# פרשה יב

> מקור: https://rabenu.app/books/bamidbar-rabbah/parsha-12/

ויהי ביום כלות משה וגו' (במדבר ז, א), הדא הוא דכתיב (תהלים פה, ט): אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה, את מוצא בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, וכעס עליהם הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות לב, ט): ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה וגו' (דברים ט, יד): הרף ממני וגו', מיד עמד משה ובקש רחמים מלפניו שיתרצה להם, כמה שנאמר (שמות לב, יא): ויחל משה וגו', ונתרצה להם הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות לב, יד): וינחם ה' על הרעה וגו'. אף על פי כן היה בלבו עליהם, שנאמר (שמות לב, לד): וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, כיון שנעשה המשכן אמר רבי יהודה ברבי סימון הלך משה והרכין אזנו במשכן, אמר משה תאמר שיש בלבו של הקדוש ברוך הוא על ישראל, הדא הוא דכתיב: אשמעה מה ידבר האל ה', מהו האל ה', אמר משה שעד עכשו הוא עומד בכעסו כנגדם והוא בקשי עמהם. ואין האל אלא לשון חוזק, כמה דתימא (יחזקאל יז, יג): ואת אילי הארץ לקח. או הוא מתרצה להם והוא נוהג במדת רחמים עמהם, הדא הוא דכתיב: ה', אין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר (שמות לד, ו): ה' ה' אל רחום וחנון. מיד פיסו הקדוש ברוך הוא שאין בלבו על ישראל כלום, כמה דכתיב (שמות לד, ו): ויעבר ה' על פניו, שהעביר זעמו מהם ועבר על פשעיהם.

אמר רבי סימון למה כתיב שתי פעמים ה' ה', אלא שפיסו הקדוש ברוך הוא ואמר לו למשה מה לשעבר הייתי נוהג עמהם במדת רחמים עד שלא עשו אותו המעשה כך עכשו במדת רחמים אנהג עמהם.

אמר רב יהודה ברבי סימון באותה שעה שמע משה קול נאה וקול משבח, לשעבר היה משה עומד והיה הדבור בא לתוך אזנו כמין סילון, ולא היה אחד מישראל שומע, אבל כשהיו פניו מאדימות היו יודעים שהדבור בא אצלו, וכיון שנעשה המשכן שמע קול נאה. מה שמע: כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו.

אמר רבי ברכיה הכהן בשם רבי יהודה ברבי סימון, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לשעבר היתה איבה ביני לבין בני, שנאה ביני ובין בני, תחרות ביני ובין בני, אבל עכשו שנעשה המשכן אהבה ביני ובין בני, שלום ביני ובין בני, הוי: כי ידבר שלום אל עמו, אלו ישראל, על שעשו המשכן, ואל חסידיו, זה שבט לוי שכתוב בו (דברים לג, ח): וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך וגו'. ומנין אתה אומר שבמשכן הכתוב מדבר, שכן כתיב אחריו (תהלים פה, י): אך קרוב ליראיו ישעו לשכן כבוד בארצנו. אימתי היה שלום לישראל, בזמן ששכן כבוד הקדוש ברוך הוא במשכן, כמה דתימא (שמות מ, לד): וכבוד ה' מלא את המשכן.

אמר רבי שמעון בן לקיש מה לי ללמד דבר זה מספר תלים, דבר תורה הוא, אפלו במקומה אינה חסרה כלום, ראה מה כתיב (במדבר ו, כו): וישם לך שלום, אימתי: ביום כלות משה

ויהי ביום כלות וגו', הדא הוא דכתיב (איוב ד, יז): האנוש מאלוה יצדק וגו', אמר רבי ברכיה הכהן, כשהלך יעקב אצל פרעה לא יצא מאצלו עד שברכו, שנאמר (בראשית מז, י): ויברך יעקב את פרעה. מה ברכו, אמר לו יעלה נילוס לרגלו, אף אני כשאבוא אצלכם אני בא טעון ברכות, והיכן רמזה להם, בסיני.

אמר רבי יהושע בן לוי ברמז אמר הקדוש ברוך הוא לישראל שיעשו את המשכן שהוא נותן להם ברכות בביאתו, שנאמר (שמות כ, כא): מזבח אדמה תעשה לי וגו' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, וכן עשה, כשבא למשכן ברכן, שנאמר (במדבר ו, כד): יברכך ה' וישמרך, אימתי: ויהי ביום כלות, הא למדנו שאין אדם צדיק יותר מן האלהים, הוי האנוש מאלוה יצדק, לאו, אלא גם הקדוש ברוך הוא ברך ישראל בביאתו אצלם, לכך נאמר: יברכך ה' וישמרך, וסמך לו: ויהי ביום כלות וגו'

ויהי ביום כלות וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים צא, א): ישב בסתר עליון.

אמר רב הונא בשם רב אידי, מי אמר המזמור הזה, היינו סבורים שבא שלמה ואמרו, ולא אמרו אלא משה, הדא הוא דכתיב: ישב בסתר עליון, זה משה שישב בסתר עליון, שנכנס בתוך הענן שהוא סתר עליון, כמה דתימא (איוב כב, יד): עבים סתר לו. וכן כתוב (שמות כד, יח): ויבא משה בתוך הענן, (תהלים צא, א): בצל שדי יתלונן, שלן שם לינות הרבה, שנאמר (שמות לד, כח): ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, והוא אמר (תהלים צא ב): אמר לה' מחסי וגו'.

דבר אחר, ישב בסתר עליון וגו', אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן, שלשה דברים שמע משה מן הקדוש ברוך הוא והרתיע לאחוריו, כיון שאמר לו (שמות ל, יב): ונתנו איש כפר נפשו, אמר משה מי יוכל לתן כפר נפשו, (איוב ב, ד): עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ועדין אינו מגיע, שנאמר (תהלים מט, ח ט): אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם, אמר לו הקדוש ברוך הוא איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן (שמות ל, יג): זה יתנו.

אמר רבי מאיר נטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה זה יתנו, כזה יתנו. וכן בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (במדבר כח, ב): צו את בני ישראל וגו' את קרבני לחמי לאשי, אמר משה מי יוכל להספיק לו קרבנות, אם אנו מקריבין לפניו כל חיתו שדי ועורכין כל עצי לבנון, אינו מספיק לו, שנאמר (ישעיה מ, טז): ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה. אמר לו הקדוש ברוך הוא איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן (במדבר כח, ג): ואמרת להם זה האשה וגו', ולא שניהם בבת אחת, אלא (במדבר כח, ד): את הכבש אחד תעשה בבקר וגו'. וכן בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אמר משה מי יוכל לעשות לו מקדש שישרה בתוכו, (מלכים א ח, כז): הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו', ואומר (ירמיה כג, כד): הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וגו', ואומר (ישעיה סו, א): השמים כסאי והארץ הדם רגלי וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא איני מבקש, לפי כחי אלא לפי כחן, כשאני מבקש כל העולם כלו אינו יכול להחזיק כבודי ולא שמש אחד משלי, אלא אני איני מבקש מידך אלא עשרים בדרום ועשרים בצפון ושמונה במערב. לכך משה אמר: ישב בסתר עליון, הקדוש ברוך הוא שהוא יושב בסתרו של עולם הוא רואה את הכל ואינו נראה, הוא נתאוה ללון בצלנו.

אמר רבי פרוזדק בר נחשא בשם רבי יהודה ברבי סימון שדי נתלונן בצל שעשה לך בצלאל, זה המשכן, הוי: בצל שדי יתלונן. (תהלים צא, ב): אמר לה' מחסי, שיר זה של פגעים, אמר משה בשעה שהיה עולה להר, שהיה מתירא מן המזיקין, מהו אמר לה' מחסי, אגנתי, (תהלים צא, ב): ומצודתי קסטרא דידי, (תהלים צא, ב): אלהי אבטח בו, שבשמו אני מבריח את המזיקין ואת מלאכי חבלה. (תהלים צא, ג): כי הוא יצילך, אמר לו הקדוש ברוך הוא בי בטחת, אני עומד לך, כי הוא יצילך וגו' (תהלים צא, ב): מפח יקוש, ממצדתא דציידא. (תהלים צא, ב): מדבר הוות, מדבר שהוא מביא הוות בעולם. (תהלים צא, ד): באברתו יסך לך, מהו באברתו יסך לך, בזכות התורה שנתנה מימינו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים לג, ב): מימינו אש דת למו. (תהלים צא, ב): ותחת כנפיו תחסה, מי שבא לחסות תחת כנפיו של הקדוש ברוך הוא, הוא לו צנה וסוחרה של אמת, מהו צנה וסחרה אמתו, אמר רבי שמעון בן לקיש אמר הקדוש ברוך הוא זין אני עושה לכל מי שהוא סוחר באמתה של תורה.

אמר רבי שמעון בן יוחאי אמתה של תורה זין הוא לבעליה.

אמר רבי שמעון בן יוחאי זין נתן הקדוש ברוך הוא לישראל בסיני ושם המפרש כתוב עליו (תהלים צא, ה): לא תירא מפחד לילה, מן אגרת בת מחלת ומרכבתה, ולא מכל המזיקים המושלים בלילה, (תהלים צא, ה): מחץ יעוף יומם, אמר רבי ברכיה יש מזיק שהוא פורח באויר כעוף וקושט כחץ, ומי יצילך ממנו שלוח הקן, שכן כתיב למעלה: כי הוא יצילך מפח יקוש, אין פח אלא צפור, כענין שנאמר (עמוס ג, ה): התפל צפור על פח הארץ, וכתיב (דברים כב, ו ז): כי יקרא קן צפור לפניך וגו' שלח תשלח וגו'. (תהלים צא, ו): מדבר באפל יהלך, מי שמעשיו באפל הדבר שולט בו, וכן הוא אומר (חבקוק ג, ה): לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו, אף כאן הוא אומר (תהלים צא, ה): מקטב ישוד צהרים, רבנן אמרין שד הוא ולמה קרי ליה קטב, רבי אבא בר כהנא אמר דהוא בזא סוגיא דיומא מן ראשיהון דארבע עד סופיהון דתשע. רבי לוי אמר דהוא בזז סוגיא דטהרא מן סופיהון דארבע עד ראשיהון דתשע, ואינו שולט לא בצל ולא בחמה אלא בין הצל לחמה, ראשו דומה לעגל וקרן אחד יוצאה בתוך מצחו והוא מתגלגל ככד.

אמר רב הונא בשם רבי יוסף קטב מרירי עשוי קלפין קלפין, שערות שערות, עינים עינים.

אמר רבי שמעון בן לקיש ועין אחת קבועה לו בלבו, וכל מי שהוא רואה אותו אין לו חיים מעולם בין אדם בין בהמה, וכל מי שהוא רואה אותו נופל ומת. ומרירי שולט משבעה עשר בתמוז ועד תשעה באב. חזקיה ראה אותו ונפל על פניו ומת.

אמר רבי פינחס הכהן מעשה באחד שראה אותו ונכפה על פניו, אמרו יהודה בן רבי שמואל ראה ולא נפל, אמרו אף על פי כן מת. רבי אבהו הוה יתיב פשיט בחדא כנשתא מדוכתא דקסרין, חמא חד פארי בתר חבריה ובידיה חד קטו בעי דימחיניה בה, חמא חד מזיק פארי בתריה ובידיה חד קטו דפרזל. נפק רבי אבהו ופארי בתריה, אמר ליה לא תמחיניה דלמא הוא מית. אמר ליה רבי מן הדא הוא מיתא, אמר ליה הא מזיקא פארי בתרך ובידיה קטותא דפרזלא, את מחי לה בהדה והוא מחי לה בההיא והוא מית. רבי יוחנן הוה מפקד לספריא ולמתניניא באלין יומיא דלא יהוון טענין ערקא על מינוקיא. רבי שמואל בר רב יצחק הוה מפקד לספריא ולמתניניא באלין יומיא דיהוון מפטרין טליא בארבע שעין, (תהלים צא, ז): יפל מצדך וגו', רב יצחק אמר היד שהיא שולטת על מצוה אחת, זו מצות תפלין, כתיב בה: יפל מצדך אלף, שנמסר לה אלף מלאכים לשמרו, אבל הימין שהיא שולטת במצוות הרבה, ורבבה מימינך, רבבות של מלאכים נמסרים לה.

אמר רבי חנינא בן רבי אבהו, אינו אומר ימסרו לך, אלא יפל, אם באים אלף מזיקים הם נופלים מן הצד שהיא שולטת על מצוה אחת, ואם באים הם רבוא מזיקין הם נופלים לפני הצד שהיא שולטת במצוות הרבה. בנהג שבעולם אדם נמסר לאלף איש עליו לזון אותם, למה, שהן מוסרין לו לשמרו, והקדוש ברוך הוא מוסר לאדם הזה אלף מלאכים משמאלו ורבוא מימינו לטובתו ולשמרו, אליך לא יגש, שתזון אותם, (תהלים צא, ח): רק בעיניך תביט שלותך, (תהלים צא, ח): ושלומת רשעים תראה, מה שישלם הקדוש ברוך הוא לרשעים כמעשיהם תראה, (תהלים צא, ט): כי אתה ה' מחסי וגו', אמר רבי חנינא אמרו ישראל, הקדוש ברוך הוא, אתה נותן את התורה בתחתונים אצלנו, ושכינתך תשרה בעליונים, הדא הוא דכתיב: כי אתה ה' מחסי, שנתת לי תורתך, ועליון שמת מעונך, ואתה שמת מעונך בעליונים, (תהלים צא, י): לא תאנה אליך רעה, כמה דתימא (משלי יב, כא): לא יאנה לצדיק כל און, (תהלים צא, י): ונגע לא יקרב באהלך, אמר רבי יוחנן, עד שלא הוקם המשכן היו המזיקין מתגרין בעולם לבריות, ומשהוקם המשכן ששרה השכינה למטה, כלו המזיקין מן העולם, הדא הוא דכתיב: ונגע לא יקרב באהלך, זה אהל מועד.

אמר רבי שמעון בן לקיש מה לך אצל ספר תהלים, והלא במקומו אינו חסר (במדבר ו, כד): יברכך ה' וישמרך, מן המזיקין, אימתי, ויהי ביום כלות משה, מהו ביום כלות, שכלו המזיקין מן העולם

ויהי ביום כלות וגו', הדא הוא דכתיב (שיר השירים ג, ט): אפריון עשה לו, זה העולם שהוא עשוי כמין כלה. (שיר השירים ג, ט): המלך שלמה, זה הקדוש ברוך הוא, ששם שלום בין אש למים ופתכן זה בזה ועשה מהן רקיע, שנאמר (בראשית א, ח): ויקרא אלהים לרקיע שמים, שהוא אש ומים. (שיר השירים ג, ט): מעצי הלבנון, שנבנה ממקום בית המקדש.

אמר רבי יוסי בר חלפתא למה נקרא אבן שתיה, שממנה השתת העולם, הדא הוא דכתיב (תהלים נ, ב): מציון מכלל יפי אלהים הופיע, (שיר השירים ג, י): עמודיו עשה כסף, זה הרקיע, כמה דתימא (איוב כו, א): עמודי שמים ירופפו, ולמה קרי ליה כסף, שהוא מכסף על כל מעשה בראשית, וכן הוא אומר (תהלים יט, ב): השמים מספרים וגו'. (שיר השירים ג, ט): רפידתו זהב, זו הארץ שהיא מעלה פרות הארץ ופרות האילן שהן דומים לזהב, מה הזהב יש בו מינין הרבה וגונין הרבה, אף פרות הארץ, מהן ירקין ומהן אדמין. (שיר השירים ג, ט): מרכבו ארגמן, זה השמש שהוא נתון למעלה והוא רוכב במרכבה ומאיר לעולם, כמה דתימא (תהלים יט, ו): והוא כחתן יצא מחפתו וגו', ומכח השמש הגשמים יורדים, ומכח השמש הארץ מעלה פרות, ולכך קראו ארגמן, שיצרו הקדוש ברוך הוא לארג מן לבריות, ואין מן אלא פרות ומזונות, כמה דתימא (דניאל א, ה): וימן להם המלך וגו'. (שיר השירים ג, י): תוכו רצוף אהבה, שאחר כל מעשה בראשית ברא אדם וחוה למשל בכלם, וכן הוא אומר (משלי ט, ג): שלחה נערתיה תקרא, הוי (שיר השירים ג, ט): מבנות ירושלים, שיהיו כל הבריות יראים מהם ומשלמים להם, כמה דתימא (בראשית ט, ב): ומוראכם וחתכם יהיה וגו'.

דבר אחר, אפריון זה העולם, למה קראו אפריון, שלא בראו אלא לפריה ורביה, וכן הוא אומר (ישעיה מה, יח): לא תהו בראה לשבת יצרה, עשה לו המלך שלמה, שלא בראו הקדוש ברוך הוא אלא על מנת שיהא שלום בין הבריות, שנאמר (ישעיה מה, ז): יוצר אור ובורא חשך עושה שלום וגו'. מעצי הלבנון, שבעצת התורה המלבנת בדבריה ברא הקדוש ברוך הוא עולמים, וכן הוא אומר (משלי ח, יד): לי עצה ותושיה. ומנין שהתורה מלבנת בדבריה, שכן כתיב (איוב כח, כז כח): אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ויאמר לאדם וגו'. עמודיו עשה כסף, זה שלשלת יחסין, וכן הוא אומר (משלי י, כה): וצדיק יסוד עולם, ואין כסף אלא זקוק יחוס, כמה דתימא (מלאכי ג, ג): וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם. רפידתו זהב, זו התורה שכתוב בה (תהלים יט, יא): הנחמדים מזהב ומפז רב, ולא נתנה הקדוש ברוך הוא ללומדיה אלא מי שמשמר יחוסו, וכן הוא אומר (תהלים נ, טז): ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך, למה כן (תהלים נ, יח): אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך, ואומר (תהלים צו, ז): הבו לה' משפחות עמים הבו לה' כבוד ועז. מרכבו ארגמן, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו (דברים לג, כו): רכב שמים בעזרך, והוא אורג את העולם שיצאו כלם למיניהם ולא יתערבו מין בשאינו מינו, כמה דתימא (בראשית א, יא): תדשא הארץ דשא, והוא אין משרה שכינתו אלא על המיחסים שבישראל, וכן הוא אומר (בראשית יז, ז): להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, בזמן שזרעך נכר אחריך, הקדוש ברוך הוא הוה לך לאלהים, ובזמן שאין זרעו נכר אחריו, שהם מערבים זרעם בנשי חבריהם, אין הוה להם לאלהים. תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים, רבי יודן אמר זו זכות התורה, שנאמר בה (משלי ה, יט): אילת אהבים, וזכות הצדיקים, שנאמר (מלאכי א, ב): ואהב את יעקב. רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר זו השכינה, כמה דתימא (דברים ו, ה): ואהבת את ה' אלהיך.

דבר אחר, אפריון, זה בית העולמים, למה נקרא אפריון, שכל הצורות של זהב מן מיניה. מעצי הלבנון, כמה דתימא (דברי הימים ב ב, טו): ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון וגו'. עמודיו עשה כסף, (דברי הימים ב ג, יז): ויקם את העמודים על פני ההיכל אחד מימין וגו', וכי כסף היה והלוא נחשת היה, אלא שהיה נחשת ממרט שוה ככסף. רפידתו זהב, תני שכל הבית היה נטוח בזהב חוץ מאחורי הדלתות.

אמר רבי איבו מתניתין בבנין שני, אבל בבנין ראשון אפלו אחרי הדלתות. שבעה מיני זהבים הם: זהב טוב, זהב טהור, זהב שחוט, זהב סגור, זהב מופז, זהב מזקק, זהב פרוים. זהב טוב, כמשמעו, כמה דאת אמר (בראשית ב, יב): וזהב הארץ ההיא טוב.

אמר רבי יצחק טוביו דהוא בביתיה טוביו דהוא בלויתיה. זהב טהור, מכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום. רבי יהודה בשם רבי אמי אמר, אלף ככר הכניס שלמה אלף פעמים לכור, ולא עמדו אלא על ככר אחת. והא תני רבי יוסי בן רבי יהודה מעשה במנורת בית המקדש שהיתה יתרה על של מדבר משקל דינר גורדיני, והכניסוה לכור שמונים פעמים עד שחסרה. מן קדמוי הות חסרה סגין, מכאן ולהלן לא הות חסרה אלא ציבחר. זהב שחוט, שנטוה כחוט והיה נמשך כשעוה. אדרינוס היה לו משקל ביצה. דיקלטינוס היה לו משקל דינר גורדיני, הדא אמתה לית לה מיניה. זהב סגור, שהיה סוגר בעד כל הזהבים, כתיב (דברי הימים א כט, ד): ושבעת אלפים ככר כסף מזקק לטוח קירות הבתים, וכי כסף היה והלוא זהב היה, דכתיב (דברי הימים ב ג, ה): ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים ויחפהו זהב טוב, ולמה קרי ליה כסף, שהיה מכסיף בעד כל הזהבים, וכל הכלים היו נעשים ממנו, הספות והיעים והמזרקות והמזלגות והכפות והמחתות זהב סגור, תמן כתיב (מלכים א ז, נ): והפתות לדלתות הבית, מהו פתות, רבי יצחק מגדלאה אמר זה פותה שתחת הציר. רבי סימאי אומר אלו פותחות, ללמדך שאפלו דבר קל לא היה בית המקדש חסר. זהב מופז, רבי פטריקי אחוי דרבי דרוסאי בשם רבי איבו אבא אומר דומה לגפרית מצתת באש. רבי אבין אמר לשם מקומו נקרא זהב מאופז. זהב מזקק, בית ריש לקיש אמר מחתכים אותו כזיתים ומאכילים אותו לנעמיות והוא יוצא מזקק. זהב פרוים, רבי שמעון בן לקיש אומר אדם, ודומה לדם הפר. ויש אומרים שעושה פרות.

אמר רבי חנינא בר יצחק יום שהכניס מנשה צלם להיכל יבשו כל אותן הפרות, הדא הוא דכתיב (נחום א, ד): ופרח לבנון אמלל, ולעתיד לבוא הכל חוזר, דכתיב (ישעיה לה, ב): פרח תפרח ותגל וגו'. מרכבו ארגמן, (דברי הימים ב ג, יד): ויעש את הפרכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ, לפי שארגמן חשוב שבכלן שהוא לבוש מלכות, כמה דתימא (דניאל ה, ז): ארגונא ילבש, לכן חשב ליה לדידיה, ודכותה (ישעיה סו, יז): אכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר, ומה אסור גדול יש להחזיר מן שאר בהמות טמאות, ולעכבר משאר שרצים, אלא חשב חזיר והוא הדין לכל הבהמות וחיות טמאות, ומנה לעכבר והוא הדין לכל השרצים שבעולם.

דבר אחר, אפריון, זה הארון, רבי יהודה בר רב אלעאי אמר למלך שהיה לו בת נאה משבחת וחסודה, אמר המלך עשו לה פרוים, מוטב שתראה נויה של בתי מן פרוים. כך התורה נאה ומשבחת וחסודה, אמר הקדוש ברוך הוא עשו לה ארון שיראה נויה של תורה מן הארון. עשה לו המלך שלמה, זה הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו, ועשה כן התורה כלה, שנאמר (משלי ג, יז): וכל נתיבותיה שלום. מעצי הלבנון, (שמות כה, י): ועשו ארון עצי שטים. עמודיו עשה כסף, אלו שני עמודים של כסף שהיו עומדין לפניו כמין איסטוה. רפידתו זהב, (שמות כה, יא): וצפית אתו זהב טהור. מרכבו ארגמן, רבי תנחומא אמר זה הכפרת שהוא דומה לארגמן, וכתוב בו (שמות כה, כא): ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה. תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים, רבי יהודה בן רבי סימון אמר זו זכות התורה, זו זכות הצדיקים שעוסקין בה. רבי עזריה בשם רבי יהודה בן רבי סימון אמר זו השכינה.

אמר רבי אבא בר כהנא כתיב (שמות כה, כב): ונועדתי לך שם וגו' וכלה.

דבר אחר, אפריון, זה המשכן, אמר רבי עזריה משום רבי יהודה בן רבי סימון, משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו בת והיה אוהבה יותר מדאי, כל זמן שבתו קטנה היה מדבר עמה בפרהסיא, ראה אותה בחצר היה מדבר עמה, כיון שהגדילה ובאת לידי סימנים, אמר המלך אין זו כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לה פאפליון לכשאני מבקש לדבר עם בתי אהיה מדבר עמה מן הפאפליון ולפנים. כך כשראה הקדוש ברוך הוא את ישראל במצרים היו נערים, שנאמר (הושע יא, א): כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני, ראה אותם על הים היה מדבר עמם, שנאמר (שמות יד, טו): ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, ראה אותם בסיני היה מדבר עמם, שנאמר (דברים ה, ד): פנים בפנים דבר ה' עמכם. וכיון שקבלו את התורה ונעשו לו אמה שלמה, אמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אמר הקדוש ברוך הוא אין שבחן של בני שאהיה מדבר עמהם בפרהסיא, אלא עשו לי משכן וכשאני צריך לדבר עמהם אהיה מדבר עמהם מן המשכן, הדא הוא דכתיב (במדבר ז, פט): ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וגו'. עשה לו המלך שלמה, זה הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו, שהוא עושה שלום עם ישראל מן התחרות שהיה לו עמהם מן מעשה העגל. מעצי הלבנון, (שמות כו, טו): ועשית את הקרשים למשכן וגו'. עמודיו עשה כסף, (שמות כז, יא): ווי העמדים וחשקיהם כסף. רפידתו זהב, (שמות כו, כט): ואת הקרשים תצפה זהב. מרכבו ארגמן, (שמות כו, לא): ועשית פרכת תכלת וארגמן, וכתיב (שמות מ, ג): וסכת על הארן את הפרכת וגו'. תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים, רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון אמר זו השכינה, רבי יודן אמר זה זכות התורה, וזה זכות הצדיקים.

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי (שמות מ, לה): ולא יכל משה לבוא וגו', משל למה הדבר דומה, למערה שהיא נתונה על שפת הים, רעש הים ונתמלאת המערה והים לא חסר כלום, כך אהל מועד נתמלא מזיו השכינה והעולם לא חסר כלום, הוי תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים, זו השכינה.

אמר רבי אבא בר כהנא, כתיב (שמות כה, כב): ונועדתי לך שם וגו', ללמדך שאפלו מה שאחורי הכפרת אינו פנוי מן השכינה. עובד כוכבים אחד שאל את רבן גמליאל, אמר מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנה, אמר לו אלו נגלה על חרוב אחד או על תאנה אחת כך היית שואלני, ולהוציאך חלק אי אפשר, ללמדך שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה, שאפלו מן הסנה היה מדבר עם משה.

דבר אחר, אפריון וגו', מה כתיב למעלה (שיר השירים ג, ז): הנה מטתו שלשלמה וגו', זו ברכת כהנים, כדאמרינן למעלה, ללמדך ששלמה לא בא אלא לפרש את התורה וסמך דבריו על סדר התורה, כשם שלמעלה מפרשת המשכן כתוב פרשת ברכת כהנים, כך עשה שלמה בתחלה זכר ברכת כהנים וגו', ואחר דבר על המשכן. אפריון עשה לו וגו', למה כן, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי למה הדבר דומה, למלך שקדש את בתו ועשה לה קדושין גדולים ושלטה בהם עין רעה, כשבא המלך להשיא את בתו מה עשה נתן לה קמיע אמר לה יהא הקמיע הזה עליך שלא ישלט בך עין רעה עוד. כך עשה הקדוש ברוך הוא כשבא לתן תורה לישראל עשה פומבון גדולה, כמה שכתוב (שמות כ, טו): וכל העם ראים את הקולת, ולא היו אלא קדושים, כמו שכתוב (שמות יט, י): לך אל העם וקדשתם היום ומחר, ושלטה בהם עין רעה ונשתברו הלוחות, כמה דתימא (שמות לב, יט): וישבר אתם תחת ההר, לא עשה כן אלא כיון שבאו ועשו את המשכן, נתן להם הקדוש ברוך הוא את הברכות תחלה כדי שלא תשלט בהם עין רעה, לפיכך כתוב תחלה (במדבר ו, כד): יברכך ה' וישמרך, מן עין רעה, ואחר כך: ויהי ביום כלות וגו'

אמר רבי אבין אין מדותיו של הקדוש ברוך הוא כמדת מלך בשר ודם, מלך בשר ודם נכנס במדינה משבני המדינה מקלסין אותו ומכבדין אותו אחר כך הוא עושה להם צרכיהם, בונה להם דימוסיאות, עושה להם נחת רוח במדינה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא עד שלא עשו ישראל את המשכן נתן להם את הברכה תחלה, כמה שנאמר: יברכך ה' וישמרך, ואחר כך: ויהי ביום כלות וגו'

ויהי ביום וגו', מהו ויהי, אמר רבי יהושע תנאים עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל עד שהם במצרים, שאינו מוציאם משם אלא על מנת שיעשו לו משכן וישרה שכינתו ביניהם, כמו שנאמר (שמות כט, מו): וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם, על מנת לשכני בתוכם, וכיון שהוקם המשכן וירדה השכינה ושרתה בתוכם. ויהי, רב אמר דבר שלא היה משנברא העולם עד עכשיו נעשה באותו היום, שמשנברא העולם ועד אותה שעה לא שרתה שכינה בתחתונים, אלא משהוקם המשכן ואילך, לכך נאמר ויהי, דבר חדוש הוא. רבי שמעון בן יוחאי אמר דבר שהיה ופסק וחזר לכמות שהיה, שכן אתה מוצא מתחלת בריתו של עולם שרתה השכינה בתחתונים, כמו שכתוב (בראשית ג, ח): וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן וגו', וכיון שנסתלקה השכינה בעת שחטא אדם שוב לא ירדה עד שהוקם המשכן, לפיכך כתיב ויהי, דבר שהיה ופסק ימים הרבה וחזר לכמות שהיה

ויהי, וי היה. מי אמר וי, אמר רבי אבין כביכול הקדוש ברוך הוא אמר וי, למה הדבר דומה למלך שהיה לו מטרונה רוטננית, ואמר לה המלך עשי לי פורפירא, כל ימיה שהיתה עסוקה באותה פורפירא לא היתה מרננת, אחר ימים גמרה את הפורפירא ונתנה אותה לכובס ועשאה והביאה למלך, כיון שראה אותה המלך התחיל צווח וי שלא תחזר לרוטננותה. כך את מוצא שהיו ישראל מרננים בכל שעה, כמה שכתוב (שמות טו, כד): וינו העם על משה, וכן (שמות טז, ב): ויונו כל עדת בני ישראל וגו', וכן (במדבר יז, ו): אתם המתם את עם ה', תבע הקדוש ברוך הוא שיעשו לו מקדש, כמו שכתוב (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש וגו'. את מוצא כל הימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן לא היו מרננים, וכיון שגמרו מלאכת המשכן התחיל הקדוש ברוך הוא צווח וי, שלא יחזרו וירננו כשם שהיו מרננים. ויהי, הבכורים אמרו וי, שנטלה מהם הכהנה, שעד שלא הוקם המשכן היו הבמות מתרות ועבודה בבכורות, שנאמר (שמות כד, ה): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת וגו', וכן כתיב (שמות יט, כד): ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם וגו', רבי יהושע בן קרחה ורבי, אחד מהם אומר הכהנים אלו הבכורות, וחברו אמר זה נדב ואביהוא, וכן כתיב (ישעיה יד, ה): שבר ה' מטה רשעים שבט וגו', אמר רבי אבא בר ממל אלו הבכורות, לפי שהקריבו לפני העגל, אבדו כהנה. וכן את מוצא שכל הכהנים שעבדו לעבודת כוכבים בבנין ראשון, פסלן הקדוש ברוך הוא במקדש שני, שנאמר (יחזקאל מד, טו): והכהנים הלוים בני צדוק וגו', לפיכך כשהוקם המשכן צוחו הבכורים וי. ויהי, מי אמר וי, מלאכי השרת אמרו וי, אמרו עכשו הקדוש ברוך הוא מניח אותנו ויורד ודר בארץ. אף על פי כן פיסם הקדוש ברוך הוא ואמר להם חייכם העקר למעלה הוא, שכן כתיב (חבקוק ג, ג): כסה שמים הודו, ואחר כך (חבקוק ג, ג): ותהלתו מלאה הארץ.

אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן, לוי, שחק עליהם הקדוש ברוך הוא כשאמר להם העקר למעלן, מנין, שכן כתיב (תהלים קמח, יג): הודו על ארץ ושמים, תחלה ארץ ואחר כך שמים, לפיכך אמרו וי. ויהי, מי אמר וי, אמות העולם אמרו, למה וי, אלא כך אמרו, עד שלא היה הקדוש ברוך הוא שוכן ביניהם היה מתקים עליהם ועושה מלחמותיהם, עכשו שעשו לו המשכן והוא דר ביניהם, על אחת כמה וכמה, לפיכך אמרו וי

ביום, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ג, יא): צאינה וראינה בנות ציון וגו', מדבר בעת ששרתה השכינה במשכן. צאינה וראינה, כמה דתימא (ויקרא ט, כד): וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם. בנות ציון, המצינים לו במילה, שאלולי שהיו מהולים לא היו יכולין להביט בשכינה, אלא נופלים היו כשם שנפל אברהם, שנאמר (בראשית יז, ג): ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים. וכן בבלעם אומר (במדבר כד, ד טז): נפל וגלוי עינים. וכן הוא אומר (ויקרא ט, ו): "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. מהו זה הדבר, על המילה אמר להם, כמה דתימא (יהושע ה, ד): וזה הדבר אשר מל יהושע. אשר צוה ה', לעשות לאברהם, משל לחנוני אחד שהיה לו אוהב והיה כהן, והיה לו טמאה בתוך ביתו של אוהבו, והיה מבקש להביאו בתוך ביתו. אמר לו הכהן אם אתה מבקש כדי שאבוא לתוך ביתך, שמע לי והסר טמאה מתוך ביתך. וכשידע החנוני שאין שם טמאה, הלך והביא הכהן אל ביתו. כך הקדוש ברוך הוא כיון שבקש להראות לאברהם אוהבו, היתה ערלה תלויה בו, כיון שמל עצמו מיד נגלה, שנאמר (בראשית יז, כו): בעצם היום הזה נמול אברהם, ואחר כך (בראשית יח, א): וירא אליו ה'. לפיכך אמר להם משה, המילה צוה האלהים לעשות לאברהם אביכם בעת שבקש להראות לו, אף אתם מי שיש בכם ערל יצא וימול עצמו וירא אליכם כבוד ה', לכך אמר שלמה: צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, במלך שהוא חפץ בשלמים, כמה דתימא (בראשית יז, א): התהלך לפני והיה תמים, שהערלה מום היא בגוף.

דבר אחר, במלך שלמה, במלך שברא בריותיו שלמים, ברא חמה וירח על מלאתן, וכל מעשה בראשית בקומתם נבראו, שנאמר (בראשית ב, א): הארץ וכל צבאם. בר קפרא אמר אדם וחוה כבני עשרים שנה נבראו.

דבר אחר, במלך שלמה, במלך שהשלים מעשיו לאוהביו, השלים אש לאברהם, חרב ליצחק, מלאכים ליעקב.

דבר אחר, במלך שלמה, במלך שהוא עושה שלום בין בריותיו, החיות של אש והרקיע של שלג. החיות של אש, שנאמר (יחזקאל א, יד): והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק. והרקיע של שלג, שנאמר (יחזקאל א, כב): ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח וגו', ולא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה.

אמר רבי יוחנן כתיב (איוב כה, ב): המשל ופחד עמו וגו', המשל, זה מיכאל, והוא של שלג, ופחד, זה גבריאל, והוא של אש, מהו עמו, מושלים לו, לא זה מזיק את זה ולא זה מזיק את זה.

אמר רבי אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך אפלו במלאך עצמו הוא עושה שלום, ואית ביה חמש אפין, הדא הוא דכתיב (דניאל י, ו): וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק וגו', לא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה. כתיב (דניאל ז, י): נהר די נור נגד ונפק, והרקיע של מים, שנאמר (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו, ולא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה.

אמר רבי יעקב דכפר חנן (איוב כה, ב): עשה שלום במרומיו, מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה.

אמר רבי יוחנן לית מזל חמי במה דקדם ליה ולית מזל חמי במה דלעיל מיניה, אלא במה דלרע מיניה, כהדין בר נש דהוא נחית בסולמא הפוך לאחוריו. תני רבי שמעון בן יוחאי אומר הרקיע הוא של מים והכוכבים של אש והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה, ואפלו בין המכות הוא עושה שלום, הדא הוא דכתיב (שמות ט, כד): ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר צלוחיות של ברד מלאות אש. רבי נחמיה אמר אש וברד פתוכים זה בזה.

אמר רבי חנן טעמיה דרבי יהודה כהדא פרטתא דרומנא דחרצינתה מתחמיא מלגו. טעמיה דרבי נחמיה כהדא שאשיתא דקנדילא דמיא ומשחא מערבים כחדא והיא דלקא מן גביהון.

אמר רבי יהודה בן רבי סימון מהו מתלקחת, מיתא ומתקהלא לעשות שליחותה בשביל לעשות רצון בוראה.

אמר רב אדא למלך שהיו לו שני לגיונות קשים והיו מריבים זה לזה, וכיון שהגיע מלחמתו של מלך, עשו שלום זה עם זה ובאו ועשו מלחמתו של מלך. כך אש וברד מריבים זה לזה, וכיון שראו מלחמתו של הקדוש ברוך הוא במצרים, נאמר: ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, נס בתוך נס, לכך נאמר: "במלך שלמה. (שיר השירים ג, יא): בעטרה שעטרה לו אמו, אמר רבי יצחק חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, אלא עטרה זה אהל מועד, כעטרה הזאת שמקבעת באבנים טובות ומרגליות ומעטרת בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש.

אמר רב חוניא, שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אלעזר בן רבי יוסי, אמר לו אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, אמר לו הן, למלך שהיתה לו בת יחידה והיה אוהבה יותר מדאי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותו, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אמו. כך היה הקדוש ברוך הוא מחבב את ישראל, קראן (שיר השירים ה, ב): אחתי רעיתי יונתי תמתי, לא זז מחבבן עד שקראן אמו, הדא הוא דכתיב (ישעיה נא, ד): הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו, ולאמי כתיב, עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו, אמר לו אלולי לא יצאתי לעולם אלא לשמע טעם זה מפיך די.

דבר אחר, אמו, אמתו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשו לי משכן, היה לו להעמיד ארבע קונטיסים ולמתח את המשכן עליהם, אלא מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה למעלן אש אדמה, אש ירקה, אש שחורה, אש לבנה, אמר לו: כתבנית (שמות כה, מ): אשר אתה מראה בהר. רבי ברכיה בשם רבי בצלה, למלך שהיה לו לבוש משבח עשוי במרגליטון, אמר לבן ביתו עשה לי כזה, אמר לו אדוני המלך יכול אני לעשות כמותו, אמר לו אני בכבודי ואתה בסממניך. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, אלהי יכול אני לעשות כאלה, אמר לו כתבנית אשר אני וגו' (שמות לה, לה) (שמות לח, כג): בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש, אמר הקדוש ברוך הוא למשה אם את עושה מה שלמעלה למטה, אני מניח סנקליטון שלי של מעלה וארד ואצמצם שכינתי ביניהם למטה, למעלה (ישעיה ו, ב): שרפים עמדים, אף למטה (שמות כו, טו): עצי שטים עמדים. העמד אין כתיב כאן אלא עמדים, כנתון באסטרטיא של מעלה, הדא הוא דכתיב: שרפים עמדים ממעל לו, מה למעלה כוכבים, אף למטה כוכבים.

אמר רבי חיא בר אבא מלמד שהיו קרסי הזהב נראין במשכן ככוכבים הקבועים ברקיע. (שיר השירים ג, יא): ביום חתנתו, זה סיני, חתונין היו, שנאמר (שמות יט, י): וקדשתם היום ומחר. וביום שמחת לבו, זה מתן תורה, שנאמר (שמות לא, יח): ויתן אל משה ככתו וגו', ככלתו כתיב.

דבר אחר ביום חתנתו, זה אהל מועד. וביום שמחת לבו, זה בית העולמים. ומנין לאהל מועד שחתונין היו, דכתיב: ביום כלות משה להקים את המשכן, כלת כתיב, ביומא דעלת כלתא לגננא

דבר אחר, ביום כלות, ביום הקים אין כתיב כאן אלא ביום כלות, ביום שכלו המזיקין מן העולם. ויהי ביום כלות משה וגו', הדא הוא דכתיב (משלי כז, יח): נצר תאנה יאכל פריה וגו', מדבר ביהושע שהוא שמש את משה, כמה דתימא (שמות לג, יא): ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל, למה נמשלה תורה כתאנה, שרב האילנות: הזית, הגפן, התמרה, נלקטים כאחת, והתאנה נלקטת מעט מעט. וכך התורה, היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים. עליו נאמר: נצר תאנה. מהו יאכל פריה, פרי של תורה, מלכות ושרות, שנאמר (משלי ח, טו טז): בי מלכים ימלכו] וגו' בי שרים ישרו. וכן ארע ליהושע, שלא ירשו בניו של משה מקומו אלא יהושע ירש מקומו, כמה דתימא (במדבר כז, יח): קח לך את יהושע בן נון וגו'. (משלי כז, יח): ושמר אדניו יכבד, זה יהושע, שהיה משמש את משה ביום ובלילה, כמה דתימא: לא ימיש מתוך האהל, ואומר (במדבר יא, כח): אדני משה כלאם, לפיכך כבדו הקדוש ברוך הוא, מה כבוד עשה לו הקדוש ברוך הוא, לפי שכך אמר ליהושע (במדבר כז, כא): ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים וגו'. ולפי ששמש אדוניו, זכה לרוח הקדש, שנאמר (יהושע א, א): ויהי אחרי מות משה וגו', שאין תלמוד לומר משרת משה, למה נאמר, לומר לך לפי שהיה משרת משה זכה לנבואה, הוי יכבד.

דבר אחר נצר תאנה וגו', אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה, בכל מקום שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו, רצונך לידע, שלמה בנה בית המקדש, שנאמר (מלכים א ו, יד): ויבן שלמה את הבית ויכלהו, ובשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שנבנה, שנאמר (תהלים קלב, א ה): זכר ה' לדוד את כל ענותו וגו' אם אבוא באהל ביתי וגו' אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה' וגו', ולא קפח הקדוש ברוך הוא שכרו אלא הכתיבו על שמו (תהלים ל, א): מזמור שיר חנכת הבית לדוד, לשלמה אין כתיב כאן אלא לדוד, הוי נצר תאנה יאכל פריה. וכן אתה מוצא במשה שנתן נפשו על שלשה דברים נקראו על שמו, ואלו הן: דינים, תורה ומשכן. דינים מנין, דכתיב (שמות יח, יג): וישב משה לשפט את העם וגו', ונקראו על שמו, דכתיב (דברים לג, כא): צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. תורה מנין, שנאמר (שמות כד, יח): ויהי משה בהר ארבעים יום וגו', ונקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג, כב): זכרו תורת משה עבדי, משכן מנין, שכן את מוצא שהיה משה מחזר על האמנין בכל יום ובכל שעה ללמדם כיצד יעשו את המלאכה שלא יטעו בה, לפי שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות כה, מ): וראה ועשה בתבניתם וגו', ולכך כתיב על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה, שלא היה זז מעל גביהם. וכן הוא אומר (שמות לט, מג): וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אתם משה, מה ברכה אמר (תהלים צ, יז): ויהי נעם ה' אלהינו וגו', אמר להם תשרה השכינה במעשה ידיכם.

אמר רבי חיא בר יוסף כל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד המשכן ומפרקו בכל יום שתי פעמים, ואם תאמר שהיה אחד משבטו של לוי נותן לו יד, לאו, אלא אמרו חכמים היה קובעו ומפרקו ולא סיעו אחד מישראל, שנאמר ויהי ביום כלות משה, לכך נקרא על שמו שאינו אומר ביום הקים אלא ביום כלות, יום שכלו הקמותיו, וזכר שמו שם, לכך נאמר כלות משה

כלות משה. הדא הוא דכתיב (קהלת ב, כא): כי יש אדם שעמלו וגו'. כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון, זה בצלאל שעשה המשכן בחכמה ובדעת, כמה שכתוב (שמות לא, ג): ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה וגו'. (קהלת ב, כא): ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, זה משה, שלא עמל במשכן ונקרא על שמו, הדא הוא דכתיב כלות משה. ודכותיה שלמה ודוד

להקים את המשכן (במדבר ז, א), הדא הוא דכתיב (משלי ל, ד): מי עלה שמים וירד וגו'. מי עלה שמים, זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה (תהלים מז, ו): עלה אלהים בתרועה ה' וגו'. וירד, (שמות יט, כ): וירד ה' על הר סיני. (משלי ל, ד): מי אסף רוח, (איוב יב, י): אשר בידו נפש כל חי, (משלי ל, ד): מי צרר מים בשמלה, (איוב כו, ח): צרר מים בעביו, (משלי ל, ד): מי הקים כל אפסי ארץ, (שמואל א ב, ו): ה' ממית ומחיה וגו' (משלי ל, ד): מה שמו, צור שמו, שדי שמו, ה' צבאות שמו, (משלי ל, ד): ומה שם בנו כי תדע, (שמות ד, כב): בני בכרי ישראל.

דבר אחר מי עלה שמים, זה אליהו, דכתיב ביה (מלכים ב ב, יא): ויעל אליהו בסערה השמים, וירד, (מלכים ב א, טו): רד אותו אל תירא. מי אסף רוח בחפניו, (מלכים א יז, א): חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר וגו'. מי צרר מים בשמלה, (מלכים ב ב, ח): ויקח אליהו את אדרתו וגו'. מי הקים כל אפסי ארץ, (מלכים א יז, כג): ויאמר אליהו ראי חי בנך.

דבר אחר מי עלה שמים וירד, מי הוא זה שתפלתו עולה לשמים והיא מורידה את הגשמים, ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל את העשבים, שנאמר מי אסף רוח, זה שמחלק מעשרותיו בחפניו, הוי בחפניו. וכן הוא אומר (מלאכי ג, י): הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם לומר די. ומנין שהרוחות צרך התבואה, שכך כתיב (דברים לב, ב): יערף כמטר לקחי תזל וגו'. מי צרר מים בשמלה, מי שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו אין תפלתו עולה לשמים ואינה מורדת את הגשמים, אלא צורר המים בעבים ואינם יורדים לארץ. מי הקים כל אפסי ארץ, כמה דתימא (דברים כח, כד): יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר. מה שמו ומה שם בנו כי תדע. מה שמו, אברהם הפריש מעשר תחלה, שנאמר (בראשית יד, כ): ויתן לו מעשר מכל, והקנה לו הקדוש ברוך הוא שמים וארץ. ולמה ברכו שיקנה לו האלהים שמים וארץ, לזרעותיו. ומה שם בנו, זה יצחק, שנתן מעשר ונתברך, שנאמר (בראשית כו, יב): ויזרע יצחק וגו', מהו (בראשית כו, יב): וימצא בשנה ההוא מאה שערים, מלמד שמדדן לעשרן. כי תדע, וכן הזהיר הקדוש ברוך הוא את ישראל שאם יעשרו תבואתם יברכם בעשר, שנאמר (דברים יד, כב): עשר תעשר וגו', עשר בשביל שתתעשר.

דבר אחר מי עלה שמים, זה משה, דכתיב ביה (שמות יט, ג): ומשה עלה אל האלהים. וירד (שמות יט, יד): וירד משה מן ההר אל העם. מי אסף רוח בחפניו, (שמות ט, כט): כצאתי את העיר אפרש וגו'. מי צרר מים בשמלה, כמה דתימא (שמות טו, ח): נצבו כמו נד נזלים. מי הקים כל אפסי ארץ, וכי משה הקים כל אפסי ארץ, אלא שהקים אהל מועד שהעולם הוקם עמו. רבי יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בן יוחאי, להקים המשכן, אין כתיב כאן, אלא להקים את המשכן, משכן אחר הקים עמו שנקרא אהל, כשם שהמשכן נקרא אהל מועד, כמה דתימא (ישעיה מ, כב): וימתחם כאהל לשבת, שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת משהוקם המשכן נתבסס העולם, לכך נאמר: להקים את המשכן

להקים את המשכן, הדא הוא דכתיב (שמות טו, יג): נחית בחסדך וגו'. תמן תנינן על שלשה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים, ושלשתן זכרן משה בפסוק אחד, נחית בחסדך עם זו גאלת זה החסד, נהלת בעזך זו תורה, כמה דתימא (תהלים כט, יא): ה' עז לעמו יתן. אל נוה קדשך זו עבודת המשכן והמקדש. נחית בחסדך, אלו הדורות שעמדו משנברא העולם עד שיצאו ישראל ממצרים שקבלו התורה, שהיה הקדוש ברוך הוא מנהג אותם בחסדו שלא היו מעשים טובים שיחיו בהם וזנם הקדוש ברוך הוא בחסדו, וכנגדן אמר דוד עשרים ושש פעמים כי לעולם חסדו, ובאותו חסד יצאו ישראל ממצרים, לכך אמר נחית בחסדך עם זו גאלת, שבחסד גאלם. נהלת בעזך, נהלם בזכות התורה שקבלו עד הקמת המשכן. למה היה העולם דומה באותה שעה לטרסקל על שתי רגלים שאינו יכול לעמד והוא רותת, כיון שעשו לו רגל שלישי נתבסס ועמד, כך כיון שנעשה המשכן, כמה דתימא אל נוה קדשך, מיד נתבסס ועמד. שמתחלה לא היה לעולם אלא שתי רגלים, חסד ותורה, והיה רותת, נעשה לו רגל שלישי, זה משכן, מיד עמד. ולכך כתיב: להקים את המשכן, מהו את, העולם שנקרא אהל, הוקם עמו, הוי להקים את המשכן.

דבר אחר, להקים את המשכן, אמר רבי סימון בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל להקים את המשכן, רמז למלאכי השרת שיעשו אף הם משכן, ובעת שהוקם למטן הוקם למעלן, והוא משכן הנער ששמו מטטרו"ן, שבו מקריב נפשותיהם של צדיקים לכפר על ישראל בימי גלותם, ולכך כתיב: את המשכן, שמשכן אחר הוקם עמו, וכן הוא אומר (שמות טו, יז): מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך

דבר אחר, את המשכן, שהוא שקול כנגד העולם שקרוי אהל, כשם שמשכן קרוי אהל, כיצד, כתיב (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים וגו' וכתיב (תהלים קד, ב): נוטה שמים כיריעה, ובמשכן כתיב (שמות כו, ז): ועשית יריעת עזים לאהל על המשכן וגו', כתיב בשני (בראשית א, ו): יהי רקיע וגו' ויהי מבדיל וגו', ובמשכן כתיב (שמות כו, לג): והבדילה הפרכת לכם, בשלישי (בראשית א, ט): יקוו המים מתחת השמים, ובמשכן (שמות ל, יח): ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה וגו'. ברביעי (בראשית א, יד): יהי מארת ברקיע השמים, ובמשכן (שמות כה, לא): ועשית מנרת זהב טהור וגו'. בחמישי (בראשית א, כ): ועוף יעופף על הארץ וגו', ובמשכן (שמות כה, כ): והיו הכרבים פרשי כנפים. בששי, נברא אדם, ובמשכן (שמות כח, א): ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. בשביעי, כתיב (בראשית ב, א): ויכלו השמים וגו', ובמשכן (שמות לט, לב): ותכל כל עבדת משכן וגו'. בבריאת עולם כתיב (בראשית ב, ג): ויברך אלהים, ובמשכן (שמות לט, מג): ויברך אתם. בשביעי (בראשית ב, ב): ויכל אלהים, ובמשכן: ויהי ביום כלות משה. בשביעי (בראשית ב, ג): ויקדש אתו, ובמשכן (במדבר ז, א): ויקדש אתו, הוי: את המשכן

המשכן, הדא הוא דכתיב (במדבר כד, ה): מה טבו אהליך יעקב וגו', מה טבו אהליך יעקב, זה אהל מועד שבמדבר ושבשילה ובנוב וגבעון, משכנתיך ישראל, אל תהי קורא משכנתיך, אלא משכנותיך ישראל, שהמשכן ומקדש יתמשכנו על ידי ישראל בעת שחטאו. משכן מנין, שנאמר (תהלים עח, ס): ויטש משכן שלו אהל שכן באדם, שנתמשכן על ידי ישראל שנקראו אדם (יחזקאל לד, לא): צאן מרעיתי אדם אתם. המקדש מנין, שנאמר (איכה ד, יא): שפך חרון אפו ויצת אש בציון, ואומר (נחמיה א, ז): חבל חבלנו לך, זה מקדש ראשון, כמה דתימא (שמות כב, כה): אם חבל תחבל שלמת רעך. לכך נקרא משכן, שכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אמר להם לישראל שיעשו לי משכן, שאם יחטאו יהא מתמשכן על ידיהם

דבר אחר, ויהי ביום כלות משה. אי זה יום, זה ראש חדש ניסן, שנאמר (שמות מ, יז): ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן, אמר רבי זירא מהו ביום, מכאן שהקמת הלילה היתה פסולה לעבודת היום. כל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן בכל בקר ובקר, מושחו ומקריב ומפרקו, אותו היום העמידו ומשחו ולא פרקו. רבי חיא בר יוסף אמר שתי פעמים בכל יום היה משה מעמידו ומפרקו, אחת בבקר ואחת בערב. רבי חנינא הגדול אומר שלש פעמים בכל יום, שנאמר הוקם, ויקם, להקים. אחת לתמיד של שחר, ואחת למלואים, ואחת לתמיד של ערב. נמצאנו למדין שבעשרים ושלשה באדר התחילו ימי המלואים, אהרן ובניו ומשכן וכל הכלים למשח. מנין לפרוקין, אמר רבי זירא ביום כלות משה, ביום שכלו הקמותיו, בראש חדש ניסן הוקם המשכן, בשני נשרפה פרה אדמה, בשלישי הזה ממנה על הלוים, כמה דתימא (במדבר ח, ז): הזה עליהם מי חטאת, ותחת הזיה שניה שהיו צריכין הלוים להזות מפני שהיו כלם טמאי מתים במה שהרגו בעובדי העגל, כמה דתימא (שמות לב, כז כח): והרגו איש את אחיו וגו' ויעשו בני לוי כדבר משה וגו', צוה המקום לגלחם במקום הזיה של יום שביעי. משה נתקדש בענן כל שבעה, שנאמר (שמות כד, טז): וישכן כבוד ה' על הר סיני וגו', אהרן ובניו נתקדשו בשמן ובדם, שנאמר (ויקרא ח, ל): ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן וגו', מעלה נטל אהרן יותר מבניו, לפי שהיה כהן גדול שיצק על ראשו משמן המשחה מה שלא עשה לבניו. משיחת אהרן כיצד, כל שבעת ימי המלואים היה משה מפשיט את אהרן את בגדיו ומרחיצו וסכו בין עיניו. ישראל נתקדשו בפרת חטאת, שנאמר (במדבר יט, ב): דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה וגו'. הלוים נתקדשו בהזיה ובתגלחת, בקרבן ובתנופה. בהזיה מנין, שנאמר (במדבר ח, ח): ולקחו פר בן בקר. ובתנופה מנין, שנאמר (במדבר ח, יא): והניף אהרן את הלוים תנופה. המשכן נתקדש בעמידה ובפרוק ובמשיחה. בעמידה מנין, שנאמר: להקים את המשכן. בפרוק מנין, שנאמר (במדבר ד, כ): ולא יבאו לראות כבלע את הקדש. בשמן המשחה מנין, שנאמר (ויקרא ח, י): וימשח את המשכן ואת כל אשר בו וגו', שומע אני ראשון שנמשח היה קדש, תלמוד לומר (במדבר ז, א): וימשחם ויקדש אותם, מגיד שלא קדש אחד מהם עד שנמשחו כלם.

אמר רבי איבו מכיון דכתיב (במדבר ז, א): וימשח אתו ויקדש אתו, מאי זה דבר נאמר: וימשחם ויקדש אתם.

אמר רבי איבו אמר רבי תחליפא דמן קיסרין ורבי שמעון בן לקיש, חד אמר משהיה מושח כל אחד ואחד חזר והיה מושח כלם כאחד. וחד אמר וימשחם, משיחה בעולם הזה ומשיחה לעולם הבא, מגיד שבמשיחתן של אלו הקדשו כל הכלים לעתיד לבוא. ודכותיה (שמות לו, יג): ויחבר את היריעת אחת אל אחת בקרסים, מה תלמוד לומר (שמות לו, יג): ויהי המשכן אחד, רבי איבו אמר רבי תחליפא דמן קסרי ורבי שמעון בן לקיש, חד אמר משהיה מחבר כל אחת ואחת היה מחבר כלם כאחד. וחד אמר מהו ויהי המשכן אחד, אחד למדידה ואחד למשיחה. וימשחם, משחם מבחוץ ומבפנים. רבי יאשיה אומר מדות הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ, ומדות היבש נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ. רבי יונתן אומר מדות הלח נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ, ומדות היבש לא נמשחו לא מבחוץ ולא מבפנים. תדע לך שאינן מקדשות, שנאמר (ויקרא כג, יז): ממושבתיכם תביאו לחם תנופה וגו', הא אימת הן לה', לאחר שנאפו

ויקריבו נשיאי ישראל (במדבר ז, ב), למה נזדרזו הנשיאים לבוא ולהקריב תחלה, ובמלאכת המשכן נתעצלו ולא הביאו אלא אבני שוהם ואבני מלואים באחרונה. לפי שבשעה שאמר משה, כל נדיב לב יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן, ולא אמר לנשיאים, היה רע בעיניהם על שלא אמר להם להביא, אמרו יביאו העם מה שיביאו ומה שיחסרו נמלא אנחנו. שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות, ראה מה כתיב (שמות לה, כב): ויבאו האנשים על הנשים, שהיו דוחקות זה על זה ובאים אנשים ונשים בערבוביא, ולשני בקרים הביאו כל הנדבה, שנאמר (שמות לו, ג): והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, וכתיב (שמות לו, ז): והמלאכה היתה דים וגו', לאחר שני הימים בקשו הנשיאים להביא נדבתם ולא יכלו שכבר צוה משה (שמות לו, ו): ויעבירו קול במחנה וגו', והיו הנשיאים מצרים על שלא זכו בנדבת המשכן, אמרו הואיל ולא זכינו בנדבת המשכן נתן בבגדי כהן גדול, הדא הוא דכתיב (שמות לה, כז): והנשאם הביאו את אבני השהם וגו', אמר הקדוש ברוך הוא בני שנזדרזו, יכתב שהביאו והותר, והנשיאים שנתעצלו, חסר אות אחת משמם, שכן כתיב והנשאם חסר יו"ד. כיון שנגמר המשכן הקדימו והביאו קרבן בזריזות, הדא הוא דכתיב: ויקריבו נשיאי ישראל וגו', אמרו הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרתה שכינה במעשה ידינו, כיון שנעשה המשכן ולא היה חסר כלום, אמרו מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות שיהיו נושאים עליהם את המשכן. ומי נתן להם העצה הזאת, שבטו של יששכר, שכך אמרו להם משכן שעשיתם פורח הוא באויר, אלא התנדבו עגלות שתהיו נושאים אותו בהם, לכך כתיב: ויקריבו נשיאי ישראל, שנתנחמו על מה שעשו בתחלה. ויקריבו נשיאי ישראל, שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו, תלמוד לומר (במדבר ז, ב): ראשי בית אבתם, ולא ראשי בית אבות, אלא אף נשיאי שבט, הדא הוא דכתיב (במדבר ז, ב): הם נשיאי המטת, נשיאים בני נשיאים. הם נשיאי המטת, הם שהיו ממנים עליהם במצרים (שמות ה, יד): ויכו שטרי בני ישראל וגו', (במדבר ז, ב): הם העמדים על הפקדים, על מנין הדגלים, כמה דתימא (במדבר א, ד): ואתכם יהיו איש איש למטה וגו'

ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלת צב וגו' (במדבר ז, ג), שש, כנגד ששת ימי בראשית. שש, כנגד ששה סדרי משנה. שש, כנגד אמהות, אלו הן: שרה ורבקה, רחל ולאה, בלהה, זלפה. שש, אמר רב הונא כנגד שש מצוות שהמלך מצוה עליהם בכל יום, אלו הן (דברים יז, יז): לא ירבה לו נשים, (דברים יז, טז): רק לא ירבה לו סוסים, (דברים יז, יז): וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, (דברים טז, יט): לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד. שש, כנגד שש מעלות לכסא (דברי הימים ב ט, יח): ושש מעלות לכסא, באי זה צד, בצד שהיה עולה ויושב, עלה לישב על מעלה הראשונה הכרוז יוצא ואומר לו: לא ירבה לו נשים. עלה לישב על מעלה שניה, הכרוז יוצא ואומר לו: לא ירבה לו סוסים. עלה לישב על מעלה שלישית, הכרוז יוצא ואומר: וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. עלה לישב על מעלה רביעית, הכרוז יוצא ואומר: לא תטה משפט. עלה לישב על מעלה חמישית, הכרוז יוצא ואומר: לא תכיר פנים. עלה לישב על מעלה ששית, הכרוז יוצא ואומר: לא תקח שחד. בא לישב על כסאו (דברי הימים ב ט, יח): וידות מזה ומזה על מקום השבת, כיצד שרביט של זהב נתון נתלה מאחריו ויונה בראשו, ועטרה של זהב בפי יונה, ויושב תחתיה בשבת, נוגעת ואינה נוגעת. שש עגלת, כנגד ששה רקיעים. ולא שבעה הם, אמר רבי אבין הן דמלכא שרי טימיקון. שש עגלת צב, מהו צב, דומות לקליינין. צב רבי ישמעאל אומר אין צב אלא מצירות. צב, אין צב אלא מטקסות, שלא היו מחסרות כלום. צב, רבי אומר אין צב אלא קמירות וכמנסקי פסקאות היו מחפות, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, (ישעיה סו, כ): והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' וגו'. צב, רבי שמעון אומר אין צב אלא צמודות, שנאמר (ישעיה מט, כב): והביאו בניך בחצן וגו', תני בשם רבי נחמיה כמין כמרוסא היו כפין עשויות. רבי נחמיה אומר היו כצבעו של רקיע, (במדבר ז, ג): ושני עשר בקר, כנגד שנים עשר שבטים וכנגד שנים עשר מזלות. שומע אני עגלה על כל אחד ואחד, תלמוד לומר (במדבר ז, ג): עגלה על שני הנשאים. שומע אני שני שורים לנשיא אחד, תלמוד לומר (במדבר ז, ג): ושור לאחד, מפני מה לא הביאו חצין עגלות וחצין שורים, מפני שהיו יראים שמא ימות שורו של אחד מהם או שמא תשבר עגלה של אחד מהם, ונמצא אותו השבט אין לו חלק במשכן

ויקריבו אותם לפני המשכן (במדבר ז, ג), מלמד שהביאום ומסרום לצבור, באו ועמדו לפני המשכן ולא קבל מהם עד שנאמרה לו מפי הגבורה (במדבר ז, ה): קח מאתם, הדא הוא דכתיב (במדבר ז, ד ה): ויאמר ה' אל משה לאמר, קח מאתם וגו', מהו לאמר, תני רב הושעיה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה צא ואמר להם דברי כבושים ודברי נחמות, קח מאתם, באותה שעה היה משה מתירא ואומר תאמר שמא נסתלקה ממני רוח הקדש ושרתה על הנשיאים, אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, אלו להם הייתי אומר שיביאו, לך הייתי אומר שתאמר להם, אלא קח מאתם, מאתם היה הדבר, הא הסכימה דעתם לדעת העליונה, והיה משה מתירא ואומר תאמר שמא אחת מן העגלות נשברה או אחד מן השורים מת ונמצא קרבן של נשיאים פסול, אמר לו הקדוש ברוך הוא (במדבר ז, ה): והיו לעבד את עבדת אהל מועד, נתן להם הויה שיהיו קימים לעולם, עד היכן היו קימים, רבי יודא בשם רבי שמואל ברבי נחמן ורבי חוניא בשם בר קפרא אמר, עד (הושע יב, יב): שבגלגל שורים זבחו, והיכן הקריבום, רבי אבא בר כהנא אמר, בנוב הקריבום. רבי אבהו אמר, בגבעון הקריבום. רבי חמא בר רבי חנינא אמר בבית העולמים הקריבום.

אמר רבי לוי טעמיה דרבי חמא בר רבי חנינא דכתיב (דברי הימים ב ז, ה): ויזבח המלך שלמה את זבח וגו'. תני בשם רבי מאיר, עד עכשו הן העגלות והפרות קימות, ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו ולא נשברו. והלוא דברים קל וחמר, מה אם העגלות שנדבקו במלאכת אהל מועד נתן להם הויה עד שיהיו קימות לעולם, ישראל שהם דבוקים בהקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, שנאמר (דברים ד, ד): ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו'. (במדבר ז, ה): ונתתה אותם אל הלוים איש כפי עבדתו, לפי טרח משאו הרבה לו עגלות להקל ממשאו

ויקח משה את העגלת וגו' (במדבר ז, ו), הרי משה נוטלן ומחלקן לפי דעתו, (במדבר ז, ז): את שתי העגלות וגו', לפי שלא היה עבודת בני גרשון כי אם יריעות האהל והמכסאות והמסך והקלעים והמיתרים, שהיו מעמידים בהם היריעות, ראשי המיתרים האחד היה קשור ביריעות וראשיהם השני היה קשור ביתדות, והיו נועצים היתדות בארץ כדי שלא יגלל הרוח ליריעות, לפי שלא היתה עבודתם כבדה נתן להם שתי עגלות בלבד, אבל לבני מררי שהיתה עבודתם קשה וכבדה, קרשים ובריחים ועמודים ואדנים ויתדות ומיתרים לכל כליהם ולכל עבודתם, נתן להם ארבע עגלות, הדא הוא דכתיב (במדבר ז, ח): ואת ארבע העגלת וגו'

ולבני קהת לא נתן וגו' (במדבר ז, ט), רבי נתן אומר מכאן נתעלם מעיני דוד שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה חדשה, שנאמר (שמואל ב ו, ג ח): וירכבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וגו' ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעזה, אמר אחיתפל לדוד לא היה לך ללמד מן משה רבך, שלא נשאו הלוים את הארון אלא בכתף, שנאמר (במדבר ז, ט): ולבני קהת לא נתן וגו', הרי דוד משלחן ומעלן בכתף, שנאמר (דברי הימים א טו, יא טו): ויקרא דויד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל, עד (דברי הימים א כד, יט): כמשפטם ביד אהרן אביהם (דברי הימים א טו, טו): כאשר צוה משה כדבר ה', והיכן צוה, ולבני קהת לא נתן וגו', הא לא חדשו הלוים כלום אלא הכל מפי משה ומשה מפי הקדוש ברוך הוא

ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח וגו' (במדבר ז, י), מגיד הכתוב כשם שהתנדבו הנשיאים למלאכת המשכן כך נתנדבו לחנכת המזבח. (במדבר ז, י): ויקריבו הנשיאם את קרבנם וגו', באו ועמדו לפני המזבח ולא קבל מהם משה עד שנאמר לו מפי הקדוש ברוך הוא (במדבר ז, יא): יקריבו את קרבנם לחנכת המזבח, ועדין לא היה משה יודע כיצד יקריבו, אם למסעות אם לתולדות, עד שנאמר לו מפי הקדוש ברוך הוא יקריבו אותם למסעות, ועדין לא היה משה יודע כיצד יקריבו אם כלם כאחד אם כל אחד ואחד יומו, עד שנאמר לו מפי הקדוש ברוך הוא כל אחד ואחד יומו, שנאמר (במדבר ז, יא): נשיא אחד ליום. והלוא נשיאים היו מתנדבין ולא הדיוטות, מה תלמוד לומר נשיא אחד ליום, לפי שהיה נחשון מלך והוא הקריב תחלה, לא יאמר הואיל והקרבתי תחלה אקריב עם כל אחד ואחד ביומו, לכך נאמר נשיא אחד ליום. ויש אומרים בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה נשיא אחד ליום, אמר להם משה לנשיאים, לכלכם אמר לי הקדוש ברוך הוא שתקריבו, אבל לא נאמר לי מי יקריב ראשון, נתנו עיניהם בנחשון, זה קדש שמו של הקדוש ברוך הוא על הים, זה ראוי להוריד את השכינה והוא יקריב ראשון לכלם וכן עשה, הדא הוא דכתיב (במדבר ז, יב): ויהי המקריב וגו'.