# (נח)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/58/

אמר מוהרנ"ת ז"ל: "אז מ'איז אין דער יוגנט א חסיד, איז מען אויף דער עלטער חאטש א פראסטער באלעבאס (בעל הבית), אבער אז מ'איז שוין אין דער יוגנט א פראסטער באלעבאס (בעל-הבית), איז מען ערשט אויף דער עלטער גארנישט" (כשאדם בצעירותו הוא חסיד, אזי בזקנה הוא לפחות בעל-בית פשוט, אבל אם כבר בצעירותו הוא בעל-בית פשוט, אזי בזקנותו הוא לא כלום). (ובנסח אחר: "א גארנישט"). (שמעתי מר' לוי יצחק)

אמר הכותב: בשיחה נפלאה זו מנח כלל גדול בהתנהגות חיי האדם כל ימי חלדו על האדמה, והנסיון מוכיח שמי שהוא ירא ה' מנעוריו ועוסק וטורח בלמודו ותפלתו ועבודת השם יתברך בכל כחו וביגיעות גדולות ומרגיל עצמו בימי בחרותו להתנהג בחסידות בדרכי התורה והיראה וקיום המצוות בכל דבר שבקדשה, אזי כשבאים ימי הזקנה וכחו בל עמו, אף על פי כן גופו ורצונו כבר מרגל בעבודת הקדש ולפי חלישות כחו עובד את ה' עדין כבעל הבית פשוט במעוט זריזות וחמימות והתלהבות, אמנם ממשיך בלמודים קלים ובתפלה בצבור ובטבילת מקוה כל בקר ובקימת חצות והתבודדות ובשעורים קבועים ושיחת חברים בעבודת השם יתברך ובעניני צדקה וחסד ושאר דברים שבקדשה, כי הרגליו וכסופיו ורצונותיו הטובים מתגברים על כחותיו הדלים והחלושים ומובילים אותו בדרך הסלולה לו מימי נעוריו, אבל אם לא הרגיל גופו בכל הנ"ל עוד מנעוריו אזי בזקנותו מחמת כחותיו התשושים הוא פוטר עצמו מכל הנ"ל בתרוץ של זקנה ואפיסת כחות וכדומה, ומוצא התר ופטור מכל הנ"ל, וממילא הוא נשאר בכלום כמאמר מוהרנ"ת ז"ל כנ"ל, ה' ישמרנו.

ועל זה צריך בעוד מועד לבקש ולצעק להשם יתברך "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני", ולכן אמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת יב): "וזכר את בוראיך בימי בחורתיך", ודוד המלך עליו השלום אמר (תהלים קיב): "אשרי איש ירא את ה'" ואמרו חז"ל (עבודה זרה יט ע"א): אשרי מי שעושה תשובה כשהוא "איש" [פרש רש"י: "כשהוא בחור בכחו, כלומר ממהר להכיר בוראו קדם ימי הזקנה"]. וירמיהו הנביא אמר: "טוב לגבר כי ישא על בנעוריו".

וברוך ה' אנא זעירא דמן חבריא זכיתי לראות במו עיני את גדולי זקני אנשי-שלומנו בדורנו אשר למרות זקנותם המפלגת וכחותיהם התשושים עמלו וטרחו בכל כחם לקום בחצות לילה וללכת להתפלל בצבור ולטבל במקוה כל בקר ולעסק כל היום בשעורים קבועים ובשיחת חברים על פי דעת רבנו ז"ל ובהתבודדות וכו', איש איש לפי בחינתו בלמודו ועבודתו כדרכו בקדש, ואזכר כמה מהם שגרתי עמהם בעיר העתיקה והתפללתי אתם בבית מדרשנו עד אחרי גיל בר-מצוה, והמה החסידים הישישים רבי נפתלי כהן ז"ל (חותנו של רבי אברהם ב"ר נחמן ז"ל), ומורנו הרב רבי אברהם סופר שטרנהרץ ז"ל, ורבי שלמה ווקסלר ז"ל, ורבי נתן בייטלמכר ז"ל, ורבי חצקל'ה (יחזקאל אפרים) מנדלאיל ז"ל. עוד יספר מהם במקום אחר.