# (קנא)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/151/

שמעתי מר' לוי יצחק, שרבי סענדער טרהאוויצער היה גם כן נזהר מאד לטבל בכל יום, ואפלו בימי החרף שהיו המים קרים מאד וכמעט קפואים אף על פי כן טבל בהם. ופעם אחת היו המים קפואים מאד והשיאו יצרו שהפעם ימנע עצמו מלטבל, התגבר על הנסיון הזה וגער בגופו ואמר: "שטיק ערד! ווארף זיך שוין אריין אין וואסער אין טובל זיך (גוש אדמה, השלך כבר עצמך בתוך המים וטבל עצמך!)".

(קנב)

וזכורני, שהחסיד רבי יונה לבל שהיה נזהר מאד בטבילת מקוה והיה הולך לטבל כמה פעמים ביום, ושבת חנכה במירון היו מי המקוה קרים מאד כי לא חממו בזמנים הקודמים, והיה עומד ליד המדרגות של המקוה ואומר לעצמו: "יונה! איידער די חברא קדישא קומען דיר טובל'ן - טובל זאך אליין (יונה! לפני שהחברא קדישא באים להטביל אותך, טבל עצמך לבד)", וכן היה אומר: "יונה! ווארף אריין דעם זעקל ביינער אין מקוה. יונה! האב רחמנות אויף דיין גראבן גוף, זיי איהם מטהר מיט דיא מקוה (יונה! השלך את שק העצמות לתוך המקוה. תרחם על גופך המגשם וטהר אותו במקוה!)". וכן עוד כמה לשונות כאלו. ובכך היה מחזק ומעורר עצמו ומתגבר על הקר וקופץ לתוך המקוה.