# (מז)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/47/

פעם אחת התועדו בחדרו של רבנו ז"ל מגדולי תלמידיו, והיו שבעה במספר, ואלו הם: א) רבי שמעון (רבי שמעל'ה) ז"ל תלמידו הראשון. ב) הרב דברסלב הרב רבי אהרן ז"ל. ג) הרב המקבל רבי יודיל מדאשיב ז"ל. ד) הצדיק רבי שמואל אייזיק מדאשיב ז"ל. ה) תלמידו המבהק מוהרנ"ת ז"ל. ו) הרב רבי נפתלי מנעמרוב ז"ל. והשביעי כמדמה היה הרב רבי יצחק ז"ל חתן הרב הצדיק רבי יקותיאל המגיד מטראוויצע ז"ל, או הרב רבי ישעיה שלום ז"ל ממעדוועדיוקע בנו של הרב רבי יודיל ז"ל הנ"ל. ורבנו ז"ל בהיותו נח אז על יצועו נכנס אתם בשיחה עמקה ונפלאה מאד עד אשר קצרה בינתם מלהשיג עמק דבריו הקדושים. ורבנו ז"ל הרגיש זאת ברוח קדשו, וענה ואמר להם: "איהר זענט דאך זיבן, זייט מקים - אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, וועט איהר בעסער פארשטיין (הלא אתם שבעה, תקימו 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות' ותבינו טוב יותר)". ורבנו ז"ל המשיך בדבריו. (שמעתי כמדמה מפי ידידנו החסיד רבי בן ציון אפטער ז"ל יותר באריכות אבל זה מנח בזכרוני)