# פרשה א

> מקור: https://rabenu.app/books/bamidbar-rabbah/parsha-1/

וידבר ה' אל משה במדבר סיני (במדבר א, א), זהו שאמר הכתוב (תהלים לו, ז): משפטיך תהום רבה, אמר רבי מאיר משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן, משל את הצדיקים בדירתן (יחזקאל לד, יד): במרעה טוב ארעה אתם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם, ומשל את הרשעים בדירתן (יחזקאל לא, טו): כה אמר ה' אלהים ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהום, במה רשעים מתכסים כשהן יורדין לשאול, בתהום. חזקיה בר רבי חיא אמר הגיגית הזו במה מכסין אותה, בכלי חרס, ממהי בה כשם שהיא של חרס כך מכסין אותה בכלי חרס, כך הן הרשעים, מה כתיב בהם (ישעיה כט, טו): והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי ידענו, ולפי שהן חשוכין הקדוש ברוך הוא מורידן לשאול שהיא חשוכה ומכסה עליהם את התהום שהוא חשך, שנאמר (בראשית א, ב): וחשך על פני תהום, הוי (תהלים לו, ז): צדקתך כהררי אל, צדקה שאתה מביא על העולם מפרסמת כהרים הללו. (תהלים לו, ז): משפטיך תהום רבה, משפט שאתה עושה בעולם הזה, תהום רבה, מה התהום בסתר אף משפט שאתה מביא בסתר. כיצד, כיון שחרבה ירושלים, בתשעה באב חרבה, וכשמראה ליחזקאל הוא מראה לו באחד בחדש, למה, שלא לפרסם באי זה, יום חרבה, אבל מי שהוא בא לגדל ישראל, מפרסם אי זה יום, אי זה מקום, אי זה חדש, אי זו שנה, אי זו אפטיאה, (במדבר א, א): לצאתם מארץ מצרים לאמר, מה אמר להם (במדבר א, ב): שאו את ראש כל עדת בני ישראל

דבר אחר, וידבר ה' אל משה במדבר סיני, זהו שאמר הכתוב (ירמיה ב, לא): הדור אתם ראו דבר ה' המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, על שאמרתם למשה (במדבר כא, ה): למה העליתנו ממצרים למות במדבר, וכי כמדבר הייתי לישראל, וכי כמדבר עשיתי עמהם, בנהג שבעולם מלך בשר ודם שיצא למדבר, שמא מוצא הוא שם שלוה כשם שהיה מוצא בפלטין, או אכילה או שתיה, ואתם הייתם עבדים למצרים, והוצאתי אתכם משם, הרבצתי אתכם בסיגמטין, שנאמר (שמות יג, יח): ויסב אלהים את העם דרך המדבר, מהו ויסב, שהרביצם כדרכי המלכים, רבוצין על מטותיהם, ולא העמדתי להם שלשה פדגוגין משה אהרן ומרים, שבזכות משה הייתם אוכלים את המן מה שלא ראו אבות הקדושים, שנאמר (דברים ח, ג): ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך. ובזכות אהרן הקפתי אתכם בענני כבוד, שנאמר (תהלים קה, לט): פרש ענן למסך, וכמה ענני כבוד היו מקיפין את ישראל במדבר, רבי הושעיה ורבי יאשיה, רבי יאשיה אמר חמשה, ארבעה לארבע רוחות ואחד מהלך לפניהם. רבי הושעיה אמר שבעה, ארבעה לארבע רוחות השמים, ואחד מלמעלן, ואחד מלמטן, ואחד שהיה מהלך לפניהם רחוק שלשת ימים, והיה מכה לפניהם את הנחשים ואת העקרבים ואת השרפים ואת הסלעים, ואם היה מקום נמוך היה מגביהו, ואם היה מקום גבוה היה משפילו ועושה אותם מישור, שנאמר (ישעיה מ, ד): כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו. והבאר בזכות מרים, שאמרה שירה על המים, שנאמר (שמות טו, כא): ותען להם מרים שירו לה', ובמי באר (במדבר כא, יז): אז ישיר ישראל את השירה הזאת.

אמר רבי ברכיה הכהן בשם רבי לוי מלך בשר ודם שיש לו מדינה והוא משלח בני אדם גדולים לתוכה שיהו נושאים משואיהם ועושים משפטיהם, מי צריך להיות זקוק למזונותיהם לא בני מדינה צריכין להיות זקוקין להם, אבל הקדוש ברוך הוא לא עשה כן אלא שלח למשה ולאהרן ולמרים, שנאמר (מיכה ו, ד): ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, ואף על פי כן בזכותן היו מתנהגין, המן בזכות משה, תדע לך שהוא בזכות משה, כיון שנסתלק משה (יהושע ה, יב): וישבת המן ממחרת, וענני כבוד בזכותו של אהרן, מנא לן, כיון שנסתלק אהרן מה כתיב (במדבר כא, ד): ותקצר נפש העם בדרך, שהיתה השמש קופחת עליהם. והבאר בזכות מרים, מה כתיב (במדבר כ, א): ותמת שם מרים ותקבר שם, ומה כתיב אחר כך (במדבר כ, ב): ולא היה מים לעדה, והיאך היתה הבאר עשויה, סלע, כמין כורת היתה ומתגלגלת ובאת עמהם במסעות, וכיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד, היה אותו הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד והנשיאים באים ועומדים על גביו ואומרים: עלי באר, והיתה עולה. ואחר כך הבאתי לכם שלוים. המדבר הייתי לישראל, שמא כמדבר נהגתי עמכם, אלא אם ארץ מאפליה, לא אני בידי הייתי מאיר לכם, שנאמר (שמות יג, כא): וה' הלך לפניהם יומם.

דבר אחר, אם ארץ מאפליה, מהו מאפליה, שמא אמרתי לכם שאני מביא לכם טובה והלקשתי אותה. ואין מאפליה אלא הלקשה, שנאמר (שמות ט, לב): והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה, לא נפל דבר ממה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל, שכן אמר יהושע (יהושע כא, מג): לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דבר ה' אל בית ישראל הכל בא. (ירמיה ב, לא): מדוע אמרו עמי רדנו, מהו רדנו לשון משנה הוא (משנה תרומות י-ג): הרודה פת חמה, אמרו ישראל כשהפת נתבשלה בתנור ונטלת ממנו יכולה היא לקבע בתנור עוד, ואנו היינו בידם כבתנור, שנאמר (ישעיה לא, ט): ותנור לו בירושלים, והגליתנו לבבל, ומה את מבקש ממנו עוד.

דבר אחר, (ירמיה ב, לא): מדוע אמרו עמי רדנו לוא נבוא עוד אליך, מהו רדנו, כמה דאת אמר (מלכים א ה, ד): כי הוא רדה בכל עבר הנהר. אמרו לו נתצת לנו את בית המקדש וסלקת שכינתך ממנו ומה את מבקש ממנו ולוא נבוא עוד אליך, אמר להם ומי יתן לי והייתי במדבר עכשו, היכן כל אותן הנסים שעשיתי לכם, וכן הוא אומר (מלכים א ט, א): מי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי וגו', היכן שהייתי מתקלס, שנאמר (ישעיה מב, יא): ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירנו ישבי סלע, לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו, נכנס לשניה וברחו מלפניו, נכנס לעיר חרבה וקדמו אותו והיו מקלסין אותו, אמר הנשיא זו העיר טובה היא מכל המדינות, כאן אני בונה כס נאה, כאן אני דר. כך כשבא הקדוש ברוך הוא לים ברח מלפניו, שנאמר (תהלים קיד, ג): הים ראה וינס, וכן (תהלים קיד, ד): ההרים רקדו כאילים, בא במדבר חרבה, קדמה אותו וקלסה אותו, שנאמר: ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירנו ישבי סלע, אמר זו העיר טובה לי מכל המדינות, בו אני בונה כנסיה ודר בתוכה, התחילו שמחים שהקדוש ברוך הוא דר בתוכה, שנאמר (ישעיה לה, א): יששום מדבר וציה

דבר אחר, וידבר ה' אל משה במדבר סיני, עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה, שנאמר (שמות ג, ד): ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה, ואחר כך (שמות יב, א): ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. ודבר עמו במדין, שנאמר (שמות ד, יט): ויאמר ה' אל משה במדין. ודבר עמו בסיני, שנאמר (במדבר א, א): וידבר ה' אל משה במדבר סיני לאמר. וכיון שעמד אהל מועד אמר יפה היא הצניעות, שנאמר (מיכה ו, ח): והצנע לכת עם אלהיך, הרי הוא מדבר עמו באהל מועד. וכן דוד אמר (תהלים מה, יד): כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. בת מלך זה משה, שנאמר (ישעיה יט, ד): וסכרתי את מצרים ביד אדנים קשה, אלו הן המכות שבאו על מצרים, (ישעיה יט, ד): ומלך עז ימשל בם, זה משה, שהיה מלכה של תורה שנקראת עז, שנאמר (תהלים כט, יא): ה' עז לעמו יתן, לפיכך: כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, זה אהרן, שנאמר (שמות כח, יג): ועשית משבצת זהב. מיכן אמרו אשה שהיא מצנעת עצמה אפלו היא ישראלית ראויה היא שתנשא לכהן ותעמיד כהנים גדולים, שנאמר: ממשבצות זהב לבושה, אמר הקדוש ברוך הוא כך הוא כבודי שאהא מדבר מלפנים, שנאמר (במדבר ז, פט): ובבא משה אל אהל מועד.

אמר רבי יהושע בן לוי, אלו היו אמות העולם יודעים מה היה המקדש יפה להם, קסטריות היו מקיפים אותו כדי לשמרו, שהיה יפה להם יותר משל ישראל, שכן שלמה סדר תפלה (מלכים א ח, מא): וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, וכתיב (מלכים א ח, מג): ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי. אבל כשהוא בא אצל ישראל, מה כתיב (דברי הימים ב ו, ל): ונתתה לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, אם היה ראוי לו היה נותן לו, ואם לאו לא היה נותן לו. ולא תאמר בית המקדש, אלא אלולי ישראל לא היה מטר יורד, ולא השמש זורחת, שבזכותן הקדוש ברוך הוא מרויח בעולמו, ולעולם הבא אמות העולם רואין לישראל היאך הקדוש ברוך הוא עמהם, והן באין להדבק להם, שנאמר (זכריה ח, כג): בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים

דבר אחר, וידבר ה' אל משה במדבר סיני, זהו שאמר הכתוב (שיר השירים ז, ג): שררך אגן הסהר, מדבר בסנהדרין שהיתה נתונה בלשכת הגזית והיא משולה בשרר, ולמה משולה בשרר אלא מה השרר הזה נתון באמצע הגוף, כך סנהדרין של ישראל נתונה באמצעו של בית המקדש. (שיר השירים ז, ג): אל יחסר המזג, מהו אל יחסר המזג, שלא היו חסרים אחד משלשתן. אל יחסר המזג, מי שהוא מוזג כראוי מוזג שלישו של כוס יין ושני חלקים מים, כך היתה סנהדרין יושבת מתמיד השחר עד תמיד של בין הערבים ולא היה אחד מהם נפנה לצרכו, ומה היו עושים כשהיה אחד מהם מבקש לצאת, היה סופר, אם היה שם עשרים ושלשה היה יוצא ואם לאו לא היה יוצא, למה, שכתוב: אל יחסר המזג, שלא היו חסרים אחד משלשתן, לפיכך אל יחסר המזג. (שיר השירים ז, ג): בטנך ערמת חטים, נמשלו ישראל כערמה של חטים, מה החטים הללו נכנסות לאוצר במנין, כך אמר הקדוש ברוך הוא שיהיו ישראל נמנים בכל שעה, לכך נאמר: בטנך ערמת חטים, אבל התבן והקש אינן נמנים ולא נמדדין, כך אמות העולם נמשלו כתבן וכקש, שנאמר (תהלים פג, יד): כקש לפני רוח, וכן (עובדיה א, יח): ובית עשו לקש, למה, שאין להקדוש ברוך הוא הניה מהם, שנאמר (ישעיה מ, יז): כל הגוים כאין נגדו, אבל ישראל יש להקדוש ברוך הוא הניה מהם, קורין שמע, מתפללין ומברכין שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בכל יום, לפיכך נמנים בכל שעה, לכך נמשלו כחטים, שנאמר: בטנך ערמת חטים

וידבר ה' אל משה במדבר סיני, זהו שאמר הכתוב (תהלים קמז, כ): לא עשה כן לכל גוי, וכן (תהלים קמח, יד): וירם קרן לעמו, משל למלך שנטל אשה ראשונה ולא כתב לה כתבה, גרשה ולא כתב לה גט, כך לשניה ולשלישית ולא היה כותב להם כתבה ולא גט, אלא מה עשה ראה עניה יתומה בת אבות בקש לטל אותה, אמר לשושבינו אל תנהג בה כראשונות, זו בת אבות היא, צנועה היא במעשיה וכשרה, וכתב לה כתבה באי זה שבוע באי זו שנה באי זה חדש בכמה בחדש באיזו איפרכיא, כשם שכתוב באסתר (אסתר ב, טז): ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו, כך הקדוש ברוך הוא ברא לדור המבול ולא כתב אימתי בראן, העבירן מן העולם ולא כתב אימתי העבירן, אלא (בראשית ז, יא): ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה, וכן לדור הפלגה וכן למצרים לא היה כותב אימתי נבראו ואימתי מתו, אלא כיון שעמדו ישראל אמר הקדוש ברוך הוא למשה איני נוהג באלו כאותן הראשונים, אלו בני אבות הם, בני אברהם יצחק ויעקב, לך כתב להם באיזה חדש בכמה בחדש ובאיזו שנה באיזו איפרכיא ובאיזה עיר רוממתי קרנם ונתתי להם תלוי ראש, לכך נאמר: וידבר ה' אל משה במדבר סיני, הרי איפרכיא. באהל מועד, הרי מדינה. בשנה השנית, זו שנה. בחדש השני, זה החדש. באחד לחדש, בכמה בחדש, הרי נכתבא אופטיאה, למה (במדבר א, ב): שאו את ראש כל עדת בני ישראל, לקים מה שנאמר: לא עשה כן לכל גוי, ומה עשה, וירם קרן לעמו

דבר אחר, וידבר ה' אל משה, אשריו של משה, שששים רבוא עומדים, והכהנים והלוים והזקנים הכל עומדים שם, ומכלם לא נדבר אלא עם משה

וידבר ה' אל משה במדבר סיני (במדבר א, א), למה במדבר סיני, מכאן שנו חכמים בשלשה דברים נתנה התורה, באש, ובמים, ובמדבר. באש מנין (שמות יט, יח): והר סיני עשן כלו וגו'. ובמים מנין, שנאמר (שופטים ה, ד): גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים. ובמדבר מנין וידבר ה' אל משה במדבר סיני, ולמה נתנה בשלשה דברים הללו, אלא מה אלו חנם לכל באי העולם כך דברי תורה חנם הם, שנאמר (ישעיה נה, א): הוי כל צמא לכו למים, דבר אחר, וידבר ה' אל משה במדבר סיני, אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר, הפקר, אינו יכול לקנות את החכמה והתורה, לכך נאמר: במדבר סיני

דבר אחר, וידבר ה' אל משה במדבר סיני, ששה שמות נקראו לו, הר אלהים, הר בשן, הר גבננים, הר מוריה, הר חורב, הר סיני. הר אלהים למה, שישב בו האלהים בדין, שנאמר (שמות כא, א): ואלה המשפטים. הר בשן, שבא שם הקדוש ברוך הוא. הר גבננים, הר שפסל כל ההרים, כשם שאתה אומר (ויקרא כא, כ): או גבן או דק. הר חמד, שחמד הקדוש ברוך הוא לישב שם, שנאמר (תהלים סח, יז): ההר חמד אלהים לשבתו. הר חורב, שעליו נשמטה החרב, שנאמר (ויקרא כ, י): מות יומת הנאף והנאפת, (במדבר לה, טז יח): מות יומת הרצח. הר סיני, שבו נשנאו אמות העולם להקדוש ברוך הוא ונתן להם איפופסים, שנאמר (ישעיה ס, יב): והגוים חרב יחרבו, אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן, והגוים מחורב יחרבו, שנטלו איפופסים שלהם

דבר אחר, וידבר ה' אל משה במדבר סיני. אמר לו (במדבר א, ב): שאו את ראש, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל לא חבבתי בריה יותר מכם, לכך נתתי לכם תלוי ראש, ודמיתי אתכם לי, שכשם שיש לי תלוי ראש על כל באי העולם, שנאמר (דברי הימים א כט, יא): לך ה' הגדלה, כך לכם עשיתי להיות לכם תלוי ראש, לכך נאמר: שאו את ראש, לקים מה שנאמר (תהלים קמח, יד): וירם קרן לעמו, וכן הוא אומר (דברים כח, א): ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ

ויהיו כל הפקדים שש מאות אלף וגו' (במדבר א, מו), את מוצא המנין הזה שוה למנין שנמנו ישראל במלאכת המשכן, שנאמר (שמות לח, כה): וכסף פקודי העדה וגו', והוא היה בשנה ראשונה, שהרי כשקבלו עשרת הדברות מיד עלה משה לקבל הלוחות, וחטאו על מעשה העגל, ומיד עשו משכן והוקם באחד בניסן בשנה שניה, שנאמר (שמות מ, יז): ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן, ואימתי היה המנין הזה, באחד באיר בשנה שניה, שנאמר (במדבר א, יח): ואת כל העדה הקהילו וגו', באותו מנין שמנאן כשיצאו ישראל ממצרים בחמשה עשר בניסן כמה היו (שמות יב, לז): שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף, וכשבא למנותן בשנה שניה באחד לחדש השני הוא מוצא אותן יתרים שלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, ואין אנו יודעים אלו היתרים אם מונה להם עשרים מראש חדש ניסן של שנה שניה ליציאתם ממצרים, או מונה להם עשרים מראש השנה שהוא ראש חדש תשרי והיא שנה ראשונה ליציאתם ממצרים. צא ולמד מן האדנים, שנאמר (שמות לח, כה כו): וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' בקע לגלגלת מחצית השקל וגו', אימתי הביאו השקלים ממחרת יום הכפורים, ולשני בקרים הביאו כל הנדבה למלאכת המשכן, שנאמר (שמות לו, ג): והם הביאו אליו עוד נדבה וגו', ואם אתה אומר שלא מנו לאותן שיצאו ממצרים שהיו פחות מבן עשרים לא מנו להם עשרים שנה עד חדש ניסן של שנה שניה, אם כן את מוצא בשקלים שלשת אלפים וחמש מאות וחמשים שקלים יתרים, אלא מה יש לך לומר מתשרי מנו להם עשרים שהוא ראש השנה לבריתו של אדם הראשון, ולכך כלל החשבון כך, להודיענו שהרי נכנסו חדש אחד בשנה שניה לצאתם ממצרים ולא נתוספו אותן של עשרים שנה במנינם על אותן שנתנו לאדני המשכן, לומר לך שאין מונין להן מניסן אלא מתשרי

והלוים למטה אבתם וגו' (במדבר א, מז), בא הכתוב לומר לפי שלא אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה בתחלה שימנה שבט לוי, שכן אתה מוצא שלא מנה נשיא לשבט לוי בשעה שמנה נשיאי השבטים, אף משה לא מנאו שכך אמר משה אלו היה חפצו של הקדוש ברוך הוא שאמננו היה אומר לי, לכך נאמר: והלוים למטה אבתם וגו' שלא רצה למנותן. מיד היה משה עומד תמה למה לא צוהו הקדוש ברוך הוא למנות שבטו, ולא היה יודע אם מונה אם לאו, ראה הקדוש ברוך הוא שהוא תמה מיד פרש לו למה לא צוהו למנות, הדא הוא דכתיב (במדבר א, מח מט): וידבר ה' וגו' אך את מטה לוי לא תפקד וגו', אמר רבי פינחס בר אידי, מה כתיב בראש הספר (במדבר א, ב): שאו את ראש כל עדת בני ישראל, רומם את ראש, גדל את ראש, לא נאמר, אלא שאו את ראש, כאדם האומר לקוסטינר סב רישיה דפלן, כך נתן רמז, למה שאו את ראש, שאם יזכו יעלו לגדלה, כמה דתימא (בראשית מ, יג): ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך, אם לא יזכו, ימותו כלם, כמה דתימא (בראשית מ, יט): ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ, והיה גלוי לפני המקום שימותו כלם במדבר וינטלו ראשיהן, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אך את מטה לוי וגו' בתוך בני ישראל, אין אתה מונה אותן, אבל לעצמן מנה אותן, למה, אמר הקדוש ברוך הוא אם נמנה שבט לוי עם ישראל ומתערב עמהם יבוא מלאך המות להרג את ישראל והגזרה יוצאת עליהם שלא יכנסו לארץ אלא מתים במדבר, שנאמר (במדבר יד, כט): במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם, והוא מוצא לשבטו של לוי מערב עמהם והם מתערבים עם ישראל למות, לפיכך לא מנה אותן עם ישראל אלא הפרישם במנין, ולכך אף בלשון שכתוב בהן בישראל, שאו את ראש, לא נאמר בהן אלא (במדבר ג, טו): פקד את בני לוי

דבר אחר, אך את מטה לוי לא תפקד, למה לא נמנו עם ישראל, אלא שבטו של לוי פלטינין היו, משל למלך שיש לו לגיונות הרבה ואומר לפרופסיטוט לך מנה את הלגיונות חוץ מן הלגיון העומד לפני. לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אך את מטה לוי וגו' בתוך בני ישראל, אין אתה מונה אותן, אבל לעצמן מנה אותן, שאין שבחו של מלך שימנה לגיונו עם הלגיונות, לפיכך נמנו ישראל לעצמן ושבט לוי לעצמן, ומנין אתה אומר שמטעם הזה אמר לו, שכן כתיב אחריו (במדבר א, נ): ואתה הפקד את הלוים על משכן העדת וגו'. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אך את מטה לוי לא תפקד וגו', נתירא משה ואמר שמא יש פסול בשבטי שאין הקדוש ברוך הוא חפץ שאמננו, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא אמרתי לך כן אלא להוציאן מן הגזרה שלא ימותו עמהם, הדא הוא דכתיב: ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל, למה, שהלוים שלי הן (במדבר ג, יב מה): והיו לי הלוים, שכל מי שהוא מקרב אותי אני מקרבו, הם קרבו עצמן לי, שנאמר (שמות לב, כו): ויאמר משה מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, הן קרבו אותי ואני מקרבן, והיו לי הלוים. ולא עוד אלא לפי שנמצאו עמי נאמנים, ששמרו אזהרתי (שמות כ, ג): לא יהיה לך אלהים אחרים וגו', לפיכך הן ראויין שיהיו נאמני ביתי. ואתה הפקד את הלוים וגו', וכן הוא אומר (תהלים קא, ו): עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי, את מוצא כל מי שנבדק בדבר, המקום אהבו לעולם, שכן אתה מוצא ביהושע שנבדק בעמלק ועשה בו כתורה וכמצוה, שנאמר (שמות יז, יג): ויחלש יהושע וגו' אמר לו המקום משבטך אני מעמיד פורע לעמלק לעולם, (שופטים ה, יד): מני אפרים שרשם בעמלק. שאול שנבדק ולא נמצא נאה בפקודו, אלא (שמואל א טו, ט): ויחמל שאול והעם, החזירו לאחוריו ונטלה הימנו מלכותו, (שופטים ה, יד): אחריך בנימין, ואף השבט הזה בדקתיו ונמצאו שמורים ונתנו נפשם על קדשת שמי, שנאמר (שמות לב, כז כח): שימו איש חרבו על ירכו וגו' ויעשו בני לוי כדבר משה וגו' (דברים לג, ט): האמר לאביו ולאמו וגו', אף כן אני מקרבן ועושה אותן בני פלטירי ואני מאמין קדשתי ותשמיש ביתי עליהם, הדא הוא דכתיב: ואתה הפקד את הלוים וגו', למה שהם נאמנים לי. אף בשעת פרוקו והקמתו איני חפץ באחרים שיפרקוהו ויקימוהו אלא הם, הדא הוא דכתיב (במדבר א, נא): ובנסע המשכן וגו', יכול המצוה על הלוים אבל אם עשו ישראל רשות, תלמוד לומר (במדבר א, נא): והזר הקרב יומת, וכן הוא אומר (תהלים קא, ג): עשה סטים שנאתי וגו', אלו ישראל שסטו מאחרי המקום ועשו את העגל ושנאן המקום להיות גזברין שלו, ולא תאמר שלא יגעו בו ישראל בשעת מסעות אלא אף בשעת המחנות לא יקרבו אליו אלא בני לוי, הדא הוא דכתיב (במדבר א, נב נג): וחנו בני ישראל איש על מחנהו וגו' והלוים יחנו סביב למשכן העדת, ולמה אני מזהירן שירחיקו ישראל עצמן מן המשכן, כדי שלא יהיה קצף עליהן, שאינן ראויין להתקרב אצלו, הדא הוא דכתיב (במדבר א, נג): ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל, אבל הלוים הם ישמרוהו, הדא הוא דכתיב (במדבר א, נג): ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות, (במדבר א, נד): ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו, שרחקו עצמן מן המשכן ונתנו מקום ללוים לחנות סביב למשכן.