# (קצד)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/194/

בטולטשין קראו את האחים רבי דוד צבי ורבי מיכלי נכדי מוהרנ"ת "דיא קינדער" ("הבנים") הם גרו בבנין אחד שירשו מאביהם רבי יצחק בן מוהרנ"ת, שניהם עבדו בהפאסט (בדאר), רבי דוד צבי הפסיק לעבד בפאסט בהיותו בן שבעים שנה ומסר זאת לבניו, ורבי מיכלי החזיק את הפאסט עד הסוף, ופעם אמר רבי דוד צבי לאחיו: "מיכל! ביזן גרוב אריין דארפסטו גיין אין דער פאסט?! (עד הקבר צריך אתה ללכת לדאר?!" - כאומר, אינך צריך להיות שקוע בעניני עולם הזה בגיל הזקנה, רק לחשב על התכלית ולהכין צידה לדרך לעלמא דאתי).

אבל רבי מיכלי לא ענה אותו כלום, ורבי דוד צבי לא ידע למה הוא מתעקש דוקא להחזיק את הפאסט, אבל אחר פטירתו של רבי מיכלי ירשו בניו את חלקו בהפאסט ונסתבכו קצת עם עניני הממון, ואז נוכחו לדעת למה לא מסר להם את הפאסט בחייו. כי רבי דוד צבי היה לו למי למסר את הפאסט, אבל רבי מיכלי לא היה לו למי להשאיר. רבי מיכלי נפטר בגיל 78 בשנת תרע"ז. רבי דוד צבי נפטר בגיל 87 בשנת תרע"ו. לרבי מיכלי היה בן רבי אהרן הוא היה אדם גדול (והיה חתנו של רבי שמשון מהיער) גם רבי מיכלי היה חתנו, וגם רבי הערץ סופר היה חתנו בזווג שני. (שמעתי מר' לוי יצחק)