# פרשה טז

> מקור: https://rabenu.app/books/bamidbar-rabbah/parsha-16/

הלכה מהו לפרש לים הגדול קדם לשבת שלשה ימים, שנו רבותינו (ספרי שופטים רג): אין מפליגין בספינה בים הגדול שלשה ימים קדם לשבת בזמן שהוא הולך למקום רחוק, אבל אם מבקש לפרש כמו מצור לצידון, מתר לו לפרש אפלו בערב שבת, מפני שהדבר ידוע שהוא יכול לילך מבעוד יום, בשליח הרשות, ואם היה שליח מצוה, מתר לו לפרש בכל יום שירצה, למה, מפני שהוא שליח מצוה ושליח מצוה דוחה את השבת, וכן את מוצא בסכה ששנינו ששלוחי מצוה פטורין מן הסכה, שאין לך חביב לפני הקדוש ברוך הוא כשליח שמשתלח לעשות מצוה ונותן נפשו כדי שיצלח בשליחותו, ואין לך בני אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונותנין נפשם להצליח בשליחותן כאותם שנים ששלח יהושע בן נון, שנאמר (יהושע ב, א): וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים, מי היו, שנו רבותינו אלו פינחס וכלב, והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותן. מהו (יהושע ב, א): חרש, מלמד שעשו עצמן קדרין והיו צווחין הרי קדרות, מי שירצה יבוא ויקנה, כל כך למה, שלא ירגיש בהן אדם, קרי ביה חרש, כדי שלא יאמרו בני אדם שהן מרגלים. (יהושע ב, א): וילכו ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה, עמדה וקבלן, והרגיש בהן מלך יריחו ושמע שבאו לחפר את הארץ, שנאמר (יהושע ב, ב): ויאמר למלך יריחו לאמר, כיון שהלכו לבקשם, מה עשתה רחב, נטלה אותם להטמינם, אמר לה פינחס אני כהן והכהנים נמשלו למלאכים, שנאמר (מלאכי ב, ז): כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, והמלאך מבקש נראה מבקש אינו נראה. ומנין שנמשלו הנביאים כמלאכים, שכן הוא אומר במשה (במדבר כ, טז): וישלח מלאך ויצאנו ממצרים, והלוא משה היה, אלא מכאן שנמשלו הנביאים כמלאכים. וכן הוא אומר (שופטים ב, א): ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבכים ויאמר אעלה אתכם ממצרים, והלוא פינחס היה, אלא מיכן שנקראו הנביאים מלאכים, לפיכך אמר לה פינחס אני כהן ואיני צריך להטמין, הטמיני לכלב חברי ואני עומד לפניהן ואינן רואין אותי, וכן עשתה, שנאמר (יהושע ב, ד): ותקח האשה את שני האנשים ותצפנם אין כתיב כאן, אלא (יהושע ב, ד): ותצפנו, הרי שלא הטמינה לפינחס אלא לכלב, ללמדך כמה נתנו שני צדיקים אלו נפשם לעשות שליחותם. אבל שלוחים ששלח משה היו רשעים, מנין, ממה שקרינו בענין (במדבר יג, ב): שלח לך אנשים

זה שאמר הכתוב (תהלים עו, ו): אשתוללו אבירי לב נמו שנתם. אשתוללו, אלו משה ואהרן ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ ולא היו יודעין מה לעשות, אלא אף משה ואהרן נתרשלו את ידם, מיד עמד כלב ושתק כל אותן אכלוסין, שנאמר (במדבר יג, ל): ויהס כלב את העם, עמד לו על הספסל והיה משתקן ואומר הס, והם שותקין לשמע ממנו, אמר להם (במדבר יד, ז): טובה הארץ מאד מאד, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה טובה גדולה אני מחזיק לו, שנאמר (דברים א, לו): זולתי כלב בן יפנה, מהו זולתי, לזה אתי יותר מששים רבוא מכם, אתם לא מצאתם ידיכם אלא כשלתם, לכך נאמר: אשתוללו אבירי לב, כל כך למה על שהיו שלוחין טפשין, אמר שלמה (משלי כו, ו): מקצה רגלים חמס שתה שלח דברים ביד כסיל

שלח לך אנשים, רבי אחא הגדול פתח (ישעיה מ, ח): יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם, למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואמר לו לך עמי ואני נותן לך מתנה, הלך עמו ומת, אמר המלך לבנו של אוהבו, אף על פי שמת אביך איני חוזר בי במתנה שאמרתי לו, בוא וטל אתה. כך הדבר, המלך, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, והאוהב, זה אברהם, שנאמר (ישעיה מא, ח): זרע אברהם אהבי, אמר לו הקדוש ברוך הוא בוא לך עמי (בראשית יב, א): לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, התנה עמו שיתן לו מתנה, שנאמר (בראשית יג, יז): קום התהלך בארץ, וכן הוא אומר (בראשית יג, טו): כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אף על פי שהתנתי עם האבות לתן להם את הארץ ומתו, איני חוזר בי אלא (ישעיה מ, ח): ודבר אלהינו יקום לעולם

שלח לך אנשים, זה שאמר הכתוב (משלי י, כו): כחמץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשלחיו, נכרים היו המרגלים שהיו מוציאין לשון הרע על הארץ, שנאמר (ירמיה ט, ב): וידרכו את לשונם קשתם שקר, למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו כרם, כשהיה רואה שהיין יפה היה אומר הכניסו את היין בביתי, וכשהיה רואה שהיין חמץ, היה אומר הכניסו את היין בבתיכם. אף כך הקדוש ברוך הוא, כשראה שהזקנים מעשיהם כשרים, קרא אותן לשמו, שנאמר (במדבר יא, טז): אספה לי שבעים איש, וכשראה את המרגלים שהן עתידין לחטא, קרא אותן לשמו של משה, שלח לך אנשים

זה שאמר הכתוב (משלי כו, ו): מקצה רגלים חמס שתה שלח דברים ביד כסיל, וכי כסילים היו מרגלים והלוא כבר נאמר: שלח לך אנשים, ובכל מקום שנאמר אנשים בני אדם צדיקים הם, שכן הוא אומר (שמות יז, ט): ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים, וכן הוא אומר (שמואל א יז, יב): והאיש בימי שאול זקן בא באנשים, (שמואל א א, יא): ונתתה לאמתך זרע אנשים, לאלו את קורא כסילים, אלו לא נקראו כסילים אלא על שהוציאו דבה על הארץ, שנאמר (משלי י, יח): ומוצא דבה הוא כסיל, אף על פי כן בני אדם גדולים היו ועשו עצמן כסילים, עליהם אמר משה (דברים לב, כ): כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם, שנבחרו מכל ישראל מפי הקדוש ברוך הוא ומפי משה, שכן כתיב (דברים א, כג): וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים, מכאן שהיו צדיקים בפני ישראל ובפני משה, ואף משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו עד שנמלך בהקדוש ברוך הוא על כל אחד ואחד, פלוני משבט פלוני, ואמר לו ראויים הם, ומנין שאמר הקדוש ברוך הוא שהיו ראוים, שנאמר (במדבר יג, ג): וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי ה', ואחר כך לסוף ארבעים יום נהפכו ועשו כל הצרה וגרמו לאותו דור שילקה באותה המכה, שנאמר: כי דור תהפכת המה, שנתבררו צדיקים ונתהפכו, לכך נאמר: שלח לך אנשים (במדבר יג, טז): אלה שמות האנשים

דבר אחר, שלח לך אנשים ויתרו, (במדבר יב, א): ותדבר מרים ואהרן במשה, ואחר כך שלח לך, זה שאמר הכתוב (ישעיה מד, יח): לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם, מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אנשים, אלא שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיאמרו לשון הרע על הארץ, אמר הקדוש ברוך הוא שלא יהיו אומרים לא היינו יודעין ענש לשון הרע, לפיכך סמך הקדוש ברוך הוא הענין זה לזה, לפי שדברה מרים באחיה ולקתה בצרעת, כדי שידעו הכל ענשו של לשון הרע, שאם בקשו לומר לשון הרע יהיו מסתכלין מה נעשה למרים, ואף על פי כן לא רצו ללמד, לכך נאמר לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם

דבר אחר, שלח לך אנשים, אף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא שלח לך, לא היה מן הקדוש ברוך הוא שילכו, למה, שכבר אמר להן הקדוש ברוך הוא שבחה של ארץ ישראל (דברים ח, ז): כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ וגו', וכן הוא אומר (דברים יא, י): כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו', ועד שהם במצרים אמר (שמות ג, ח): וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ וגו', הכתוב אומר (שמות יג, כא): וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן, ומהו שלח לך אנשים, אלא ישראל הן בקשו הדברים הללו, שבשעה שהגיעו לירש את התחומין, אמר להם הקדוש ברוך הוא (דברים א, כא): ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ, באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה, שנאמר (דברים א, כב): ותקרבון אלי כלכם, זהו שאמר עזרא (נחמיה ט, טו יז): ולא שמעו אל מצותיך וימאנו לשמע ולא זכרו נפלאתיך, וכן הוא אומר (במדבר י, לג): לתור להם מנוחה. אלא אמרו (דברים א, כב): נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו, אלא שלא האמינו. וכן בדוד הוא אומר (תהלים עח, כב): כי לא האמינו באלהים, וכתיב (תהלים עח, י): ובתורתו מאנו ללכת. רבי יהושע אומר למה היו דומין, למלך שזמן לבנו אשה נאה ובת טובים ועשירה, אמר לו המלך זמנתי לך אשה נאה ובת טובים ועשירה. אמר לו הבן אלך ואראה אותה, שלא היה מאמין לאביו, מיד הקשה הדבר והרע לאביו, אמר אביו מה אעשה אם אומר לו איני מראה אותה לך עכשו הוא אומר כעורה היתה לפיכך לא רצה להראותה, לסוף אמר לו ראה אותה ותדע אם כזבתי לך, ובשביל שלא האמנת בי קונם שאין אתה רואה אותה בביתך, אלא לבנך אני נותנה. וכך הקדוש ברוך הוא אמר לישראל: טובה הארץ, ולא האמינו, אלא אמרו: נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו, אמר הקדוש ברוך הוא אם מעכב אני עליהם הם אומרים על שאינה טובה לא הראה אותה לנו, אלא יראו אותה ובשבועה שאין אחד מהם נכנס לתוכה, שנאמר (במדבר יד, כג): אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה, אלא לבניהם אני נותנה

כיון שאמרו למשה נשלחה אנשים לפנינו, התחיל משה עומד ותוהא אמר אפשר לי לעשות דבר עד שאמלך בהקדוש ברוך הוא, הלך ונמלך, אמר לו כך וכך בניך מבקשים, אמר לו הקדוש ברוך הוא אין זה תחלה להם, עד שהם במצרים הלעיגו לי, שנאמר (הושע ז, טז): זו לעגם בארץ מצרים, למודים הם לכך, איני צריך לנסותם, שכתוב (דניאל ב, כב): ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא, אמר לו הקדוש ברוך הוא משה יודע אני מה הם, אלא אם בקשת שלח לך לעצמך, מנין, שכן כתיב (במדבר יג, טז): אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור

ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדבר יג, טז), מה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יו"ד, אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר (יהושע יד, ט): אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם, ויהושע נטל שכר עשרה אנשים של מרגלים, שנתוסף בו יו"ד יתיר, יו"ד עשרה, (במדבר יג, טז): ויקרא משה להושע בן נון יהושע.

דבר אחר, כיון שראה משה אותן שהיו רשעים אמר ליהושע יה יושיעך מן הדור הזה

אלה שמות האנשים (במדבר יג, טז), מה היו שמותן (במדבר יג, יג טו): סתור בן מיכאל, נחבי בן ופסי, גאואל בן מכי, יש בני אדם ששמותם נאים ומעשיהם כעורים, שמותם כעורים ומעשיהם נאים, ששמותיהם נאים ומעשיהם נאים, שמותיהם ומעשיהם כעורים. שמותיהם נאים ומעשיהם כעורים, זה ישמעאל ועשו, ישמעאל, שומע אל, עשו, עושה רצון עושיו, ומעשיהם רעים. שמותיהם כעורים ומעשיהם נאים, אלו עולי גולה (עזרא ב, נג): בני ברקוס בני סיסרא בני תמח. שמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים, אלו המרגלים, מה כתיב בהן, סתור, שסתרו מן העולם

ויאמר אלהם עלו זה בנגב (במדבר יג, יז), עם שהם עולים אמר רבי ברכיה הכהן ברבי מצאו שלשה בני ענקים (במדבר יג, כב): ושם אחימן ששי ותלמי, למה נקרא שמו אחימן, שהיה אומר אחי מן יבוא עלי. ששי, שהיה בריא כשיש. תלמי, שהיה עושה תלמים בארץ (, כב): ילידי הענק, שראוהו שהיה עונק את השמש. כשראו אותן מרגלים, נתיראו, לפיכך אמרו (במדבר יג, לא): כי חזק הוא ממנו.

אמר ריש לקיש הטיחו דברים כלפי מעלה, ובאותו עון נגזר עליהם גזרות קשות, מה הקדוש ברוך הוא אמר לירמיה לך אמר להן אין אתם יודעים מה הוצאתם מפיכם, (ירמיה יא, טז): לקול המולה גדלה, שאמרתם מה גרמתם לעצמכם הציתם אש עליכם, (במדבר יד, לד): יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם. אמרו (במדבר יג, לג): ונהי בעינינו כחגבים, אמר הקדוש ברוך הוא ותרתי עליהם, אלא (במדבר יג, לג): וכן היינו בעיניהם. יודעים הייתם מה עשיתי אתכם לעיניהם, מי יאמר שלא הייתם בעיניהם כמלאכים. מה גרמתם לעצמכם (במדבר יד, לד): במספר הימים אשר תרתם את הארץ, לא דים כך אלא שלא נכנסו לארץ. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעולם הזה על ידי שהיו שלוחי בשר ודם נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, אבל לעולם הבא אני משלח לכם מלאכי פתאום ויפנה את הדרך, שנאמר (מלאכי ג, א): הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבוא אל היכלו

וישלח אתם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר (במדבר יג, יז), שכן התגרין מראין את הפסלת תחלה ואחר כך מראין את השבח, (במדבר יג, יח): וראיתם את הארץ, שלש פעמים אמר להם ומה הארץ, למה בראשון וראיתם וגו', אמר להם היו מסתכלין בארץ ישראל, יש ארץ שמגדלת גבורים, ויש ארץ שמגדלת חלשים, ויש שמגדלת אכלוסין ויש ממעטת אכלוסין, כך פקדן (במדבר יג, יח): ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב, (במדבר יג, יט): ומה הארץ אשר הוא ישב בה, מנין אתם יודעין כחם, אם במחנים הם שרויין הם גבורים, בוטחין על כחם, אם במבצרים, חלשים הם ולבם רך, (במדבר יג, כ): ומה הארץ השמנה הוא, אם פרותיה קלים אם שמנים, אמר להם הסתכלו באבנים ובצרורות שלה, אם של צונמא הם שמנים הם, אם של חרסים הם רזים הם. (במדבר יג, כ): והימים ימי בכורי ענבים, מכאן אמרו אין תקופת תמוז בלא תאנים וענבים

ויעלו ויתרו את הארץ (במדבר יג, כא), כיצד, היו נכנסים לעיר הדבר נוגף את הגדולים ומתעסקים בני העיר בקבורתן ובריה לא היתה רואה אותם, לכך אמרו (במדבר יג, לב): הארץ אשר עברנו בה וגו', בנסים שהיה עושה להם הקדוש ברוך הוא בו הוציאו דבה. (במדבר יג, כב): ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן, שהיו עד מאד גבורים, שנאמר (דברים ט, ב): אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק. (במדבר יג, כב): וחברון שבע שנים נבנתה, להודיעך שבחה של ארץ ישראל, שהפסלת שלה משבח הרבה יותר מן המשבח של מצרים, שבשעה שיצאו ונחלו בני נח את העולם אחר המבול, הם בנו עירות תחלה, ולא במקום השבח אלא במקום הפסלת של ארץ ישראל, וצען מצרים היא הטובה שבארץ מצרים, וזו קדמה לה שבע שנים. ואם תאמר לא מי שבנה זו לא בנה זו, הוא הדור היא המשפחה (בראשית י, ו): ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, ועמדו ובנו זו לפני זו. וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים

ויבאו עד נחל אשכל (במדבר יג, כג), לא רצו לטל מפרות ארץ ישראל אלולי כלב ששלף את הזין וירץ לפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם לא היו נוטלים, לפיכך (יהושע יד, ט): אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה. (במדבר יג, כג): וישאהו במוט בשנים, אין פחות משני מוטות, לפי שאין אומר במוט שנים, אלא בשנים. ויש אומרים שלשה, במוט אחד, בשנים הרי שלשה. וכמה היה משוי של כל אחד ואחד, נאמר באבנים שנטלו מן הירדן (יהושע ד, כ): ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל, כמה שעורה של כל אחת ואחת, משאוי ארבעים סאה, מכאן אתה מחשב לאותו אשכל, אדם נושא משאוי לעצמו מגביה סאה, מגביה עליו חברו נושא סאתים, ואם מגביה סאתים נושא עם חברו נושא שלש, הוי מכאן מחשב

וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום (במדבר יג, כה), והלוא את מוצא שהלכו מן הדרום לצפון ארבעים יום, וארבעים יום היו מהלכין את כלה, אלא שגלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא שהן באין ואומרים לשון הרע על הארץ, ונגזר על אותו הדור שנים של צרה, יום לשנה יום לשנה, וקפץ הקדוש ברוך הוא לפניהם את הדרך

למקום ההוא קרא נחל אשכול (במדבר יג, כד), זה שאמר הכתוב (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית, שהכל צפוי היה לפני הקדוש ברוך הוא, אשכול אוהבו של אברהם היה, ונקרא אשכול (במדבר יג, כד): על אדות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו

וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן, ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ וגו' אפס כי עז העם (במדבר יג, כו כח), כך דרכן של מספרי לשון הרע, פותחין בטובה ומשלימין ברעה

עמלק יושב בארץ הנגב (במדבר יג, כט), מה ראו לפתח בעמלק, משל לתינוק שסרח ולקה ברצועה, וכשמבקשין להפחידו מזכירין לו הרצועה שלקה בה, כך היה עמלק רצועה רעה לישראל. ומה ראה לישב לו על הספר על דרך כניסתן של ישראל לארץ, כך צוהו עשו זקנו לקדמן לדרך, ועקר ממקומו וישב לו בדרך, (במדבר יד, מה): וירד העמלקי והכנעני, ויכום ויכתום עד החרמה

ויהס כלב (במדבר יג, ל), שבתחלה אמר להם אני עמכם בעצה, ובלבו היה לומר אמת, שנאמר (יהושע יד, ז ח): ואשב אתו דבר כאשר עם לבבי, ואחי אשר עלו עמי המסיו את לב העם. וכן הקדוש ברוך הוא מעיד עליו, שנאמר (במדבר יד, כד): ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו. כשבאו המרגלים אמרו נאמן עלינו כלב, מיד עמד על הספסל ושתק את כל ישראל שהיו מצוחין על משה, שנאמר: ויהס כלב, והם היו סבורין שהיה אומר לשון הרע, לפיכך שתקו, פתח ואמר (במדבר יג, ל): עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה. מיד חלקו כנגדו ואמרו (במדבר יד, לא): לא נוכל לעלות אל העם וגו'

ותשא כל העדה ויתנו את קולם (במדבר יד, א), זה שאמר הכתוב (משלי יח, ח): דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן, דברים שרגנו אחר הקדוש ברוך הוא, גרמו להם צרה גדולה, שאלו לא נשתוו למרגלים לא היו לוקין עמהם, אלא השלימו אחריהם, שנאמר (דברים א, כז): ותרגנו באהליכם ותאמרו, מהו ותרגנו, תרתם גנות ארץ ישראל שקראה הקדוש ברוך הוא ארץ טובה. ותשא כל העדה ויתנו את קולם, זה שאמר הכתוב (ירמיה יב, ח): נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, אותו קול שבכיתם, גרם לכם להיות שנואין, ועל אותו הדור אמר ישעיה (ישעיה יז, יא): ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי. ביום שאמר לטע אתכם בארץ נעשיתם סיגים, ובבקר זרעך תפריחי, עד שלא בא השרב פרחתם, (ישעיה יז, יא): נד קציר ביום נחלה, ביום שעברתי לתן לכם נחלת אביכם, נעשיתם קלון בעולם, (ישעיה יז, יא): וכאב אנוש, זה הפרענות ששלחתם ירושה לדורות, שבכו בליל תשעה באב, ואמר להם הקדוש ברוך הוא אתם בכיתם בכיה של חנם לפני, אני אקבע לכם בכיה לדורות, ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתתחרב, כדי שיגלו ישראל לבין האמות, שכן הוא אומר (תהלים קו, כו כז): וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות, נשיאות יד כנגד נשיאות קול

וינו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם כל העדה (במדבר יד, ב), אלו סנהדראות (במדבר יד, ב): לו מתנו בארץ מצרים. משל למלך שעלה אחד לבימה שלו לדון, הוציא דבר מפיו במה שחיב את עצמו, הניח המלך את האילוגין שלו וחיבו מפיו, אמר לו בדין שהוצאת מפיך בו אני דנך, יהא לך כמו שאמרת. אף כך אמר להם הקדוש ברוך הוא (במדבר יד, כט): במדבר הזה יפלו פגריכם (במדבר יד, כח): חי אני נאם ה' אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם. התחילו לומר (במדבר יד, ג ט): ולמה ה' מביא אתנו, ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה, ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל, ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר אם חפץ בנו ה' והביא אתנו, אך בה' אל תמרדו ואתם, אמרו להם אין אתם נאמנים עלינו, אחינו חוששים בנו יותר מכם, שנאמר (דברים א, כח): אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר, (במדבר יד, י): ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים, ומי הם משה ואהרן, (במדבר יד, י): וכבוד ה' נראה, מלמד שהיו זורקין אבנים והענן מקבל

ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצני העם הזה (במדבר יד, יא), אמר הקדוש ברוך הוא שתי צוחות צוחתי מפניכם, סופכם לצוח ארבע, בשעבוד מלכיות, (תהלים יג, ב ג): עד אנה ה' תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני עד אנה אשית עצות בנפשי עד אנה ירום איבי עלי. צוחתי (במדבר יד, כז): עד מתי לעדה הרעה, סופכם לצוח (תהלים ו, ד): ונפשי נבהלה מאד ואתה ה' עד מתי. (במדבר יד, יב): אכנו בדבר, אמר משה רבונו של עולם הבט לברית אבותם שנשבעת להם שתעמיד מהם מלכים נביאים וכהנים. אמר לו הקדוש ברוך הוא ואין אתה מביניהם (שמות לב, י): ואעשה אותך לגוי גדול. כיון שראה משה כך עמד במדה אחרת (במדבר יד, יג יד): ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים, ואמרו אל יושב הארץ הזאת, יאמרו שלא היה בו כח לזון אותם. אמר לו והלוא ראו נסים וגבורות שעשיתי על הים, אומרים בנו היה יכול לעמד בשלשים ואחד אין יכול לעמד, רבון כל העולמים עשה בשבילך (במדבר יד, יז): ועתה יגדל נא כח ה', ותנצח מדת רחמים למדת הדין, (במדבר יד, יז): כאשר דברת לאמר, אני אמרתי לפניך באיזה מדה אתה דן את עולמך (שמות לג, יג): הודיעני נא את דרכיך, העברת ממני (שמות לד, ו): ויעבר ה' על פניו ויקרא, אותה המדה שאמרת לי קיים (שמות לד, ו): ה' ה' אל רחום וחנון (במדבר יד, יט): סלח נא. קבל הקדוש ברוך הוא את דבריו והודה לו (במדבר יד, כ): ויאמר ה' סלחתי כדברך, שכן עתידים המצרים לומר כדבריך

ואולם חי אני (במדבר יד, כא), אם יראו האנשים העלים מבן עשרים שנה ומעלה (במדבר לב, יא), בן עשרים שנה בין שהיה עמהם בעצה בין שלא היה עמהם בעצה. פחות מבן עשרים שנה ולא הביא שתי שערות בין שהיה עמהם בעצה בין שלא היה עמהם בעצה. ואם הביא שתי שערות והוא פחות מעשרים, היה עמהן בעצה לא היה נכנס, ואף על פי כן לא מת אחד מהן פחות מששים שנה. בוא וראה מה (מלאכי ג, יח): בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו. משל למטרוניתא שהיתה לה שפחה כושית, והלך בעלה למדינת הים, כל הלילה אומרת אותה שפחה לאותה מטרונה אני נאה ממך והמלך אוהב אותי יותר ממך. אמרה לה אותה מטרונה יבא הבקר ונדע מי נאה ומי שאוהב אותה המלך. אף כך אמות העולם אומרים לישראל אנחנו מעשינו יפים ובנו חפץ הקדוש ברוך הוא, לכך אמר ישעיה יבוא הבקר ואנו יודעין במי חפץ, שנאמר (ישעיה כא, יב): אמר שמר אתא בקר וגם לילה, יבוא העולם הבא שנקרא בקר ואנו יודעין במי חפץ, (מלאכי ג, יח): ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, כתיב (תהלים סב, י): אך הבל בני אדם כזב בני איש, אמר רבי חייא בשם רבי לוי כל הבלים שישראל עושין כל ימות השנה, (תהלים סב, י): במאזנים לעלות, מוחל להם הקדוש ברוך הוא במזל מאזנים בחדש תשרי, (ויקרא טז, ל): כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם

ויאמר ה' עד אנה ינאצני, הדא הוא דכתיב (משלי א, כה): ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם (משלי א, ל): נאצו כל תוכחתי. מהו ותפרעו, אלא כל טובה שיעצתי עליכם קלקלתם אותה ופרעתם אותה, שנאמר: ותפרעו כל עצתי. מתחלה (שמות ג, ח): וארד להצילו מיד מצרים, ואתם לא עשיתם כן, באתם לים ומיד קלקלתם את העצה, שנאמר (תהלים קו, ז): וימרו על ים בים סוף. באלפי אלפים ורבי רבבות של מלאכים ירדתי בשבילכם, והייתי מוסר לכל אחד ואחד מכם שני מלאכים, אחד חוגרו זינו ואחד נותן עטרה בראשו. רבי יהודה דצפרין אמר זונים אסר להם, ורבי סימאי אומר פורפירא הלבישן ושם המפרש חקוק עליו, וכל הימים שהיה בידם לא היה דבר רע נוגע בהם, ולא מלאך המות, ולא דבר אחר, וכיון שחטאו אמר להם משה (שמות לג, ה): ועתה הורד עדיך, באותה שעה (שמות לג, ד): וישמע העם את הדבר הרע הזה, מה כתיב (שמות לג, ו): ויתנצלו בני ישראל את עדים, מה עשה הקדוש ברוך הוא במתן תורה הביא למלאך המות אמר לו העולם כלו ברשותך חוץ מאמה זו שבחרתי לי.

אמר רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר מלאך המות לפני הקדוש ברוך הוא על חנם נבראתי בעולם, אמר לו הקדוש ברוך הוא בראתי אותך שתהא משכל בעובדי כוכבים חוץ מאמה זו שאין לך רשות עליה. ראה עצה שיעץ הקדוש ברוך הוא עליהם שיהיו חיים וקימים, שנאמר (דברים ד, ד): ואתם הדבקים וגו', וכן הוא אומר (שמות לב, טז): והמכתב מכתב אלהים הוא חרות, מהו חרות, רבי יהודה אומר חרות מן המלכיות, ורבי נחמיה אומר ממלאך המות, ורבי אומר מן היסורין. ראו עצה שיעץ עליהם הקדוש ברוך הוא, ומיד קלקלו העצה ארבעים יום, לכך נאמר: ותפרעו כל עצתי, אמר להם הקדוש ברוך הוא אני אמרתי שאין אתם חוטאים ותהיו חיים וקימים כמותי, כמו שאני חי וקים לעולם ולעולמי עולמים, (תהלים פב, ו): אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, כמלאכי השרת שאין מתים, ובקשתם אחר הגדלה הזאת למות, (תהלים פב, ז): אכן כאדם תמותון, כאדם הראשון שצויתי אותו מצוה אחת שיעשה אותה ויהיה חי וקים לעולם, שנאמר (בראשית ג, כב): הן האדם היה כאחד ממנו, וכן (בראשית א, כז): ויברא אלהים את האדם בצלמו, שיהיה חי וקים כמותו, והוא חבל מעשיו ובטל גזרתי ואכל מן האילן, ואמרתי לו (בראשית ג, יט): כי עפר אתה, אף אתם אני אמרתי אלהים אתם, חבלתם עצמכם כאדם, אכן כאדם תמותון. ומי גרם להם כך ותפרעו כל עצתי, אמר להם הקדוש ברוך הוא, בטובה שהבאתי עליכם בה אתם מכעיסין, באו למדבר והאכלתי להם מן ארבעים שנה, ולא נצרך אחד מהם לנקביו אותן ארבעים שנה, אלא שאכלו את המן והוא נעשה להם בשר, שנאמר (תהלים עח, כה): לחם אבירים אכל איש, ובו הכעיסו אותו, אומר זה לזה אין אתם יודעין שיש לנו כמה ימים שלא עשינו צרכינו, ואדם שאינו עושה צרכו ארבעה ימים או חמשה ימים הוא מת, (במדבר כא, ה): ונפשנו קצה בלחם הקלקל, שהיה קל בתוך מעיהם. אמר הקדוש ברוך הוא במה שהטיבותי להם בו הכעיסוני, שנאמר (ישעיה ה, ד): מה לעשות עוד לכרמי. הלכו המרגלים וראו את הארץ, ואת מוצא בכל מקום שישראל הולך נכר הוא, שנאמר (ישעיה סא, ט): כל ראיהם יכירום. אמר הקדוש ברוך הוא אם רואים להם האמוריים מכירים הם אותן שהן ישראל והורגים אותם, אלא מה אני עושה, על כל מדינה ומדינה שהיו המרגלים נכנסים היה ראש המדינה נגף או מלכה היה נגף, כדי שיהיו עוסקים להוציא מתיהם ואין נותנים דעתם למרגלים, שלא יהרגו אותן, והן הכעיסו בו, כשבאו אצל משה ואצל ישראל אמרו מה הארץ, בכל מקום שנכנסו מתים היו רואים, ומה הניה (במדבר יג, לב): ארץ אכלת יושביה, אמר הקדוש ברוך הוא אני הייתי סבור שאתם נעשין כאבות (הושע ט, י): כענבים במדבר, ולא הייתי סבור שאתם נעשין כסדום, שנאמר (דברים לב, לב): כי מגפן סדם גפנם, (ישעיה ה, ד): מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באשים. לכך נאמר: עד אנה ינאצני

אמר לו משה (במדבר יד, יד טו): שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה, והמתה את העם הזה כאיש אחד, שלא יהיו אמות העולם אומרים אלהי כנען קשים הם מאלהי מצרים, אלהיהן של מצרים שקר הם אבל של כנען של בעל הם, (במדבר יד, יד טז): ואמרו אל יושב, מבלתי יכלת ה', מפני שלא היה לו יכולת להוסיף להם מזונות הוציאם להמיתם במדבר, ואין לשון יכלת אלא מזונות, כמה דתימא (מלכים א ה, כה): עשרים אלף כר חטים מכלת לביתו.

דבר אחר, שלא יהיו אמות העולם נוהגין בך כאכזרי, לומר בא דור המבול ואבדן, בא דור הפלגה ובאו סדומים ובאו מצרים ואבדן, אף אלו שקראן (שמות ד, כב): בני בכורי, הרי הוא מכלה אותן, כלילית הזו שאינה מוצאה כלום והיא הופכת על בניה, כך מבלתי יכלת ה'. אמר משה רבון העולמים (במדבר יד, יד): [כי] אשר עין בעין נראה אתה, מהו [כי] אשר עין בעין, אמר ריש לקיש הרי מאזנים מעין, אתה אומר (במדבר יד, יב): אכנו בדבר, ואני אומר (במדבר יד, יט): סלח נא, נראה של מי עומד, שנאמר (במדבר יד, כ): ויאמר ה' סלחתי כדבריך, אף על פי כן לא בטלה גזרתו של הקדוש ברוך הוא שאמר למשה (במדבר יד, יב): ואעשה אתך לגוי גדול, העמיד ממנו ששים רבוא, שנאמר (דברי הימים א כג, יז): ובני רחביה רבו למעלה. ולעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מכנסן, שנאמר (ישעיה מט, יב): הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים, והגליות באים עמהם והשבטים שהם נתונים לפנים מן סמבטיון ושלפנים מן הרי חשך, הם מתכנסין ובאין לירושלים. אמר ישעיה (ישעיה מט, יב, ט): לאמר לאסורים צאו, אלו שנתונים לפנים מן סמבטיון, (ישעיה מט, ט): לאשר בחשך הגלו, אלו שנתונים לפנים מן ענן של חשך, (ישעיה מט, ט): על דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם, אלו שנתונים בדפנו של אנטוכיא, אותה שעה הם נגאלים ובאו לציון בשמחה, שנאמר (ישעיה נא, יא): ופדויי ה' ישובון וגו'

עד מתי וגו' (במדבר יד, כז), הלכה תינוק שיש בידו אבן בשבת מהו לטלטלו, שנו רבותינו נוטל אדם את בנו והאבן בידו, כלכלה ואבן בתוכה. מדור המדבר את למד, שהיה הקדוש ברוך הוא נושאם במדבר כביכול (דברים א, לא): כאשר ישא איש את בנו, והיתה עבודת כוכבים בידם, שנאמר (נחמיה ט, יח): כי עשו להם עגל מסכה. וכן את מוצא כשעברו בים צלמו של מיכה עבר עמהם, שנאמר (זכריה י, יא): ועבר בים צרה, ובכל כך לא הניחן הקדוש ברוך הוא, ואמר למשה קרעתי להם את הים והכעיסוני, שנאמר (תהלים עח, מ): כמה ימרוהו, ואף כאן הוציאו על הארץ שם רע ואיני יכול לסבל, עד מתי אהיה סובל להם, עד מתי לעדה הרעה

דבר אחר, עד מתי, זה שאמר הכתוב (מלאכי א, יא): כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי, אמר הקדוש ברוך הוא אמות העולם מכבדין אותי, ואתם כמה עשיתי נסים לכם ומכעיסין אתם אותי. רצונך לידע, עגלון מלך מואב אדם ערל היה, ונכנס אהוד בן גרא אצלו כיון שהזכיר לו שמי חלק לי כבוד ועמד לו מכסאו, שנאמר (שופטים ג, כ): ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך, ויקם מעל הכסא, לקים מה שנאמר: כי ממזרח וגו', עליך אמר הקדוש ברוך הוא אמות העולם מכבדין אותי וחולקים לי כבוד, ואתם מכעיסין אותי ואני טוען אתכם, עד מתי אני סובל, עד מתי לעדה הרעה. אמר הקדוש ברוך הוא כביכול אדם קונה לו עבד שיהא העבד נוטל הפנס ומאיר לקונה, ואני לא עשיתי כן, אלא אתם עבדי (ויקרא כה, נה): כי לי בני ישראל עבדים, ואני נוטל את הפנס ומאיר לכם.

דבר אחר, בנהג שבעולם אדם קונה עבד שאם יצא לדרך יהא עבדו קודם ומתקן לו אטימסיה, ואני לא עשיתי כן אלא אתם עבדי ואני הייתי מתקן לכם אטימסיה, שנאמר (במדבר י, לג): וארון ברית ה' וגו' לתור להם מנוחה.

דבר אחר, בנהג שבעולם אדם קונה עבד שיהא עבדו אופה לו לחם, ואני לא עשיתי כן, אתם עבדי ואני אופה לכם לחם מן השמים. וכן הוא אומר (תהלים עח, כה): לחם אבירים אכל איש

אמר הקדוש ברוך הוא למשה אכלה אותם מלפני, אמר לפניו רבון העולמים אתה מאריך אף, ועבד אם יהיו מעשיו טובים ויהא שומע לרבו ויהא רבו מסתכל בו בסבר פנים יפות, אין מחזיקין לרבו טובה, ואימתי הם מחזיקין, בזמן שהעבד של תרבות רעה ורבו מסתכל בו בסבר פנים יפות. כך אתה אל תבט בקשה ערפם, שנאמר (דברים ט, כז): אל תפן אל קשי העם הזה. אמר לו הקדוש ברוך הוא בשבילך אסלח להם, שנאמר (במדבר יד, כ): ויאמר ה' סלחתי כדברך.