# (כו)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/26/

רבי נפתלי ז"ל היה בערך בן כ"ב שנה כשנתקרב לרבנו ז"ל ביחד עם מוהרנ"ת ז"ל בחדש אלול שנת תקס"ב, הוא היה גר בנעמרוב בחיי רבנו ז"ל עם מוהרנ"ת ז"ל, ושניהם היו מתרועעים באהבה ואחוה ממש כשני אחים לא יתפרדו, ועל פי רוב היו נוסעים ביחד לרבנו ז"ל בהג' זמנים הקבועים דהינו: ראש השנה, שבת חנכה, שבועות. ולומדים ועובדים את ה' בצותא חדא וברעותא דלבא על פי הג' נקדות שגלה רבנו ז"ל בהתורה ל"ד שהם: א) נקדת הצדיק שתלמידיו מקבלים ממנו התעוררות לעבודת ה'. ב) נקדת החבר שמדברים יחד ביראת שמים "ומקבלין דין מן דין" - ששני הנקדות שלהם מתעוררים זה מזה לעבודת ה'. ג) נקדת עצמו מניה וביה שמתבודד בתפלתו ומשיח בינו לבין קונו שיזכהו להתעורר בעבודתו יתברך עין שם היטב. ותמיד היו מדברים ומשיחים ביניהם התורות והשיחות והמאמרים שזכו לשמע מרבנו ז"ל ולקימם לעובדא ולמעשה (וכידוע שאצל רבנו ז"ל היו הם התלמידים המבהקים ביותר כמאמרו ז"ל: "נתן נפתלי").

וזה היה בחיי רבנו ז"ל כמובן, אבל אחר כך כשנסתלק רבנו ז"ל בח"י תשרי תקע"א ונטמן באומן, ונשארו כיתומים ואין אב אשר נפלה עטרת ראשם, התנחמו והתחזקו זה בזה בדרכי רבנו ז"ל בבחינת "איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק". ובחרף הזה היה מוהרנ"ת ז"ל עסוק בעניני רבנו ז"ל וחלק מהם גם חברו רבי נפתלי ז"ל (כמובא בימי מוהרנ"ת חלק א'), ואחר כך בקיץ היו שרפות גדולות בנעמרוב כמה פעמים, וזה היה הסבה העקרית שמוהרנ"ת ז"ל עבר לגור בברסלב עירו של רבנו ז"ל וחדש שם הבית המדרש של רבנו ז"ל, וגר שם עד יום הסתלקותו, עשרה בטבת תר"ה, למעלה מל"ג שנים. וכעת רבי נפתלי ז"ל נשאר לבד בנעמרוב מבודד גם מחברו הטוב והאהוב מוהרנ"ת ז"ל, ומה יעשה עכשיו כשחסר לו שני הנקדות של הצדיק והחבר כנ"ל, ואיך ישאר על עמדו בין חולקים ומתנגדים אשר בנעמרוב, וגם השרפות הגדולות שם היו בעוכריו (ויתכן שהיו לו עוד כמה סבות לזה שאינם ידועים לנו).

ובכן הם האיצו בו להחליט שאין לו מקום אחר יותר טוב לגור אלא באומן אצל ציון רבנו ז"ל, וגם חברו הנאמן מוהרנ"ת ז"ל היה נוסע לשם כמה וכמה פעמים בשנה, וממילא יהיה לו נחמה פורתא על הסתלקות רבנו ז"ל, וכל מה שיעבר עליו בגשמיות וברוחניות יהיה לו מקום לשפך שיחו ותפלתו, וגם יוכל לשוחח עם רעו אוהבו מוהרנ"ת ז"ל כל פעם שבא לאומן והתאכסן אצלו, וכן עשה (והיה לו מנין מיחד, עד בנין הקלויז על ידי מוהרנ"ת), וגר שם באומן קרוב ליובל שנים עד יום הסתלקותו י"ט מנחם אב תר"כ, ומנוחת כבודו באומן. ויש עליו הרבה ספורים נפלאים וידפסו אם ירצה השם בכרכים הבאים, וצדקתו ואמונתו ברבנו ז"ל רואים קצת במכתבו הנדפס בסוף ספר עלים לתרופה. (שמעתי מר' לוי יצחק ומר' אליהו חיים ועוד אנשי שלומנו)