# (ריח)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/218/

דברתי פעם עם רבי לוי יצחק בענין זה ואמרתי לו שאחד מאנשי שלומנו אמר לי שהוא אינו אומר התפלות שב"שערי ציון" מחמת שיש לו ה"לקוטי תפלות", והקפיד מאד ר' לוי יצחק ואמר שזה טעות גמור לחשב זאת, כי מוהרנ"ת בעצמו היה אומר "שערי ציון". ורבנו ז"ל נתן יום קיץ שלם על ה"שערי ציון" (כמבאר בשיחות הר"ן אות קסג). ולא בא לגרע חס ושלום מתפלות אחרות, אדרבא, אחז בזה וגם מזה אל תנח ידך. ואני ראיתי במו עיני איך כל זקני אנשי שלומנו באומן ושאר עירות החזיקו בתדירות בה"שערי ציון" ואמרו בזה גם התקון חצות, והקריאת שמע שעל המטה על פי האריז"ל. ושאר התפלות המסדרים שם על כל יום, עד שמתוך ההרגל היו מצטטים בשיחתם כל מיני לשונות מעוררים ומחזקים מתוך תפלות אלו.

עוד ספר: "פעם אחת הייתי בטולטשין והלכתי לבית המדרש ופגשתי שם את רבי מיכלי נכד מוהרנ"ת ז"ל וראיתיו יושב עם ה"שערי ציון" ואומר התפלות מיט אזא זיסקייט סע איז צי גאנגען אין אלע גלידער, יעדער ווארט איז גיווען ציקער זיס (במתיקות כזאת, שהיה נמס בכל איברי הגוף, כל מלה היה סכר מתוק)".

והמשיך רבי לוי יצחק: "שמעתי מרבי אברהם ב"ר נחמן ז"ל שפעם אחת שמע את רבי מיכלי נכד מוהרנ"ת ז"ל (שהיה דרכו לדבר תמיד מעבודת ה' ומיראת שמים ומהתכלית וכו' על פי דעת רבנו ז"ל) שבשיחתו הרחיב את הדבור על מה שכתוב ב"שערי ציון" בהתפלה ליום שני "והודיעני הדרך שאפיק דרכי הענוה" והאריך בענין זה במתק שפתיו בענין הענוה אשר יש בזה כמה דרכים אבל אינם אמתיים, כי יש ענוה שהיא תכלית הגדלות ויש ענוה שהיא שלימזלניק ועצלות, ומאחר שאין יודעים מהו ענוה ושפלות אמתי, צריכים רק לבקש מהשם יתברך שנזכה לענוה אמתיית כמובא בלקוטי מוהר"ן (בסימן י"א ובחלק ב סימן כ"ב. ע"ב. ועוד). ולזה מבקש שם בהתפלה: והודיעני הדרך וכו' היינו הדרך האמתי של הענוה.

ורבי אברהם ב"ר נחמן התפעל מאד מנעם דבריו שנאמרו באמת ובתמים ובענות חן ונענה ואמר "ער רעדט וויא אנהערליכער איד" (הוא מדבר כמו יהודי ירא וכשר). וידוע שרבי מיכלי הצטין מאד בענותנותו ושפלותו כי היה שפל ברך וברח מן הכבוד ומכל מיני התמנות שמא ילכד בגאות. ויש כמה ספורים ממנו עד כמה התרחק מן הכבוד. וידוע העובדא כשרצו למנותו "בעל מוסף" בראש השנה באומן מחמת קולו הנעים והיראת שמים שלו (אחרי פטירת רבי ליבלי קוסטנטינר) סרב בכל תקף לקבל זאת מפני חשש כבוד וגאות, ואמר: דאנקען גאט ואס איך בין נצול גיוארן פין דעם (תודה לא-ל שנצלתי מזה).