# (רכח)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/228-2/

בשבת קדש כי תבוא כ' אלול תשס"א, חל היאר-צייט של מורנו רבי אברהם בן רבי נפתלי הירץ שטרנהרץ ז"ל, ולכבודו למדתי בסעדה-שלישית התורה "תקעו ממשלה" (בלקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן א') בבית הכנסת "אור אברהם" ברסלב פה עיר הקדש ירושלים. כי שמעתי מרבי יצחק מאיר קורמן ז"ל שבאומן היו שלשה "תקעו". לרבי אברהם ב"ר נחמן ז"ל קראו "תקעו תוכחה" (שם סימן ח') כי על פי רוב היה לומד בראש-השנה לפני חבורתו התורה הזאת. למורנו רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל קראו "תקעו ממשלה" (שם סימן א') כי למד בקלויז התורה הזאת בראש-השנה בפני רוב הצבור. ולרבי שמשון ברסקי נכד רבנו ז"ל קראו "תקעו אמונה" (שם סימן ה') כי הוא למד לבני חבורתו התורה הזאת.

ולכן בחרתי התורה הזאת ולמדתי לפני הקהל הקטע הראשון המתחיל: "כי איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים וכו' ולתכלית זה הוא נברא" וכו'. ואמרתי שמורנו באר זאת שהמלאכים כלולים מקטן ועד גדול הינו מהיצר הרע שהוא גם כן נקרא מלאך (כי הוא שליח מן השמים ולפי הגמרא הוא גם השטן ומלאך המות) עד המלאך העליון שהוא מט"ט כמו שרבנו ז"ל מביא לקמן. הינו מהמדרגה התחתונה עד המדרגה העליונה. ובשביל זה כבר מחנכים התינוק בכסוי ראש ובנטילת ידים ובהאכלתו רק דברים המתרים ועוד כהנה שהוא בחינת ממשלה על מלאך היצר הרע (וידוע שרבנו ז"ל בהיותו תינוק נטלה אמו מרת פיגל'ע את ידיו קדם ההנקה). וכך מחנכים ומרגילים את התינוק כפי גילו להיות שולט על גופו לפרש מדברים הרעים שיסיתנו יצרו, ואחר כך נתגדל כילד, כנער, כבחור, כאברך, כבינוני, כזקן, כסב, כישיש עד יומו האחרון. ובכל פעם עולה מדרגא לדרגא לעילא לעילא בקדשה וטהרה ופרישות מעלמא הדין, עד שיש לו ממשלה על המלאכים. ורבי אברהם ב"ר נחמן בבאור הלקוטים כותב שרבנו ז"ל גלה למוהרנ"ת ולרבי נפתלי שלאחר הסתלקותם יהיו מלאכים בעולם העליון ואמר להם את השמות שיקראו אותם וכתבו זאת בפנקסיהם. והוא דבר נפלא הפלא ופלא. וכתוב בספרים (כמדמה גם בלקוטי הלכות) שהמלאכים שהיו מקדם ילודי אשה כמו חנוך ואליהו הם הרבה יותר גבוהים מהמלאכים שנבראו לכתחלה מלאכים. על כל פנים, בחסדי ה' הארכתי בזה הרבה.

ואחר כך שחתי הרבה משבחו של מורנו רבי אברהם, וספרתי שרבי שלמה ווקסלר ז"ל היה שכן של מורנו בעיר העתיקה בבתי-מחסה, ורבי שלמה היה נכנס בכל יום אצל מורנו ומביא לו איזה פרי, פעם תפוח או אגס או ענבים או תאנים וכו' בתורת בכורים כמאמר חז"ל כל המביא דורון לתלמיד-חכם כאלו הקריב בכורים. ואחר כך היה עושה עמו רקוד ומשוחחים מרבנו ז"ל וחוזר לביתו.

ואמרתי להקהל שבשעה שקראתי הסדרא בספר תורה בבקר כשהתחלנו פרשת בכורים נזכרתי תוך כדי הקריאה בספור זה, וכשסימתי קריאת הפרשה ראשונה, חשבתי הלא אמרו חז"ל ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא והתנוצץ בדעתי בסיעתא דשמיא אז רמז נפלא, שתבת "מראשית" (שרש"י אומר על זה כיצד מצות בכורים) הוא ראשי תבות מ'ורנו ר'בי א'ברהם ש'טרנהרץ י'גיד ת'ורה או י'תפלל ת'פלה, כי הוא היה קדש ללמד תורה לפני אנ"ש, וגם להתפלל כחזן לפני אנ"ש כמאמר זקנו מורנו הרב ר' נחמן מטשערין זצ"ל אליו. (ואפשר לעשות עוד צרופים).

ואחר כך לפנות ערב כשהלכתי מקטמון לבית הכנסת הנ"ל לתפלה, אזי בדרך התנוצץ בדעתי בעזרתו יתברך גם כן רמז נפלא למה שכותב מוהרנ"ת במכתבו בכותרת "פרשת כי תבא לאומן בשמחה", וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא כנ"ל: "והיה" - לשון שמחה כמאמר חז"ל, "כי תבא אל ה'א'ר'ץ'" – ראשי תבות ר'אש ה'שנה א'ומאן צ'יון. גם "הארץ" אותיות "הארץ" (לב באידיש), כי רבנו ז"ל הוא הלב של העולם. ואמרתי זאת לקהל ונשתוממו מהרמז הנאה.

וספרתי הרבה ספורים ממורנו רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל, מענין אמירת התורה שלו בעל-פה בראש-השנה באומן על הבימה כפי ששמעתי מרבי לוי יצחק באריכות. וגם מרבי אברהם יעקב גולדרייך שאמר לי אחרי הסתלקותו של מורנו, שבראש-השנה במירון רצה לתאר לעצמו איך היה נראה הכהן-גדול בבית המקדש בשעת עבודתו, ובכן היה הולך ממקומו בשעת תפלת מורנו רבי אברהם "הנני העני ממעש" וכו' וכן באמירתו "ונתנה תקף" וראה אז אדמימות פניו מורם למעלה מאירים ומזהירים כתאר פני מלאך אלקים, ועיניו זולגות דמעות ונגרות על לחייו ועל זקנו ועל המחזור, וקולו הולך וחזק בנעימות ומתיקות שמעורר את הלב, והנפש משתפכת מרב תענוג. ואמר רבי אברהם יעקב הנ"ל שהמחזה הנפלא הזה חרוט וחקוק בלבו כל הימים לא יוכל לשכח.

גם ספרתי להם שמורנו רבי אברהם ז"ל בשבוע האחרון היה חולה ותשוש מאד ובשבת האחרון ערכו השלש-סעדות בחדרו, ויומים לפני פטירתו כשרצה לקום בחצות לילה כמנהגו ולרדת ממטתו התגלגל על הרצפה ולא עמד בו כחו (בזקנתו המפלגת בגיל תשעים ושלש וחמש חדשים) לקום בעצמו, ונשאר כך משכב על הארץ שעה ארכה ולא רצה להעיר את בני הבית שהיו ישנים ובתוך כך שהיה מנח ומטל על הרצפה אמר תקון-חצות וודוי והתבודדות וחשב על התורות בלקוטי מוהר"ן - הראשי פרקים כסדרן, איך הם נקראים: אשרי תמימי דרך, אמר אל הכהנים, אקרוקתא, אנכי, בחצצרות וכו' וכו'. וציר לעצמו שבמצב כזה יהיה משכב על הארץ מיט די פיס צו די טיר (עם הרגלים אל הדלת) לפני שיעבירו אותו מעלמא הדין לעלמא דאתי.

ואחרי כמה שעות של מנוחה, אזר כח והשתרך אל המטה ואחז ברגלי המטה והצליח בסיעתא דשמיא ובקשי רב לעלות על יצועו לישן עד עלות השחר כדרכו לעת זקנתו, אבל ללכת למקוה ולבית-הכנסת כדרכו בכל יום, לא יכל כבר איזה שבוע מקדם.

בבקר ספר לאבי מורי [שיחיה] ז"ל כל מה שארע לו בלילה, תמה עליו אבי [שיחיה] ז"ל: "מדוע לא קראתם לי לעזר לכם לקום?". ענה לו מורנו רבי אברהם ז"ל בחיוך על פניו כאלו לא קרה כלום: "בגלל הדבר הזה שאין בו סכנת נפשות אקים רעש להעיר כל הבית משנתן?! ומה בכך אם שכבתי על הארץ, הלא גם בזאת עשיתי חובתי מה שמטל עלי בקימת חצות ללא הבדל בין בישיבה על הכסא בין בשכיבה על הקרקע ברוך ה', והנה ה' היה בעזרי וקמתי לבד רק בחסדו ועזרתו יתברך". ואפשר ללמד מזה הרבה, הישוב הדעת הנפלא שהיה לו בעת כזאת בלי שום פחד ומורא, ובלי מחשבות מבלבלות מהגלגול הזה, ולא אבד עשתונותיו אף לשעה קלה.