# פרשה טו

> מקור: https://rabenu.app/books/bamidbar-rabbah/parsha-15/

בהעלתך, אנו מוצאין בהרבה מקומות צוה הקדוש ברוך הוא על הנרות ועל הדלקתן בשמן זית (שמות כז, ב): ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית. וכן הוא אומר (ויקרא כד, ד): על המנרה הטהרה יערך את הנרות, אף כאן: בהעלתך את הנרת

זה שאמר הכתוב (ישעיה מב, כא): ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות, אלא לזכותם, שנאמר (דניאל ב, כב): ונהורא עמה שרא, וכתיב (תהלים קלט, יב): גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, בא ללמדך שאינו צריך לנרות של בשר ודם. תדע כשאדם בונה בית עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים, כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים, ושלמה שבנה בית המקדש לא עשה כך אלא עשה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר לחוץ, שנאמר (מלכים א ו, ד): ויעש לבית חלוני שקפים אטומים, להודיעך שכלו אור ואין צריך לאורם, ולמה צוה אתכם, לזכותכם, לכך נאמר: בהעלתך את הנרת, הוי ה' חפץ למען צדקו. ולא עוד אלא אם אתם זהירים להדליק את הנרות לפני, אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבוא, לכך נאמר (ישעיה ס, א ג): קומי אורי כי בא אורך והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך

בהעלתך את הנרת. את מוצא שנים עשר שבטים שהקריבו קרבנות לחנכת המזבח, שבט לוי לא הקריב כלום, והיו מצרין ואומרים, למה רחקנו מהקריב לחנכת המזבח. משל למלך שעשה סעודה והיה קורא אמניות, היה אוהב אחד שאוהבו יותר מדאי, לא קרא אותו עמהן, היה מצר לומר שמא יש בלבו של מלך עלי כלום, שלא זמנני בכל סעודות האלו, כיון שעברו אותן ימי סעודה קרא אותו אוהב, אמר לו, לכל בני המדינה עשיתי סעודה ולך לעצמך אני עושה סעודה, למה, שאת אוהבי. כך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, את מוצא שנים עשר שבטים הקריבו לחנכת המזבח וקבלן הקדוש ברוך הוא, שנאמר (במדבר ז, ה): קח מאתם, ושבטו של לוי לא הקריבו, כיון שעבר חנכת המזבח, אמר הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו כל השבטים עשו חנכה ושבטך לא עשה, לכך: דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך, ואחר כך (במדבר ח, ו): קח את הלוים

דבר אחר, בהעלתך, את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן, עד שהראהו הקדוש ברוך הוא באצבע. וכן בפרסות בהמה טמאה וטהורה, שנאמר (ויקרא יא, ב): זאת החיה אשר תאכלו (ויקרא יא, ד): את זה לא תאכלו, והראהו באצבע. וכן בירח (שמות יב, ב): החדש הזה לכם. וכן במנורה (במדבר ח, ד): וזה מעשה המנרה מקשה זהב, כלומר מה קשה היא לעשות, שהרבה יגע בה משה, כיון שנתקשה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, טל ככר זהב והשליכו לאור והוציאהו והיא מעצמה נעשית, שנאמר (שמות לז, יז): וכפתריה ופרחיה גביעיה וקניה ממנה היו, מכה בפטיש ומעצמה נעשית, לכך הוא אומר (שמות כה, לא): מקשה תיעשה, מלא יו"ד כתיב ולא כתיב תעשה, כלומר מעצמה תיעשה. נטל משה את הככר והשליכו לאור, אמר משה רבונו של עולם הרי ככר בתוך האש כשם שאתה רוצה כן תעשה, מיד יצתה המנורה עשויה כתקונה, לפיכך כתיב (במדבר ח, ד): כמראה אשר הראה ה' את משה, כן עשה משה את המנורה, אין כתיב כאן, אלא כן עשה סתם, ומי עשה, הקדוש ברוך הוא, לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אם הזהרתם להיות מדליקין לפני אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע, שנמשלו נפשות כנר, שנאמר (משלי כ, כז): נר ה' נשמת אדם, ונאמר: בהעלתך את הנרת

זה שאמר הכתוב (תהלים יח, כט): כי אתה תאיר נרי. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם לנו אתה אומר שנאיר לפניך, אתה הוא אורו של עולם והאורה דרה אצלך, דכתיב (דניאל ב, כב): ונהורא עמה שרא. ואתה אומר (במדבר ח, ב): אל מול פני המנורה, הוי: כי אתה תאיר נרי. אמר להם הקדוש ברוך הוא לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם, למה, לעלות אתכם בפני האמות, שיהיו אומרים ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל העולם. משל למה הדבר דומה לפקח וסומא שהיו מהלכין בדרך, אמר לו פקח לסומא כשנכנס לתוך הבית צא והדלק לי את הנר הזה והאר לי, אמר לו הסומא בטובתך כשהייתי בדרך אתה היית מסמכני עד שנכנסנו לתוך הבית אתה היית מלוה אותי, ועכשו אתה אומר הדלק לי את הנר הזה והאר לי. אמר לו הפקח שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלוך בדרך, לכך אמרתי לך האר לי. כך הפקח זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (זכריה ד, י): עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. והסומא אלו ישראל, שנאמר (ישעיה נט, י): נגששה כעורים קיר. היה הקדוש ברוך הוא מנהיגן ומאיר להם, שנאמר (שמות יג, כא): וה' הלך לפניהם יומם, כיון שעמד המשכן קרא הקדוש ברוך הוא למשה ואמר לו תאירו לי, שנאמר: בהעלתך את הנרת, בשביל לעלות לכם

מה כתיב למעלה מן הענין, שנאמר (במדבר ז, א ב): ויהי ביום כלות משה, ויקריבו נשיאי ישראל, ואחר כך: דבר אל אהרן בהעלתך את הנרת. זה שאמר הכתוב (תהלים לד, י): יראו את ה' קדשיו כי אין מחסור ליראיו. את מוצא למעלה אחד עשר שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב, וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי, ומי היה נשיאו של לוי, זה אהרן, שנאמר (במדבר יז, יח): ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי, ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקדוש ברוך הוא מקבל שבטו של לוי, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמר לו לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתקן. לכך נאמר: דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת. הקרבנות, כל זמן שבית המקדש קים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם (במדבר ח, ב): אל מול פני המנורה יאירו, וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני, אינן בטלין לעולם

דבר אחר, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, שלא תהיו מבזין על המנורה, הוי (זכריה ד, י): כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרבבל שבעה אלה, אלה זו המנורה, שבעה אלו שבעת הנרות, כנגד שבעה כוכבים שמשוטטין בכל הארץ, כך הם חביבין שלא תהיו מבזין עליהן, לכך נאמר: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, שלא יטעה אותך יצרך לומר שהוא צריך אורה, ראה מה כתיב בחלונות (יחזקאל מ, טז): וחלונות אטמות אל התאים ואל אליהמה לפנימה וגו' וכן לאלמות וגו' כהחלונות האלה. כחלונות אין כתיב כאן, אלא כהחלונות, שיהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, כדי שיהיו מוציאין אורה לחוץ.

אמר רבי ברכיה הכהן בירבי הברק הזה תולדות האש של מעלן הוא, והוא יוצא ומבהיק את כל העולם כלו, שנאמר (יחזקאל א, יג): ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בערות כמראה הלפדים, ומן האש יוצא ברק, ומבהיק את כל העולם כלו, ואני צריך לאורה שלכם, ולמה אמרתי לך, כדי לעלותך.

אמר רבי חנינא אמר הקדוש ברוך הוא עינים שיש בך יש בתוכן לבן ושחור, ואין אתה רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור, ומה אם עיניך שיש בתוכן שחור ולבן אין אתה רואה אלא מתוך השחור, הקדוש ברוך הוא שכלו אורה הוא צריך לאורה שלכם.

דבר אחר, אל מול פני המנורה, בשר ודם מדליק נר מנר דלוק, שמא יוכל להדליק נר מתוך החשך, שנאמר (בראשית א, ב): וחשך על פני תהום, מה כתיב אחריו (בראשית א, ג): ויאמר אלהים יהי אור, ומתוך החשך הוצאתי אורה, ואני צריך לאורה שלכם, ולא אמרתי לך אלא לעלות אותך, (שמות כז, כ): להעלת נר תמיד

דבר אחר, בהעלתך, זה שאמר הכתוב (תהלים קלט, יב): גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, ולנו אומר בהעלתך, למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב, אמר לו המלך תדע שאצלך אני סועד, אלא לך ותקן לי. הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט, מנורה של הדיוט, ושלחן של הדיוט. כיון שבא המלך באו עמו שמשין סבבו מכן ומכן מנורה של זהב לפניו, כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התביש והטמין את כל מה שהתקין לו שהיה הכל הדיוטות, אמר לו המלך לא אמרתי לך שאצלך אני סועד, למה לא התקנת לי כלום. אמר לו אוהבו ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך, ונתבישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך שהיו כלי הדיוטות. אמר לו המלך חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך. וכן הקדוש ברוך הוא כלו אורה, שנאמר (דניאל ב, כב): ונהורא עמה שרא, והוא אמר לישראל התקינו לי מנורה ונרות, מה כתיב שם (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, (שמות כה, לא): ועשית מנרת זהב טהור, כיון שעשו באת שכינה, מה כתיב שם (שמות מ, לה): ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד, מיד קרא למשה (במדבר ז, פט): ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר, מה דבר אליו בהעלתך את הנרת

אמרו ישראל (תהלים מג, ג): שלח אורך ואמתך המה ינחוני, גדול אורו של הקדוש ברוך הוא, החמה והלבנה מאירים לעולם, ומהיכן הן מאירים מזקוקי אור של מעלן הן חוטפין, שנאמר (חבקוק ג, יא): לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך. גדול האור של מעלן שלא נתן ממנו לכל הבריות אלא אחד ממאה, שנאמר (דניאל ב, כב): ידע מה בחשוכא. לפיכך עשיתי חמה ולבנה שיאירו לפניך, שנאמר (בראשית א, יז): ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר. אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, אמר דוד (משלי טז, טו): באור פני מלך חיים, אמר רבי יעקב ברבי יוסי נמנעת השמחה מן הרשעים ונתנה לישראל, שהצרך הקדוש ברוך הוא לישב עם בשר ודם בנר, שאמר להם: אל מול פני המנורה יאירו

רבי לוי בר רבי אומר, מנורה טהורה ירדה מן השמים, שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה (שמות כה, לא): ועשית מנרת זהב טהור, אמר לו כיצד נעשה אותה, אמר לו (שמות כה, לא): מקשה תעשה המנורה, ואף על פי כן נתקשה משה וירד ושכח מעשיה, עלה ואמר רבוני כיצד נעשה אותה, אמר לו: מקשה תעשה המנורה, ואף על פי כן נתקשה משה וירד ושכח, עלה ואמר רבוני שכחתי אותה, הראה לו למשה ועוד נתקשה בה. אמר לו (שמות כה, מ): וראה ועשה, עד שנטל מנורה של אש והראה לו עשיתה, ואף על פי כן נתקשה על משה, אמר לו הקדוש ברוך הוא לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה, ואמר לבצלאל מיד עשאה, התחיל תמה ואמר אני כמה פעמים הראה לי הקדוש ברוך הוא ונתקשיתי לעשותה, ואת שלא ראית עשית מדעתך, בצלאל, בצל אל היית עומד כשהראה לי הקדוש ברוך הוא עשיתה. ולפיכך כשחרב בית המקדש נגנזה המנורה. וזה אחד מחמשה דברים שנגנז, הארון, והמנורה, והאש, ורוח הקדש, והכרובים. וכשישוב הקדוש ברוך הוא ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו, הוא מחזירן למקומן לשמח את ירושלים, שנאמר (ישעיה לה, א): יששום מדבר וציה ותגל ערבה, (ישעיה לה, ב): פרח תפרח ותגל

קח את הלוים. הלכה, כמה נימין היו בכנור שהיו הלוים מנגנים בו, אמר רבי יהודה שבע נימין היו בכנור, שנאמר (תהלים טז, יא): שבע שמחות את פניך נעמות, אל תהי קורא שבע, אלא שבע שמחות. וכן דוד אומר (תהלים קיט, קסד): שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. ולימות המשיח נעשית שמונה, שכן דוד אומר בנגון (תהלים ו, א): למנצח בנגינות על השמינית. ולעתיד לבוא נעשית עשר, שנאמר (תהלים קמד, ט): אלהים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור. ומי התקין להם, שמואל ודוד, שנאמר (דברי הימים א ט, כב): המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם. והם העמידו חלוקי השיר, והיו הלוים עומדים על הדוכן ומזמרים לפני מי שאמר והיה העולם, ראה חבה שחבב הקדוש ברוך הוא את הלוים, כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה הרבה הלוים חביבין לפני, קח אותם לשמי לשררה, מנין ממה שקרינו בענין קח את הלוים

קח את הלוים. זה שאמר הכתוב (תהלים יא, ה): ה' צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נפשו. ה' צדיק יבחן, אין הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחלה, וכיון שהוא עומד בנסיונו הוא מעלה אותו לשררה. וכן את מוצא באברהם אבינו נסהו הקדוש ברוך הוא עשר נסיונות ועמד בהן ואחר כך ברכו, שנאמר (בראשית כד, א): וה' ברך את אברהם בכל. וכן יצחק נסהו בימי אבימלך ועמד בנסיונו, ואחר כך ברכו, שנאמר (בראשית כו, יב): ויזרע יצחק בארץ ההיא ויברכהו ה', וכן יעקב אבינו נסהו בכל אותן הצרות, בעשו, ברחל, בדינה, ביוסף, והאיך יצא מבית אביו (בראשית לב, י): כי במקלי עברתי את הירדן. וברכו (בראשית לה, ט): וירא אלהים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אתו. וכן יוסף באשת פוטיפרע, והיה חבוש שתים עשרה שנים ואחר כך יצא ונעשה מלך על שעמד בנסיונותיו, הוי אומר: ה' צדיק יבחן. אף שבטו של לוי נתנו עצמן על קדוש שמו של הקדוש ברוך הוא, שכשהיו ישראל במצרים מאסו בתורה ובמילה, שכן יחזקאל מוכיחן (יחזקאל כ, ה): כה אמר ה' אלהים ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים, מה כתיב בסוף אחריו (יחזקאל כ, ח): וימרו בי ולא אבו לשמע אלי, ואמר לשפך חמתי עליהם. מה עשה הקדוש ברוך הוא, הביא חשך על המצריים שלשה ימים והרג בהן כל רשעי ישראל, שכן הוא אומר (יחזקאל כ, לח): וברותי מכם המרדים והפושעים בי, וכן הוא אומר (שיר השירים ב, יג): התאנה חנטה פגיה, אלו הרשעים שהיו בישראל, (שיר השירים ב, יג): והגפנים סמדר נתנו ריח, הנשארים שעשו תשובה נתקבלו, (שיר השירים ב, יג): קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, שהרי הגיע קץ הגאלה. אבל שבטו של לוי כלם צדיקים היו, והיו עושים את התורה, שנאמר (דברים לג, ט): כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו, זו המילה. ולא עוד אלא בשעה שעשו ישראל את העגל לא נשתתפו שם שבטו של לוי, שנאמר (שמות לב, כו): ויעמד משה בשער המחנה ויאספו אליו כל בני לוי, כיון שאמר להם משה (שמות לב, כז): שימו איש חרבו על ירכו, מה עשו, שמו ולא נשאו פנים, וכן משה מברכם (דברים לג, ט): האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שכלם צדיקים נסה אותן ועמדו בנסיונן, שנאמר (דברים לג, ח): אשר נסיתו במסה. מיד אמר (במדבר ח, יד): והיו לי הלוים. לקים מה שנאמר: ה' צדיק יבחן. אבל הרשעים כתיב בהם: ורשע ואהב חמס שנאה נפשו, אמר דוד (תהלים קכח, א): אשרי כל ירא ה' ההלך בדרכיו

עשה לך שתי חצוצרת כסף (במדבר י, ב), זה שאמר הכתוב (תהלים כד, ז): שאו שערים ראשיכם, בשעה שהכניס שלמה את הארון למקדש אמר: שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם, שהיו הפתחים שפלים, ואמר: והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד, אמרו השערים (תהלים כד, י): מי הוא זה מלך הכבוד, מיד בקשו השערים לירד עליו ולרץ את ראשו, אלולי שאמר (תהלים כד, י): ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, וחזר ואמר (תהלים כד, ח): ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה, (תהלים כד, ט): שאו שערים ראשיכם, אמר להם התגדלו שמלך הכבוד עליכם, מיד חלקו לו כבוד ונשאו עצמן ונכנס הארון. אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם חלקתם לי כבוד, חייכם כשאני אחריב את ביתי אין אדם שולט בכם, תדע שכל כלי המקדש גלו, שנאמר (דניאל א, ב): ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים, אבל שערי בית המקדש במקומן נגנזו, שנאמר (איכה ב, ט): טבעו בארץ שעריה. מהו ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, שהוא חולק ליראיו מכבודו, כיצד, הוא נקרא אלהים, וקרא למשה אלהים (שמות ז, א): ראה נתתיך אלהים לפרעה. הוא מחיה מתים, וחלק מכבודו לאליהו והחיה את המת, שנאמר (מלכים א יז, כג): ויאמר אליהו ראי חי בנך. ולמלך המשיח ילבוש לבושו, שנאמר (תהלים כא, ו): הוד והדר תשוה עליו. מה כתיב (תהלים מז, ו): עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מלך עשיתיך, שנאמר (דברים לג, ה): ויהי בישרון מלך, מה מלך כשהוא יוצא תוקעין לפניו אף אתה עשה לך שתי חצוצרת כסף, כשתכניס את ישראל יהיו תוקעין בהם והן מתכנסין, שנאמר (במדבר י, ג): ותקעו בהן ונועדו אליך, לכך עשה לך

דבר אחר, עשה לך שתי חצוצרת כסף, זה שאמר הכתוב (משלי כד, כא): ירא את ה' בני ומלך, מהו ומלך, המליכהו עליך.

דבר אחר, ומלך, המלך יצר טוב על יצר הרע שנקרא מלך, שנאמר (קהלת ט, יד): ובא אליה מלך גדול וסבב אתה.

דבר אחר ומלך, יכול אם יאמר לך המלך לך עבד עבודת כוכבים שתשמע לו, תלמוד לומר: ירא את ה', כך מצינו לנבוכדנצר שאמר לחנניה מישאל ועזריה לעבד עבודת כוכבים ולא שמעו לו, אמרו לו (דניאל ג, יח): לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד. אמר להם נבוכדנצר (דניאל ג, יד): הצדא שדרך מישך ועבד נגו, אנטוס, אתמול אתם אומרים כל מי שהוא מבקש לקח לו עבודת כוכבים היה הולך לירושלים, שנאמר (ישעיה י, י): ופסיליהם מירושלים ומשמרון, ועכשיו באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו, הצדא שדרך מישך ועבד נגו, לא כך אמר לכם הקדוש ברוך הוא שתשמעו למלכות כל מה שהיא אומרת לכם, שנאמר (קהלת ח, ב): אני פי מלך שמר ועל דברת שבועת אלהים, אמרו לו מלך אתה עלינו למסים ולארנוניות, אבל לעבד עבודת כוכבים נבוכדנצר את וכלב שוים. (דניאל ג, טז): ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר, לא אמרו אלא נבוכדנצר, (דניאל ג, טז יז): לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך, הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין, ומן ידך מלכא ישיזב (דניאל ג, יח): והן לא, אמרו לו, בין מציל ובין שאינו מציל (דניאל ג, יח): ידיע להוא לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין, הוי ירא את ה' בני ומלך. (משלי כד, כא): עם שונים אל תתערב, ועם אותן שאומרים שהן שני אלוהות בעולם אל תתערב להן, שסופן לאבד מן העולם, שנאמר (זכריה יג, ח): והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה. ומה הן השלישית, אלו ישראל (ישעיה יט, כד): ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה וגו' בקרב הארץ, הוי ירא את ה' בני ומלך. וכל מי שהוא ירא מן הקדוש ברוך הוא סופו לעשות מלך, ממי אתה למד מאברהם, על ידי שנתירא מן הקדוש ברוך הוא נעשה מלך, שנאמר (בראשית כב, יב): כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ומנין שנעשה מלך, שנאמר (בראשית יד, יז): אל עמק שוה הוא עמק המלך, מהו שוה, עמק המלך, שהשוו הכל ונטלו עצה וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבוהו מלך עליהם. ולא תאמר אברהם בלבד אלא אפלו משה שנתירא מן הקדוש ברוך הוא נעשה מלך, לכך כתיב: ירא את ה' בני ומלך

עשה לך שתי חצוצרת כסף, שיהיו תוקעין לפניך כמלך. עשה לך, משלך. עשה לך, לך אתה עושה ולא לאחר, אתה משתמש בהן ואין אחר משתמש בהן, תדע לך שהרי יהושע תלמידו של משה לא נשתמש בהן אלא בשופרות, כשבא להלחם ביריחו נתכנסו ליריחו שבע אמות, שנאמר (יהושע כד, יא): ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמרי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם. וכי שבע אמות היו בעלי יריחו, אמר רבי שמואל בר נחמני יריחו נגרא של ארץ ישראל, אם נכבשה יריחו מיד כל הארץ נכבשת, לפיכך נתכנסו לתוכה שבע אמות, מה כתיב שם (יהושע ו, כ): וירע העם ויתקעו בשופרות, מלמד שאפלו יהושע תלמידו לא נשתמש בהם, ולא תאמר ליהושע אלא אפלו משה רבנו שעד שהוא חי בעצמו נגנזו.

אמר רבי יצחק הרי שמשה אומר כשהוא בא לפטר מן העולם (דברים לא, כח): הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושטריכם, והיכן היו החצוצרות לתקע בהן ולכנסן, אלא עד שהוא בחיים נגנזו.

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי לקים מה שנאמר (קהלת ח, ח): ואין שלטון ביום המות, הוי עשה לך שתי חצוצרת כסף, לך את עושה ואין אחר משתמש בהן כל ימיך

עשה לך. אתה משתמש בהן שאתה מלך ואין אחר משתמש בהן, אלא דוד המלך, שנאמר [עפ"י (דברי הימים ב כט, כו כח)]: ויעמדו הלוים, על עמדם, והשיר משורר והחצצרות מחצרים.

אמר רב החצוצרות שהיו במקדש אף הן נגנזו, אבל דוד המלך היה משתמש בכנור, שנאמר (תהלים נז, ט): עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר.

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא, כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד דוד וכל התלמידים שהיו עוסקין בתורה והיו יגעים ומנדדים שנה מעיניהם והוגין בתורה עד עמוד השחר, לפיכך היה אומר דוד עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר, דרך השחר מעורר בני אדם, אבל אני אעירה שחר, אני מעורר השחר.

דבר אחר, עורה כבודי, מהו עורה כבודי, מפני עבודת יוצרי, שהיה יצרו אומר לו דוד לא מלך אתה ודרך מלכים לישן עד שלש שעות ביום, ואתה למד ועומד חצות לילה. והיה אומר לו עורה כבודי, אין כבודי לפני כבוד יוצרי כלום, לכך נאמר עורה כבודי. (תהלים קיט, סב): חצות לילה אקום להודות לך, אמר דוד חיב אני לעמד בחצי לילה ולקלסך על פלאות שעשית עם זקנתי בחצי הלילה, דכתיב (רות ג, ח ט): ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת, ותאמר אנכי רות אמתך, ויאמר לה (רות ג, יג): ליני הלילה, אמר רבי יהושע בן לוי ברבי שלום אמרה לו בדברים אתה מוציאני, אמר לה (רות ג, יג): חי ה' איני מוציאך בדברים. חי ה', מלמד שהשביע על יצרו שהיה מקטרגו ואומר לו את פנוי והיא פנויה, הרי השעה שתזדקק לה, מיד נשבע אותו צדיק חי ה', איני נוגע בה בזו. ולא בועז לבדו אלא כל הצדיקים משביעים על יצרן, וכן את מוצא בדוד שנפל שאול בידו, מה אמר דוד (שמואל א כו, י): ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבוא וגו', ולמה נשבע שתי פעמים, אמר רבי שמואל בר נחמני היה בא יצרו ואמר לו אלו נפלת אתה בידו לא היה מרחם עליך והרגך, מן התורה מתר להרגו, בא להרגך השכם להרגו, שהרי רודף הוא. לפיכך קפץ ונשבע שתי פעמים חי ה', שאינו הורגו. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אתה יודע כחו של יצר הרע שהוא קשה, אמר להם הקדוש ברוך הוא סיקלו אותו קמעה בעולם הזה, ואני מעבירו מכם לעתיד, שנאמר (ישעיה סב, י): סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו. וכן הוא אומר (ישעיה נז, יד): ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי. ולעולם הבא אני עוקרו מכם (יחזקאל לו, כו): והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי וגו'

כך דרש רבי תנחומא: ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (במדבר יא, טז), הלכה, בתוך כמה אמות חיב אדם לעמד מפני הזקן. כך שנו רבותינו בתוך ארבע אמות חיב אדם לעמד בפני הזקן, שנאמר (ויקרא יט, לב): מפני שיבה תקום, ושואל בשלומו בתוך ארבע אמות. ואיזה הדור, אמרה תורה (ויקרא יט, לב): והדרת, שלא יעמד במקומו, ולא ישב במקומו, ולא יהא סותר את דבריו, וכשהוא שואל הלכה שואל ביראה, ולא יקפץ להשיב, ולא יהא נכנס בתוך דבריו, שכל מי שאינו נוהג ברבו כל המדות האלו נקרא רשע לפני המקום, ותלמודו משתכח, ושנותיו מתקצרות, ולסוף הוא בא לידי עניות, שנאמר (קהלת ח, יג): וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים, מורא זו איני יודע מהו, כשהוא אומר: מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך, הוי זה מוראת הרב, אם כן הרי מוראת רבית ומוראת משקלות, אלא אמר רבי אלעזר נאמר כאן (ויקרא יט, לב): פני זקן, ונאמר להלן איננו ירא מלפני אלהים. וחיב להקדימו לכל אדם בכניסה וביציאה, ולנהג בו מורא וכבוד, שנאמר (דברים ו, יג): את ה' אלהיך תירא, ותניא את לרבות בעלי תורה, שאין לך מדה אחרת כיוצא בה, וכן הוא אומר (דברים א, טו): ואתן אותם ראשים עליכם, מיכן את למד שתנהג בו מנהג נשיאות, לעמד מפניו, להקדימו לכל דבר שבגדלה.

אמר רבי אבא הכהן בר פפא כשהייתי רואה סיעה של בני אדם הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהן, שלא יהיו רואין ועומדים מלפני, וכשאמרתי דברים לפני רבי יוסי בן רבי זבידא, אמר לי צריך אתה לעבר לפניהם ויהיו רואין אותך ועומדים לפניך ואת מביאם לידי יראת שמים, שנאמר (ויקרא יט, לב): מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך, למה, שמעלתן של צדיקים מעלה שאין לה ירידה, אבל מעלתו של עשו מעלה שכלה ירידה היא, היום הוא אפרכוס, למחר סגן, למחר קומוס, למחר סרדיוט, וכן כל גדוליהם. וכן הנביא אומר (עובדיה א, ד): אם תגביה כנשר. אבל מעלתו של יעקב מעלה שאין לה ירידה, ואין קדשתם נופלת לעולם. וכן אתה מוצא שהזקנים אחד משלשה עשר דברים שהן כתובין לשמו של הקדוש ברוך הוא, אלו הן: הכסף והזהב, הכהנים והלוים וישראל והבכורות והמזבח ותרומה ושמן המשחה ואהל מועד ומלכות בית דוד והקרבנות וארץ ישראל והזקנים, הכסף והזהב מנין, שנאמר (חגי ב, ח): לי הכסף ולי הזהב. הכהנים, דכתיב (שמות כט, א): וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי. הלוים מנין (במדבר ג, יב): והיו לי הלוים. ישראל מנין (ויקרא כה, נה): כי לי בני ישראל. בכורות מנין (במדבר ח, יז): כי לי כל בכור. המזבח מנין (שמות כ, כא): מזבח אדמה תעשה לי. תרומה מנין (שמות כה, ב): ויקחו לי תרומה. שמן המשחה מנין (שמות ל, לא): שמן משחת קדש יהיה זה לי. אהל מועד מנין (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש. הקרבנות מנין (במדבר כח, ב): את קרבני לחמי לאשי. מלכות בית דוד מנין (שמואל א טז, א): כי ראיתי בבניו לי מלך. ארץ ישראל מנין (ויקרא כה, כג): כי לי הארץ. הזקנים מנין (במדבר יא, טז): אספה לי שבעים איש

אספה לי, זה שאמר הכתוב (עמוס ט, ו): הבונה בשמים מעלותו ואגדתו על ארץ יסדה, למה הדבר דומה לפלטין שהיתה בנויה על גבי הספינות, כל זמן שהספינות מחברות פלטין שעל גביהן עומדת, כך הבונה בשמים מעלותו, כביכול כסאו מבוסם למעלה בזמן שישראל עשוין אגדה אחת, לכך נאמר: הבונה בשמים מעלותו, אימתי ואגדתו על ארץ יסדה. וכן הוא אומר (דברים לג, ה): ויהי בישרון מלך. לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אספה לי, למה, שכנוסן של צדיקים הניה להם והניה לעולם, אבל כנוסן של רשעים תקלה להם ותקלה לעולם

דבר אחר, אספה לי שבעים איש, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אספה לי שבעים איש, אמר משה מה אעשה, אם אביא חמשה מכל שבט ושבט אינם עולים למנין שבעים ונמצאו ששים, ואם אביא ששה משבט זה וחמשה משבט זה, הרי אני מטיל קנאה בין שבט ושבט. מה עשה, נטל שבעים ושנים פתקין וכתב בהן זקן, עוד שנים פתקין חלק, וטרפן בקלפי, אמר בואו וטלו פתקכם, מי שעלה בידו פתק כתיב בו זקן היה יודע שנתמנה זקן, ואם עלה בידו חלק היה יודע שלא נתמנה, והממנה אומר לו הרי שם פתק אחד כתוב בו זקן, אלו היית ראוי להתמנות היה עולה בידך, כיון שעשה כך נתמנו הזקנים. אלדד ומידד היו שם, ומעטו עצמן, אין אנו כדי להיות במנוי הזקנים, ועל שמעטו עצמן נמצאו יתרים על הזקנים חמשה דברים, הזקנים לא נתנבאו אלא למחר, שנאמר (במדבר יא, יח): ואל העם תאמר התקדשו למחר, אבל אלו נתנבאו על מה שעתיד בסוף ארבעים שנה, שנאמר (במדבר יא, כו): וישארו שני אנשים במחנה, מה היו מתנבאים, יש אומרים על מפלתו של גוג, ויש אומרים מת משה ויהושע מכניס את ישראל לארץ. תדע לך, שכן יהושע אומר למשה (במדבר יא, כח): ויען יהושע בן נון (במדבר יא, כז): וירץ הנער ויגד למשה, מי היה זה, גרשום בן משה. הזקנים לא נכנסו לארץ, אבל אלדד ומידד, אלדד הוא (במדבר לד, כא): אלידד בן כסלון, ומידד זה (במדבר לד, כד): קמואל בן שפטן. הזקנים לא נתפרשו שמותן, הזקנים נפסקה נבואתן, שהיה משל משה, שנאמר (במדבר יא, יז): ואצלתי מן הרוח אשר עליך, אבל אלו היתה רוח נבואתם מן הקדוש ברוך הוא (במדבר יא, כו): ותנח עלהם הרוח. ואם תאמר הזקנים שהיתה נבואתן משל משה שמא חסר משה בנבואתו כלום, לאו. למה הדבר דומה, לנר שהיה דולק והדליקו ממנו כמה נרות ואור דלקתו לא חסר, אף משה משלו לא חסר כלום, שנאמר (דברים לד, י): ולא קם נביא עוד בישראל כמשה

אספה לי, וכי לא היו זקנים לשעבר, והלוא כבר נאמר במצרים (שמות ג, טז): לך ואספת את זקני ישראל, אלא מפני מה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אספה לי שבעים איש, ללמדך שבשעה שאמר פרעה (שמות א, י יא): הבה נתחכמה לו, וישימו עליו שרי מסים, קבץ את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה, הינו דכתיב (שמות א, יג): ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך, בפה רך, נטל סל ומגרפה, מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים ולא היה עושה, מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו בכל כחן, לפי שהיו בעלי כח וגבורים, כיון שחשכה העמיד עליהם נוגשים ואמר להם חשבו את הלבנים, מיד עמדו ומנו אותם, ואמר להם כזה אתם מעמידים בכל יום ויום. מנה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל, והשוטרים התמנו על יתר העם, וכשאמר להם (שמות ה, ז): לא תאספון לתת תבן לעם, היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסרות, היו מכין הנוגשים את השוטרים, שנאמר (שמות ה, יד): ויכו שטרי בני ישראל, והיו השוטרים מכין על יתר העם ולא היו מוסרין אותן בידי נוגשים, ואומרים מוטב אנו ללקות ואל יכשלו יתר העם. לפיכך כשאמר הקדוש ברוך הוא: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי, אמר לו (במדבר יא, טז): אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו, אותן הזקנים והשוטרים שהיו מוסרין עצמן ללקות עליהם במצרים במתכנת הלבנים, יבואו ויטלו בגדלה הזו, לפיכך הוא אומר: אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו. ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור, לפיכך (במדבר יא, יז): ונשאו אתך במשא העם, ללמדך שהשון הקדוש ברוך הוא למשה. מכאן את למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדלה ולרוח הקדש, לכך כתיב: אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו, מי הם, אותן שכתוב בהן ויכו שטרי בני ישראל

אספה לי שבעים איש, והיכן היו הראשונים, זה שאמר הכתוב (איוב לד, כד): ירע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם. עד שהיו במצרים היה להם שבעים זקנים, שנאמר (שמות ג, טז): לך ואספת את זקני ישראל, ועמהם יצאו ממצרים, וכשעלה משה לקבל את התורה היו עמו, שנאמר (שמות כד, ט): ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, (שמות כד, יד): ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה. כיון שעלה משה התנה עם ישראל שירד לארבעים יום, כיון ששהה לירד, שנאמר (שמות לב, א): וירא העם כי בשש משה, ואין בשש אלא לשון שהוי, שנאמר (שופטים ה, כח): מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו. נכנסו כל ישראל אצל הזקנים ואמרו להן משה התנה עמנו שירד לסוף ארבעים יום, הרי שש שעות יותר ולא ירד, ואין אנו יודעין מה היה לו (שמות לב, א): קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו, כיון ששמעו כך, אמרו להם מה אתם מכעיסין למי שעשה לכם כל אותן נסים והנפלאות, ולא שמעו להם והרגום, ולפי שעמד חור כנגדן בדברים קשים, עמדו עליו עוד והרגוהו. נכנסו כל ישראל לאהרן בטקסים גדולה, שנאמר (שמות לב, א): ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום, מה אתה יושב קום, אמר רבי יצחק רוח הקדש צווחת (תהלים כו, ה): שנאתי קהל מרעים. קום עשה לנו אלהים, ואם לאו (שמות לב, א): כי זה, כזה אנו עושים לך, כשם שעמדנו על חור והרגנוהו, כך אנו עושים לך. כיון שראה אהרן מה שעשו לזקנים ולחור נתירא מהן, שנאמר (שמות לב, ה): וירא אהרן ויבן מזבח, הבין ממי שזבוח לפניו. ומנין שהרגו לזקנים ולחור, שכן ירמיה מוכיח את ישראל (ירמיה ב, לד): גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה, מהו על כל אלה, בשביל (שמות לב, ד): אלה אלהיך, מה פרע מהם (שמות לב, לה): ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל, אחר זמן כשסלח להם, אמר למשה: אספה לי שבעים, תחת אבותם שבעים שנהרגו על קדשת שמי, הוא שכתוב: ירע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם

אספה לי שבעים איש, זה שאמר הכתוב (קהלת יב, יא): דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד. כדור של בנות, מה הכדור של בנות מזרקין בו לכאן ולכאן, כך היו הדברות מזרקין בסיני.

דבר אחר, כמשמרות נטועים, מכאן אמרו חכמים אסור לקרות בספרים החיצונים, שכתוב נטועים. מה משמרות הכהנים עשרים וארבעה, אף הספרים עשרים וארבעה. בעלי אספות, אלו סנהדרין, ואם תאמר זה מתיר וזה אוסר, זה פוסל וזה מכשיר, זה מטמא וזה מטהר, רבי אליעזר מחיב ורבי יהושע פוטר, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין, למי נשמע, אמר הקדוש ברוך הוא אף על פי כן כלם נתנו מרעה אחד

אספה לי שבעים איש, זה שאמר הכתוב (משלי כב, יא): אהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך, למה לא אמר לו אספה לי שבעים אנשים, אלא שבעים איש, מיחדין, שיהיו דומין לי ולך, (שמות טו, ג): ה' איש מלחמה, ומשה (במדבר יב, ג): והאיש משה ענו מאד

אספה לי, וכי לא היה להם זקנים קדם לכן, והכתיב בהר סיני (שמות כד, ט): ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וגו', והפרשה הזו אחר כך היתה, ואז היו הזקנים, אלא בשעה שבאו ישראל לאותן הדברים (במדבר יא, א): ויהי העם כמתאוננים, נשרפו כלם באותה שעה, אלא שהיתה שרפתם כשרפת נדב ואביהוא, שאף הם הקלו ראשם בעלותם להר סיני כשראו את השכינה, (שמות כד, יא): ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, וכי אכילה ושתיה היתה שם, למה הדבר דומה לעבד שהיה משמש את רבו ופרנסתו בידו, והיה נושך ממנה, כך הקלו ראשן כאוכלין ושותין, והיו ראוין לשרף באותה שעה הזקנים ונדב ואביהוא, ומפני שהיה יום מתן תורה חביב לפני הקדוש ברוך הוא, לפיכך לא רצה לפגע בהן בו ביום לעשות פרצה בהן, הדא הוא דכתיב (שמות כד, יא): ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, מכלל שהיו ראוין להשתלח יד, אבל לאחר זמן גבה מהן, נדב ואביהוא אף הן נשרפו כשנכנסו לאהל מועד, והן נשרפו כשנתאוו אותה תאוה, שנאמר (במדבר יא, ד): והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה, מהו והאספסף, רבי שמעון בר אבא ורבי שמעון בן מנסיא, אחד מהן אומר אלו הגרים שעלו עמהן ממצרים ונאספין עמהם, שנאמר (שמות יב, לח): וגם ערב רב עלה אתם. ואחד מהן אומר והאספסף אלו סנהדרין, שנאמר: אספה לי שבעים איש. מה כתיב שם (במדבר יא, א): ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה, בקוצים שבמחנה. ומנין שאותן זקנים שעלו להר סיני נשרפו, שנאמר (תהלים קו, יח): ותבער אש בעדתם, ואין עדה אלא סנהדרין, שנאמר (במדבר טו, כד): והיה אם מעיני העדה נעשתה, וכתיב (ויקרא ד, יג): ואם כל עדת ישראל ישגו, וכן הוא אומר (תהלים עח, לא): ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם, אלו סנהדרין. (תהלים עח, לא): ובחורי ישראל הכריע, אותן הבחורים שהיו קרוין זקנים, שכתוב בהן (שמואל ב ו, א): ויסף עוד דוד את כל בחור בישראל, כשחזרו ובכו ובקשו בשר, אם נאמר בשר חיה, כל מה שבקשו נעשה להם, המן לתוך פיהם, שנאמר (תהלים קו, טו): ויתן להם שאלתם (תהלים עח, כט): ותאותם יבא להם, אם נאמר שלא היה להם שור ובהמה, והלוא כבר נאמר: וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר, אם נאמר אכלום במדבר, והלוא כתיב (במדבר לכ, א): ומקנה רב היה לבני ראובן, מכאן אמר רבי שמעון לא נתאוו בשר, אלא שאר בשר, שכן הוא אומר (תהלים עח, כז): וימטר עליהם כעפר שאר, ואין שאר אלא עריות, שנאמר (ויקרא יח, ו): איש איש אל כל שאר בשרו, הוי שכך בקשו, להתיר להם את העריות, וכן הוא אומר (במדבר יא, י): וישמע משה את העם בכה למשפחתיו, כשבקשו כך, לכך (במדבר יא, י): ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע, באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא (במדבר יא, יא): למה הרעת לעבדך, לכשעבר היה עמי מי שישא במשאן ועכשו אני לבדי, שנאמר (במדבר יא יד טו): לא אוכל אנכי לבדי לשאת וגו' אם ככה את עשה לי הרגני נא הרג. באותה שעה אמר לו הקדוש ברוך הוא מנה תחת אותן הזקנים זקנים אחרים תחתיהם, שנאמר: אספה לי שבעים איש

וירדתי ודברתי (במדבר יא, יז), להודיעך שיום מנוי הזקנים היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא כיום מתן תורה שכתוב בו (שמות יט, יא): כי ביום השלשי ירד ה' לעיני כל העם, אף במנוי הזקנים כתיב שם ירידה, למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס ושכר לתוכו שומר ונתן לו שכר השמירה, לאחר זמן אמר לו השומר איני יכול לשמרו כלו לבדי, אלא הבא עוד אחרים שישמרו עמי. אמר לו המלך נתתי לך את הפרדס כלו לשמרו וכל פרות שמירתן לך נתתי, ועכשו אתה אומר הבא לי עוד אחרים שישמרו עמי, הריני מביא אחרים שישמרו עמך והוי יודע שאין אני נותן להם שכר שמירה משלי אלא מתוך שכר שנתתי לך משם הן נוטלין שכרן. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, כשאמר לא אוכל אנכי לבדי לשאת, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני נתתי בך רוח ודעת לפרנס את בני, ולא הייתי מבקש אחר כדי שתתיחד אתה באותה גדלה, ואתה מבקש אחר, תדע שמשלי אינן נוטלין כלום אלא (במדבר יא, יז): ואצלתי מן הרוח אשר עליך, ואף על פי כן משה לא חסר כלום, שלסוף ארבעים שנה אמר לו (במדברכז, יח כ): קח לך את יהושע בן נון, ונתתה מהודך עליו, מה כתיב (דברים לד, ט): ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו, אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה נתנבאו יחידים ולעולם הבא כל ישראל נעשין נביאים, שנאמר (יואל ג, א): והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנתיכם זקניכם וגו', כך דרש רבי תנחומא ברבי אבא.