שעות. והוא נותן שבח והודיה להשם יתברך על שזכהו בגלגול הזה בעולם להודע מהספר הקדוש הזה ולשאב ממנו חיות דקדשה כזה שאין לשער.

אמר הכותב: עין בכוכבי אור אנשי מוהר"ן חלק ב' אות י"ג שמוהרנ"ת ז"ל אמר: "מי שחושב היטב מה יהיה בסופו ולבו חושק וכוסף מאד לעבודת השם יתברך וכו' בשביל זה האיש חברתי את ספרי, כי אותו יחזקו דברי ואותו יאמצו" עין שם כל השיחה.