# (רד)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/204/

שמעתי מאנשי-שלומנו (כמדמה מרבי יחיאל גרינולד או מבנו רבי ישעיה), שפעם אחת בקר אצל רבי אפרימ'ל (הוא הגאון החסיד רבי אפרים צבי קראקובסקי זצ"ל) אחד מאנשי-שלומנו שבא ממקום רחוק מחוץ לירושלים, והבין רבי אפרים שזה בודאי כמה שעות שהאורח לא אכל, ועל כן הציע לו שיטל ידיו לסעדה, אמר לו האורח: "חס ושלום, אל תטרחו בעדי בהכנה מרבה, תנו לי קצת מזונות ולא אצטרך לנטילת ידים ולברכת המזון" (וכונתו היה שלא להטריח את רבי אפרים, כי היה איש חלוש, וגם כדי לקצר הבקור).

אמר לו רבי אפרים: "הגמרא אומרת (שבת כז ע"א): 'גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה' ואתה אינך רוצה לכבדני במצוה רבה כזו? ובפרט אורח מאנשי-שלומנו היקר והחביב לי מאד, ורבנו ז"ל אמר: "א אורח, נאך א שטיקל בולקע! (אורח - עוד חתיכת חלה!)". ומלבד זאת הקדוש ברוך הוא עשה אותך רעב כי הוא רוצה לשמע ממך ברכות נטילת ידים והמוציא וברכת המזון שהיא מדאוריתא, ואתה רוצה לפטר הברכות האלה בחתיכת מזונות ולמנע נחת רוח הזה מהנותן לחם לכל בשר? חבל על ההפסד הזה!".