# (עה)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/75/

בעלים לתרופה (דפוס ווארשא מכתב שכ"ב) מיום ערב סכות תר"א כותב מוהרנ"ת ז"ל בזה הלשון: "שבבחינה זאת צריך איש הישראלי לילך בדרך, הן רחוק הן קרוב, או בעירו כשהולך בשביל משא ומתן ופרנסה כגון לבית הפאסט (לבית הדאר) וכו' (המכתב הזה הוא לבנו רבי יצחק שנהל בית הפאסט כידוע), שצריך לכון כדי שירויח ויתן צדקה וכו'. וגם צריך לכון אולי יפגע עם איזה אדם לדבר עמו מהתכלית, ולהודיע לו מאמתת החדושים של התגלות התורה של צדיקי אמת שבדור" וכו' עד כאן לשונו.

ושמעתי מהחסיד רבי הירש לייב ליפעל ז"ל, ששמע מאחד מאנשי שלומנו באומן (שמו נשכח לי), שדברי המכתב הזה ראו בחוש אצל נכדו רבי מיכלי מטולטשין ז"ל (בנו של רבי יצחק) שהיה נוהג שגם כשהיה הולך ברחוב בדרכו להפאסט היה גם כן דבוק בהשם יתברך ומקים שויתי ה' לנגדי תמיד, ומחשבותיו משוטטות ושפתותיו דובבות בעניני תורה ותפלה ואמונה ובטחון והתכלית האחרון וזכרון בעלמא דאתי וכו'. וכשהיה פוגש את אחד מאנשי שלומנו בדרך היה מתעכב לדבר אתו דבורי אמונה ויראה והתחזקות וכו' ולעוררו לעבודת השם. ולפעמים ארכה השיחה הזאת אפלו יותר משעה, וכך היה מנהגו פעמים רבות. (ועין במכתבי אביו רבי יצחק ז"ל מכתב ח' פרשת לך, שכותב לו בשם אביו מוהרנ"ת ז"ל שאמר לו: והעקר שתשא עיניך למרום בכל עסקיך וכו' ובפרט בעת הלוכך על הפאסט תשא עיניך למרום וכל רצונך ומגמתך יהיה להטוב האמתי וכו').

ועוד ספר רבי הירש ליב שפעם אחת הלך ברחוב וראה מולו מרחוק את רבי מיכלי הולך בדרך להפאסט, וידע כבר מראש שבפגישתו אתו יצטרך להתעכב אתו בשיחתו מי יודע כמה זמן, ואף על פי שהיה שמח מאד לשמע את שיחתו הנעימה כדרכו בקדש, אבל דוקא אז היה נחפז לעניניו ולא היה לו פנאי לזה, ובכן כדי למנע הפגישה הזאת סבב דרך הלוכו לאיזה סמטא שמשם יוצאים לרחוב השני, ויתכן שרבי מיכלי הבחין בו אז ששנה דרכו לסמטא צדדית, ולכן גם הוא בעצמו נטה מדרכו לסמטא אחרת שיוצא לאותו הרחוב השני, וכך נפגשו שניהם יחדיו, ואז פנה אליו רבי מיכלי בדבריו הנעימים והמעוררים: "טייערער ברידער, טאמער ווייסטי וויא אזוי מ'ווערט אנערליכער איד, לאמיר זיך צוזאמען צינויף רעדן וואס דארף מען טאקע טאהן כדי ציא ווערן אנאמתער ערליכער איד וויא אזוי דער הייליגער רבי לערינט אונז" (אח יקר, שמא יודע אתה איך נעשים יהודי כשר, הבה נשוחח ביחד מה צריכים באמת לעשות, כדי להיות יהודים כשרים באמת, כמו שהרבי הקדוש מלמדנו).

וכך המשיך רבי מיכלי לשוחח אתו באריכות בעניני עבודת ה' על פי דרכי רבנו ז"ל וכו'. וספר רבי הירש ליב, שאף על פי שדחקה לו השעה מכל מקום לא סבל אחר כך שום הפסד ונזק מהשיחה הארכה הזאת, ואדרבא עוד הגיע לו טובה מזה, כי דבר אתו דבורים נפלאים ממש כמו צדיק, וראה אז שנתקים בו "לא יאנה לצדיק כל און". (כמדמה לי ששמעתי שהענין היה שהיה לו פגישה נחוצה ודחופה עם מנהל של איזה עסק גדול בשעה קבועה בבקר, והמנהל הזה לא בא בזמן ואחר מאד וכל אלו המזמנים אצלו הלכו כלעמת שבאו כי לא יכלו לחכות לו כל כך זמן רב כזה, אבל הוא שאחר מאד, כשבא, חכה לו איזה שעה קלה וכשהמנהל הגיע הוא היה היחידי שם שחכה לו וקבל אותו מיד והיטיב עמו כרצונו). ועל כגון זה אמרו: כל עכבה לטובה. ובפרט שרבנו ז"ל אמר: "צו מיר האט נאך קיינער נישט דערלייגט" - עבורי עוד לא הפסיד אף אחד. כלומר מי שעוסק בעניני רבנו ז"ל הן ברוחני הן בגשמי אינו מפסיד כלום.