# (קצב)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/192/

רבי נשקע הנ"ל היה נזהר מאד מאד בקדשת התפלין ולא היה משיח בהם שום דבור של שיחת חלין, ואם היה מכרח לדבר איזה דבר נחוץ, אזי מיד היה חולץ התפלין כדי שלא יפגם בקדשתם, ואחרי שגמר שיחתו חזר ללבשם, וספר לרבי לוי יצחק שהנהגה קדושה זאת קבל על עצמו עוד מיום הראשון של הנחת תפלין שלו בהשפעת דודו הצדיק רבי מעכלע ז"ל אח זקנו רבי דוד צבי ז"ל, כי רבי מעכעלע היה נוהג לדבר עם כל הנערים שהגיעו למצוות מגדל קדשת התפלין ולעוררם ולחזקם שלא ישיחו שיחה בטלה ושום דבור חל כשהתפלין עליהם כי אם דברי תורה וקדשה, והיה מברכם שאם יזהרו בזה יזכו לאריכות ימים ושנים טובים ולאהבת תורה ויראת שמים ולמעשים טובים, ומני אז ששמע מפי דודו כדברים האלה, קבל על עצמו לשמר על קדשת התפלין כבבת עינו.

(שמעתי מר' לוי יצחק, וחשבתי שראוי מאד להנהיג זאת לפחות אצל נערי הבר מצוות של אנשי-שלומנו. ואשרי איש שישמע וישים זאת על לבו, וטוב לגבר כי ישא על מנעוריו. ובתורה ע"ב חלק ב' אומר רבנו ז"ל שראוי שיפל יראה ובושה גדולה על מי שחוטף התפלין שהם כתרי דמלכא ומניחם פתאום על הראש, עין שם, וממילא מובן שאם הם כבר מנחים על האדם שיהיו בקדשה ובטהרה שלא יסיח דעתו ולא ישיח בהם דברי חל).