# (קצח)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/198/

וכן ספר הנ"ל שרבי ליב הנ"ל בנסיעתו לארץ-ישראל נפטר על הספינה, וכשהגיעו לעיר הקרובה לחוף הים הורידוהו שמה והודיעו לאנשי העיר שמנח פה צדיק וצריך לטפל בקבורתו כיאות לכבודו, כשהגיעו למקומו ראו שמרחף עליו כמין עמוד אש ונזכרו בצואתו של הצדיק הנסתר, ומעשה שהיה כך היה, שכמה שנים מקדם בא לעירם צדיק נסתר שהיה שד"ר [שלוחא דרבנן] מארץ-ישראל לקבץ מעות עבור עניי ארץ-ישראל, ונחלה שם וראה שהגיע קצו למות, ואמר להם בצואה שבאם יגיע לעירם איזה נפטר ויתראה מעליו עמודא דנורא אזי יקברוהו סמוך אליו, ולכן כעת שראו כזאת על רבי ליב קימו צואתו וקברוהו ליד קברו.

ובהוספות לחיי מוהר"ן סימן תרי"א בענין הסתלקותו של רבי ליב הנ"ל מובא שם הסתלקותו וקבורתו הנפלאה בזה הלשון: "הרב ליב הנ"ל נסתלק על הים בנסיעת ארץ-ישראל ואמר: אם היה בכאן חתני הרב יודיל, אזי לא היה מניח אותי להסתלק כאן. שמעתי, בשעה שנסע הרב ליב הנ"ל על הים, הושיטה חיה אחת את ראשה מהמים והלכה כנגד הספינה, ונפלה אימה וחרדה גדולה על האנשים מהספינה, שלא תהפך את הספינה. ולבש הרב ליב הנ"ל את הטלית ותפלין והלך לנגדה, ונכנסה להים. לאחר הסתלקותו הניחו אותו על דף על המים, וצפה הדף אל הנמל, ועמד עליו עמודא דנורא, ויצאו כל אנשי העיר וקבלו אותו. ובאותה העיר מכמה שנים מקדם היה חכם, ועשה צואה, שלא יניחו אצלו שום בר-נש, וכשיבוא חכם מארץ פולניה ויעמד עליו עמודא דנורא, אזי יניחו אותו אצלו". עד כאן.

עוד שמעתי מאנשי-שלומנו בענין הנ"ל, שבהסתלקותו לא ידעו אנשי הספינה מה לעשות אתו ופחדו לנגע בו פן יפגעו בכבודו ויבלע להם, מחמת שראו גדל קדשתו ונפלאותיו אשר עשה להצלת הספינה, ואיך אפשר להביאו לקבורה בלב ים, ועל כן התיעצו ביניהם להניחו על איזה דף ולהשיטו במי הים באמרם אם באמת היה צדיק קדוש אזי הדף הזה לבדו יביא אותו למקום קבורתו השמור לו, וכן הוה שהדף הזה צף על פני המים מכון בנתיב שהובילו להעיר הנ"ל, ומחמת העמודא דנורא שרחף מעליו הבחינו אנשי העיר בהדף שגופו מוטל עליו, ואז נזכרו בצואת החכם הנ"ל.

אמר הכותב: סמוכין להנ"ל ראיתי להביא כאן מה שמובא מעשה נפלא בסדר הדורות [ד"א ת"ר] בשם "שלשלת הקבלה": ראיתי בקנטרס אפן קבורת רב עמרם, הוא היה במגנצא והלך להקים ישיבה בעיר קלוניא. ויהי כי זקן מאד צוה לתלמידיו שאחרי מותו יקברוהו אצל אבותיו במגנצא, ויענו תלמידיו כי זה להם סכנה גדולה, והשיב להם: תטהרו אותי ותשימוני בארון ואחר כך בספינה קטנה על הנהר ותניחו הספינה שתלך מאליה, וכן עשו תלמידיו אחר מותו, והספינה הלכה מיד אחר מרוצת המים עד שהגיע נגד עיר מגנצא, ויתמהו אנשי העיר ויאמרו כי יש ארון ואיש מת בתוכו, אז אמרו קדוש הוא שבא להקבר בארצנו, וישלחו ידם להחזיק בהספינה והיא נרתעה לאחור, וישתוממו האנשים ויגידו הדבר אל שר העיר, וישובו כלם אל שפת הנהר, ובהיות יהודים עמהם נתקרבה הספינה אל היהודים, וישלחו הכותים להחזיק הספינה ולא יוכלו כי בורחת מהם, וכן עשו פעמים רבות עד שראו במופת כי מתקרבת ליהודים ולא להם. ויקראו ליהודים ויאמרו להם הכנסו בספינה וראו מה זה, והספינה נתקרבה להם, ויכנסו ויפתחו הארון והיה בו כתב כתוב האומר:

אחי ורעי בעלי ברית קהלת-קדש מגנצא, הנה באתי אליכם כי נפטרתי לעולמי בקהלת-קדש קלוניא, ומבקש אני שתקברוני בקבר אבותי ולכלכם חיים ושלום, נאם עמרם. ובראותם המכתב התחילו להתאבל עליו והוציאו הארון ממנה, והעזו אנשי העיר ויתחזקו על היהודים ויכום, אבל לא יכלו לזוז הארון ממקומו, ומיד צוה לשמר אותו שם, ובנו עליה בית תפלתם גדולה מאד, והיהודים השתדלו עם תחנונים והוצאות להשיג הארון ולא יכלו, ובכל לילה היה רב עמרם בא בחלום להרבה בחורים ואומר להם: תקברוני בקברי אבותי. ויתיעצו הבחורים וילכו בלילה חוץ לעיר ויקחו תלוי שהיה על העצים וילבשהו בגדים לבנים ויגנבו רב עמרם וישימו התלוי תחתיו ויקברו הגאון בקבורת אבותיו, וה' היה עמם שלא נודע ולא נתגלה הדבר". (עד כאן העתקתי בקצור מסדר הדורות הנ"ל, והוא פלא והפלא).