# פרשה יט

> מקור: https://rabenu.app/books/bamidbar-rabbah/parsha-19/

זאת חקת (במדבר יט, ב), זה שאמר הכתוב (איוב יד, ד): מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מעולם הזה. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם, תמן תנינן, בהרת כגריס באדם, טמא. פרחה בכלו, טהור. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם. תמן תנינן האשה שמת ולדה במעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו, החיה טמאה טמאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד. המת בבית הבית טהור, יצא מתוכו הרי הוא טמא, מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם. תמן תנינן העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים, היא גופה מטהרת בגדים. אמר הקדוש ברוך הוא, חקה חקקתי גזרה גזרתי, אי אתה רשאי לעבר על גזרתי

זאת חקת התורה. (תהלים יב, ז): אמרות ה' אמרות טהרות, אמר רבי יהושע בן לוי מצינו שעקם הקדוש ברוך הוא שתים ושלש תבות בתורה שלא להוציא דבר טמאה מפיו, (בראשית ז, ח): מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה (בראשית ז, ב): ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא, אמר רבי יודן אף כשבא לפתח בסימני בהמה טמאה לא פתח אלא בסימני טהורה, (ויקרא יא, ד): את הגמל כי לא מפריס פרסה, אין כתיב כאן, אלא (ויקרא יא, ד): כי מעלה גרה הוא. (ויקרא יא, ו): ואת הארנבת כי לא מפרסת פרסה אין כתיב כאן, אלא (ויקרא יא, ו): כי מעלת גרה הוא. (ויקרא יא, ז): ואת החזיר כי לא מעלה גרה הוא, אין כתיב כאן, אלא (ויקרא יא, ז): כי מפריס פרסה הוא. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, והיה דוד מתפלל עליהם ואומר (תהלים יב, ח): אתה ה' תשמרם, נטר אורייתהון בלבהון, (תהלים יב, ח): [תנצרם] תצרנו מן הדור זו לעולם. ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין, על ידי שהיה בהם דילטורין, הוא שדוד אמר (תהלים נז, ה): נפשי בתוך לבאם אשכבה להטים, נפשי בתוך לבאם, זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה. אשכבה להטים, זה דואג ואחיתפל שהיו להוטים אחר לשון הרע. (תהלים נז, ה): ולשונם חרב חדה, אלו הזיפים, שנאמר (תהלים נד, ב): בבוא הזיפים ויאמרו לשאול. באותה שעה אמר דוד (תהלים נז, ו): רומה על השמים אלהים, סלק שכינתך מבינותם. אבל דורו של אחאב כלו עובדי עבודת כוכבים היו, ועל ידי שלא היו בהם דילטורין יוצאין למלחמה ונוצחין, הוא שאמר עבדיה לאליהו (מלכים א יח, יג): הלא הגד לאדני את אשר עשיתי בהרג איזבל את נביאי ה' ואחבא, ואכלכלם לחם ומים, אם לחם למה מים, אלא מלמד שהיו המים קשים להביא לו יותר מן הלחם, ואליהו מכריז בהר הכרמל (מלכים א יח, כב): אני נותרתי נביא לה' לבדי, וכל עמא ידעי ולא מפרסמי למלכא.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמרו לו לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדרות, אמר, אני פרצתי גדרו של עולם. ומפני מה אתה הולך ולשונך שותת, אמר, הוא גרם לי. ומפני מה כל חיה נושכת ואינה ממיתה ואתה נושך וממית. אמר להם (קהלת י, יא): אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון. אפשר דאנא עביד כלום דלא מתאמר לי מן עליותא. ומפני מה את נושך באבר אחד וכל האברים מרגישין. אמר להם ולי אתם אומרים, אמרו לבעל הלשון שהוא כאן והורג ברומי. ולמה נקרא שלישי, שהוא הורג שלשה, האומרו והמקבלו והנאמר עליו, ובימי שאול הרג ארבעה, הרג את דואג שאמרו, ושאול שקבלו, אחימלך שנאמר עליו, ואבנר בן נר למה נהרג, רבי יהושע בן לוי אמר על שהקדים שמו לשמו של דוד, הדא הוא דכתיב (שמואל ב ג, יב): וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ, כתב מן אבנר לדוד. וריש לקיש אמר על ידי שעשה דמן של נערים שחוק, שנאמר (שמואל ב ב, יד): ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. ורבנן אמרי על ידי שלא המתין לשאול להתפיס מן דוד, שנאמר (שמואל א כד, יא): ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך. אמר לו לאבנר מה את בעי מן גלימוי דידך בסירא הועדת, כד אתון למעגל אמר לו (שמואל א כו, יד): הלוא תענה אבנר, בכנף אמרת בסירא הועדת, חנית וצפחת בסירא הועדת. ויש אומרים על שהיה בידו למחות על נוב ולא מיחה. רבי חנן בן פזי פתר קרא בפרשת פרה, שיש בה משבעה שבעה, שבע פרות, שבע שרפות, שבע הזיות, שבע כבוסין, שבעה טמאים, שבעה טהורים, שבעה כהנים, ואם יאמר לך אדם חמשה הן, אמר לו, משה ואהרן בכלל, שנאמר (במדבר יט, א כ): וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה

זאת חקת התורה וגו', רבי יצחק פתח (קהלת ז, כג): כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, כתיב (מלכים א ה, ט): ויתן אלהים חכמה לשלמה, מהו (מלכים א ה, ט): כחול, רבנן אמרי נתן לו חכמה כנגד כל ישראל, שנאמר (הושע ב, א): והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו', אמר רבי לוי מה חול גדר לים כך היתה חכמה גדורה לשלמה, מתלא אמרין דעה חסרת מה קנית, דעה קנית מה חסרת. (משלי כה, כח): עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו. (מלכים א ה, י): ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם, מה היתה חכמתן של בני קדם, שהיו יודעים וערומין בטיר.

אמר רבי שמעון בן גמליאל, בשלשה דברים וכו' (מלכים א ה, י): ומכל חכמת מצרים, מה היתה חכמת מצרים, את מוצא כשבקש שלמה לבנות בית המקדש שלח אצל פרעה נכה אמר לו שלח לי אמנין בשכרן שאני מבקש לבנות בית המקדש. מה עשה כנס כל אצטרולוגין שלו, צפו וראו בני אדם שעתידין למות באותה שנה, ושלחן לו, כשבאו אצל שלמה צפה ברוח הקדש שהם מתים באותה שנה, נתן להם תכריכיהן ושלחן אצלו, שלח לו לא היה לך תכריכין לקבר את מתיך, הרי לך הן ותכריכיהן. (מלכים א ה, יא): ויחכם מכל האדם, אדם הראשון מה היתה חכמתו, את מוצא כשבקש הקדוש ברוך הוא לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת, אמר להם (בראשית א, כו): נעשה אדם בצלמנו, אמרו לפניו (תהלים ח, ה): מה אנוש כי תזכרנו. אמר להם אדם שאני רוצה לבראת חכמתו מרבה משלכם, מה עשה כנס כל בהמה חיה ועוף והעבירן לפניהם, אמר להם מה שמותן של אלו, לא ידעו, כיון שברא אדם העבירן לפניו אמר לו מה שמותן של אלו, אמר, לזה נאה לקרות שור, ולזה ארי, ולזה סוס, ולזה חמור, ולזה גמל, ולזה נשר, שנאמר (בראשית ב, כ): ויקרא האדם שמות. אמר לו ואתה מה שמך, אמר לו אדם, למה, שנבראתי מן האדמה. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני מה שמי, אמר לו ה', למה, שאתה אדון על כל הבריות, היינו דכתיב (ישעיה מב, ח): אני ה' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון, הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי, הוא שמי שהתניתי ביני לבין בריותי. (מלכים א ה, יא): מאיתן האזרחי, זה אברהם, שנאמר (תהלים פט, א): משכיל לאיתן האזרחי. (מלכים א ה, יא): הימן, זה משה, שנאמר (במדבר יב, ז): לא כן עבדי משה וגו'. (מלכים א ה, יא): וכלכל, זה יוסף, שנאמר (בראשית מז, יב): ויכלכל יוסף וגו', אמרו המצריים כלום מלך עלינו עבד זה אלא בחכמתו, מה עשו לו הביאו שבעים פתקין וכתבו עליהם שבעים לשון והיו משליכין אותן לפניו וקורא כל אחד ואחד בלשונו, ולא עוד אלא שהיה מדבר בלשון הקדש שלא היה בהן כח לשמע, שנאמר (תהלים פא, ו): עדות ביהוסף שמו שפת לא ידעתי אשמע. (מלכים א ה, יא): דרדע, זה דור המדבר שהיה בהן דעה. (מלכים א ה, יא): בני מחול, שמחל להם הקדוש ברוך הוא במעשה העגל. וידבר שלשת אלפים משל (מלכים א ה, יב), אמר רבי שמואל בר נחמני חזרנו על כל המקראות ולא מצינו שנתנבא שלמה אלא קרוב לשמונה מאות פסוקים, אלא מלמד שכל פסוק ופסוק שאמר יש בו שנים ושלשה טעמים, כמה דאת אמר (משלי כה, יב): נזם זהב וחלי כתם. ורבנן אמרי שלשת אלפים משל על כל פסוק ופסוק, אלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל. שיריו אין כתיב כאן אלא (מלכים א ה, יב): שירו, שירו של משל. (מלכים א ה, יג): וידבר על העצים, וכי אפשר לאדם לדבר על העצים, אלא אמר שלמה מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים, בעץ ארז ובאזוב, על ידי שהגביה עצמו כארז לקה בצרעת, כיון שהשפיל עצמו כאזוב, נתרפא על ידי אזוב. (מלכים א ה, יג): וידבר על הבהמה ועל העוף, וכי אפשר לאדם לדבר על בהמה ועוף, אלא אמר מפני מה בהמה נתרת בשני סימנין והעוף בסימן אחד, על שהבהמה נבראת מן היבשה, ועוף כתוב אחד אומר מן האדמה, דכתיב (בראשית ב, יט): ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים. וכתוב אחד אומר (בראשית א, כ): ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף. בר קפרא אומר מרקק שבים נבראו. רבי אבין בשם רבי שמואל אמר אף על פי כן רגלוהי דתרנגולא דמיין לחספניתא דנונא. (מלכים א ה, יג): ועל הרמש, וכי אפשר לו לאדם לדבר על הרמש, אלא אמר שלמה מפני מה שמנה שרצים שכתוב בתורה הצדן והחובל בהן חיב ושאר שרצים פטור, מפני שיש להן עורות. (מלכים א ה, יג): ועל הדגים, וכי אפשר לומר כן, אלא מפני מה בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה ודגים אין טעונין שחיטה, אלא מהדין קרא (במדבר יא, כב): הצאן ובקר ישחט להם וגו'. הורה יעקב איש כפר נבוריא בצור על הדגים שטעונין שחיטה, ושמע רבי חגי שלח ואייתיה, אמר ליה מנן הורית, אמר לו מהכא: ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף, מה עוף טעון שחיטה אף דגים טעונין שחיטה. אמר להו ארבעוניה דילקי, אמר בר נש דאמר מלי דאורייתא לקי, אמר ליה לא הורית טב. אמר ליה מנן, אמר ליה מהכא (במדבר יא, כב): הצאן ובקר ישחט להם ואם את כל דגי הים יאסף להם, אלו טעונין שחיטה ואלו טעונין אסיפה. אמר חבוט חביטך דהוא טבא בקילטא. הורה יעקב איש כפר נבוריא בצור על בר ישראל הבא על הנכרית והוליד בן, שנמול בשבת, שמע רבי חגי שלח ואייתיה, אמר ליה מנא הא לך, אמר ליה דכתיב (במדבר א, יח): ויתילדו על משפחתם לבית אבתם. אמר להו ארבעוניה דילקי, אמר ליה בר נש דאמר מלי דאורייתא לקי, אמר ליה לא הורית טב. אמר ליה מנן את מודע לי, אמר ליה אי אתי לגבך בר עממיא ואמר בעינא למהוי יהודאי על מנת דמגזרניה ביומא דשבתא או ביומא דכפוריא, מחללין עליו את השבת או לא, והלוא אין מחללין עליו את השבת אלא על בנה של בת ישראל בלבד. אמר לו ומנא לך הא, אמר ליה כתיב (עזרא י, ג): ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת ה', אמר ליה מן הקבלה את מלקני, אמר ליה כתיב (עזרא י, ג): וכתורה יעשה. אמר לו ומאיזו תורה, אמר ליה מדאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי, כתיב (דברים ז, ג): ולא תתחתן בם, למה, (דברים ז, ד): כי יסיר את בנך מאחרי, בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הכושית קרוי בנך אלא בנה. אמר ליה חבוט חביטך דהוא טבא בקלטא. אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדמה חקרתי ושאלתי ופשפשתי (קהלת ז, כג): אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני

מי כהחכם ומי יודע פשר דבר (קהלת ח, א), מי כהחכם, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו (משלי ג, יט): ה' בחכמה יסד ארץ. ומי יודע פשר דבר, זה הקדוש ברוך הוא שפרש את התורה למשה. (קהלת ח, א): חכמת אדם תאיר פניו, אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים שמדמין דמות גבורה של מעלה לצורת אדם, שנאמר (דניאל ח, טז): ואשמע קול אדם בין אולי. ורבי יהודה ברבי סימון אמר מהכא (יחזקאל א, כו): ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. (קהלת ח, א): ועז פניו ישנא, שהוא משתנה ממדת הדין למדת רחמים לישראל, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, על כל דבר ודבר שהיה אומר הקדוש ברוך הוא למשה אומר לו טמאתו וטהרתו, כיון שהגיע לפרשת (ויקרא כא, א): אמר אל הכהנים, אמר לו משה רבונו של עולם אם נטמא זה במה תהא טהרתו, לא השיבו. באותה שעה נתכרכמו פניו של משה, כיון שהגיע לפרשת פרה אדמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא באותה שעה שאמרתי לך אמר אל הכהנים ואמרת לי אם נטמא במה תהא טהרתו לא השבתיך, זו טהרתו (במדבר יט, יז): ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהן, דכתיב בהן חקה, אשת אח, וכלאים, ושעיר המשתלח, ופרה אדמה. אשת אח, דכתיב (ויקרא יח, טז): ערות אשת אחיך וגו', ובלא בנים (דברים כה, ה): יבמה יבא עליה. וכתיב בערות אשת אח (ויקרא כ, כב): ושמרתם את כל חקתי. וכלאים (דברים כב, יא): לא תלבש שעטנז, וסדין בציצית מתר, וכתיב ביה חקה (ויקרא יט, יט): את חקתי תשמרו. שעיר המשתלח, דכתיב (ויקרא טז, כו): והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו, והוא עצמו מכפר על האחרים, וכתיב ביה (ויקרא טז, לד): והיתה זאת לכם לחקת עולם. פרה מנין, דתנן כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים, והיא גופה מטהרת בגדים, וכתיב בה חקה, זאת חקת התורה

ויקחו אליך פרה אדמה. אמר רבי יוסי ברבי חנינא, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר, חקה. דאמר רב הונא כתיב (תהלים עה, ג): כי אקח מועד אני מישרים אשפט, וכתיב (זכריה יד, ו): והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, יקפאון כתיב, דברים המכסין מכם בעולם הזה עתידין להיות צופים לעולם הבא, כהדין סמיא דצפי, דכתיב (ישעיה מב, טז): והולכתי עורים בדרך לא ידעו. וכתיב (ישעיה מב, טז): אלה הדברים עשיתם ולא עזבתים, אעשה אין כתיב כאן אלא עשיתם, שכבר עשיתי לרבי עקיבא וחבריו דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי עקיבא וחבריו. (איוב כח, י): וכל יקר ראתה עינו, זה רבי עקיבא וחבריו.

אמר רבי יוסי ברבי חנינא רמז שכל הפרות בטלות ושלך קימת

רבי אחא בשם רבי חנינא אמר בשעה שעלה משה למרום, שמע קולו של הקדוש ברוך הוא שיושב ועוסק בפרשת פרה אדמה ואומר הלכה בשם אומרה, רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים. אמר לפניו רבון העולמים יהי רצון שיהא מחלצי, אמר לו חייך שהוא מחלציך, הדא הוא דכתיב (שמות יח, ד): ושם האחד אליעזר, שם אותו המיחד

שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי, אלין עובדיא דאתון עבדין נראין כמין כשפים, אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת, מזין עליו שתים ושלש טפין ואתם אומרים לו טהרת. אמר לו לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך, אמר לו לאו. ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית, אמר לו הן, אמר לו ומה אתם עושין לו, אמר לו מביאין עקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים, והיא בורחת. אמר לו ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך, כך הרוח הזו, רוח טמאה, דכתיב (זכריה יג, ב): וגם את הנביאים ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ, מזין עליו מי נדה והוא בורח. לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו, רבנו, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר, אמר להם חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרין, אלא אמר הקדוש ברוך הוא חקה חקקתי גזרה גזרתי אי אתה רשאי לעבר על גזרתי, דכתיב: זאת חקת התורה. ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה, אמר רבי איבו משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך, אמר המלך תבוא אמו ותקנח את הצואה, כך אמר הקדוש ברוך הוא תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל

קח את המטה והשקית את העדה ואת בעירם (במדבר כ, ח), מכאן שהקדוש ברוך הוא חס על ממונן של ישראל. (במדבר כ, י): ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, וכן הוא אומר (ויקרא ח, ג): ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד, מלמד שכל אחד ואחד ראה עצמו עומד על פני הסלע. וכן כשעברו את הירדן נכנסו כל ישראל בין שני בדי ארון, שנאמר (יהושע ג, ט): ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה ושמעו את דברי ה', וכאן כל ישראל עומדין ורואין כל נסים שבסלע. התחילו לומר יודע משה חק הסלע, אם הוא מבקש יוציא לנו מים מזה, נמצא משה עומד בספק, אם אשמע להם, אני מבטל דברי המקום, והקדוש ברוך הוא (איוב ה, יג): לכד חכמים בערמם, לפי שהיה משה משמר עצמו כל אותן ארבעים שנה שלא להקפיד כנגדן, שהיה מתירא מן השבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא (דברים א, לה): אם יראה איש באנשים האלה, אמרו לו הרי סלע כשם שאתה רוצה להוציא מסלע אחר הוצא מזו, צוח עליהם (במדבר כ, י): שמעו נא המרים, המרים שיטין הרבה יש בו, המרים סרבנים, המרים שוטים, שכן בכרכי הים קורים לשוטים מורים. המרים מלמדים את מלמדיהן, המרים מורי חצים (שמואל א לא, ג): וימצאהו המורים אנשים (דברי הימים א י, ג): המורים בקשת. (במדבר כ, יא): וירם משה את ידו ויך את הסלע, הכהו פעם אחת התחיל הסלע נוטף מים מועטים, שנאמר (תהלים עח, כ): הן הכה צור ויזובו מים, כזב שהוא נוטף טפין. אמרו לו בן עמרם הללו מים ליונקי שדים או לגמולי חלב, מיד הקפיד כנגדן והכהו פעמים, ויצאו מים רבים ושטפו כל מי שהיה מרנן כנגדן, שנאמר (תהלים עח, כ): ונחלים ישטפו, ואף על פי כן לא עשה משה אלא מסלע שאמר לו הקדוש ברוך הוא, ומנין שאף אותו סלע שאמרו ישראל עליו וכל סלע וסלע וצרור שהיו באותו מקום היו מוציאים מים, שנאמר (תהלים עח, טו): יבקע צרים וגו'. ולמה נתפש אהרן, שנאמר (במדבר כ, יב): ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי, משל לבעל חוב שבא לטל גרנו של לוה ונטל שלו ושל שכנו, אמר לו הוה אם אני חיב שכני מה חטא. אף כך אמר משה רבנו אני הקפדתי אהרן מה חטא, לפיכך הכתוב מקלסו (דברים לג, ח): וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה

יען לא האמנתם בי, וכי לא אמר דבר קשה מזה, שאמר (במדבר יא, כב): הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, אף שם אין אמנה והיא גדולה מזו, מפני מה לא גזר עליו שם. למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אוהב והיה מגס בינו לבין המלך בדברים קשים ולא הקפיד המלך עליו, לימים עמד והגס במעמד לגיונות, גזר עליו מיתה. אף כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הראשונה שעשית ביני לבינך, עכשו כנגד הרבים אי אפשר, שנאמר (במדבר כ, יב): להקדישני לעיני בני ישראל

יען לא האמנתם בי וגו', זה שאמר הכתוב (קהלת ח, יד): יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה הבל. את מוצא כשקלל את הנחש ואמר לו (בראשית ג, יד): ארור אתה וגו', לא הניחו לטען כלום, שהיה לנחש לומר לפני הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת לאדם לא תאכל, ואני אמרתי לו אכל, למה אתה מקללני, לא הניחו לטען כלום, ואהרן היה לו לומר לא עברתי על דבריך למה אני מת

לכן לא תביאו, משל למה הדבר דומה, לשתי נשים שלוקות בבית דין, אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית. אמרה להם אותה שאכלה פגי שביעית בבקשה מכם הודיעו לבריות על מה אני לוקה, שלא יאמרו אף אני קלקלתי, הביאו פגי שביעית ותלו עליה ואמרו, זו קלקלה ולקתה וזו אכלה פגי שביעית ולקתה, אף כך אמר משה רבנו, הרי גזרת עלי למות במדבר עם הדור הזה שהכעיסוך, שנאמר (תהלים עח, מ): כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון, ועכשו יאמרו לדורות שאני כמותם, יכתב עלי על מה נענשתי, לפיכך כתב: יען לא האמנתם

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה באיזה פנים אתה מבקש לכנס לארץ, משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן, בקש הרועה לכנס לפלטרין של מלך, אמר לו המלך אם את נכנס עכשו מה יאמרו הבריות שאתה השבית הצאן. אף כאן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר, ואת מכניס דור אחר, עכשיו יאמרו אין לדור המדבר חלק לעולם הבא, אלא תהא בצדן ותבוא עמהן, שנאמר (דברים לג, כא): ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה, לכך כתיב (במדבר כ, יב): לא תביאו את הקהל הזה, אלא שיצא עמך

המה מי מריבה (במדבר כ, יג), מכאן אתה למד שמקדם היה מתקן שיענש משה על המים, ראה מה כתיב (בראשית יד, ז): וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמרי הישב בחצצן תמר, עין משפטו של משה. המה מי מריבה, משל לבן מלכים שנטל אבן וסמא את עינו, והיה אביו אומר על כל אבן זהו שסמא עינו של בני, לכך נאמר: המה מי מריבה

וישלח משה מלאכים כה אמר אחיך ישראל (במדבר כ, יד), זה שאמר הכתוב (תהלים טו, ג): לא רגל על לשנו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרבו, בנהג שבעולם אדם עושה בפרקמטיא עם חברו והקפידו, פורש ממנו ואינו רוצה לראותו, ומשה אף על פי שנענש על ידי ישראל, שנאמר (תהלים קו, לב): ויקציפו על מי מריבה וירע למשה, לא פרק משאן מעליו אלא וישלח מלאכים. (במדבר כ, יד): אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו, אמר לו: אתה ידעת כשאמר הקדוש ברוך הוא (בראשית טו, יג): ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה, אנו נשתעבדנו ואתה בן חורין, (במדבר כ, טו): וירדו אבתינו, על אותו ענוי, משל לשני אחין שיצא שטר חוב על זקניהם, פרע אותו אחד מהם, לימים התחיל לשאל חפץ מאחיו, אמר לו אתה יודע שאותו חוב על שנינו, ואני הוא שפרעתיו, אל תחזירני מן חפצי שאני שואל. (במדבר כ, טו): וירדו אבתינו מצרימה, מה טיבן של אבות כאן, שנאמר (במדבר כ, טו): וירעו לנו מצרים ולאבתינו, שכל זמן שישראל בצרה אף הן בצרה. (במדבר כ, יז): נעברה נא בארצך וגו' מי באר, מי בורות היה צריך לומר, למדך תורה דרך ארץ, שההולך לארץ שאינו שלו ויש בידו צרכו, לא יאכל ממה שבידו אלא שלו יהא מנח ויקנה מן החנוני בשביל להנותו, כך אמר לו משה הבאר עמנו ומן אנו אוכלין, לא תאמר שאנו מטריחין עליך, שכר אתה עושה לעצמך. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה (דברים ב, ו): אכל תשברו מאתם בכסף, אמר להם משה התירו לכם כיסכם שלא יאמרו עבדים היו, עניים הם, הראו להם עשרכם וידעו שלא הפסדתם בשעבוד, (בראשית טו, יד): ואחרי כן יצאו ברכש גדול, וידעו שאין אתם חסרים כלום, ולא משלכם אתם נותנים, שנאמר (דברים ב, ז): כי ה' אלהיך ברכך זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר. (במדבר כ, יז): דרך המלך נלך, שאנו חוסמין את בהמתנו, (במדבר כ, יז): לא נטה ימין ושמאול, זה קשה מכלם, שאמרו לו בכל סביבותינו יש לנו רשות להרג ולבז, אבל בגבולך לא נטה ימין ושמאל. (במדבר כ, יח): ויאמר אליו אדום לא תעבר בי, זה שאמר הכתוב (תהלים קכ, ז): אני שלום וכי אדבר המה למלחמה, ומנין שכך אמר לו הקדוש ברוך הוא שאין מניחים אתכם לעבר ולא הכל מהם שאני הוא שרוצה, שנאמר (דברים ב, ה): אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם, וכתיב (במדבר כ, כא): וימאן אדום נתן את ישראל. ואחר כך שלחו אל מלך מואב ולא אבה, אף על פי שאינו מפרש כאן הרי מפרש בשופטים, מלמד שהכל ברוח הקדש, שלא היה בכלן קל מיפתח, והוא פרש, שנאמר (שופטים יא, יז): וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום לאמר אעברה נא בארצך ולא שמע מלך אדום וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה. ואף משה רמז (דברים ב, כט): כאשר עשו לי בני עשו הישבים בשעיר

ויסעו מקדש ויבאו (במדבר כ, כב), זה שאמר הכתוב (דברי הימים ב כ, לז): בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך, על שנתחברו לרשע הזה לעבר בארצו חסרו אותו צדיק, לכך נסמכה פרשת אסיפת אהרן לאחר פרשת מלך אדום. (במדבר כ, כא): ויט ישראל מעליו. (במדבר כ, כב): ויסעו מקדש, מהו (במדבר כ, כב): כל העדה, עדה שלמה, עדה הנכנסת לארץ, לפי שמתו יוצאי מצרים ואלו מן אותן שכתוב בהן (דברים ד, ד): חיים כלכם היום, מהו (במדבר כ, כב): הר ההר, הר על גבי הר, כתפוח קטן על גבי תפוח גדול, אף על פי שהענן הולך לפניהם משפיל את הגבוה ומגביה את השפל, הניח הקדוש ברוך הוא את ההר הזה דוגמא, שידעו נסים שעשה הקדוש ברוך הוא להם, שלא הניח הר במדבר, שלא יהו מתיגעין ועולים ויורדים. ועוד אף על פי שהיה הענן עושה כל המדבר מישור, היה מניח מקום גבוה למשכן שהוא חונה שם, והניח שלשה הרים, הר סיני לשכינה, והר נבו לקבורת משה, והר ההר לקבורת אהרן

מלמד שמודיעים לצדיקים יום מיתתן כדי שיורישו כתרם לבניהם. ומפני מה לא מת אהרן כמו שמתה מרים שלא ידע בה בריה, אלא נאמר למשה (במדבר כ, כד): יאסף אהרן, משל למלך שהיה לו שני קטוליקין ולא היו עושין דבר בלא דעת המלך, היה לאחד מהם חלק יפה אצל המלך והיה המלך צריך לו, אמר המלך אף על פי שהוא ברשותי, איני נוטלו עד שאני מודיעו, כך אמר הקדוש ברוך הוא הללו זקנים שני צדיקים לא עשו דבר חוץ מדעתי, ועכשו כשאני מסלקן איני מסלקן עד שאני מודיען, לכך נאמר: יאסף אהרן. אמר לו רבוני הנח אותו אצל בני ראובן ובני גד, אמר לו (במדבר כ, כד): אשר נתתי לבני ישראל, מיתתו מעכבת מתנת הארץ, רצונך שלא ימות ולא יכנסו ישראל לארץ, לכך נאמר: אשר נתתי לבני ישראל

על אשר מריתם את פי, זה שאמר הכתוב (משלי י, ג): לא ירעיב ה' נפש צדיק, זה אדם הראשון, שכל הצדיקים שיעמדו ממנו נגזרה עליהם מיתה, אינן נפטרין עד שרואין פני שכינה ומוכיחין אדם הראשון ואומרים לו אתה גרמת לנו מיתה, והוא משיבם, אני בידי חטא אחד, ואתם אין כל אחד מכם שאין בידו יותר מארבעה עונות. ומנין שרואין פני שכינה, ומוכיחים אדם הראשון, שנאמר (ישעיה לח, יא): אמרתי לא אראה יה יה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל. הצדיקים נענשים מיתה על עברות קלות, שלא יהא אדם הראשון נתפש על ידיהם, שנאמר: לא ירעיב ה' נפש צדיק. לכך נאמר: על אשר מריתם את פי

קח את אהרן, והפשט (במדבר כ, כה כו), אמר לו הקדוש ברוך הוא הרי את מנחמו שהוא מוריש כתרו לבניו מה שאין אתה מוריש לבניך. (במדבר כ, כח): ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אתם, והלוא אם יצא כהן גדול בבגדי כהנה חוץ מהר הבית סופג את הארבעים, שהם צמר ופשתים. אלא להודיעך שבלשון שקרבו לכהנה ואמר לו (ויקרא ח, ב): קח את אהרן, בו בלשון אמר לו לעלות ההר (במדבר כ, כז): ויעש משה כאשר צוה ה', ללמדך שאף על פי שאמר לו גזרה רעה על אהרן, לא עכב

ויראו כל העדה כי גוע אהרן. כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר נתקבצו כל הקהל עליהם ואמרו להם היכן אהרן, אמרו להם מת. אמרו היאך מלאך המות יכול לפגע בו, אדם שעמד במלאך המות ועצרו, דכתיב (במדבר יז, יג): ויעמד בין המתים ובין החיים, אם אתם מביאין אותו מוטב אם לאו נסקל אתכם. באותה שעה עמד משה בתפלה ואמר רבונו של עולם הוציאנו מן החשד, מיד פתח הקדוש ברוך הוא את המערה והראהו להם, שנאמר: ויראו כל העדה כי גוע אהרן. מה כתיב אחריו (במדבר כא, א): וישמע הכנעני מלך ערד, את מוצא כיון שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד ונראו כאשה פרועה. מי היה מלך ערד, זה עמלק, שנאמר (במדבר יג, כט): עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן, והיה יושב על הפרצה, כיון ששמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד מיד נתגרה בהם. (במדבר כא, א): דרך האתרים, התיר הגדול שתר להם את הדרך, שנאמר (במדבר י, לג): וארון ברית ה' נסע לפניהם, (במדבר כא, א): וילחם בישראל, אם עמלק היה למה נקרא שמו כנעני, לפי שנאסרו ישראל להלחם בבני עשו, שנאמר (דברים ב, ה): אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר. כשבא עמלק נתגרה בהם פעם ושתים, אמר להם הקדוש ברוך הוא אין זה אסור עליכם כבני עשו, הרי הוא לכם ככנענים, שנאמר בהם (דברים כ, יז): כי החרם תחרימם, לכך נקרא כנעני. מעולם רצועת מרדות היה עמלק לישראל, את מוצא כיון שאמרו (שמות יז, ז): היש ה' בקרבנו, מיד (שמות יז, ח): ויבא עמלק. (במדבר יד, ד): ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה, (במדבר יד, מה): וירד העמלקי והכנעני, וכאן וישמע הכנעני מלך ערד. את מוצא כשמת אהרן יצא עליהם עמלק וחזרו לאחוריהם שבעה מסעות, שנאמר (דברים י, ו): ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן, וכי שם מת אהרן והלוא בהר ההר מת, שנאמר (במדבר כ, כח): וימת אהרן שם בראש ההר, הפסוקים מוכיחים שהן שבעה מסעות לאחור, ללמדך שחזרו לאחוריהם

ויסעו מהר ההר ותקצר נפש העם בדרך (במדבר כא, ד), והלוא כתיב (נחמיה ט, כ): ורוחך הטובה נתת להשכילם, אלא אותם שירות שיצאו ממצרים שנגזרה עליהם מיתה לא היו רואים במדבר נחת רוח ולא רוח טובה, וכן הוא אומר (במדבר יד, לג): ובניכם יהיו רעים במדבר, זה העם שקצרה נפשם בדרך, (במדבר כא, ה): וידבר העם באלהים ובמשה, השוו עבד לקונו, (במדבר יד, לג): ונפשנו קצה בלחם הקלקל, שלא היה יכול לטעם אותו הדור מפרות הארץ כלום.

אמר רבי עקיבא כשהיו מגלים להם התגרים הסל שבא מן פרות הארץ היו מתים, שנאמר (דברים א, לה): אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה וגו', כל טוב הבא מן הארץ, לכך ותקצר נפש העם בדרך, הם שרגנו ונפשנו קצה

וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים (במדבר כא, ו), מה ראה לפרע מהם בנחשים, לפי שנחש פתח בלשון הרע תחלה ונתקלל ולא למדו ממנו, אמר הקדוש ברוך הוא יבוא נחש שהתחיל בלשון הרע תחלה, ויפרע ממספרי לשון הרע שנאמר (קהלת י, ח): ופרץ גדר ישכנו נחש.

דבר אחר, למה נפרע מהם בנחשים, הנחש אפלו אוכל כל מעדנים שבעולם מתהפכים בפיו לעפר, שנאמר (ישעיה סה, כה): ונחש עפר לחמו, ואלו אוכלין את המן שנהפך למטעמים הרבה, שנאמר (תהלים קו, טו): ויתן להם שאלתם, ואומר (דברים כ, ז): זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר, יבוא נחש שאוכל מינין הרבה ובפיו טעם אחד, ויפרע מן אוכלים מין אחד וטועמין מינין הרבה. הנחשים השרפים, ששורפים את הנפש, רבי יודן אומר, הנחשים השרפים, שהיה הענן שורף אותם ועושה אותן גדר למחנה, להודיעך נסים שעשה להם הקדוש ברוך הוא אותן גרה בהן

ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו (במדבר כא, ז), ידעו שדברו במשה ונשתטחו לפניו ואמרו (במדבר כא, ז): התפלל אל ה' ויסר מעלינו וגו', נחש יחיד היה, (במדבר כא, ז): ויתפלל, להודיעך ענותנותו של משה, שלא נשתהה לבקש עליהם רחמים, ולהודיעך כח התשובה, כיון שאמרו חטאנו מיד נתרצה להם, שאין המוחל נעשה אכזרי, וכן הוא אומר (בראשית כ, יז): ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים. וכן הוא אומר (איוב מב, י): וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו. ומנין שאם סרח אדם לחברו ואמר לו חטאתי, שנקרא חוטא אם אינו מוחל לו, שנאמר (שמואל א יב, כג): גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדל להתפלל בעדכם, אימתי כשבאו ואמרו חטאנו, שנאמר (שמואל א יב, יט): [ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך וגו' כי יספנו על כל חטאתינו] ויאמר העם אל שמואל חטאנו כי עברנו את פי ה' ואת דבריך, השיב: חלילה לי מחטא לה'. (במדבר כא, ח): ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף, והיה כל הנשוך, לא נשוך נחש בלבד אלא אמר כל הנשוך, אפלו נשוך מפתן ועקרב וחיה רעה וכלב. (במדבר כא, ט): ויעש משה נחש נחשת וישמהו על הנס, זרקו לאויר ועמד

ויסעו בני ישראל ויחנו באובות (במדבר כא, י), שנעשו אויבים למקום, (במדבר כא, י): ויחנו בעיי העברים, שהיו מלאים עברה. (במדבר כא, יב): ויחנו בנחל זרד, שלא היה הנחל אלא מלוא זרת ולא יכלו לעברו שלשים ושמונה שנה, שנאמר (דברים ב, יג): עתה קמו ועברו לכם את נחל זרד, וכתיב (דברים ב, יד): והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה שנה עד תם כל הדור. (במדבר כא, יג): משם נסעו ויחנו מעבר ארנון, שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא

אז ישיר ישראל את השירה הזאת (במדבר כא, יז), השירה הזאת נאמרה בסוף ארבעים שנה, והבאר נתנה להם מתחלת ארבעים, ומה ראה לכתב כאן, הענין הזה נדרש למעלה הימנו (במדבר כא, יד): על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב שעשה להם הקדוש ברוך הוא אותות ונסים בנחלי ארנון כנסים שעשה להם בים סוף, ומה הם נסים של נחלי ארנון, אדם עומד על הר זה ומדבר עם חברו בהר הזה, והוא רחוק ממנו שבעה מילין, והדרך יורד לתוך הנחל ועולה, ודרכן של ישראל לעבר בתוך הנחל, נתכנסו כל האמות לשם אכלוסין שאין להם סוף, ישבו מקצתן בתוך הנחל והנחל מלמעלן עשוי מערות, וכנגד המערות הר שכנגדו עשוי סלעים סלעים כגון שדים, שנאמר (במדבר כא, טו): ואשד הנחלים. נכנסו האכלוסין לתוך המערות ואמרו כשירדו ישראל לתוך הנחל, אלו עומדין לפניהם שבתוך הנחל, ואלו למעלה מן המערות, ונהרג את כלם, כיון שהגיעו ישראל לאותו מקום, לא הצריכן לירד למטה מן הנחל, אלא רמז להרים ונכנסו שדים של הר זה לתוך מערות ומתו כלם, והקיפו ההרים ראשיהם זה לזה ונעשו דרך כבושה ולא נודע אי זה הר נסמך לחברו, ואותו נחל מפסיק בין תחומי ארץ ישראל לתחומי ארץ מואב, שנאמר (במדבר כא, יג): כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמרי, הר שבארץ מואב לא נזדעזע שבו המערות, וההר מארץ ישראל נזדעזע שבו הסלעים כמין שדים, ונסמך להר שכנגדו. ומפני מה נזדעזע, מפני שהוא מארץ ישראל. משל לשפחה שראתה בן אדוניה בא אצלה, קפצה וקדמה אותו וקבלתו. נכנסו הסלעים לתוך המערות ורצצו כל אותן גבורין, והבאר ירדה לתוך הנחל ומתגברת שם, ואבדה כל האכלוסין כדרך שאבד אותן הים, לכך הקיש (במדבר כא, יד): את והב בסופה לנחלי ארנון, ועברו ישראל על אותן ההרים ולא ידעו כל נסים הללו, אמר הקדוש ברוך הוא הריני מודיע לבני כמה אכלוסין אבדתי מפניהם, ירדה הבאר לאותן המערות והוציאה גלגליות וזרועות ורגלים שאין להם חקר, וישראל חזרו לבקש את הבאר וראו אותה שהיא יוצאה מלאה מתוך הנחל ומוציאה איברים איברים. ומנין שהבאר הודיע בהן, שנאמר (במדבר כא, טו טז): ואשד הנחלים, ומשם בארה, וכי משם היתה והלוא מתחלת ארבעים שנה היתה עמהם, אלא שירדה לפרסם את הנסים, והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים לה (במדבר כא, יז): עלי באר ענו לה, ואמרו שירה עליהם

אז ישיר ישראל, מפני מה לא נזכר משה שם, מפני שנענש על ידי המים ואין אדם מקלס לאספקלטור שלו, ולמה שמו של הקדוש ברוך הוא לא נזכר בה, משל לשלטון שעשה סעודה למלך, אמר המלך אוהבי שם, אמרו לו, לאו, אמר אף אני איני הולך לשם. אף כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ומשה אינו נזכר שם אף אני איני נזכר שם. (במדבר כא, יח): באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם. וכי חפירה היתה שם, אלא שנתנה בזכות אבות שנקראו שרים, שנאמר (תהלים קה, מא מב): פתח צור ויזובו מים, כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו. כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם. שהיו הנשיאים עומדים על גבה ומושכין במטותיהן כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו, ורוח שבין הדגלים מלא מים מגברין, אשה שהיתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל, היתה מהלכת בספינה, שנאמר (תהלים קה, מב): הלכו בציות נהר, ואין ציות אלא ספינות, שנאמר (ישעיה לג, כא): וצי אדיר לא יעברנו. והמים יוצאים חוץ למחנה ומקיפין פיסא גדולה, שנאמר (תהלים כג, ג): ינחני במעגלי צדק למען שמו. ומגדלין מיני דשאים ואילנות לאין סוף, שנאמר (תהלים כג, ב): בנאות דשא ירביצני על מי מנחות ינהלני. כל ימים שהיו במדבר כך היו משתמשין בה, לכך קלסו: עלי באר, חפרוה שרים, (במדבר כא, יח): וממדבר מתנה. שנתנה להם במדבר לשמשן.

דבר אחר, למה נתנה במדבר, שאלו נתנה להם בארץ, היה השבט שנתנה בתחומו אומר אני קדם בה, לכך נתנה במדבר שיהיו הכל שוין בה. ועוד למה נתנה במדבר, כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד, כך המקבל על תורה פורקין ממנו על דרך ארץ. כשם שמדבר אין מעלה ארנון, כך בני תורה בני חורין בעולם הזה.

דבר אחר, במדבר, מי מקים את התורה, מי שמשים עצמו כמדבר ומפליג עצמו מן הכל. (במדבר כא, יט): וממתנה נחליאל ומנחליאל במות, שלשה מקומות כנגד שלשה בתי דינין שבירושלים שהיו מפרשין תורה לכל ישראל. וממתנה נחליאל, אלו סנהדרין שבהר הבית. ומנחליאל במות, אלו סנהדרין שבעזרה בצד המזבח. (במדבר כא, כ): ומבמות הגיא אשר בשדה מואב, אלו סנהדרין שבלשכת הגזית בתחום רות שבאה משדה מואב (רות ב, ו): נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדה מואב. (במדבר כא, כ): ונשקפה על פני הישימן, זה באר שבאה עמהן עד שנכנסה לתוך ימה של טבריה, והעומד על פני הישימן רואה בתוך הים כמלוא תנור, והוא הבאר הנשקף על פני הישימן

וישלח ישראל מלאכים (במדבר כא, כא), זה שאמר הכתוב (תהלים לז, ג): בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה, ואומר (תהלים לד, טו): סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, ולא קפדה התורה לרדף אחר המצוות, אלא (דברים כב, ו): כי יקרא קן צפור, (שמות כג, ד): כי תפגע, כי תראה, (שמות כג, ה): כי תראה חמור, (דברים כד, כ): כי תחבט זיתך, (דברים כד, כא): כי תבצר כרמך, (דברים כג, כה): כי תבא בכרם רעך. אם באו לידך את מצוה עליהם ולא לרדף אחריהם, אבל השלום, בקש שלום במקומך, ורדפהו במקום אחר, וכן עשו ישראל, אף על פי שאמר להם הקדוש ברוך הוא (דברים ב, כד): החל רש והתגר בו מלחמה, רדפו את השלום, וישלח ישראל מלאכים אל סיחן אעברה נא

וישלח ישראל, כל דברי תורה צריכין זה לזה, שמא זה נועל וזה פותח, וכאן נאמר וישלח ישראל ובמקום אחר תלה שליחות במשה, שנאמר (דברים ב, כו): ואשלח מלאכים ממדבר קדמות. וכתיב (שופטים יא, יז): וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום. וכתיב (במדבר כ, יד יז): וישלח משה מלאכים מקדש, נעברה. הכתובים האלו צריכין זה לזה, שמשה הוא ישראל וישראל הן משה, ללמדך שראש הדור כל הדור

נעברה נא בארצך (במדבר כ, יז), כמו ששלח אל מלך אדום שלא להזיקו, כך שלח לזה (דברים ב, כח): אכל בכסף תשברני, דרכן של מים לתן בחנם ואנו נתן דמו. (במדבר כ, יז): דרך המלך נלך, ובמקום אחר כתיב (דברים ב, כט): עד אשר אעבר, אמשל לך משל למה הדבר דומה, לשומר שנטל שכרו לשמר גפן או תאנה, בא אחד ואמר לו עבר מכאן שאני בוצר את הכרם, אמר לו אני איני יושב לשמר אלא בשבילך ואתה באת לבצרה. כך סיחון נטל שכרו מכל מלכי ארץ כנען והיו מעלין לו מסין, שהיה ממליך אותן, הוא ועוג שקולין כנגד כלן, שנאמר (תהלים קלה, יא): לסיחון מלך האמרי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען. אמרו ישראל נעבר בארצך לכבש את המלכות, אמר להם איני יושב אלא לשמרם מפניכם, (במדבר כא, כג): ולא נתן סיחן את ישראל עבר בגבלו. (במדבר כא, כג): ויאסף סיחן, במחשבה עשה הקדוש ברוך הוא למסרו בידן שלא בצער, כתיב (דברים א, ד): סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון, אלו חשבון מלאה יתושים אין כל בריה יכולה לכבשה, ואלו היה סיחון בבקעה אין כל בריה יכולה לשלט בו, ואין צריך לומר שהיה גבור ושרוי בעיר מבצר. אשר יושב בחשבון, אלו יושב לו בעירות שלו הוא ואכלוסיו, היו ישראל מתיגעין בו לכבש את כל עיר ועיר, אלא כנסן הקדוש ברוך הוא לפניהם למסרן בידן בלא צער, וכן הוא אומר (דברים ב, לא): ראה החתי תת לפניך, הרגו את כל גבוריו שיצאו לקראתן וחזרו על הנשים והטף שלא ביגיעה, לכך כתיב: ויאסף סיחן, (במדבר כא, כה): ויקח ישראל את כל הערים האלה

כי חשבון עיר סיחן (במדבר כא, כו), זה שאמר הכתוב (תהלים לז, כח): כי ה' אהב משפט, אמר לו הקדוש ברוך הוא (דברים ב, ט): אל תצר את מואב, וחשבון של מואב היתה, שנאמר: כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי וגו', באו ישראל ונטלו חשבון שהיתה של סיחון וכל מה שנטל ממואב, שאלו נטלוהו ממנו היה בידם גזל של עולה, אלא נטל סיחון מן מואב ונטל ישראל מן סיחון שהיו פטורין מן הגזל, לכך כתיב: כי חשבון עיר סיחן. (במדבר כא, כז): על כן יאמרו המשלים, זה בלעם ואביו, ששכרן סיחון לקלל את מואב, והן אמרו (במדבר כא, כז כח): תבנה ותכונן עיר סיחון, כי אש יצאה מחשבון אכלה ער מואב, שקללו את מואב שימסרו בידו, (במדבר כא, כט): אוי לך מואב

וישב ישראל בכל ערי האמרי (במדבר כא, כה), נשתיר יעזר (במדבר כא, לב): וישלח משה לרגל את יעזר, אותן מרגלים זריזין היו, אמרו בטוחין אנו בתפלתו של משה, וכבר שלח מרגלים לשעבר והביאו תקלה, אנו לא נעשה כן, אלא בהקדוש ברוך הוא נאמין ונעשה מלחמה, עשו כך והרגו את האמורי אשר בה

ויפנו ויעלו (במדבר כא, לג), יש אומרים מלחמת סיחון עשו באלול, ועשו את הרגל בתשרי, ואחר הרגל מלחמת עוג, כמה דאת אמר (דברים טז, ז): ופנית בבקר והלכת לאהליך, (במדבר כא, לג): ויצא עוג מלך הבשן, שכנסן הקדוש ברוך הוא לפניהם למסרן בידם. (במדבר כא, לד): ויאמר ה' אליו אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו, זה שאמר הכתוב (משלי כח, יד): אשרי אדם מפחד תמיד, וכן הוא מדת הצדיקים אף על פי שהקדוש ברוך הוא מבטיחן, אין פורקים ביראה. וכן ביעקב (בראשית לב, ח): ויירא יעקב, למה נתירא, אמר, שמא נתלכלכתי אצל לבן בכלום, וכתיב (דברים כג, טו): ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, והניחני הקדוש ברוך הוא. ואף משה תפס את היראה כנגד אביו, ולמה נתירא, אמר שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון, או נתלכלכו בעברה. אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא, כלן השלימו בצדק. אל תירא אתו, שלא עמד גבור בעולם קשה הימנו, שנאמר (דברים ג, יא): כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים, והוא נשאר מן הגבורים שהרגו אמרפל וחבריו, שנאמר (בראשית יד, ה): ויכו את רפאים בעשתרת קרנים, וזה הפסולת שלהם, כפריצי זיתים הפלטים בתוך הגפת, שנאמר (בראשית יד, יג): ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם, זה עוג, וכאן עושה אותו שירים, שנאמר: מיתר הרפאים, וכונתו היתה שיצא אברם ויהרג, נתן הקדוש ברוך הוא שכר רגליו וחיה כל אותן שנים, וגבה ממנו שנפל ביד בניו, כשבא משה לעשות מלחמה נתירא הימנו, אמר אני בן מאה ועשרים שנה, וזה יותר מחמש מאות, אלולי שהיה לו זכות לא חיה כל השנים האלו. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו, בידך הרגהו. (במדבר כא, לד): ועשית לו כאשר עשית לסיחן וגו', (דברים ג, ו): ונחרם אותם, והלוא כתיב (דברים ג, ז): וכל הבהמה ושלל העיר בזונו לנו, אלא הגופות החרימו שלא להנות מהם. (במדבר כא, לה): ויכו אתו ואת בניו, בנו כתיב, שהיה לו בן קשה הימנו, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעולם הזה אתם מכלין את האמות קמעא קמעא, לעתיד לבוא אני מבערן בבת אחת, שנאמר (ישעיה לג, יב): והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו

דבר אחר, אז ישיר ישראל, זה אחד משלשה דברים שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו למדתני, אמר לפניו רבונו של עולם מנין ישראל יודעין מה עשו, לא במצרים נתגדלו וכל מצרים עובדי עבודת כוכבים הם. וכשנתת את התורה לא נתת אותה להם, ואף לא היו עומדין שם, שנאמר (שמות כ, יח): ויעמד העם מרחק, ולא נתת אותה אלא לי, שנאמר (שמות כד, א): ואל משה אמר עלה אל ה'. וכשנתת את הדברות לא נתת להם, לא אמרת אני ה' אלהיכם, אלא (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, לי אמרת, שמא חטאתי. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך, יפה אמרת למדתני, מכאן ואילך אני אומר בלשון (במדבר טו, מא): אני ה' אלהיכם. השניה, כשאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות לד, ז): פקד עון אבות על בנים, אמר משה רבונו של עולם כמה רשעים הולידו צדיקים, יהיו נוטלין מעונות אביהם, תרח עובד צלמים, ואברהם בנו צדיק, וכן חזקיה צדיק, ואחז אביו רשע. וכן יאשיה צדיק, ואמון אביו רשע, וכן נאה שיהו הצדיקים לוקין בעון אביהם, אמר לו הקדוש ברוך הוא למדתני, חייך שאני מבטל דברי ומקים דבריך, שנאמר (דברים כד, טז): לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, וחייך שאני כותבן לשמך, שנאמר (מלכים ב יד, ו): ככתוב בספר תורת משה אשר צוה ה' וגו'. השלישית, כשאמר לו הקדוש ברוך הוא עשה מלחמה עם סיחון אפלו הוא אינו מבקש לעשות עמך את תתגר בו מלחמה, שנאמר (דברים ב, כד): קומו סעו ועברו את נחל ארנן. ומשה לא עשה כן אלא מה כתיב למעלה (דברים ב, כו): ואשלח מלאכים, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני מבטל דברי ומקים דבריך, שנאמר (דברים כ, י): כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. כיון שלא קבל סיחון הפילו הקדוש ברוך הוא מפניהם, שנאמר (דברים ב, לג): ונך אתו, ולא עוד אלא אף אותן שהטמינו עצמן במערות להרגן, רמז הקדוש ברוך הוא להר ורצץ אותן, שנאמר (תהלים עד, יג יד): שברת ראשי תנינים על המים רצצת ראשי לויתן, משל הדיוט אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו, אמר הקדוש ברוך הוא מנין ישראל יודעין מה טובה עשיתי להם, מה עשה הרחיקו ההרים זה מזה ושטפו אותן הנחלים, שנאמר (במדבר כא, טו): ואשד הנחלים, והיו ישראל עוברים ואומרים שירה אז ישיר ישראל, אמרו ישראל עליך לעשות לנו נסים, ועלינו לברך ולקלס לשמך. (תהלים ג, ט): לה' הישועה על עמך ברכתך סלה, ועל המים נגזר על משה, ולא נזכר בשירה, אמר משה רבונו של עולם, אחר כל נסים שעשית להם אני מת מתחת ידיהם, מן המדבר נתת להם את התורה, שנאמר (במדבר כא, יח): וממדבר מתנה, ומתחת ידי נחלו אותה, שנאמר (במדבר כא, יט): וממתנה נחליאל, נחלו אל, ומשנחלו גזרת עלי מיתה, שנאמר (במדבר כא, יט): ומנחליאל במות, ומנחל בא מות, (במדבר כא, כ): ומבמות הגיא אשר בשדה מואב, שנאמר (דברים לד, ו): ויקבר אתו בגי בארץ מואב. אמר איוב (איוב לד, יט): אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כלם.