# פרשה יז

> מקור: https://rabenu.app/books/bamidbar-rabbah/parsha-17/

כי תבאו אל ארץ מושבתיכם (במדבר טו, ב), הלכה, כמה דברים חיב אדם לעשות לבנו, שנו רבותינו חמשה דברים האב חיב לעשות לבן, האב זה הקדוש ברוך הוא, והבן אלו ישראל, כשם שהאב חיב למול את בנו, כן עשה הקדוש ברוך הוא לישראל, מל אותם על ידי יהושע (יהושע ה, ב): עשה לך חרבות צרים. האב חיב לפדותו, והקדוש ברוך הוא פדה ישראל, שנאמר (שמואל ב ז, כג): לפדות לו לעם. ללמדו תורה, הקדוש ברוך הוא למד תורה לישראל (דברים יא, יט): ולמדתם אתם את בניכם, וכתיב (ישעיה מח, יז): אני ה' אלהיך מלמדך להועיל. ללמדו מצוות, הקדוש ברוך הוא למד את המצוות לישראל. להשיאו אשה, הקדוש ברוך הוא אמר להם (בראשית א, כח): פרו ורבו. האב זקוק לבנו להאכילו ולהשקותו לרחצו לסוכו ולהלבישו, וכן עשה הקדוש ברוך הוא לישראל (יחזקאל טז, ט י): וארחצך במים ואשטף דמיך וגו' ואלבשך רקמה. (יחזקאל טז, יט): ולחמי אשר נתתי לך. (במדבר כא, יז): עלי באר ענו לה. מה האב נותן לבנו נכסים, כך הקדוש ברוך הוא עשה לישראל (ירמיה ג, יט): ואתן לך ארץ חמדה. ומה הבן חיב להיות מעלה לאביו, דורון, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: כי תבאו אל ארץ וגו' ועשיתם עלה לה'

כך פתח רבי תנחומא בר אבא בשם רבי חנינא אחיו של רבי אחא בן רבי חנינא זאת הפרשה של נסכים, שנאמר (במדבר טו, ו ז): או לאיל תעשה מנחה, ויין לנסך שלשית ההין, ומכאן ואילך (במדבר טו, יט כ): והיה באכלכם מלחם הארץ, ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה, הרי חלה למטה ונסכים למעלה, לפיכך פתח רבי חנינא (קהלת ט, ז): לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, מהו (קהלת ט, ז): כי כבר רצה האלהים את מעשיך, אכל בשמחה לחמך זו פרשת חלה. ושתה בלב טוב יינך זו פרשת נסכים. מהו כי כבר רצה וגו', זו הכנסת ישראל לארץ, שנאמר: כי תבאו אל ארץ וגו'.

דבר אחר, הפסוק הזה מדבר כנגד אברהם, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם (בראשית כב, ב): קח נא את בנך את יחידך, השכים אברהם ונטלו בזריזות והוליכו והעלהו להר המריה, אמר אברהם רבונו של עולם לחנם אמרת לי קח נא, אמר לו לאו, להודיעך בעולם, שנאמר (בראשית יח, יט): כי ידעתיו למען אשר יצוה.

אמר רבי שמעון בן יוחאי אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני מעלה עליך שאם אמרתי לך שתשחט את נפשך שלא היית מעכב על שמי, שכך כתיב (בראשית כב, יב): ולא חשכת את בנך, הרי כבר פרוש מנין (בראשית כב, יב): את יחידך, זה נפשך, שהנשמה קרויה יחידה, שנאמר (תהלים כב, כא): הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. אמר אברהם רבון העולמים אי אפשר לי לירד מכאן בלא קרבן, אמר לו הקדוש ברוך הוא הרי קרבנך מתקן מששת ימי בראשית (בראשית כב, יג): וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל, ושנו רבותינו אילו של אברהם נברא בין השמשות, נטלו אברהם והעלהו עולה תחת בנו, כמו שאמר (בראשית כב, יג): ויקח את האיל ויעלהו לעלה, חסר המקרא, מהו (בראשית כב, יג): תחת בנו, אמר אברהם רבון העולמים תהא רואה כאלו דם יצחק זרוק לפניך. נטל האיל והפשיטו ואמר כך תהא רואה כאלו עורו של יצחק הפשטתי לפניך. נטלו והספיגו, אמר כך תהא רואה כאלו יצחק מסתפג לפניך. שרפו ואמר כך תהא רואה כאלו אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח.

דבר אחר, מהו תחת בנו, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך בנך נתקרב ראשון, האיל הזה תחתיו, באותה שעה אמר אברהם איני זז מכאן עד שתשבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם, שאם חס ושלום לא הייתי שומע לך אבדתני כל אשר יגעתי מימי. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך כך הוא, ונשבע שלא ינסנו עוד, שנאמר (בראשית כב, טז): ויאמר בי נשבעתי נאם ה', אמר לו הקדוש ברוך הוא יסורין קשים ונסיונין אחרים היו ראויין לבוא על אברהם, ואינן באין, ואלו הן היסורין אותן שבאו על איוב היו ראויין לבוא על אברהם, שכן הוא נסמך לפרשה (בראשית כב, כ כא): ויהי אחרי הדברים האלה ויגד וגו' את עוץ בכרו ואת בוז, ועוץ היה איוב (איוב א, א): איש היה בארץ עוץ איוב שמו. באותה שעה אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם (קהלת ט, ז): לך אכל בשמחה לחמך כי כבר רצה האלהים את מעשיך.

דבר אחר, לך אכל וגו', מדבר בשלמה, בשעה שבנה את בית המקדש ושכללו עשה שבעה ימים חנכה, וחזר ועשה עוד שבעה ימים של חג ושכחו לעשות יום הכפורים, והיו מצרין, אמר רבי יצחק יצתה רוח הקדש ואמרה לו: לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך

דבר אחר, כי תבאו אל ארץ מושבתיכם.

אמר רבי זכאי דשאב אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם בכל מקום אתה קורא אותה ארץ כנען, וכאן ארץ מושבתיכם, אמר להם הקדוש ברוך הוא, חייכם נתתי אותה לאברהם ליצחק וליעקב, וכלם מן המקרא, והבן יורש את האב, לכך ארץ מושבתיכם, ולמה זכה כנען שנקראת הארץ על שמו, כיון ששמע שישראל באים, פצה את המקום, אמר הקדוש ברוך הוא אתה פציתה את המקום תקרא הארץ על שמך, ואתן לך ארץ יפה כארצך, ואיזו זו אפריקי. מה כתיב למעלה פרשת מרגלים (במדבר יד, מד): ויעפלו לעלות, הביאו אפלה על יושביה, כלם באפלה, (במדבר יד, מד): וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה, שלא עלו עמהם. אמר להם משה כך אמר הקדוש ברוך הוא אלי (דברים א, מב): לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם, אמרתם (דברים א, כח): אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו, מהו המסו את לבבנו, אמרו רבותינו מכאן שערו הרמונים ששנו רבותינו הרמונים משימסו. המסו את לבבנו לאמר, אמר משה מתחלה חלקתם אותה (דברים א, כב): ותקרבון אלי כלכם, לטובה (דברים ה, כ): ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם, לרעה ותקרבון אלי כלכם ותאמרו, וכתיב (דברים א, כז): ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אתנו. הקדוש ברוך הוא אמר (מלאכי א, ב): אהבתי אתכם, והן אומרים: בשנאת ה' אתנו. היו דורשין ואומרים תדע לך שהוא שונא אותנו, מלך בשר ודם יש לו שני בנים ויש לו שתי שדות, אחת של שוקי ואחת של בעל, לא למי שהמלך אוהב נותן של שוקי ולאותו ששונא הוא נותן של בעל. ארץ מצרים של שוקי והיינו בתוכה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען, אף על פי כן (דברים א, מא מב): ותחגרו איש את כלי מלחמתו, ויאמר ה' אלי אמר להם לא תעלו ולא תלחמו, סבור הייתי לעלות אתכם, עכשו לא תעלו, ירידה היא לכם, אף על פי כן ותחגרו, נעשיתם כלכם אחת (דברים א, מב): ותהינו לעלת ההרה, מהו ותהינו, שהיו אומרים מטפה לטפה נתמלא ההין, כתוב אחד אומר (דברים א, מג): ותזדו, וכתוב אחד אומר ותהינו, מהו ותזדו, שהזידו על חניותיו של הקדוש ברוך הוא. (דברים א, מג מד): ותעלו ההרה, ויצא האמרי, מהו (דברים א, מד): הדברים, מה הדבורה הזו כיון שהיא מכה לאדם מיד היא מתה, אף אתם כיון שהיה אחד מהם נוגע בכם מיד היתה נפשו יוצאת. מה הדבורה הזו פורחת, כך היו פורחים עליכם. לשעבר היו שומעים שמעכם ומתים, שנאמר (שמות טו, יד): שמעו עמים ירגזון, ועכשו (דברים א, מד): וירדפו, ויכתו אתכם. (דברים א, מה): ותשבו ותבכו לפני ה' ולא שמע ה', כביכול עשיתם מדת הדין כאלו אכזרי.

אמר רבי שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהן עושין למדת הדין כאלו אכזרי, (דברים י, יא): ויאמר ה' קום לך למסע, אם באתי לעשות עמכם משפט אינן נכנסין לארץ, אלא קום לך למסע, הוי: כי תבאו אל ארץ

ועשיתם אשה לה' עלה או זבח (במדבר טו, ג), אמר להם הקדוש ברוך הוא כל מי שמקריב לי קרבן בעולם הזה אינו מקריבו על חנם, אלא מקריבו והוא ערב עלי, גם לעולם הבא הוא זוכה לקרב ואני מקבלו והוא ערב לי, שנאמר (מלאכי ג, ד): וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמניות

ועשו להם ציצת (במדבר טו, לח), הדא הוא דכתיב (תהלים צז, יא): אור זרע לצדיק וגו', (ישעיה מב, כא): ה' חפץ למען צדקו, זרע הקדוש ברוך הוא את התורה ואת המצוות להנחילם לישראל לחיי העולם הבא, ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל, יצא לחרש (דברים כב, י): לא תחרש בשור ובחמר. לזרע (דברים כב, ט): לא תזרע כרמך. לקצר (דברים כד, יט): כי תקצר קצירך. לש (במדבר טו, כ): ראשית ערסתכם חלה. שחט (דברים יח, ג): ונתן לכהן הזרע והלחיים. קן צפור. שלוח הקן. בחיה ובעופות (ויקרא יז, יג): ושחט את דמו וכסהו בעפר. נטע (ויקרא יט, כג): וערלתם ערלתו את פריו. קבר מת (דברים יד, א): לא תתגדדו. מגלח שער (ויקרא יט, כז): לא תקפו. בנה בית (דברים כב, ח): ועשית מעקה, (דברים ו, ט): וכתבתם על מזזות. נתכסה בטלית: ועשו להם ציצת. ועשו להם תעשה ולא מן העשוי, שלא יוציא מן נימין ויעשה מהן, אלא מצוה להביא לבן ותכלת ויעשה, אימתי, כשהוא תכלת, ועכשו אין לנו אלא לבן שהתכלת נגנז. (במדבר טו, לח): על כנפי, ולא באמצע אלא על הכנף. (במדבר טו, לח): פתיל, שהוא צריך לפתלן.

אמר רבי מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, שהתכלת דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר (שמות כד, י): ויראו את אלהי ישראל וגו'. (במדבר טו, לט): והיה לכם לציצת, שתהא נראית, וכמה שעורה, בית שמאי אומרים ארבע אצבעות, ובית הלל אומרים שלש. וכמה חוטין, בית שמאי אומרים ארבע, ובית הלל אומרים שלש. (במדבר טו, לט): וראיתם אתו, פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לסומא, חזר ואמר (במדבר טו, מ): למען תזכרו, נתן ראיה ונתן זכירה, זכירה למי שאינו רואה, ראיה למי שרואה. וראיתם אתו, אתו ולא אותה, שאם עשית כן כאלו כסא כבוד אתה רואה שהוא דומה לתכלת, (במדבר טו, לט): וראיתם, וזכרתם, המראה מביא לידי זכרון, זכרון מביא לידי מעשה, שנאמר: למען תזכרו ועשיתם, למה, (דברים לב, מז): כי לא דבר רק הוא מכם, משל לבעל הבית שהיה שוקל ארנוניות וכותב אפכיות, אמר לו אביו בני הוי זהיר באפכיות שחייך נתון בהן, כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל (דברים לב, מז): כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם וגו'

ולא תתורו אחרי לבבכם (במדבר טו, לט), הלב והעינים הם סרסורין לגוף, שהם מזנין את הגוף. (במדבר טו, מ): למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, משל לאחד משלך לתוך המים, הושיט הקברניט את החבל ואמר לו תפס חבל זה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים. אף כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, כל זמן שאתם מדבקין במצות (דברים ד, ד): ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. וכן הוא אומר (משלי ד, יג): החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך. (במדבר טו, מ): והייתם קדשים, בזמן שאתם עושים את המצוות אתם מקדשים ואימתכם מטלת על העובדי כוכבים, פרשתם מן המצוות נעשיתם מחללים. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה על ידי יצר הרע אתם פורשים מן המצוות, לעתיד לבוא אני עוקרו מכם, שנאמר (יחזקאל לו, כז): ואת רוחי אתן בקרבכם וגו'.