# (סא)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/61/

מוהרנ"ת ז"ל היה אומר "דעם רעבינס זאך איז ראש-השנה און מיין זאך איז יום-כפור (ענין רבנו הוא ראש-השנה, ועניני הוא יום-כפור)". ואמרו אנשי-שלומנו בזה, שכל גמר התקונים של רבנו ז"ל הוא דייקא על ידי מוהרנ"ת ז"ל, כי בלעדו אי אפשר לקבל אור רבנו ז"ל ותקוניו ועצותיו וכו' כאשר העיד עליו רבנו ז"ל ואמר: "ווען ניט ער וואלט איר ניט גיהאט אבלעטל שמות" (אם לא הוא, לא היה לכם אפלו עלה אחד מהספר) (חיי מוהר"ן שע), וכל ענין ההתקבצות על ראש-השנה לדורי דורות באומן אחרי הסתלקות רבנו ז"ל היה בהשתדלותו ובמסירות-נפשו של מוהרנ"ת כמובא בכמה מקומות, ועל כן אמר "מיין זאך איז יום-כפור (עניני הוא יום-כפור)" שהוא גמר החתום של תקוני ראש-השנה, והוא יום סליחה, ולכן חזר מוהרנ"ת ז"ל לפני הסתלקותו כמה פעמים "חנון המרבה לסלח" שהוא בגימטריא "נתן" (עין "חכמה ובינה") שענינו הוא יום-כפור להרבות סליחה וסנגוריא ולמוד זכות ומליץ טוב והתחזקות ומשיבת נפש אפלו להגרוע שבגרועים כמאמרו ז"ל, ועל כן היה מוהרנ"ת ז"ל חפץ מאד שיבואו אליו על יום-כפור, כי הוא עוסק אז במה שהוא עוסק. (שמעתי מר' יצחק מאיר קורמן ומר' לוי יצחק ומר' אליהו חיים)