# (רו)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/206/

שמעתי מרבי לוי יצחק, בשם רבי אברהם ב"ר נחמן, לענין הספר "מורה נבוכים" שרבנו ז"ל הזהיר אותנו מאד מאד לבלי ללמד בו ואפלו להסתכל בו, וכן בשאר ספרי חקירות (עין חיי מוהר"ן), ודבר מזה רבי אברהם ב"ר נחמן ואמר שלעמת זה נתן לנו רבנו ז"ל העבודה של "אודיע אמונתך בפי" והזהיר אותנו להתבודד ולשוח בינו לבין קונו ולישב דעתו ולדבר דברי אמונה להנצל מכל מיני חקירות וכפירות ובלבולי אמונה, כי הדבורים האלו חוקקין בלבו האמונה הצרופה והתמימה בלי שום חכמות וחקירות, ומי שאינו עוסק בהתבודדות ואינו מישב דעתו לפני השם יתברך, אזי הבעל-דבר מלמדו בעל פה את ה"מורה נבוכים" ומכניס בלבו כל מיני ספקות ובלבולי אמונה וקשיות, וממילא כל דרכיו נבוכים מחסרון שלמות האמונה, ועל כן אין לזה עצה אחרת כי אם הישוב הדעת של ההתבודדות והשיחה נכח פני ה' את כל אשר עם לבבו, והיא עצה שוה לכל נפש כמאמר רבנו ז"ל, אשרי שיאחז בו.

ומרבי אליהו חיים רוזין שמעתי קצת בסגנון אחר: ששמע מרבי אברהם ב"ר נחמן, מה שרבנו ז"ל אומר על שני דברים שאפשר להכיר בהפנים של האדם - א) אם היה לו התבודדות. ב) אם למד ספר מורה נבוכים (עין חיי מוהר"ן). ורבי אברהם ב"ר נחמן קשר את שני הדברים יחד באמרו שבאותו היום שאין האדם עוסק בהתבודדות אזי לומד עמו הבעל-דבר מורה נבוכים, כי מאחר שאינו מישב דעתו בהתבודדות הוא רחוק מהשם יתברך, כמאמר רבנו ז"ל (לקוטי מוהר"ן תנינא סימן י'), ואז אין אמונתו שלמה בהשם יתברך מחמת הרחוק, אין דער בעל-דבר שפריצט אין איהם אריין אין מח קשיות מיט חכמות חיצוניות (והבעל-דבר מטיף במוחו קשיות וחכמות חיצוניות) המובאים ב"מורה נבוכים". כי הם עוברים במוחו ושכלו אפלו בדקות שאינו מרגיש בהם, ויוכל לפל על ידי זה לדמיונות ואמונות כזביות רחמנא לצלן, אבל כשמישב דעתו ומחו לפרש שיחתו בינו לבין קונו בדבורי אמונה ותפלה לקים "אודיע אמונתך בפי" - ריידן מיטן מויל (לדבר עם הפה) דבורי אמונה, אזי הוא קרוב להשם יתברך, בחינת "שפכי כמים לבך נכח פני ה'", והוא מקבל מזה פנים דקדשה, וזוכה לאמונה צרופה וברורה, נקי מחכמות זרות ודעות נכריות המבלבלים את האדם כל ימי חייו ועוקרים אותו מהעולם משני עולמות רחמנא לצלן.