# פרשה יג

> מקור: https://rabenu.app/books/bamidbar-rabbah/parsha-13/

ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון וגו' (במדבר ז, יב), הדא הוא דכתיב (תהלים נא, כ כא): היטיבה ברצונך את ציון וגו' אז תחפץ זבחי צדק וגו'. לפי שבמדבר בהקמת המשכן הקריבו לחנכת המזבח קמעה, כמה דתימא (במדבר ז, יג יז): קרבנו קערת כסף וגו' כף אחת וגו' פר אחד וגו' שעיר עזים וגו' ולזבח השלמים וגו', הרי כל הקרבן, למה הדבר דומה למלך שיצא לדרך והיו מביאים לפניו סעודה לפי הדרך ולפי הפונדק, אמר להם המלך כך אתם מכבדים לי וכך אתם נותנים לי, איני מלך ואיני שולט במלכות. אמרו לו: אדונינו, בדרך אנחנו ולפי הדרך ולפי הפונדק הכנסנו לך, כשתכנס למדינה ותכנס לפלטרין שלך תראה כמה אנו מכבדין אותך. כך כשהוקם המשכן הקריבו לו הנשיאים דורון וקרבן, קערה ומזרק וכף, פר אחד וגו' ושעיר עזים וגו' ולזבח וגו', אמר להם הקדוש ברוך הוא כך הוא כבודי. אמרו לו: רבון העולמים במדבר אנו נתונים ולפי המדבר הקרבנו לפניך, כשתכנס לפלטרין שלך אתה רואה כמה קרבנות וכמה פרים נקריב לפניך, הדא הוא דכתיב: היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים, אז תחפץ זבחי צדק אז יעלו על מזבחך פרים, ולא פר אחד. וכן את מוצא בשלמה שבנה בית המקדש ובקש להקריב לחנכת בית המקדש, ראה מה כתיב שם (מלכים א ח, סג): ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו'. וכן בימי עזרא (עזרא ו, יז): והקרבו לחנכת בית אלהא דנה תורין מאה דכרין וגו', הוי: היטיבה ברצונך את ציון וגו' אז תחפץ וגו'

ויהי המקריב וגו', הדא הוא דכתיב (שיר השירים ד, טז): עורי צפון ובואי תימן וגו', היה רבי יוסי אומר אימתי התחילו מלואים, בעשרים ושלשה באדר, ובאחד בניסן שלמו ימי המלואים, וכל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן, וכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו ופרקו, בשמיני העמידו ולא פרקו, שנאמר (שמות מ, יז): ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן, ואותו יום שמיני אחד בשבת היה וראש חדש של ניסן היה, בו ביום עמד אהרן ובניו ורחצו ידיהם ורגליהם מן הכיור, עבדו את עבודתם וסדרום על הסדר, בו ביום הקריבו ישראל תמידים, נדרים ונדבות, חטאות ואשמות, בכורות ומעשרות, על אותו היום הוא אומר: עורי צפון ובואי תימן וגו'. עורי צפון, זו עולה שנשחטת בצפון. ובואי תימן, אלו שלמים שנשחטים בדרום. (שיר השירים ד, טז): הפיחי גני, זה אהל מועד. יזלו בשמיו, זה קטרת הסמים. (שיר השירים ד, טז): יבא דודי לגנו, זה השכינה. ויאכל פרי מגדיו, אלו הקרבנות. (שיר השירים ה, א): באתי לגני אחתי כלה, זה יום שמיני. אריתי מורי עם בשמי, זה לבונת הקטרת ולבונת המנחה. אכלתי יערי עם דבשי, זה אברי העולה ואמורי קדשי קדשים. שתיתי ייני עם חלבי, אלו הנסכים ואמורי קדשים קלים. אכלו רעים, זה משה ואהרן. שתו ושכרו דודים, זה כנסת ישראל. רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא, רבי אלעזר אמר שלמים הקריבו בני נח. רבי יוסי ברבי חנינא אמר עולות הקריבו בני נח. מתיב רבי אלעזר לרבי יוסי ברבי חנינא והא כתיב (בראשית ד, ד): והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן, דבר שחלבו קרב, מה עבד לה רבי יוסי ברבי חנינא, מן שמניהון. מתיב רבי אלעזר לרבי יוסי ברבי חנינא (שמות כד, ה): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים, מה עבד לה רבי יוסי ברבי חנינא, שלמים בעורן בלא הפשט ובלא נתוח. מתיב רבי אלעזר לרבי יוסי בר חנינא הא כתיב (שמות יח, יב): ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים, עולה, זו עולה, זבחים, אלו זבחי שלמים, מה עבד לה רבי יוסי ברבי חנינא, כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו. רב אמר אתפלגון רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא, חד אמר קדם מתן תורה בא יתרו, ואחרינא אמר לאחר מתן תורה בא יתרו.

אמר רבי חמא אמר רבי חנינא מאן דאמר קדם מתן תורה בא יתרו, כמאן דאמר שלמים הקריבו, ומאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו כמאן דאמר עולות הקריבו. הדא מסיעא לרבי יוסי ברבי חנינא, עורי צפון, זו עולה שנשחטה בצפון, מהו עורי, דבר שהיה ישן ונתעורר. ובואי תימן, אלו שלמים שהם נשחטים בדרום. מהו ובואי, דבר שהוא בא לחדש. רבי אבא בריה דרבי פפי ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, אף הדין קריה מסיע ליה לרבי יוסי ברבי חנינא (ויקרא ו, ב): זאת תורת העלה הוא העלה, שהקריבו בני נח כדאתי לשלמים. (ויקרא ז, יא): זאת תורת זבח השלמים, אשר הקריבו, אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו, מכאן ולהבא. במה מקים רבי אלעזר קריה דרבי יוסי ברבי חנינא עורי צפון ובואי תימן, פתר ליה בגליות, עורי צפון, לכשיתעוררו הגליות שהן נתונות בצפון, יבאו ויחנו בדרום. לכשיתעורר גוג שהוא נתון בצפון יבוא ויפל בדרום, (יחזקאל לט, ב): ושבבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון, לכשיתעורר מלך המשיח שהוא נתון בצפון, יבוא ויבנה את בית המקדש שהוא נתון בדרום, כמא דאת אמר (ישעיה מא, כה): העירותי מצפון ויאת וגו'.

דבר אחר, עורי צפון, מלמד שהרוחות עתידות להכניס קנאה זו עם זו, רוח הדרום אומרת אני מביאה גלות תימן וגלות הגרה וכל הדרום, ורוח צפון אומרת אני מביאה גלות צפון, והמקום נותן שלום ביניהם והם נכנסות בפתח אחד, לקים מה שנאמר (ישעיה מג, ו): אמר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק וגו'. רבי חוניא בשם רבי בנימין בר לוי אמר, לפי שבעולם הזה כשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבוא אמר הקדוש ברוך הוא אני מביא רוח אגרסטים לעולם ושתי הרוחות משמשות בו, הדא הוא דכתיב: אמר לצפון תני וגו'.

דבר אחר, עורי צפון וגו', לעתיד לבוא עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים בגן עדן ואין צריכין לא בפלסמון ולא ראשי בשמים אלא רוח צפון ורוח דרום מכבדות וזוחלות כל בסמני גן עדן ונותנים ריחם, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ד, טז): הפיחי גני, זה כבוד הגן, יזלו בשמיו, זה זלוף. יבא דודי לגנו, אומרים ישראל לפני הקדוש ברוך הוא וכי יש בעל הבית שיעשה סעודה לאורחים ולא יהיה מיסב עמהם, יש חתן עושה סעודה למקראים ולא ישב עמהם, אם רצונך יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. אמר להם הקדוש ברוך הוא הריני עושה כשם שאתם מבקשים, באותה שעה הקדוש ברוך הוא בא לגן עדן, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ה, א): באתי לגני אחתי כלה וגו', אחתי שנתאחו לי בגלות, כלה שנתכלו בגלות, כמה דתימא (תהלים מד, כג): כי עליך הרגנו כל היום וגו', לפיכך עתיד לקרותם אחתי, שיהיו אחויים אצלו, כלה, כמה דתימא (איכה ב, טו): כלילת יפי, ואומר (ישעיה סא, טו): וככלה תעדה כליה, ואומר (ישעיה מט, יח): ותקשרים ככלה. (שיר השירים ה, א): אריתי מורי עם בשמי, שנתמררו בגלות והיו מבשמים עצמם בקדוש שם שמים, לכך עתיד הקדוש ברוך הוא לענגם בגן עדן ולקטר לפניהם מכל הבשמים. (שיר השירים ה, א): אכלתי יערי עם דבשי, לפי שהערו ישראל נפשם למיתה בגלות, כמה דתימא (ישעיה נג, יב): תחת אשר הערה למות נפשו, והיו עוסקים בתורה המתוקה מדבש, לפיכך עתיד הקדוש ברוך הוא להשקותם יין המשמר בענביו מששת ימי בראשית, ולהרחיצם בנחלי חלב.

דבר אחר, על שם (יואל ד, יח): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וגו'. (שיר השירים ה, א): אכלו רעים, אלו ישראל שעשו רצונו של הקדוש ברוך הוא בגלות ולא רצו להתערב באמות, אלא שמרו בריתו של הקדוש ברוך הוא.

דבר אחר, אכלו רעים, אלו בעלי מצוות. שתו ושכרו דודים, אלו חכמי תורה. ורבי יוסי בר חמא דריש ליה להאי קריה כלו עורי צפון, במשכן. עורי צפון ובואי תימן, אלו עולות ושלמים, שהעולות נשחטות בצפון, והשלמים בדרום. הפיחי גני, זה המשכן, מהו גני, גנוני. מה הכילה הזאת מצירת במיני צבעונים, כך היה המשכן מציר במיני צבעונין, (שמות כו, לא לו): תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר. יזלו בשמיו, זה הקטרת. יבא דודי לגנו, אמר רבי חוניא למדתך התורה דרך ארץ, שלא יהא החתן נכנס לחפה עד שהכלה נותנת לו רשות, הדא הוא דכתיב יבא דודי לגנו, ואחר כך באתי לגני. רבי עזריה בשם רבי יהודה בן רבי סימון משל למלך שכעס על מטרונה וטרדה והוציאה מתוך פלטרין שלו, לאחר זמן בקש להחזירה, אמרה יחדש לי דבר ואחר כך הוא מחזירני. כך לשעבר היה אדם שרוי בגן עדן במחנה השכינה, כעס עליו הקדוש ברוך הוא וגרשו ממחצתו, כשיצאו ישראל ממצרים בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר ישראל למחצתו, ואמר להם שיעשו לו משכן וישכן בתוכם, כמה דתימא (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש וגו', אמרו ישראל יחדש לנו הקדוש ברוך הוא דבר אחד שהוא חפץ להחזירנו אצלו, מה הוא החדוש, לשעבר היה הקדוש ברוך הוא מקבל קרבנות מלמעלן (בראשית ח, כא): וירח ה' את ריח הניחח, ועכשו יהיה מקבל קרבנות מלמטן, הדא הוא דכתיב: יבא דודי לגנו, זו השכינה. ויאכל פרי מגדיו, אלו הקרבנות. באתי לגני אחותי כלה, למה הדבר דומה למלך שאמר לבני המדינה שיבנו פלטר, ובנו אותו, והיו בני המדינה עומדים על פתח פלטר ומצעקים ואומרים, יכנס המלך לפלטר, מה עשה נכנס בפשפש ושלח להם הכרוז אל תצעקו שכבר באתי לפלטר. כך כשעמד המשכן היו ישראל אומרים, יבא דודי לגנו, לפי שמלאכת המשכן נגמרה בעשרים וחמשה בכסלו, ועמד המשכן מקפל עד ראש חדש ניסן, והיו ישראל אומרים הרי עשינו המשכן מתי תבוא השכינה ותשרה בתוך מעשה ידינו. כשהגיע ראש חדש ניסן וצוה הקדוש ברוך הוא להקים את המשכן, שלח להם על ידי משה מה אתם יראים, כבר באתי לגני אחותי כלה.

אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי, באתי לגן, אין כתיב כאן, אלא באתי לגני, לגנוני, למקום שהוא עקרי מתחלה, וכי עקר שכינה אינה בתחתונים היתה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ח): וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום, אמר רבי חמא בר כהנא, מהלך, אין כתיב כאן, אלא מתהלך בגן, מקפץ ועולה. מהו (בראשית ג, ח): ויתחבא האדם ואשתו, אמר רבי איבו באותה שעה גרעה קומתו של אדם הראשון ונעשית של מאה אמה, כיון שחטא אדם נסתלקה השכינה לרקיע הראשון, חטא קין נסתלקה לרקיע השני, חטאו דור אנוש נסתלקה לרקיע השלישי, חטאו דור המבול נסתלקה לרקיע הרביעי, חטאו דור הפלגה נסתלקה לרקיע החמישי, חטאו הסדומיים נסתלקה לרקיע הששי, חטאו המצריים נסתלקה לרקיע השביעי. וכנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידו את השכינה מן העליונים לתחתונים, ואלו הן: אברהם הורידה מן השביעי לששי, יצחק הורידה מן הששי לחמישי, יעקב הורידה מן החמישי לרביעי, לוי הורידה מן הרביעי לשלישי, קהת הורידה מן השלישי לשני, עמרם הורידה מן השני לראשון, משה הורידה מן העליונים לתחתונים.

אמר רבי יצחק כתיב (תהלים לז, כט): צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה, הרשעים במה ישכנו, באויר אלא, הרשעים סלקו השכינה מן הארץ, אבל הצדיקים השכינו השכינה בארץ, אימתי שרתה השכינה בארץ, ביום שהוקם המשכן, שנאמר (שמות מ, לד): ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. (שיר השירים ה, א): אריתי מורי עם בשמי, זו הלבונה והקטרת. אכלתי יערי עם דבשי, אלו אברי עולה ואמורי קדשי הקדשים. שתיתי ייני עם חלבי, אלו המנחות והנסכים. אכלו רעים, זה משה ואהרן. שתו ושכרו דודים, זה נדב ואביהוא שנשתכרו בצרתן.

דבר אחר, אכלו רעים, אלו הנשיאים, אמר רבי שמעון בן יוסניה למה קרא לנשיאים רעים, שמכיון שהיה אחד מהם מקריב קרבן וקרבנו מתקבל, היה עושה יום טוב לאוהביו לרעיו ולקרוביו. שתו ושכרו דודים, אלו הנשיאים. למה קרי להו דודים, שהיו דודים אלו לאלו. למה אמר להם אכלו רעים שתו ושכרו דודים, אמר רבי ברכיה למלך שעשה סעודה והזמין אורחים כיון שאכלו ושתו אמר להם תנו את המנה הזאת לבעל הבית, אף הכא באתי לגני אחתי כלה, ואף אתם אכלו רעים שתו ושכרו דודים.

אמר רבי ברכיה משל למלך שעשה סעודה והזמין אורחים ונח השרץ לתוך התמחוי ופשט המלך את ידו ופשטו הכל את ידיהם, שאלו משך המלך את ידו משכו הכל את ידיהם.

אמר רבי ינאי משל למלך שעשה סעודה והזמין אורחים והיתה עינו יפה באורחים והיה מחזר עליהם ואומר להם יערב לכם יבסם לכם.

דבר אחר אריתי מורי וגו', אמר רבי שמעון בן יוסניה שלשה דברים כתוב כאן: אריתי מורי עם בשמי, אכלתי יערי עם דבשי, שתיתי ייני עם חלבי, כנגד שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהגן וקבלם הקדוש ברוך הוא, ואלו הן: בכל מקום אין היחיד מתנדב בקטרת, והנשיאים הביאו, (במדבר ז, יד): כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת. בכל מקום אין היחיד מביא חטאת אלא אחר ידיעת חטאו, ואלו הביאו שעיר שלא בחטא. בכל מקום אין קרבן יחיד דוחה את השבת, וכאן קרבן יחיד דוחה את השבת. הא למדנו כמה קרבן נשיאים חביב לפני הקדוש ברוך הוא

ויהי המקריב וגו', הדא הוא דכתיב (משלי כט, כג): גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמך כבוד, אמר רבי תנחומא בר אבא גאות אדם תשפילנו, זה אדם הראשון, כיצד בשעה שעבר אדם על צוויו של הקדוש ברוך הוא ואכל מן האילן, בקש הקדוש ברוך הוא שיעשה תשובה ופתח לו פתח, ולא בקש אדם, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, כב): ויאמר אלהים הן האדם וגו'.

אמר רבי אבא בר כהנא מהו ועתה, אלא שאמר לו הקדוש ברוך הוא אפלו עכשו עשה תשובה ואני מקבלך, ואמר אדם אי אפשי. הקדוש ברוך הוא אמר ועתה, ואמר אדם פן, אי אפשי.

אמר רבי שמעון בן לקיש כיון שיצא אדם מן הדין התחיל מחרף ומגדף, נאמר כאן כרבים, (בראשית ג, כד): וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים, ונאמר בסנחריב כרבים, (ישעיה לז, טז): ה' צבאות יושב הכרבים, מה להלן חרופים וגדופים, אף כרבים שנאמר כאן חרופים וגדופים, הוי גאות אדם תשפילנו, לפי שנתגאה על הקדוש ברוך הוא מעשות תשובה השפיל אותו וגרשו מגן עדן. ושפל רוח יתמך כבוד, זה אברהם שהשפיל רוחו ואמר (בראשית יח, כז): ואנכי עפר ואפר, לכך קרא אותו הקדוש ברוך הוא (יהושע יד, טו): האדם הגדול בענקים, שם זה גדול מן אדם הראשון.

דבר אחר גאות אדם תשפילנו, זה פרעה שנתגאה על משה ואמר (שמות ה, ב): מי ה' אשר אשמע בקלו וגו', והשפילו הקדוש ברוך הוא (תהלים קלו, טו): ונער פרעה וחילו, ושפל רוח יתמך כבוד, זה משה (שמות ח, ה): למתי אעתיר לך וגו', ואומר (שמות ט, כט): כצאתי את העיר אפרש את כפי וגו'.

דבר אחר גאות אדם, זה עמלק, שנתגאה על הקדוש ברוך הוא בחרופיו וגדופיו, שהיה משליח זמורה אל אפו והיה נוטל זכרותן של ישראל וזורק כלפי מעלה ומחרף ומגדף ואומר בזו חפצת, הדא הוא דכתיב (דברים כה, יח): ויזנב בך, שהכם מכת זנב. ושפל רוח יתמך כבוד, זה יהושע, שהרגו, שנאמר (שמות יז, יג): ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו וגו'.

דבר אחר גאות אדם תשפילנו, זה תבור וכרמל שבאו מסוף העולם, מתגאים לומר שאנו גבוהים ועלינו הקדוש ברוך הוא נותן את התורה. ושפל רוח יתמך כבוד, זה סיני שהשפיל את עצמו לומר שאני נמוך, ועל ידי כך תמך הקדוש ברוך הוא כבודו עליו ונתנה עליו התורה וזכה לכל הכבוד הזה, כמה דתימא (שמות יט, כ): וירד ה' על הר סיני.

דבר אחר גאות אדם תשפילנו, זה יוסף שהנהיג שררה, שהיו אומרים לו אחיו לפניו עבדך אבינו, והיה שותק, לפיכך נקרא עצמות בחייו, שנאמר (בראשית נ, כה): והעלתם את עצמתי מזה. ושפל רוח יתמך כבוד, זה יהודה שהשפיל עצמו לפני יוסף בשביל בנימין (בראשית מד, יח) (בראשית מד, לב) (בראשית מד, לג): ידבר נא עבדך דבר, כי עבדך ערב את הנער, ועתה ישב נא עבדך וגו'.

אמר רבי ברכיה הכהן בר רבי בשם רבי לוי, אמר הקדוש ברוך הוא יהודה אתה השפלת עצמך מפני אחיך הקטן הימך, חייך כשיוקם המשכן ויבואו השבטים להקריב, אין אחד מהם מקריב ראשון לפניך, אלא חולקים לך כבוד ואתה הוא שתקריב ראשון, הדא הוא דכתיב (במדבר ז, יב): ויהי המקריב ביום הראשון וגו' למטה יהודה וגו'

המקריב וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים עו, ב): נודע ביהודה אלהים וגו', זה שאמר הכתוב (איוב טו, יח): אשר חכמים יגידו וגו', זה יהודה שהודה ואמר (בראשית לח, כו): צדקה ממני, ולא כחד מיעקב, ולפי שהציל תמר ושני בניה מן השרפה, דכתיב (בראשית לח, כד): ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף, לכך הצלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, דכתיב (דניאל ג, כח כט): ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו וגו', ומני שים טעם די כל עם אמה ולשן וגו', ולכך אמר נודע ביהודה אלהים וגו'.

דבר אחר נודע ביהודה אלהים, כשירד דניאל לגוב אריות והצל, דכתיב (דניאל ו, כו כח): באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא וגו' מן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להון זיעין וגו' משיזב ומצל ועבד אתין ותמהין וגו'. הוי: נודע ביהודה אלהים, מפני מה הצל דניאל מן האריות, לפי שהתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שנקרא אריה, דכתיב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, ודניאל משבט יהודה שנקרא אריה, שנאמר (בראשית מט, ג): גור אריה יהודה, וכתיב (דניאל א, ו): ויהי בהם מבני יהודה דניאל וגו', יבוא אריה ויציל אריה מפי אריה.

דבר אחר, מפני שנדמה לאריות, שהוא אריה, לכך לא הזיקוהו. מפני מה לא השלך לכבשן, מפני שהיה אלוהו של נבוכדנצר, דכתיב (דניאל ב, מו): ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה.

דבר אחר, מפני שהיה נשרף, דכתיב (דברים ז, כה): פסילי אלהיהם תשרפון באש, לכך זמן הקדוש ברוך הוא בלבו של דריוש שלא יטילנו לכבשן האש להודיע גבורתו.

דבר אחר נודע ביהודה אלהים, הדא הוא דכתיב (הושע ה, ט): אפרים לשמה תהיה וגו', אפרים לשמה תהיה, כמשמעו, (הושע ה, ט): ביום תוכחה, כמה דתימא (ישעיה לז, ג): יום צרה ותוכחה ונאצה. (הושע ה, ג): בשבטי ישראל, בשבתי בתוכם, בשכני בתוכם. (הושע ה, ג): הודעתי נאמנה, כמה דתימא (תהלים יט, ח): עדות ה' נאמנה, בשעה שגלו השבטים ולא גלו יהודה ובנימין, התחילו אמות העולם אומרים נשא להם פנים בשביל שהיו בני אכסניא שלו ולא הגלם, וכשגלו הודיע האלהים אותו עון בעולם, (הושע ה, י): היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי, הוי: נודע ביהודה אלהים, דבר אחר נודע ביהודה, כמה דתימא (תהלים כז, ג): אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי וגו', מהו אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח, באיזה זאת, במה שאמר משה (דברים לג, ז): וזאת ליהודה ויאמר וגו'. (תהלים עו, ב): בישראל גדול שמו, הדא הוא דכתיב (משלי יט, כט): נכונו ללצים שפטים וגו', נכונו לעוברי עברות דינין, משל לאחד שהיה רוכב על הבהמה אם אינה סוחרת אינו מלקה, ואם סוחרת מלקה, כך אמר הקדוש ברוך הוא: נכונו ללצים שפטים, אמר הקדוש ברוך הוא עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו חמשה מגלבין, שאת, ספחת, בהרת, שחין, מכוה. ואית דאמרי: צרעת, ונתק. כנגד חמשה תורות, שנאמר (ויקרא יד, נד נו): זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק וגו' ולשאת ולספחת ולבהרת. לעבד רע שהיה נמכר, והלך אחד לקנותו, ידע בו שהוא רע לקח עמו כבלים ומגלבים שאם יסרח יהא רודה אותו בהן, כשסרח הביא כבלים וכבלו והכהו במגלבין, אמר לו העבד אדוני, יודע היית תחלה שאני עבד רע למה קנית אותי, אמר לו לפי שהייתי יודע שאתה רע מעללים, לכך התקנתי כמו כן לאסרך ולהלקותך, שאם תסרח תלקה בהם. כך אמר הקדוש ברוך הוא עד שלא בראתי אדם אני ידעתיו (בראשית ח, כא): כי יצר לב האדם רע מנעריו, אוי לה לעסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה, ולכך נאמר: נכונו ללצים שפטים. מהו (משלי יט, כט): מהלמות, שלש תבות, אמר רבי ברכיה, מה לו מות.

אמר רבי אבין משל למטרונה שנכנסה לפלטין וחמת שוטיא ובורדוליא והיא מדחלא, אמרו לה בני פלטין דידה לא תדחלי, אלו לעבדים ולשפחות הם, אבל את לאכל ולשתות ולהתכבד. כך כנסת ישראל כששמעו פרשת אלות ונגעים התחילו מתיראין, אמר להם משה אלו לעובדי כוכבים, אבל אתם לאכל ולשתות ולעסק בתורה. (משלי לא, יד): היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה, הוי: בישראל גדול שמו.

דבר אחר בישראל גדול שמו, הדא הוא דכתיב (מלאכי א, יא): כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים גו', וכי בכל מקום מקריבים קטרת ומנחה לשם הקדוש ברוך הוא, אלא בכל מקום שישראל עומדים ומתפללים תפלת מנחה, עליה נאמר מנחה כמשמעו, ואומר (מלכים א יח, לו): ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא. מגש, זו תפלת שחרית, כמה דתימא (בראשית יח, כג): ויגש אברהם וגו' בתפלה. מקטר, זו תפלת ערבית, כמה דתימא (תהלים קמא, ב): תכון תפלתי קטרת לפניך וגו', הוי: גדול שמי בגוים, בכל מקום שישראל עומדים שם, לכך נאמר: גדול שמי בגוים.

דבר אחר נודע ביהודה אלהים, בזמן שינקם מאויביהם, כמה דתימא (יואל ד, יט): מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה וגו', (יואל ד, כא): ונקיתי דמם לא נקיתי וגו', הוי: נודע ביהודה אלהים, כמה דתימא (תהלים ט, יז): נודע ה' משפט עשה בפעל כפיו וגו'. נודע ביהודה אלהים.

אמר רבי יהודה ברבי אלעאי, כשעמדו ישראל על הים היו השבטים מדינים אלה עם אלה, זה אומר אני יורד תחלה וזה אומר אני יורד תחלה, קפץ נחשון לתוך גלי הים וירד, ועליו אמר דוד (תהלים סט, ב): הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: ידידי שוקע בים ואתה מתפלל, (שמות יד, טו): דבר אל בני ישראל ויסעו, הוי: נודע ביהודה אלהים, ולפיכך הגדיל הקדוש ברוך הוא שמו של נחשון בישראל שזכה להקריב ראשון, שנאמר: ויהי המקריב ביום הראשון וגו', הוי: בישראל גדול שמו

ויהי אמר רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן כל מקום שנאמר ויהי, משמש צרה ושמחה, אם צרה אין צרה כיוצא בה, ואם שמחה אין שמחה כיוצא בה, אתא רבי שמואל בר נחמן ועבדה פלגא, בכל מקום שנאמר ויהי, צרה. והיה, שמחה. אתיבון ליה הכתיב (בראשית א, ג): ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, אמר להם אף היא אינה שמחה, שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה, דאמר רבי יהודה בן רבי סימון אותה אורה שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (משלי ד, יח): וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום. אתיבון ליה (בראשית א, ה): ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, אמר להם אף היא אינה שמחה, שכל מה שנברא ביום הראשון עתיד להבלות, שנאמר (ישעיה נא, ו): כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וישביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת. אתיבון ליה כל ויהי מששת ימי בראשית, אמר להם אף הם אינם שמחה, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשיה, כגון החרדל צריך למתק, והתורמסין צריכין לשלק, וחטים צריכין לטחן. אתיבון ליה והכתיב (בראשית לט, ב): ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי, אמר להם אף היא אינה שמחה, שמתגרת בו הדב. (במדבר ז, א): ויהי ביום כלות משה, אמר להם אף היא אינה שמחה, שנגנז בבנין הבית. והכתיב (ויקרא ט, א): ויהי ביום השמיני קרא משה, אמר להם אף היא אינה שמחה שבו ביום מתו נדב ואביהוא. והכתיב (יהושע ו, כז): ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ, אף היא אינה שמחה, שבו ביום קרע שמלותיו, שנאמר (יהושע ז, ו): ויקרע יהושע שמלתיו ויפל על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב הוא וזקני ישראל. והכתיב (שמואל ב ז, א): ויהי כי ישב המלך בביתו, אמר להם אף היא אינה שמחה שבו ביום בא אליו נתן הנביא ואמר לו הקדוש ברוך הוא (דברי הימים ב ו, ט): רק אתה לא תבנה הבית. והכתיב ויהי המקריב, אמר להם אף היא אינה שמחה מפני שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שהם הולכים עם קרח במחלקתו.

אמר רבי יהודה בן רבי סימון בשם רבי לוי בן פרטה, משל לבן פולוטמנין שגנב במרחץ והיה הבלני מתירא לומר לו שמו, אף על פי כן פרסמו, בחור אחד לבוש לבנים, כך אף על פי שלא פרש שמותן של נשיאים שחלקו עם קרח והלכו עמו, פרסמן ברמז (במדבר טז, ב): נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם, כמה דתימא (במדבר א, טז): אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם וגו', אנשי שם, שזכר שמותן בדגלים, כמה דתימא (במדבר א, ה): ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם וגו'. אמרי ליה אמרינן דידן אמר את דידך, אמר להם כל מקום שנאמר והיה, שמחה, (יואל ד, יח): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. (זכריה יד, ח): והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. (ישעיה יא, יא): והיה ביום ההוא יוסיף ה' וגו', (ישעיה ז, כא): והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר, (ישעיה כז, יג): והיה ביום ההוא יתקע וגו', (ישעיה ד, ג): והיה הנשאר בציון. והכתיב (ירמיה לח, כח): והיה כאשר נלכדה ירושלים, אמר להם אף היא אינה צרה אלא שמחה, שבו ביום נולד מנחם, ובו ביום נטלו ישראל אפוכי על עוונותיהם, דאמר רבי שמואל בר נחמן אפוכי שלמה נטלו ישראל על עוונותיהם ביום שחרב בית המקדש, שנאמר (איכה ד, כב): תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך

ביום הראשון, אמר רבי שמואל בר אבא, מהו ביום הראשון, מן היום הראשון שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים, ראה היאך כתיב בברית יום ראשון (בראשית א, ה): ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום ראשון אינו אומר, אלא יום אחד, וכשם שאמר יום אחד יאמר יום שנים יום שלשה, אלא למה אמר יום אחד, שעד שהקדוש ברוך הוא היה יחידי בעולמו נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים, לא עשה כן אלא כיון שהוקם המשכן והשרה בו הקדוש ברוך הוא שכינתו ובאו הנשיאים להקריב, אמר הקדוש ברוך הוא יכתב שביום זה נברא העולם.

דבר אחר ביום הראשון, ביום שהוקם המשכן אינו אומר כאן, אלא ביום הראשון, מהו הראשון, לבריאת עולם, מלמד שאחד בשבת היה, נמצאת אומר עשר עטרות נטל אותו היום, ראשון לבריאת עולם, ראשון לכהנה, ראשון לנשיאות, ראשון לשכינה, דכתיב (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ראשון לעבודה, ראשון לברכת כהנים, ראשון לראשי חדשים, ראשון לאסור במה, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לירידת האש, דכתיב (ויקרא ט, כד): ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וגו': ז נחשון בן עמינדב למטה יהודה (במדבר ז, יב), למה נקרא שמו נחשון, על שם שירד תחלה לנחשול שבים.

אמר רבי שמעון בן יוחאי אמר הקדוש ברוך הוא למשה מי שקדש את שמי בים הוא יקריב תחלה, וזה היה נחשון, וכן עשה, הדא הוא דכתיב (במדבר ז, יב): נחשון בן עמינדב וגו', יחסו הכתוב על שם שבטו, שבח לו, שבח לאביו, שבח לשבטו, או שגבה משבטו והביא, תלמוד לומר (במדבר ז, יז): זה קרבן נחשון בן עמינדב, משלו הביא ולא שגבה משבטו והביא, אלא מה תלמוד לומר נחשון בן עמינדב, יחסו הכתוב על שם שבטו: ח וקרבנו קערת כסף וגו' (במדבר ז, יג), הדא הוא דכתיב (שיר השירים ד, ז): כלך יפה רעיתי ומום אין בך, מדבר בישראל, תני רבי שמעון בן יוחאי, בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל את התורה ולא היו בהם לא סומים ולא חרשים ולא שוטים ולא אלמים ולא פסחים ולא חגרים, ועל אותה שעה הוא אומר: כלך יפה רעיתי ומום אין בך, עד שחטאו בעגל ונעשו בהם זבים ומצרעים, כמה דתימא (שמות לב, כה): וירא משה את העם כי פרע וגו', וכתיב (ויקרא יג, מה): והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע, ועל אותה שעה הוא אומר (במדבר ה, ב): וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב, אבל לפני הר סיני כלם שלמים היו, הוי: כלך יפה רעיתי וגו'.

דבר אחר כלך יפה רעיתי, מדבר בשבטים, ואם תאמר כיצד היו כלם יפים, שהרי יעקב אביהם ברך לשבטים ומקנתר לראובן ושמעון ולוי, והיאך אתה אומר: כלך יפה רעיתי, אמר רבי אלעזר אף על פי שברך את השבטים האחרונים וקנתר לראשונים, אלא חזר וברכם, שנאמר (בראשית מט, כח): כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וגו', עשה אותם יונקים זה מזה. מהו (בראשית מט, כח): ויברך אותם איש אשר כברכתו וגו', משברכן חזר וברכן, אלא מלמד כשברך יעקב אבינו את בניו והיה מושלן בחיות, משל יהודה באריה (בראשית מט, ט): גור אריה יהודה. משל דן בנחש, (בראשית מט, יז): יהי דן נחש וגו'. נפתלי באילה (בראשית מט, כא): נפתלי אילה שלחה וגו'. בנימן בזאב, (בראשית מט, כז): בנימין זאב יטרף, אף על פי כן חזר וקרא כלם אריות, כלם נחשים, כלם אילות, כלם זאבים. תדע לך שהוא כן, שהרי דן שקראו נחש חזר וקראו אריה, (דברים לג, כב): דן גור אריה וגו', הא למדת שחזר וכלל ראובן ושמעון ולוי בברכת אחיהם, לקים מה שנאמר: כלך יפה רעיתי וגו', ולכך חזר הכתוב ומנה לראובן ושמעון ולוי לעצמם בספר ואלה שמות, ולא מנה השבטים אחרים. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר לכך מנה ראובן ושמעון ולוי לעצמם, שכל השבטים לא שמרו יחוסיהם במצרים וראובן ושמעון ולוי שמרו יחוסיהם, לכך הוא מונה שם יחוסם. רבי נחמיה אומר כל השבטים היו עובדי עבודת כוכבים במצרים ושבט ראובן ושמעון ולוי לא עבדו עבודת כוכבים, ולכן זכו למנות לעצמם. ורבנן אמרין כל השבטים לא הנהיגו שררה במצרים ראובן ושמעון ולוי הנהיגו שררה במצרים, מת ראובן נתנו שררה לשמעון, מת שמעון נתנו שררה ללוי, מת לוי בקשו לתת שררה ליהודה ויצאת בת קול ואמרה להם הניחו אותה עד שיגיע זמנה, אימתי הגיע זמנה, לאחר מיתתו של יהושע (שופטים א, א ב): ויהי אחרי מות יהושע וישאלו וגו' ויאמר ה' יהודה יעלה וגו'. רבי לוי ורבי חנין, חד מנהון אמר לכך חזר ויחס אלו שלשה השבטים מפני שקנתרן אביהם. ואחרינא אמר מפני שיחסן אצל משה ואהרן. ולית אנן ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא, ממה דאמר רבי יודן בשם רבי יהודה בר רבי סימון בשם רבי חנין בשם רבי שמואל בר יצחק (משלי טו, לא): אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, הוי הוא רבי חנין דאמר מפני שקנתרן. ולפי שקבלו תוכחת אביהם זכו להתיחס בצד משה ואהרן, לכך נאמר: כלך יפה רעיתי וגו'.

דבר אחר כלך יפה רעיתי וגו', לפי שירמיה אומר (ירמיה ו, ל): כסף נמאס קראו להם, ויחזקאל קורא אותם סיגים (יחזקאל כב, יח): בן אדם היו לי בית ישראל לסיג וגו', בא זכריה ואמר (זכריה ד, ב): ראיתי והנה מנורת וגו', של זהב היא כלה, לקים מה שנאמר: כלך יפה רעיתי וגו'.

דבר אחר כלך יפה וגו', מדבר בנשיאי השבטים בעת שהקריבו לחנכת המזבח, לא הקריבו כלם ביום אחד אלא כל אחד ואחד יומו, כמה דתימא (במדבר ז, יא): נשיא אחד ליום, יכול מי שהקריב ראשון הוא היה חביב יותר, ויהודה שהקריב תחלה הוא יהיה חביב מכלם, לכך אמר רבי חלבו, בכל השבטים כתיב: קרבנו, קרבנו, ובנשיא יהודה כתיב: וקרבנו, אתמהא, הוא הקריב ראשון ואמר: וקרבנו, לא היה צריך לומר כן, אלא הראשון קרבנו, והאחרונים וקרבנו, למה כן, אמר רבי ברכיה הכהן בר רבי, בשביל יהודה שהקריב ראשון, שאם בא להתגאות על אחיו ולומר אני מכבד מכם שאני הקרבתי תחלה, הם משיבים אותו ואומרים לו אתה הוא שהקרבת אחרון, שכך כתיב וקרבנו, עשה אותך טפלה לאחיך, הוי: כלך יפה וגו': ט דבר אחר, למה בראשון וקרבנו, אמר רבי יודן, העלה עליהם הקדוש ברוך הוא כאלו כלם הקריבו ביום ראשון וביום אחרון, שאין זה גדול מזה. כתיב (במדבר ז, פד): זאת חנכת המזבח וגו', והלוא קערה אחת היתה ומזרק אחד וכף אחת היתה ביום המשח אתו, מה תלמוד לומר (במדבר ז, פד): קערת כסף שתים עשרה וגו', אלא העלה עליהם כאלו כלם הקריבו ביום ראשון וכאלו כלם הקריבו ביום אחרון: י דבר אחר, וקרבנו, אמר רבי פינחס בן יאיר למה בכל קרבנות הנשיאים כתיב: קרבנו, עתדים, חסר, ובנחשון כתיב: וקרבנו, עתודים, מלאים. וקרבנו, למה וי"ו יתרה, כנגד ששה דברים שנתחדשו באותו היום בעולם, ראשון לשכינה ששרתה בישראל, שנאמר (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ראשון לנשיאים, ראשון לברכת כהנים, שנאמר (ויקרא ט, כב): וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. ראשון למחצת מחנה שכינה. ראשון לאסור הבמה, דכתיב (דברים יב, יג): השמר לך פן תעלה עלתיך וגו'. ראשון לירידת האש, דכתיב (ויקרא ט, כד): ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וגו', ולכך יבוא בן נחשון בשש מדות שלמים ויבנה יסוד בית המקדש, כמה דתימא (שמואל א טז, יח): ויען אחד מהנערים וגו' יודע נגן יודע לשאול, גבור חיל, יודע להשיב, איש מלחמה, יודע לשא ולתן במלחמתה של תורה, ונבון דבר, שמבין דבר מתוך דבר, ואיש תאר, שמראה פנים בהלכה, וה' עמו, שהלכה כמותו בכל מקום, ולכך עתודים מלאים, שדוד שעמד ממנו נתברך בשש ברכות, ואין עתודים אלא לשון עמידה, כמה דתימא (איוב טו, כח): אשר התעתדו לגלים. ואומר (משלי כד, כז): ועתדה בשדה לך: יא דבר אחר, למה עתודים מלא והוא יתיר וא"ו, כנגד ששה בנים שהיו מנחשון בעלי שש ברכות, ואלו הן: דוד, משיח, דניאל, חנניה, מישאל, ועזריה. דוד, דכתיב (שמואל א טז, יח): ידע נגן וגו'. משיח דכתיב (ישעיה יא, ב): ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה, הרי תרין, רוח עצה וגבורה, הרי ארבע, רוח דעת ויראת ה', הרי שש. דניאל מישאל ועזריה מנין, דכתיב (דניאל א, ו): ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו', (דניאל א, ד): ילדים אשר אין בהם כל מאום וגו' ומשכלים בכל חכמה וגו': יב דבר אחר, וקרבנו, למה וי"ו יתרה, רבי ביבי בשם רבי ראובן שתא, כנגד ששה דברים שנטלו מאדם הראשון ועתידים לחזר על ידי בן נחשון הוא משיח, אלו הן ששה דברים שנטלו מאדם הראשון: זיוו, וחייו, וקומתו, ופרות הארץ, ופרות האילן, ומאורות. זיוו, שנאמר (איוב יד, כ): משנה פניו ותשלחהו. חייו מנין, שנאמר (בראשית ג, יט): כי עפר אתה ואל עפר תשוב. קומתו, שנאמר (בראשית ג, ח): ויתחבא האדם וגו', שעשה קומתו מאה אמה. פרות הארץ ופרות האילן, (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך וגו'. מאורות (ישעיה כד, כג): וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'. מנין שגנזם, דכתיב (איוב לח, טו): וימנע מרשעים אורם וגו'. ומנין שעתידים לחזר לימות המשיח, זיוו מנין, שנאמר (שופטים ה, לא): ואהביו כצאת השמש בגברתו, חייו (ישעיה סה, כב): כי כימי העץ ימי עמי. תני רבי שמעון בן יוחאי אין עץ אלא תורה, דכתיב (משלי ג, יח): עץ חיים היא למחזיקים בה. קומתו (ויקרא כו, יג): ואולך אתכם קוממיות, תני רבי חיא בקומה זקופה, ואין יראים מכל בריה. רבי שמעון אומר מאתים אמה, קוממיות קומה של מיות. רבי יהודה אומר מאה אמה כאדם הראשון. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר שלש מאות אמה, שנאמר קוממיות, ק' מאה, מיות מאתים. רבי אבהו אומר תשע מאות אמה. רב הונא בשם רבי דוסא טעמיה דרבי אבהו, דכתיב: כימי העץ ימי עמי, וסדן של שקמה עושה בארץ שש מאות שנה, והולד הזה יוצא ממעי אמו אמה גדומא, צא וחשב אמה ומחצה לכל שנה, את מוצא תשע מאות אמות. פרות הארץ ופרות האילן מנין, דכתיב (זכריה ח, יב): כי זרע השלום הגפן וגו'. מאורות מנין (ישעיה ל, כו): והיה אור הלבנה כאור החמה: יג וקרבנו קערת כסף אחת. תני מגיד שלא נעשו מתחלה אלא על שם קרבנו (במדבר ז, יג): מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש, אין לי אלא מזרק שנתפרש בו בשקל הקדש, קערה מנין, תלמוד לומר: שניהם מלאים סלת, מה זה בשקל הקדש, אף זה בשקל הקדש. רבי חנניה בן אחי רבי יהושע אומר אין צריך, שהרי כבר נאמר (במדבר ז, פה): כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש, מה תלמוד לומר שניהם מלאים, שהיו שוים במדה. ומה הפרש בין קערה למזרק, קערה גלדה עבה, מזרק גלדו דק. (במדבר ז, יג): סלת בלולה בשמן, זו מן הנדבה. (במדבר ז, יד): כף אחת עשרה זהב וגו', אמר רבי חנין שעושה כל מה שבכף, אחת, שכלי הקדש מצרף מה שבתוכו לטמא, שאם נגע טבול יום במקצת מה שבתוכו, פסל את כלו. עשרה זהב, היא של זהב, משקלה של כסף. אתה אומר כן, היא של זהב ומשקלה של כסף, או היא של כסף ומשקלה של זהב, תלמוד לומר (במדבר ז, פו): כל זהב הכפות עשרים ומאה, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, היא של זהב ומשקלה של כסף. מלאה קטרת, זו קטרת נדבה. (במדבר ז, טו): פר אחד בן בקר, שלא היה בעדרו כמוהו. (במדבר ז, טו): איל אחד, שלא היה בעדרו כמוהו. (במדבר ז, טו): בן שנתו, שנה של עצמו ולא שנה למנין עולם. (במדבר ז, טו): לעלה, מגיד שכלם כשרות לעולה. או (במדבר ז, טו): כבש, שנתפרש בו כשר לעולה, ושאר כלם לא הכשרו לעולה, תלמוד לומר פר אחד, איל אחד, כבש אחד, מגיד שכלם כשרות לעולה. (במדבר ז, טז): שעיר עזים אחד לחטאת, לכפר על קבר התהום. (במדבר ז, יז): ולזבח השלמים, מגיד שכלם כשרות לזבח השלמים, או (במדבר ז, יז): בקר, שנתפרש בו כשר לזבח השלמים, וכלם לא הכשרו לזבח השלמים, תלמוד לומר: ולזבח השלמים וגו', מגיד שכלם כשרות לזבח השלמים. (במדבר ז, יז): זה קרבן נחשון בן עמינדב, משלו הביא ולא שגבה משבטו והביא. זה קרבן, זה הביא קטרת נדבה ואין היחיד מביא קטרת נדבה, זה מביא חטאת שלא חטא, ואין היחיד מביא חטאת שלא חטא. זה קרבן דוחה את השבת, ואין קרבן יחיד דוחה את השבת: יד דבר אחר, וקרבנו וגו', מה ראו הנשיאים להקריב קרבנות בענין הזה, רבנן אמרין אף על פי שקרבן שוה הקריבו כלם, על דברים גדולים הקריבו, וכל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו, התחיל נחשון והקריב על סדר המלוכה כמה שהמליכו אביו על אחיו, כמה דתימא (בראשית מט, ח ט): יהודה אתה יודוך אחיך וגו', גור אריה יהודה וגו', וכן הוא אומר (דברי הימים א ה, ב): כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו וגו', והיה מסרת ביד שבט יהודה חכמיהם וגדוליהם מן יעקב אבינו, כל מה שעתיד לארע לכל שבט עד ימות המשיח, וכן היה ביד כל שבט ושבט מסרת כל מה שיארע לו עד ימות המשיח מן יעקב אביהם. וקרבנו וגו', הקערה והמזרק הקריב כנגד מלכי בית דוד שעתידים לעמד ממנו שמלכו בכפה בים וביבשה, כגון שלמה ומלך המשיח. שלמה מנין, דכתיב (מלכים א ה, ד): כי הוא רדה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה, רב ושמואל חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם. וחד אמר גבי הדדי הוו קימי, וכשם שמלך על תפסח ועל עזה, כך מלך על העולם כלו, ואומר (מלכים א י, כד כה): וכל הארץ מבקשים את פני שלמה לשמע את חכמתו וגו' והמה מביאים איש מנחתו וגו'. ומנין שהיה שולט בים, דכתיב (מלכים א ה, יא): וגם אני חירם אשר נשא זהב מאופיר וגו', (מלכים א ה, כב): כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים וגו', ואומר (תהלים פט, כו): ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו. מלך המשיח מנין, דכתיב (תהלים עב, ח): וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ. בארץ מנין, דכתיב (תהלים עב, יא): וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו. ואומר (דניאל ז, יג יד): וארו עם ענני שמיא וגו' ולה יהב שלטן וגו'. (דניאל ב, לה): ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא. ולכך הקריב קערה כנגד הים שהוא מקיף את העולם כלו ודומה לקערה, למה היה (במדבר ז, יג): שלשים ומאה משקלה, לפי שכשהקוה הקדוש ברוך הוא ביום השלישי של יצירת העולם כל המים למקום אחד קראן ימים, שנאמר (בראשית א, י): ולמקוה המים קרא ימים, וימים בגימטריא הוא מאה, יו"ד יו"ד עשרים, מ"ם מ"ם שמונים, הרי מאה. בא שלמה והוסיף ים אחד למלאכת המקדש לטבל בו הכהנים, כמה דתימא (מלכים א ז, כג): ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו וגו'. וכנגד אותן שלשים אמה שהיה קו הים שעשה שלמה סביב, הוסיף על משקל הקערה שלשים שקלים, כנגד הים של שלמה, הרי מאה ושלשים שקל משקל הקערה, כנגד הימים וים של שלמה. (במדבר ז, יג): מזרק אחד כסף, כנגד העולם שהוא עשוי ככדור הנזרק מיד ליד, למה משקלו (במדבר ז, יג): שבעים שקל, ששלטו שניהם על שבעים אמות שהם מסוף העולם ועד סופו. ומנין שהים עשוי דוגמת קערה והעולם עשוי ככדור, כההיא דתנינן, וחכמים אומרים אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור קערה וסיף ועטרה וטבעת. מקל, שהוא רודה בו את העולם. צפור, (ישעיה י, יד): ותמצא כקן ידי לחיל העמים. כדור שהעולם עשוי ככדור.

אמר רבי יונה אלכסנדרוס מקדנוס כד בעי מיסק לעיל הוי סליק וסליק עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה, בגין כן צירין ליה כדורא בידיה ויצוריניה קערה בידיה, אינו שליט בים, אבל הקדוש ברוך הוא שליט בים ושליט ביבשה, מציל בים ומציל ביבשה, ולכך הביאו קערה כנגד הים ומזרק כנגד היבשה. (במדבר ז, יג): שניהם מלאים, שלשלמה הביאו האמות מנחות, וכן עתידים להביא למלך המשיח, כמה דתימא (תהלים עכ, י): מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו, ואין מלאים אלא לשון דורון, כמה דתימא (שמואל א יח, כז): וימלאום למלך. (במדבר ז, יג): סלת, כמה דתימא (איכה ד, ב): המסלאים בפז. (במדבר ז, יג): בלולה בשמן, כמה דתימא (קהלת ז, א): טוב שם משמן טוב, ואומר (שיר השירים א, ג): שמן תורק שמך, שהיה שמם הטוב יוצא בכל העולם. למה היו של כסף, כמא דתימא (משלי י, כ): כסף נבחר לשון צדיק. (במדבר ז, יד): כף אחת עשרה זהב, כנגד עשרה דורות מן פרץ ועד דוד, שנאמר (רות ד, יח כב): ואלה תולדות וגו' וחצרון הוליד וגו' ועמינדב הוליד את נחשון וגו' ועבד הוליד וגו', וישי הוליד את דוד וגו'. כף אחת, שהיו יד אחת, כלם צדיקים גמורים, הוי (במדבר ז, יד): מלאה קטרת, שמעשיהם היו נעימים כריח הקטרת. (במדבר ז, טו): פר אחד בן בקר, כנגד אברהם שהיה עקר היחוס, שעליו נאמר (בראשית יח, ז): ואל הבקר רץ אברהם. (במדבר ז, טו): איל אחד כנגד יצחק, שנאמר בו (בראשית כב, יג): ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו. (במדבר ז, טו): כבש אחד, כנגד יעקב, שנאמר בו (בראשית ל, מ): והכשבים הפריד יעקב. (במדבר ז, טז): שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד יהודה, שהוא הביא לאביו כתנת הפסים של יוסף שהטבילוהו בדם השעיר, שנאמר (בראשית לז, לא): וישחטו שעיר עזים וגו', ויהודה הביאה לאביו ואמר (בראשית לז, לב): הכר נא הכתנת בנך וגו', לכך נמדד לו באותה מדה שאמרה לו תמר (בראשית לח, כה): הכר נא למי החתמת והפתילים. ולכך נאמר בזה החטאת, שהביאוהו כפרה עליו על שצער את אביו. (במדבר ז, יז): ולזבח השלמים בקר שנים, אלו דוד ושלמה, שהם התחילו במלכות, שאין בקר אלא לשון מלכות, כמא דתימא (דברים לב, יד): חמאת בקר וחלב צאן וגו', ומתרגמינן יהב להון בזת מלכיהון. שלמים, שהיו צדיקים גמורים, והיו ישראל בימיהם משלמין, ובימי שלמה היה המלכות שלמה, שנאמר (דברי הימים א כט, כג): וישב שלמה על כסא ה'. ושניהם בנו בית המקדש, דוד עשה היסוד ושלמה בנאו. (במדבר ז, יז): אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה, הרי חמשה עשר כנגד חמשה עשר מלכים שהיו מן רחבעם ועד צדקיהו מלך בן מלך, מהם היו צדיקים גמורים, מהם בינונים, מהם רשעים גמורים. (במדבר ז, יז): זה קרבן נחשון בן עמינדב, כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על סדר האבות ושלשלת המלוכה, התחיל מקלס את קרבנו, זה קרבן נחשון בן עמינדב

ביום השני הקריב נתנאל וגו' (במדבר ז, יח), למה נאמר בו הקריב, לפי שבא ראובן וערער, אמר דיי שקדמני יהודה למסעות אקריב אני לתולדות, נזף בו משה ואמר לו מפי הקדוש ברוך הוא נאמר לי הקרב למסעות. דבר אחר, הקריב, הקריבו משה בעל כרחו של ראובן.

דבר אחר, הקריב, כאלו הקריב תחלה, למה כן, לפי שזכה בעצת נשיאים העלה עליו הכתוב כאלו הוא הקריב תחלה. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר לפי שזכה בעצה זכה שנתן בינה בשבטו, שנאמר (דברי הימים א יב, לג): ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ונאמר (שופטים ה, טו): ושרי ביששכר עם דברה וגו'. וכן הכתוב מספר בשבחו בבתי דינין במצרים, שנאמר (במדבר כו, כד): לישוב משפחת הישבי, ואין ישוב אלא בתי דינין, שנאמר (יחזקאל לג, לא): ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך וגו', (בראשית כה, כז): ויעקב איש תם ישב אהלים, ואומר (דברים לג, יח): ויששכר באהליך. (במדבר ז, יט): הקריב את קרבנו וגו', אמר רבי פינחס בן יאיר למה הוסיף הקרב, וחסר יו"ד, אלא כנגד פרה אדמה שעשו באותו היום, לכך הוסיף הקרב חסר יו"ד, והעמיד התבה על ארבע אותיות כנגד ארבעה דברים שהיתה פרה צריכה: אדמה, תמימה, בלא מום, בלא נשיאות על, כמה דתימא (במדבר יט, ב): ויקחו אליך פרה אדמה תמימה וגו'. (במדבר ז, יט): קערת כסף אחת, בא נשיא יששכר והקריב על שם התורה, לפי שהם אהבו את התורה יותר מכל השבטים, שנאמר: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו', מהו לעתים, רבי תנחומא אמר לקרסין, רבי יוסי אומר לעבורים. (דברי הימים א יב, לג): לדעת מה יעשה ישראל, באיזה יום יעשו מועדים. (דברי הימים א יב, לג): ראשיהם מאתים, אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו שבט יששכר מעמיד, (דברי הימים א יב, לג): וכל אחיהם על פיהם, שהיו מסכימים הלכה על פיהם, ואומר (בראשית מט, טו): ויט שכמו לסבל, שהיו סובלים על תורה. (בראשית מט, טו): ויהי למס עבד, שכל מי שהיה טועה בהלכה היו שואלים אותה לשבט יששכר והם מבארים אותה להם. קערת כסף, כנגד התורה שהיא קרואה לחם, שנאמר (משלי ט, ה): לכו לחמו בלחמי, ונאמר בלחם הפנים (שמות כה, כט): ועשית קערתיו וכפתיו, ותנינן קערתיו אלו דפוסים, שהיו עושים לחם הפנים בדפוסים. (במדבר ז, יט): שלשים ומאה משקלה, צא וחשב עשרים וארבעה ספרים של תורה שבכתב ושמונים מן משנה שמתחלת במ"ם מאימתי קורין את שמע וכו' ומסימת במ"ם (תהלים כט, יא): ה' יברך את עמו בשלום, מ"ם ארבעים ומ"ם ארבעים, הרי שמונים, הרי מאה וארבעים שעולים מנינם של תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

דבר אחר שראשי ששה סדרי משנה חשבון ראשי אותיות הן עולים שמונים, צא וחשב מ' מן מאימתי של סדר זרעים, י' מן יציאות השבת של סדר מועד, ח' מן חמש עשרה נשים מן סדר נשים, א' מן ארבעה אבות נזיקין מן סדר ישועות, כ' מן כל הזבחים מן סדר קדשים, א' מן אבות הטמאה מן סדר טהרות, הרי שמונים. מכאן שעולים תורה שבכתב ותורה שבעל פה למנין מאה וארבעה, ונתנה לעשרים וששה דורות שהיו מאדם ועד משה שנתנה תורה על ידו, הרי מאה ושלשים, לכך היה משקל הקערה מאה ושלשים

מזרק אחד כסף (במדבר ז, יט), כנגד התורה המשולה ביין, שנאמר (משלי ט, ה): ושתו ביין מסכתי. ולפי שדרך היין לשתות במזרק, כמה דתימא (עמוס ו, ו): השתים במזרקי יין, לכך הביא מזרק, (במדבר ז, יט): שבעים שקל בשקל הקדש, למה, כשם שיין חשבונו שבעים, כך יש שבעים פנים בתורה. למה נאמר בקערה אחת, כנגד התורה הצריכה להיות אחת, כמה דתימא (במדבר טו, טז): תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם. למה נאמר במזרק, אחד, שדברי תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה כלם נתנו מרועה אחד, כלם אל אחד אמרן למשה מסיני. למה היו של כסף, כנגד התורה שנאמר בה (תהלים יב, ז): אמרות ה' אמרות טהרות כסף צרוף בעליל וגו'. (במדבר ז, יט): שניהם מלאים סלת, המקרא והמשנה מלאים הם, שאין אחד סותר על חברו. סלת, כמה דתימא (תהלים יט, יא): ונפת צופים, כסלת שצפה על גבי נפה. (במדבר ז, יט): בלולה בשמן, זו התורה שצריכה לבלל במעשים טובים, כההיא דתנינן יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. הוי (במדבר ז, יט): למנחה, שאותה שעה הוא נושא נחת רוח ליוצרו, בזמן שאדם עוסק בתלמוד תורה והוא בעל מעשים טובים ושומר עצמו מן החטא. כף אחת (במדבר ז, כ), כנגד הלוחות שנכתבו מיד הקדוש ברוך הוא, כמה דתימא (שמות לב, טז): והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים וגו'. (במדבר ז, כ): עשרה זהב, אלו עשרת הדברות שהיו כתובים בלוחות, כמה דתימא (דברים י, ד): ויכתב על הלחת כמכתב הראשון וגו'. זהב, כמה דתימא (שיר השירים ה, ה): ידיו גלילי זהב, ואומר (תהלים יט, יא): הנחמדים מזהב וגו'. (במדבר ז, כ): מלאה קטרת, שתרי"ג מצוות בלולות בהן, וכן את מוצא תרי"ג אותיות יש מן (שמות כ, ב): אנכי, עד (שמות כ, יד): אשר לרעך, כנגד תרי"ג מצוות ושבע יתרות כנגד שבעת ימי בראשית, ללמדך שכל העולם לא נברא אלא בזכות התורה, הוי: מלאה קטרת, שכן ק' מתחלפת בד', א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, ועולה חשבון התבה אחר כן למנין תרי"ג.

דבר אחר, מלאה קטרת, שבין כל דבור ודבור שהיו כתובים בלוחות פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובים. ואתיא כההיא דאמר חנניה בן אחי רבי יהושע, ידיו גלילי זהב, אלו שני לוחות הברית שכתוב עליהן (שמות לא, יח) (דברים ט, י): כתבים באצבע אלהים, גלילי זהב, מה הגלים הללו בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דבור ודבור פרשיותיה של תורה היו כתובים ודקדוקיה. (במדבר ז, כא): פר אחד בן בקר, כנגד כהנים. (במדבר ז, כא): איל אחד, כנגד לוים. (במדבר ז, כא): כבש אחד, כנגד ישראל, שכלם קבלו את התורה בסיני. (במדבר ז, כב): שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד הגרים שעתידים להתגיר, ושהיו שם, שכלם ראוים, שנאמר (ויקרא יח, ה): אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם, מלמד שאפלו עובד כוכבים המתגיר ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. (במדבר ז, כג): ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד שתי תורות, המקרא והמשנה, שכל מי שמבקר וזובח יצרו לעשות ככל הכתוב בהן, הוא עושה שני שלומות, שלום למעלה ושלום למטה, שנאמר (ישעיה כז, ה): או יחזק במעזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. (במדבר ז, כג): אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה, כנגד שלשה פסוקים של תורה שבהם ששה סדרי משנה, והן מן שתים פסקה, וכל פסקה ופסקה מן חמש תבות, ואלו הם (תהלים יט, ח י): תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי לב, מצות ה' ברה מאירת עינים, יראת ה' טהורה עומדת לעד, משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. לכך הקריבו לשלמים שלשה מיני קרבנות אלו, כנגד השלשה פסוקים שבהם ששה סדרי משנה, אתיא כההיא דאמר רבי תנחומא (תהלים יט, י): תורת ה' תמימה משיבת נפש, שזה סדר נשים, שמזהיר על האדם לפרש מן הערוה כדי להצילו מן המיתה, כמה דתימא (משלי ה, ה): רגליה ירדות מות וגו', ואומר (משלי ב, יט): כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, ואומר (משלי ב, טז): להצילך מאשה זרה וגו'. עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, זה סדר זרעים, שאדם מאמין בחייו של עולם וזורע. פקודי ה' ישרים משמחי לב, זה סדר מועד, שיש בו כל המועדות, שכתוב בהן (דברים טז, יד): ושמחת בחגך. מצות ה' ברה מאירת עינים, זה סדר קדשים, שהוא מאיר עינים בין חלין לקדשים. יראת ה' טהורה עומדת לעד, זה סדר טהרות, שהוא מפריש בין טמאה לטהרה. משפטי ה' אמת צדקו יחדו, זה סדר נזיקין שיש בו רב הדינים, ולכך הקריבו מכל מין ומין חמשה חמשה, כנגד חמש תבות הכתובות על כל סדר וסדר. ולמה נכתבו חמש תבות על כל סדר וסדר, כנגד התורה שהיא חמשה ספרים, ללמדך שהם גופי תורה, למה שם הקדוש ברוך הוא כתוב בכל סדר וסדר, שהוא מעיד עליהן שמפיו אמרן למשה כשם שאמר חמשה ספרי תורה. (במדבר ז, כג): זה קרבן נתנאל וגו', כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על סדרי התורה התחיל משבח את קרבנו, זה קרבן נתנאל בן צוער

ביום השלישי נשיא לבני זבולון אליאב בן חלן (במדבר ז, כד), למה בכל הנשיאים מזכיר שבטם ואחר כך מזכיר שמותם, וביהודה ויששכר מזכיר שם נשיאיהם תחלה, ואחר כך מזכיר שמותן, לפי שנחשון היה מלך ונתנאל היה מלכה של תורה, וכמה דתימא (משלי ח, טו): בי מלכים ימלכו, ובכל מקום המלך מקדים לעמו, שנאמר (מיכה ב, יג): ויעבר מלכם לפניהם וגו', (מלכים א ח, נט): לעשות משפט עבדו, ואחר כך (מלכים א ח, נט): ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. למה בכל הנשיאים כתיב שם נשיא, ונחשון אינו קרוא נשיא, לפי שהקריב תחלה, שאם בא להתגאות על הנשיאים האחרים לומר שאני מלך עליהם, שאני הקרבתי תחלה, הם יאמרו לו אין אתה אלא הדיוט, שכלם קרואים נשיא, נשיא, ואתה לא נקראת נשיא, לקים מה שנאמר (משלי טז, ה): תועבת ה' כל גבה לב וגו', ואומר (תהלים קלח, ו): כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע. למה זכה זבולון להקריב שלישי, לפי שחבב את התורה והרחיב ידיו לפזר ממונו ליששכר, כדי שלא יצטרך שבט יששכר לפרנסה ולא יתבטל מלעסק בתורה, לפיכך זכה זבולון להיות שתף לתורה, והיה חברו של יששכר, ולכך הקריב אחריו ואחר יהודה לקים מה שנאמר (משלי יח, טז): מתן אדם ירחיב לו ולפני גדלים ינחנו, קרבנו קערת כסף אחת (במדבר ז, כה), בא נשיא זבולון והקריב קרבנו על השתפות שהיה לו עם יששכר אחיו, לפי שהיו זבולון ויששכר שתפים, יששכר היה עוסק בתורה וזבולון היה עוסק בפרקמטיא, והיה טורח זבולון ונותן לתוך פיו של יששכר, ועל זה היה קרבנו, קערת כסף, כנגד הים שהוא עשוי כקערה שהיה חלק זבולון, שנאמר (בראשית מט, יג): זבולן לחוף ימים ישכן. (במדבר ז, כה): מזרק אחד כסף, כנגד הארץ שהיא עשויה ככדור שהיתה חלק יששכר, שנאמר (בראשית מט, טו): וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה. (במדבר ז, כה): שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל, הרי מאתים, כנגד מאתים ראשי סנהדראות שהיו בשבט יששכר, שנאמר (דברי הימים א יב, לב): ראשיהם מאתים, ולכך תלה חשבון הגדול בזבולון, לפי שגדול מעשה יותר מן העושה, שלולי זבולון לא היה יששכר יכול לעסק בתורה, שהוא היה מאכילו ונותן לתוך פיו.

דבר אחר, קערה, כנגד לחם שהיה מאכילו. מזרק, כנגד היין שהיה משקהו, ולמה היה של כסף שגם כסף היה נותן לו לעשות כל צרכו, כמה דתימא (קהלת י, יט): לשחוק עשים לחם ויין ישמח חיים והכסף יענה את הכל. (במדבר ז, כה): שניהם מלאים סלת וגו', זבולון ויששכר שניהם היו נוטלין שכר תורה ביחד ושניהם היו מתפרנסים ביחד. (במדבר ז, כו): כף אחת, זו ברכתו של זבולון שברכו אביו: זבולן לחוף ימים ישכן. ואין כף אלא חף, כמה דתימא (תהלים צח, ה): נהרות ימחאו כף. (במדבר ז, כה): עשרה זהב מלאה קטרת, כנגד עשר תבות שיש בברכת זבולון, הדא הוא דכתיב: זבולן לחוף ימים וגו'. (במדבר ז, כט): ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד הברכה שברכן משה (דברים, לג, יט): כי שפע ימים יינקו ושפני טמוני חול, פר אחד בן בקר וגו' (במדבר ז, כז), הזכיר שם מכל המינים עולה, לבד שעיר שהיה לחטאת, שלא מצינו שעיר לעולה, כנגד ברכת משה, שברכן שניהם לענין הקרבן, שנאמר (דברים לג, יט): עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק, והעולה היא זבחי צדק, שאינה באה על חטא.

דבר אחר, שזבולון ויששכר שניהם היו מקריבים ביחד, וזבחי צדק היו הקרבנות, שכשם שהיה לזבולון חלק בשכר תורתו, כך היה ליששכר חלק בממונו של זבולון. (במדבר ז, כט): ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד מה שברכן משה: כי שפע ימים יינקו, שני ימים. (במדבר ז, כט): אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה, הקריב שלשה מינין כנגד שלשה דברים שברכן משה: ושפני טמוני חול, שפני זה חלזון, טמוני זו טרית, חול זו זכוכית לבנה. למה היה חמשה מכל מין ומין, נגד חמש תיבות שהם בפסוק שברך משה שתפותם, שנאמר (דברים לג, יח): שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. (במדבר ז, כט): זה קרבן אליאב וגו', כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב אליאב על שתפות התורה, התחיל משבח קרבנו, זה קרבן אליאב, לקים מה שנאמר (משלי ג, יח): עץ חיים היא למחזיקים בה, זה שבט יששכר, ותמכיה מאשר, זה שבט זבולון: יח ביום הרביעי נשיא לבני ראובן וגו' (במדבר ז, ל), כיון שגמר דגל יהודה התחיל נשיא ראובן להקריב שהיה בכור, והקריב קרבנו על שבטו של ראובן, (במדבר ז, לא): קרבנו קערת כסף אחת, אל תקרי קערת אלא עקרת, זה ראובן שהוא היה עקר הצלה, שהוא פתח בהצלה תחלה, הדא הוא דכתיב (בראשית לז, כא): וישמע ראובן ויצלהו מידם.

דבר אחר, שעקר מחשבת אחיו שהיו חפצים להרגו, כמה דתימא (בראשית לז, כ): ועתה לכו ונהרגהו וגו'. כסף, על שם (משלי י, כ): כסף נבחר לשון צדיק, (במדבר ז, לא): שלשים ומאה משקלה, זה דבור שאמר להם תחלה שלש אותיות שבראשי שלש תבות הללו, חשבונם עולה מאה ושלשים. קח ל' מא, ונ' מנכנו, ונ' מנפש, הרי מאה ושלשים. (במדבר ז, לא): מזרק אחד כסף, כנגד העצה שנתן להם שיזרקו אותו אל הבור, כמה דתימא (בראשית לז, כב): ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור וגו'. כסף, כמה דתימא: כסף נבחר לשון צדיק. (במדבר ז, לא): שבעים שקל בשקל הקדש, כנגד הסוד שהיה בלבו להצילו, וסוד חשבונו שבעים. (במדבר ז, לא): שניהם מלאים סלת וגו', שמה שאמר להם (בראשית לז, כא): לא נכנו נפש, ומה שאמר להם (בראשית לז, כב): השליכו אתו, לא נתכון אלא להצילו, שבשני הדברים כתובה שם הצלה, בתחלה כתיב: וישמע ראובן ויצילהו מידם, ולבסוף כתיב (בראשית לז, כב): למען הציל אתו מידם. (במדבר ז, לב): כף אחת עשרה זהב וגו', כף, כנגד מה שאמר לאחיו (בראשית לז, כב): ויד אל תשלחו בו. עשרה זהב, שהציל עצמו שמיחה בהם והציל תשעה אחיו משפיכות דמים, ולכך כתיב זהב, שיש מין אחד בזהב הדומה לדם, וזהו זהב פרוים. מלאה קטרת, אף על פי שארע לשבטים שבא לידיהם מכירת יוסף, את סבור שלא היה בא לידם אותו המעשה אלא אם כן היו רשעים במעשה אחרים, לאו, אלא צדיקים גמורים היו ולא בא לידם חטא מעולם, אלא הוא, הדא הוא דכתיב (בראשית מב, כא): ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וגו', שהיו מפשפשים בעצמם למה ארע להם תפיסת מצרים ולא מצאו אלא זה בלבד, ומתוך גנותם ספר הכתוב שבחם שלא היה בידם עון אלא זה בלבד, ולפי שמכירת יוסף זכות היה לו שהיא גרמה לו למלך, וזכות היתה לאחיו ולכל בית אביו שכלכלם בלחם בשני רעבון, לכך נמכר על ידם, שמגלגלין זכות על ידי זכאי, הוי מלאה קטרת.

דבר אחר, מלאה קטרת, שבאותו זמן היה ראובן בעל תשובה ולובש שק ומתענה ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שימחל לו על עון מעשה בלהה, והתפלה משולה לקטרת, כמה דתימא (תהלים קמא, ב): תכון תפלתי קטרת לפניך וגו', הוי מלאה קטרת. פר אחד בן בקר (במדבר ז, לג), אלו הזבחים הקריב כנגד התשובה שהיה עוסק בה בעת שנמכר יוסף, והתשובה משולה כנגד כל זבחי חוטא, שכן כתיב (תהלים נא, יט): זבחי אלהים רוח נשברה, וכשם שחוטא מביא על חטאו עולה וחטאת, לכך הביא בכאן כנגדו עולה וחטאת, ולפי שהעולה חביבה מן החטאת, לכך הקריב מכל המינין עולה, חוץ מן השעיר שלא מצינו שעיר לעולה בכל התורה. (במדבר ז, לד): שעיר עזים אחד לחטאת, לכפר על מעשה בלהה. (תהלים נא, לה): ולזבח השלמים בקר שנים, לפי שהיה חסר מלהמנות עם אחיו משום מעשה בלהה, שכן כתיב (בראשית לה, כב): וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל, והפסיק הענין, שהניח שם פרשה, לומר שנתרחק, ולכך אותה פרשה פתוחה אף על פי שנתרחק, ידיו של הקדוש ברוך הוא פתוחות לקבל שבים, ובשביל שבקש שני מעשים טובים, הצלת יוסף והתשובה, נעשה שלם עמהם, שנכנס במנינם, הדא הוא דכתיב אחריו (בראשית לה, כג): ויהיו בני יעקב שנים עשר. על אלו שני המעשים שעשה ראובן מצא משה פתח להתפלל על ראובן שלא יהא חסר מאחיו, הדא הוא דכתיב (דברים לג, ו): יחי ראובן וגו', יחי ראובן, במה שהחיה יוסף, ואל ימת, במעשה בלהה, במה שעשה תשובה, ויהי מתיו מספר, שיהיו בניו במנין שאר השבטים לכל דבר, ולכך נאמר: ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד שני מעשים טובים שבקר, הצלת יוסף והתשובה, נעשה שלם ונמנה עם אחיו. (במדבר ז, לד): אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה, למה שלשה מינין, כנגד שלש פעמים שמזכיר ראובן בפרשת הצלת יוסף, וכנגד שלשה ויאמר הכתובין שם. למה היו חמשה חמשה, כנגד חמש תבות שבהן נתקרב ראובן, הדא הוא דכתיב: ויהיו בני יעקב שנים עשר. (במדבר ז, לד): זה קרבן אליצור וגו', כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על הסדר הזה התחיל מקלס את קרבנו זה קרבן וגו': יט ביום החמישי נשיא לבני שמעון שלמיאל בן צורישדי וגו' (במדבר ז, לו), לפי שראובן נזדרז להציל אחיו מן המיתה, ושמעון קנא על זנות אחותו בשכם להציל אחותו מיד טמאים, לכך זכה להקריב אחריו. (במדבר ז, לז): קרבנו קערת כסף אחת וגו', בא נשיא שמעון והקריב על סדר מעשה המשכן, ולמה הקריב קרבנו כנגד מעשה המשכן, דוגמת מעשה שמעון אבי השבט, לפי ששמעון קנא על הזנות והרג כל אנשי שכם על שענו דינה אחותו, כמה דתימא (בראשית לד, כה כו): ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו. וכן המשכן היה הורג בנואפים ובסוטות, כמה דתימא (במדבר ה, יז): ולקח הכהן מים קדשים בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן וגו', ואומר (במדבר ה, כז): והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל וגו', ולכך הקריב שלמיאל קרבנו על סדר מעשה המשכן, זכרון למעשה שמעון. קרבנו קערת כסף אחת וגו', קערת, כנגד חצר המשכן שהיה מקיף את המשכן כשם שהים מקיף את העולם. (במדבר ה ז, לז): שלשים ומאה משקלה, כמה דתימא (שמות כז, יח): ארך החצר מאה באמה, והמשכן שהיה בתוכו שלשים אמה ארכו, הרי מאה ושלשים. (במדבר ז, לז): מזרק אחד כסף, כנגד החצר בלא המשכן שהיתה שבעים אמה. חמשים אמה לפני המשכן ועשרים אמה אחורי המשכן, הרי שבעים אמה.

דבר אחר, החצר היה ארכו מאה אמה ורחבו חמשים אמה, כמה דתימא: ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וגו', טל חמשים שהיה הארך יתר על הרוחב ועשה ממנו רצועות וסבב על החמשים של רוחב ברבוע, יהיה ארכו כרחבו שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים, ועל זה אמר (במדבר ז, לז): שבעים שקל וגו', והשירים לפי שלא היה אמה לא חשיב ליה.

דבר אחר, למה שבעים, כנגד שבעים עמודים שהיו בחצר המשכן, עשרים עמודים לפאת נגב, ועשרים עמודים לפאת צפון, ועשרה לפאת ים, וששה עמודים לפאת קדמה, וארבעה עמודים למסך שער החצר, הרי ששים לחצר וארבעה לפרכת וחמשה למסך פתח המשכן, ועמוד הענן הרי שבעים. (במדבר ז, לז): שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה, כנגד החצר והמשכן, שבחצר היו מקריבין על מזבח העולה מנחה בלולה בשמן, ובמשכן היה שם לחם הפנים שהיה של סלת, והיה שם מנורה שמדליקין אותה בשמן, והיה לבונה על השלחן שעולה לריח ניחוח. (במדבר ז, לח): כף אחת, זה הוא ספר התורה שהיה מנח אצל הארון, מה הכף הזו יש בה חמש אצבעות, כך היו בו חמשה ספרים. (במדבר ז, לח): עשרה זהב, אלו הלוחות שהיו בארון שהיה בהם עשרת הדברות.

דבר אחר, עשרה זהב, כנגד עשר פרשיות שכתוב בהן עשיה הנאמרת במשכן, ואלו הן (שמות כה, י): ועשו ארון וגו', (שמות כה, יז): ועשית כפרת וגו', (שמות כה, כג): ועשית שלחן וגו', (שמות כה, לא): ועשית מנרת וגו', (שמות כו, א): ואת המשכן תעשה וגו', (שמות כו, ז): ועשית יריעת וגו', (שמות כו, טו): ועשית את הקרשים וגו', (שמות כו, לא): ועשית פרכת וגו', (שמות כז, א): ועשית את המזבח וגו', (שמות כז, ט): ועשית את חצר המשכן וגו'. (במדבר ז, לט): פר אחד בן בקר, כנגד יריעות המשכן שהיו של מיני צבעונין, כמה דתימא (שמות כו, א): ואת המשכן תעשה עשר יריעת וגו'. איל אחד (במדבר ז, לט), כנגד המכסה של עורות אילם מאדמים. (במדבר ז, לט): כבש אחד, כנגד עורות תחשים. (במדבר ז, מ): שעיר עזים, כנגד האהל שהיה יריעות עזים. (במדבר ז, מא): ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד בצלאל ואהליאב שהם השלימו מלאכת המשכן.

דבר אחר, כנגד מסך פתח המשכן, ומסך פתח החצר, שהם היו משלימים לסגירת האהל מצדדיו וסגירת החצר מכל צדדיה. (במדבר ז, מא): אלים חמשה וגו', שלשה מינים אלו כנגד קלעי החצר מן שלשת רוחותיה, תימנה וצפונה וימה, שהיו תימן וצפון ארכן של קלעים מאה אמה כנגד ארך החצר, וים ארכה כנגד רחבה חמשים אמה. ולמה היו של חמשה חמשה, כנגד קלעי החצר שהיו גבוהות חמש אמות, שנאמר (שמות לח, יח): וקומה ברחב חמש אמות לעמת קלעי החצר, ואומר (שמות כז, יח): וקומה חמש אמות שש משזר, שלש פעמים הרי חמשה עשר כנגד קלעי הרוח הרביעית שלא היתה ארכן אלא של חמש עשרה חמש עשרה אמה, שנאמר (שמות לח, יג טו): ולפאת קדמה מזרחה חמשים אמה. וחמש עשרה אמה קלעים לכתף, ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים חמש עשרה אמה. (במדבר ז, מא): זה קרבן שלמיאל וגו', כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על סדר המשכן, התחיל מקלס את קרבנו, זה קרבן שלמיאל וגו': כ ביום הששי נשיא לבני גד אליסף בן דעואל (במדבר ז, מב), לפי ששמעון לקח חרבו והלך ועשה מלחמה עם אנשי שכם בשביל אחותו, ובני גד עברו את הירדן לעזר לאחיהם לירש את הארץ, כמה דתימא (דברים לג, כא): צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, לכך זכה והקריב אחר שמעון. (במדבר ז, מג): קרבנו קערת כסף אחת וגו', אמר רבי ברכיה כנגד יציאת מצרים הקריב נשיא גד, ולמה כן, לפי שברכו אביו בגדודים, שנאמר (בראשית מט, יט): גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב, ודבר זה אמר יעקב על מה שהיה עתיד לעבר חלוץ למלחמה את הירדן, כמה דתימא (במדבר לב, כז): ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה וגו', וביציאת מצרים כתיב צבא, כמה דתימא (שמות יב, מא): יצאו כל צבאות ה' וגו', ונאמר בהם (שמות יג, יח): וחמשים עלו בני ישראל וגו', הוא חמשים הוא חלוצים, וליוצאי מצרים נחלקה הארץ, כמה דתימא (שמות ו, ח): ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'. ובני גד סיעו להם עד שנכבשה הארץ ונחלקה לכלם, לפיכך הקריב נשיא שלהם על יציאת מצרים.

אמר רבי ברכיה, התחיל להקריב קרבנו כנגד מה שארע להם מיום שירדו יעקב ובניו למצרים עד שיצאו, הדא הוא דכתיב: קרבנו קערת כסף אחת, כנגד יוכבד אם משה, שנאמר בה (שמות ב, א): וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי, מלמד שגרשה עמרם וחזר ולקחה, ולכך הקריב קערה שלא תקרי קערת, אלא קרעת, לפי שנקרעת ממנו, אתויי דדין הוא אתויי דדין. כסף אחת, שנתאוה עמרם להחזירה לאשה על ידי מרים אחות אהרן, ולכך כתיב כסף, על שם התאוה, כמה דתימא (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי וגו', ואומר (בראשית לא, ל): כי נכסף נכספתה לבית אביך וגו'. אחת, אל תקרי אחת אלא אחות, שבעת שהיתה אחות אהרן נתנבאת ואמרה לאביה שיחזיר אשתו שעתיד להוליד ממנה בן שיגאל את ישראל, על זה נאמר (שמות טו, כ): ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגו', וכי אחות אהרן ולא אחות משה, אלא שהיתה נבואתה בעת שהיתה אחות אהרן ולא אחות משה, שעדין לא נולד משה, ולפיכך בעת שהשלך משה ליאור הלכה וראתה מה יארע למשה ומה יהיה בסוף נבואתה, כמה דתימא (שמות ב, ד): ותתצב אחתו מרחק וגו'. הוי כסף אחת. (במדבר ז, מג): שלשים ומאה משקלה, לפי שהיתה בת מאה ושלשים שנה בעת שנולד משה, הא כיצד, לפי שיוכבד נולדה בין החומות בעת שירדו ישראל למצרים, ולפיכך נכנסה בחשבון היורדים למצרים, שנאמר (בראשית מו, טו): כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש. בכללן את מוצא שלשים ושלש ובפרטן אין את מוצא כי אם שלשים ושתים, למה, שיוכבד נולדה בין החומות והיתה מן הבאים למצרים, אין אנו יודעים שבמצרים נולדה, אחר שלא הזכר שמה עם שמות הבאים, אלא לומר לך שבמצרים נולדה בין החומות בעת שנכנסו למצרים, אבל לא הורתה במצרים. צא וחשב מיום שירדו אבותינו למצרים עד יום שנולד משה הן מאה ושלשים שנה, לפי ש'רד"ו' שנים עשו ישראל במצרים, מנין, שנאמר (בראשית מב, ג): רד"ו שמה, צא מהן שמנים שנה שהיו למשה בעת שיצאו ישראל ממצרים, נשתירו מאה ושלשים, הא למדנו שיוכבד בת מאה ושלשים שנה היתה בעת שנולד משה. (במדבר ז, מג): מזרק אחד כסף זה משה, שנזרק ליאור.

דבר אחר, שנזרק מן מצרים, שנאמר (שמות ב, טו): ויברח משה וגו'. שבעים שקל בשקל הקדש (במדבר ז, מג), אלו שבעים זקנים שמנה משה כלם נביאים, מאותן שאמר לו הקדוש ברוך הוא (במדבר ג, יח): ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך וגו', וכן הוא אומר (במדבר יא, טז): אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו'. (במדבר ז, מג): שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה, שהוא והם כלם נתמלאו רוח הקדש, והם נתמלאו רוח הקדש מרוחו של משה, ומשה לא חסר כלום, כאדם שמדליק נר מנר, הנר דולק וחברו אינו חסר, כאדם שמריח באתרוג הוא נהנה והאתרוג אינו חסר כלום. למנחה, כמה דתימא (במדבר יא, כה): ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו וגו'.

דבר אחר, שניהם מלאים, כנגד אלדד ומידד, כמה דתימא (במדבר יא, כו): וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד וגו'. למנחה, כמה דתימא (במדבר יא, כו): ותנח עליהם הרוח ויתנבאו וגו', (במדבר ז, מד): כף אחת, שמתחת יד משה לקו המצריים עשר מכות, הוי (במדבר ז, מד): עשרה זהב, למה היו מקצת הכלים של כסף ומקצתן של זהב, לומר לך האחרונים שהיו של זהב כנגד ביזת הים, שכשם שהזהב נחמד ויקר מן הכסף, כך היתה ביזת הים גדולה משל מצרים, ועל אלו ואלו נאמר (שיר השירים א, יא): תורי זהב נעשה לך, זו בזת הים, (שיר השירים א, יא): עם נקדות הכסף, זו בזת מצרים, וכן הוא אומר (יחזקאל טז, ז): ותבאי בעדי עדיים, בעדי, זו בזת מצרים, עדיים, זו בזת הים, הוי (במדבר ז, מד): מלאה קטרת, שכל ישראל נתמלאו מהם כסף וזהב וכל מיני בשמים, וכן הוא אומר (שיר השירים ד, יג יד): שלחיך פרדס רמונים וגו' נרד וכרכם קנה וקנמון, הוי: מלאה קטרת.

דבר אחר, מאה ושלשים של קערה, ושבעים של מזרק, ועשרה של כף, הרי מאה ועשר, כנגד רד"ו שנים שעשו ישראל במצרים מיום שירד יעקב למצרים עד שיצאו משם. (במדבר ז, מה): פר אחד בן וגו', הזכיר שלשה מינים לעולה, כנגד שלשה פרנסים טובים שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל, משה אהרן ומרים, שנאמר (מיכה ו, ד): ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. נתן להם מן בזכות משה, וענני כבוד בזכות אהרן, ובאר בזכות מרים.

דבר אחר, למה נאמר שלשה מיני עולה, כנגד שלש מדות טובות שהיו בידן של ישראל במצרים ובזכותן נגאלו, שלא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם, ושגדרו עצמם מן הערוה. (במדבר ז, מו): שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד הפסח, שצוה הקדוש ברוך הוא לעשות מן העזים על פרישות עבודת כוכבים, לפי שעובדי עבודת כוכבים היו ישראל במצרים, ולא היתה מדת הדין נותנת לגאלם עד שפרשו ממנה. ועל פרישות עבודת כוכבים שעשו ונגאלו עליה, כמה דתימא (שמות יב, יג): וראיתי את הדם ופסחתי עלכם, לפיכך הקריבו כנגדה שעיר לחטאת, לפי שבעון עבודת כוכבים היו מקריבין שעיר לחטאת. (במדבר ז, מז): ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד יעקב ויוסף שבזכותם נגאלו ישראל ממצרים, שנאמר (תהלים עז, טז): גאלת בזרע עמך בני יעקב ויוסף סלה.

דבר אחר, כנגד משה ואהרן, שהם עשו את כל המופתים ועל ידיהן יצאו, שנאמר (שמות יא, ו): ומשה ואהרן עשו את כל המפתים האלה וגו'. (במדבר ז, מז): אילם חמשה וגו', למה שלשה מינים, כנגד שלשה אבות, שזכר להם הקדוש ברוך הוא הברית שכרת להם וגאלם, שנאמר (שמות ב, כד): וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. למה חמשה חמשה, לפי שחשבונם עולה חמשה עשר כנגד האבות והשבטים שהם חמשה עשר, שכשם שנשבע הקדוש ברוך הוא לאבות כך נשבע לשבטים, שנאמר (חבקוק ג, ט): שבעות מטות אמר סלה.

דבר אחר, למה חמשה עשר, לפי שנגאלו בחמשה עשר בניסן, שנאמר (במדבר לג, ג): ממחרת הפסח וגו', ואומר (הושע ג, ב): ואכרה לי בחמשה עשר כסף. (במדבר ז, מז): זה קרבן אליסף וגו', כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על סדר גאלת מצרים, התחיל מקלס את קרבנו, זה קרבן אליסף בן דעואל.