# (עז)

> מקור: https://rabenu.app/books/avtzr-nchmny/77/

ספר לי רבי הירש ליב ליפל, ששמע מזקני אנשי שלומנו באומן הספור הנפלא מהבעל שם טוב זכותו יגן עלינו, אמן:

פעם אחת באחת ממסעותיו הקדושים של הבעל שם טוב ז"ל, לן בכפר אחד אצל אכר יהודי פשוט, וכדרכו בקדש קם בחצות לילה לעבודת הקדש שלו, והנה הוא רואה שגם האיש הכפרי התעורר משנתו ולוקח סדור ישן שהיה עבה מאד (כי היו בו כל תפלות השנה) והוא אומר וגומר כל הסדור מתחלתו עד סופו, עם כל הברכות השיכים לשבת ויום-טוב, וימים נוראים, חנכה ופורים וכל ברכות הנהנין, עד אור הבקר, ככה התנהג מידי לילה בלילה.

הבעל שם טוב כשראה זאת כאב לו מאד שיהודי תמים כמוהו יגיד כל כך הרבה ברכות לבטלה אשר ענשם חמור מאד, ובכן אחרי סעדת פת שחרית שהגיש לו הכפרי וכבר התכונן לנסע משם ולהמשיך במסעותיו אז העיר לו הבעל שם טוב על חמרת הדבר והענש הצפוי לו לעולם הבא על ברכותיו לבטלה. ענה לו הכפרי: רבי הקדוש! מה אעשה, אני עם הארץ כי לא למדתי שום למודים רק ה"עברי" (קריאת המלים) ותו לא, כי נשארתי יתום מילדותי ולא היה מי שילמד אתי, רק זכורני שאבי המנוח היה מתפלל בהסדור הזה יום יום, ולכן אני עושה אחריו להתפלל גם כן בהסדור הזה עד גמירא ואיני יודע להבחין בין ברכה לברכה ובזה אני מרגיש שאני יוצא ידי חובת יהודי להתפלל יום יום לפני אבינו שבשמים, אם כן לא די לי שאני מתפלל ביגיעה רבה עוד גם אקבל ענש גדול על זה.

כשמע הבעל שם טוב את דבריו היוצאים מן הלב, שאל אותו: אם אני אסדר לך סדר בהתפלות שתדע להבא איזה תפלות לימי החל ואיזה לשבת ואיזה ליום-טוב וכו' תקבל ממני ותקים זאת? ענה לו הכפרי בשמחה רבה: בודאי ובודאי אעשה כדבריכם ובלבד שאנצל מן הענש החמור המגיע לי. ובכן הציע לו הבעל שם טוב ז"ל שיביא לו חבילת קש ולקח הבעל שם טוב הסדור ושם קש קטן לסימן בתוך הסדור אחרי תפלת ימי החל כלומר עד כאן תתפלל בימות החל, ואחר כך לקח קש בינוני ושם בתוכו אחרי תפלת שבת כלומר עד כאן תתפלל בשבת, ואחר כך קש גדול אחרי תפלת ראש-חדש, ואחר כך קש יותר גדול אחרי תפלת יום-טוב, ועוד קש יותר גדול אחרי תפלת ימים נוראים, חנכה ופורים וכו'. והבעל שם טוב חזר על הסדר כמה פעמים עד שהכפרי ידע היטב כל קש לאיזה תפלה הוא מסמן ושמח מאד על זה שמעתה הוא יודע להתפלל על נכון כל תפלה במועדה ובזמנה, והודה להבעל שם טוב על טרחתו ולמודו עמו. ויסע הבעל שם טוב לדרכו, והנה לא עברה שעה מועטת ונשבתה השמחה כליל מהכפרי, כי ברצותו להניח את הסדור על מקומו הקבוע, נפלו כל הקשין מתוכו על הרצפה, ונשבר מאד מזה כי עכשיו אין לו סימן כלל בין תפלה לתפלה כפי שלמדהו הבעל שם טוב.

ויתמרמר מאד על שברונו כי כבר לא יוכל כלל להתפלל מאחר שהבעל שם טוב אמר לו שהוא יקבל ענש חמור על תפלותיו וברכותיו לבטלה, ונשאר אובד עצות כי מה יעשה עכשיו כשיש לו סדור ואסור לו להתפלל, ואיך יוכל לסבל זאת. ומרב מרירותו ושברונו רץ החוצה אולי עוד ישיג את הבעל שם טוב בדרכו, ובמרוצתו הגיע עד הנהר ולתדהמתו הוא רואה מרחוק את הבעל שם טוב שט על הנהר בפאטשיילע שלו ללא סירה ומעברת, והתחיל לצעק ולצרח בכל כחו: אבי! אבי! רבי! רבי! הושיעני! כי אמלל אני. אבל אין קול ואין קשב, כי המרחק ביניהם היה גדול מאד ולא נשמע קולו כלל, ועל כן מרב מרירותו לא הסתכל כלל על עצמו והסתכן בדבר ועשה מעשה כמו הבעל שם טוב ולקח גם כן הפאטשיילע שלו ושטחה על הנהר ושט עליה עד שהגיע קרוב אל הבעל שם טוב וצעק אליו על הקשין שנפלו, והבעל שם טוב הפנה את פניו אליו וראה אותו שט גם כן עם הפאטשיילע שלו, והבין ברוח קדשו שתפלותיו הנאמרים באמת ובתמימות בלי שום פניות רק לשם שמים כנראה עושים רשם גדול בשמים עד שהוא יכול גם כן לעשות מופת כזה, לשוט על הנהר בפאטשיילע, ובכן אמר לו: אם אתה יכול לעשות גם כן כמוני שוב לביתך ותחזר להתפלל כמו שאתה מתפלל תמיד.

והוסיפו אנשי שלומנו לצרף להספור הזה מה שמובא בחיי מוהר"ן (סימן תקכ) שרבנו ז"ל אמר שהוא מקנא את "יוסיל סדור" שהיה מתפלל בסדור עבה ואומר כל התחנות והבקשות הנמצאים שם, ורבנו ז"ל קנא בו שיכול לומר הרבה תפלות ובקשות בתמימות ובפשיטות בלי שום חכמות. (שמעתי מרבי הירש ליב ליפל ז"ל)