# פרשה כא

> מקור: https://rabenu.app/books/bamidbar-rabbah/parsha-21/

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן (במדבר כה, יא), אמר הקדוש ברוך הוא בדין הוא שיטל שכרו, (במדבר כה, יב): לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום, גדול השלום שנתן לפנחס, שאין העולם מתנהג אלא בשלום, והתורה כלה שלום, שנאמר (משלי ג, יז): דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. ואם בא אדם מן הדרך שואלין לו שלום, וכן שחרית שואלין לו שלום, ובאמש כך שואלין בשלום, שמע ישראל חותמין פורס סכת שלום על עמו, התפלה חותמין בשלום, בברכת כהנים חותמין בשלום.

אמר רבי שמעון בן חלפתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום, שנאמר (תהלים כט, יא): ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום

וידבר משה אל ה', יפקד ה' וגו' (במדבר כז, טו טז), הלכה אם ראה הרבה אכלוסין של בני אדם אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם חכם הרזים, כשם שאין פרצופותיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו, וכן הוא אומר (איוב כח, כה): לעשות לרוח משקל, לרוחות של כל בריה ובריה. תדע לך שהוא כן, שכן משה מבקש מן הקדוש ברוך הוא בשעת מיתה אמר לפניו רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתן של כל אחד ואחד, ואין דעתן של בניך דומין זה לזה, וכשאני מסתלק מהן בבקשה ממך מנה עליהם מנהיג שיהא סובלם לאחד ואחד לפי דעתו, שנאמר: יפקד ה', הרוח אינו אומר, אלא הרוחת, זה שאמר הכתוב (ישעיה מה, יא): האתיות שאלוני על בני ועל פעל ידי תצוני. משל למה הדבר דומה למלך שנשא אשה והיה לו שושבין, בכל זמן שהמלך כועס על אשתו השושבין מפיס ומתרצה המלך לאשתו, בא השושבין למות התחיל מבקש מן המלך בבקשה ממך תן דעתך על אשתך. אמר לו המלך, אם אתה מצוני על אשתי צוה את אשתי עלי שתהא זהירה בכבודי. כביכול כך אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שאתה מצוני עליהם יפקד ה', צוה אותם שיהיו זריזין בכבודי, מה כתיב (במדבר כח, ב): צו את בני ישראל את קרבני לחמי, תחלה הסדר להן הקרבנות

מה ראה הקדוש ברוך הוא ליחס פינחס אחר מעשה זה, שבשעה שנדקר זמרי בן סלוא, אמרו חכמים ששה שמות יש לו לזמרי, זמרי, בן סלוא, ושאול, בן כנענית, ושלמיאל, בן צורי שדי. זמרי, שנעשה על אותה מדינית כביצה המוזרת. בן סלוא, בן שסלא עון משפחתו. שאול, שהשאיל עצמו לעברה. בן הכנענית, שעשה מעשה כנען, ומה שמו, שלמיאל. את מוצא בשעה שנדקר זמרי עמדו השבטים עליו ואמרו ראיתם בן פוטיאל זה שפטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים הרג נשיא מישראל, לפיכך בא הכתוב ליחסו: פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. (במדבר כה, יב): לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום, שעדין הוא קים, וכן הוא אומר (מלאכי ב, ה): בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא. (במדבר כה, יג): והיתה לו ולזרעו אחריו, ויכפר, וכי קרבן הקריב שנאמר בו כפרה, אלא ללמדך שכל השופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן. (במדבר כה, יד): ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית, כשם שהקדוש ברוך הוא מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסם בעולם, כך מתעסק בגנותן של רשעים לפרסמן בעולם, פינחס, פרסמו לשבח. וזמרי, לגנאי. עליהם נאמר (משלי י, ז): זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב. (במדבר כה, יד): נשיא בית אב לשמעני, שכל הפוגם את עצמו פוגם את משפחתו עמו, זמרי בן סלוא, הכתוב מתמה עליו (קהלת י, ח): ופרץ גדר ישכנו נחש, אביו קנא על הזנות תחלה (בראשית לד, כה): ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי, וזה פרץ גדר שגדר אביו. (במדבר כה, טו): ושם האשה המכה, ראש אמות בית אב וגו', להודיעך עד היכן נתנו המדינים עצמן, שבת מלך הפקירו, שנאמר (במדבר לא, ח): ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם, צור גדול מכלם, מלך הוא והפקיר את בתו, מי לא היה מפקיר, ולפי שבזה את עצמו ופרסם את בתו בקלון גרעו הכתוב וכתבו שלישי, אבל הוא מלך שבכלם ראש אמות בית אב במדין הוא

צרור את המדינים, למה (במדבר כה, יח): כי צררים הם לכם, מכן אמרו חכמים בא להרגך השכם להרגו. רבי שמעון אומר מנין שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו, שההורג הורג בעולם הזה, ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיא הורגו בעולם הזה ובעולם הבא. שתי אמות קדמו את ישראל בחרב, ושתים בעברה, המצרים ואדומים קדמו בחרב (שמות טו, ט): אמר אויב ארדף אשיג, אריק חרבי. (במדבר כ, יח): ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך. ושתים בעברה, מואבים ועמונים, על אלה שקדמו בחרב, כתיב (דברים כג, ח): לא תתעב אדמי (דברים כג, ד): לא תתעב מצרי, אבל אלו שקדמו בעברה להחטיא את ישראל (דברים כג, ד): לא יבא עמוני ומואבי, גם דור עשירי, עד עולם

צרור את המדינים, אף על פי שכתבתי (דברים כ, י): כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, לאלו לא תעשו כן (דברים כג, ז): לא תדרש שלמם וטבתם, את מוצא במי שבא עמהם במדת רחמים לסוף בא לידי בזיון מלחמות וצרור, ואיזה זה דוד (שמואל ב י, ב): ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה תעבר על דברי, אני כתבתי: לא תדרש שלמם וטבתם, ואתה עושה עמם גמילות חסד (קהלת ז, טז): אל תהי צדיק הרבה, שלא יהא אדם מותר על התורה, וזה שולח לנחם בני עמון ולעשות עמו חסד, סוף בא לידי בזיון (שמואל ב י, ד): ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם, ובא לידי מלחמה עם ארם נהרים ומלכי צובה ומלכי מעכה ועם בני עמון, ארבעה אמות, וכתיב (שמואל ב י, ט): וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה וגו', מי גרם לדוד כך, שבקש לעשות טובה עם מי שאמר הקדוש ברוך הוא: לא תדרש שלמם, לכך כתיב צרור את וגו'

דבר אחר, צרור את המדינים, לפי שכתבתי (דברים כ, יט): כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה, לאלו לא תעשו כן, אלא חבלו אילנותיהן, וכן את מוצא בשעה שהלך יורם מלך ישראל להלחם במואב (מלכים ב ג, ט): ויסבו דרך שבעת ימים ולא היה מים למחנה ולבהמה, התחילו בוכים, (מלכים ב ג, י): ויאמר מלך ישראל אהה כי קרא ה' לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב. השיבו יהושפט (מלכים ב ג, יא): האין פה נביא לה' ונדרשה את ה' מאותו ויען אחד מעבדי מלך ישראל ויאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו, להודיע רשעו של יורם שלא היה מודה בו, ולא הודה בו אלא יהושפט (מלכים ב ג, יב): ויאמר יהושפט יש אותו דבר ה' וירדו אליו מלך ישראל ויהושפט, למה לא נאמר כאן ביהושפט, מלך, להודיעך ענותנותו של אותו צדיק שלא רצה לירד לפני הנביא בבגדי מלכות אלא כחבר הדיוט. ויש אומרים מפני שנגזרה גזרה שיהרג עם אחאב, היה הכתוב מונה לבנו מאותה שעה, לפיכך לא נכתב מלך, ובשכר שירדו לפני הנביא זכו לראות כל הנסים. כשראה אותם אלישע, אמר למלך ישראל (מלכים ב ג, יג): מה לי ולך לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמך, שלא שאל בו מימיו, התחיל מתחנן לפניו (מלכים ב ג, יג): ויאמר לו מלך ישראל אל כי קרא ה' לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב. (מלכים ב ג, יד יז): ויאמר אלישע חי ה' צבאות אשר עמדתי לפניו כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך, ועתה קחו לי מנגן וגו', כי כה אמר ה' לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים ושתיתם אתם ומקניכם, נתן להם מים מה שהיו צריכין, ועוד אמר להם, המואבים בידכם (מלכים ב ג, יח יט): ונתן את מואב בידכם, והכיתם כל עיר מבצר, וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתמו, אמרו לו התורה אמרה: לא תשחית את עצה, ואתה אומר כן, אמר להם על כל האמות צוה דבר זה, וזו קלה ובזויה היא, שנאמר (מלכים ב ג, יח): ונקל זאת בעיני ה' ונתן את מואב בידכם, שאמר (דברים כג, ז): לא תדרש שלמם וטבתם, אלו אילנות טובות, לכך נאמר: צרור את המדינים

ויהי אחרי המגפה, שאו (במדבר כו, א ב), כל מקום שנופלין הזקקו למנין, משל לזאב שנכנס לתוך הצאן, הורד בעל הצאן למנותן מה חסרו.

דבר אחר, למה מנה אותן, משל לרועה שמסר לו בעל הבית צאנו במנין, השלים הרועה שמירתו, כשמחזירן צריך למנותן. כשיצאו ישראל ממצרים מסרן למשה במנין, דכתיב (במדבר א, א ב): וידבר ה' אל משה במדבר סיני, שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו' (שמות יב, לז): ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי, הרי קבלן במצרים במנין, בא לפטר מן העולם בערבות מואב החזירם במנין

לאלה תחלק הארץ (במדבר כו, נג), ומי הן, לעומדים בערבות מואב, והלוא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, דכתיב (שמות ו, ח): ונתתי אתה לכם מורשה, מפני מה לא חלקה להן, לפי שצפוי לפני הקדוש ברוך הוא שסוף עתידין משפחות לכלות מהן, ומי הן, אלו שכתובות למעלן (בראשית מו, י) (שמות ו, טו): ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן הכנענית, הרי ששה, כשאתה קורא (במדבר כו, יב): לנמואל משפחת הנמואלי, אין שם אחד, וכן בבנימין (בראשית מו, כא): ובני בנימן בלע ובכר וגו', הרי עשרה, וכשבא אתה למנותן (במדבר כו, לח לט): לבלע משפחת הבלעי וגו', חסרו חמשה מן הבנים, הרי שש משפחות על הזנות בעצת בלעם אין שאינה עושה את שלה, לכך אמר הקדוש ברוך הוא, מה אני מחלק את הארץ לבני אדם העתידים למות, כיון שבאו לערבות מואב ועמדו על ברים, אמר לו הקדוש ברוך הוא לאלה תחלק הארץ

זה שאמר הכתוב (משלי יח, יח): מדינים ישבית הגורל, לפי שכתב סימן כל שבט ושבט מיעקב (בראשית מט, יג): זבולן לחף ימים ישכן, (בראשית מט, יב): יששכר רבץ בין המשפתים, (בראשית מט, כ): מאשר שמנה לחמו, אין לך רשות לחלק אלא על פי הגורל, ומעשה נסים היה בגורל, אלעזר בן אהרן מלבש אורים ותמים, וקלפי הגורל לפני יהושע, שנאמר (יהושע יח, ו): ויריתי לכם גורל פה לפני ה', ועד שלא יעלה הגורל, אלעזר אומר ברוח הקדש גורל שבט פלוני עולה שיטל ממקום פלוני, ויהושע פושט ידו ועולה, שנאמר (יהושע יט, נא): אלה הנחלת אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון, וזו היתה יתרה שהיה הגורל צווח בשעת עליתו, אני גורל פלוני השבט, עליתי לי במקום פלוני, ומנין שהיה הגורל מדבר, דכתיב (במדבר כו, נו): על פי הגורל

ותקרבנה בנות צלפחד (במדבר כז, א), אותו הדור היו הנשים גודרות מה שהאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות לב, ב): פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם, ולא רצו הנשים ומחו בבעליהן, שנאמר (שמות לב, ג): ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו', והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל, וכן במרגלים שהוציאו דבה (במדבר יד, לו): וישבו וילינו עליו את כל העדה, ועליהם נגזרה גזרה, שאמרו (במדבר יג, לא): לא נוכל לעלות, אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שכתוב למעלה מן הפרשה (במדבר כו, סה): כי אמר ה' להם מות ימתו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה, איש ולא אשה, על מה שלא רצו לכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ, לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר, שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים

דבר אחר, ותקרבנה בנות צלפחד וגו', גדלה להן וגדלה לאביהן, גדלה למכיר וגדלה ליוסף שכך יצאו ממנו נשים חכמות וצדקניות, מה חכמתן, שלפי שעה דברו, שהיה משה עוסק בפרשת נחלות, (במדבר כו, נג): לאלה תחלק הארץ, אמרו לו אם כבן אנו נירש כבן ואם לאו תתיבם אמנו, מיד (במדבר כז, כה): ויקרב משה את משפטן לפני ה', צדקניות היו שלא נשאו אלא להגון להם, ולמה זמנן הקדוש ברוך הוא למשה באחרונה, שלא יראה משה עצמו שפרש מן האשה ארבעים שנה, הודיעו הקדוש ברוך הוא באלו לומר הרי הנשים שלא נצטוו לא נשאו אלא להגון להם

וכתיב ויקרב משה את משפטן, יש אומרים שהפליא מן משה שיש צדיקים שנתגאו בדבר מצוה והתיש הקדוש ברוך הוא את כחן, את מוצא שאמר דוד (תהלים קיט, נד): זמרות היו לי חקיך, לומר שקלות ורגילות כזמירות, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שסופך לטעות בדבר שהתינוקות קורין, כשהעלה את הארון טעה ונתנו על העגלה, שנאמר (שמואל ב ו, ג): וירכבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה, תלה הארון עצמו באויר ונשמטו הפרות מתחתיו, קרב עזא לסמכו (שמואל ב ו, ז): ויכהו שם האלהים על השל, מפני ששגגת תלמוד עולה זדון, (שמואל ב ו, ח): ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעזה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, ולא אמרת זמרות היו לי חקיך, ולא למדת (במדבר ז, ט): ולבני קהת לא נתן כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו, התחיל תוהא (דברי הימים א טו, יג): פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנהו כמשפט. וכן משה מפני שאמר (דברים א, יז): והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו, התיש כחו, משל לשלחני שאמר לתלמידו אם יבואו לך סלעים לפרט פרט, ואם תבואו מרגליות הביאם אלי, באת אצלו חוליא אחת של זכוכית, הוליכה אצל רבו, הלך רבו להראותה לאחר, אף כך משה אמר: הדבר אשר יקשה מכם וגו', באו בנות צלפחד והפליא ממנו ויקרב משה את משפטן לפני ה'. (במדבר כז, ז): כן בנות צלפחד דברת, כך הוא הדין, אמר לו הקדוש ברוך הוא ולא אמרת: הדבר אשר יקשה מכם וגו', הדין שאין אתה יודע הנשים דנין אותו.

דבר אחר, ויקרב משה וגו', ריש לקיש אומר יודע היה משה רבינו את הדין הזה, אלא באו לפני שרי עשרות תחלה, אמרו דין של נחלות הוא, ואין זה שלנו אלא של גדולים ממנו. באו אצל שרי חמישים, ראו שכבדו אותן שרי עשרות, אמרו שרי חמשים אף אנו יש גדולים ממנו. וכן לשרי מאות, וכן לשרי אלפים, וכן לנשיאים, השיבו להם כלם כענין הזה שלא רצו לפתוח פה לפני מי שגדול מהם. הלכו לפני אלעזר, אמר להם הרי משה רבינו, באו אלו ואלו לפני משה, ראה משה שכל אחד ואחד כבד את מי שגדול ממנו, אמר, אם אמר להם את הדין אטל את הגדלה, אמר להם אף אני יש גדול ממני, לפיכך ויקרב משה את משפטן וגו'. השיבו הקדוש ברוך הוא: כן בנות צלפחד דברת, שהודה הקדוש ברוך הוא לדבורן. (במדבר כז, ז): נתן תתן להם, תן להם מטלטלין ובכרות אב, בנכסי חפר נטלו שלשה חלקים, חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, שהיה בכור ונטל שני חלקים.

דבר אחר, נתן תתן להם, שנטלו בעבר הירדן וקרבו לפני יהושע ואלעזר בארץ כנען, שנאמר (יהושע יז, ד): ותקרבנה לפני אלעזר הכהן ולפני יהושע ולפני הנשיאים לאמר ה' צוה [ביד] את משה וגו'. ואף יעקב אבינו ראה שנוטלות מיכן (בראשית מט, כב): בנות צעדה עלי שור, זה הירדן, שנעשה למשה כחומה שלא יכנס לארץ, ואומר ליוסף בנותיך נוטלות כאן וכאן. (במדבר כז, ז): והעברת את נחלת אביהן להן. נאמר בירושת הבן (במדבר כז, ט יא): ונתתם, ובבת (במדבר כז, ח): והעברתם, שהבת מעברת נחלה מן שבט לשבט (במדבר כז, יא): והיתה לבני ישראל לחקת משפט, שהנחלות יוצאות בדינין, יג וידבר ה' אל משה לאמר, עלה אל הר העברים הזה, הר נבו (במדבר כז, יב) (דברים לב, מח מט), מה ראה לומר אחר פרשת נחלות, אלא ששמע משה רבינו (במדבר כז, ז): נתן תתן להם, סבר שנתרצה לו הקדוש ברוך הוא, אמר הריני מנחיל את ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא גזרתי במקומה עומדת, עלה אל הר העברים וגו' כאשר נאסף אהרן אחיך, אין את יפה מאחיך

וידבר משה אל ה' לאמר, יפקד ה' אלהי הרוחת (במדבר כז, טו טז), כל מי שמבקש צרכי צבור כאלו בא בזרוע. יפקד ה', מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות, אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכי, אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בני את כבודי. אמר לו הקדוש ברוך הוא (משלי כז, יח): נצר תאנה יאכל פריה, בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים, והוא פורס את המחצלאות, הואיל והוא שרתך בכל כחו, כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו, (במדבר כז, יח): קח לך את יהושע בן נון, לקים מה שנאמר: נצר תאנה יאכל פריה

דבר אחר, יפקד ה', משל למלך שראה אשה אחת יתומה, בקש לטל אותה לו לאשה, שלח לתבעה, אמרה איני כדאי להנשא למלך, שלח לתבעה שבע פעמים, ולא היתה מבקשת, לסוף נשאת לו. לאחר זמן כעס עליה המלך ובקש לגרשה, אמרה אני לא בקשתי להנשא לך אתה בקשת אותי, הואיל וכך גזרת לגרשני ולטל אחרת, אל תעשה לזו כשם שעשית לי. כך הקדוש ברוך הוא, אמר רבי שמואל בר נחמני שבעה ימים היה מפתהו הקדוש ברוך הוא שילך בשליחותו, והיה אומר לו (שמות ד, יג): שלח נא ביד תשלח, (שמות ד, י): לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם, הרי שבעה ימים, לאחר זמן פיסו הקדוש ברוך הוא והלך בשליחותו ועשה כל אותן הנסים על ידו, בסוף אמר לו (במדבר כ, יב): לא תביאו, אמר לו משה רבונו של עולם, אני לא בקשתי להלך, וכן הוא אומר (דברים ג, כד): אתה החלות להראות את עבדך וגו', הואיל וכך גזרת עלי, אותו שיכנס אל תעש לו כדרך שעשית לי, אלא (במדבר כז, יז): אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא (במדבר כז, יח): קח לך את יהושע בן נון. ועשה משה בטוב עין, שנאמר (משלי כב, ט): טוב עין הוא יברך. משל למלך שאמר לבן ביתו תן לפלוני סאה של חטים, הלך ונתן לו סאתים, אמר לו הרי סאה משל מלך וסאה משלי. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה (במדבר כז, יח): וסמכת את ידך עליו, יד אחת, מה עשה (במדבר כז, כג): ויסמך את ידיו ויצוהו, לקים מה שנאמר: טוב עין הוא יברך. לפיכך (משלי כז, יח): נצר תאנה יאכל פריה, למה נמשלה תורה כתאנה, שרב האילנות, הזית, הגפן והתמרה, נלקטין כאחת, והתאנה נלקטת מעט מעט, כך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשנתים. (במדבר כז, יח): איש אשר רוח בו, לפי שאמר (במדבר כז, טז): אלהי הרוחת, שאתה מכיר רוח כל אחד ואחד מכל בריה, ותמנה אדם שידע להלך עם כל אחד ואחד מהם לפי דעתו. וסמכת את ידך עליו, כמדליק נר מנר. (במדבר כז, כ): ונתתה מהודך, כמערה מכלי לכלי. ומה שאמרת (במדבר לו, ט): ולא תסב נחלה ממטה למטה אחר, הכבוד אינו זז מבית אביך, שאף יהושע שעומד תחתיך (במדבר כז, כא): ולפני אלעזר הכהן יעמד

את קרבני לחמי לאשי (במדבר כח, ב), אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אמר להם לישראל לא שאני צריך לקרבנות, כל העולם כלו שלי הוא, הבהמה שאתם מקריבים אני בראתי אותה, וכן הוא אומר (תהלים נ, יב): אם ארעב לא אמר לך, אין לפני אכילה ושתיה.

אמר רבי סימון שלש עשרה מדות רחמים כתיב בי, שנאמר (שמות לד, ו): ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' וגו', ויש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי, הוי אם ארעב לא אמר לך.

אמר רבי יהודה ברבי סימון אמר הקדוש ברוך הוא עשר בהמות טהורות מסרתי לך שלש הן ברשותך ושבע אינן ברשותך, ולא הטרחתי עליך שתהא מחזר בהרים להביא קרבן מאלו שאינן ברשותך, לא אמרתי אלא מהגדלים על אבוסך, הוי אם ארעב לא אמר לך.

אמר רבי יצחק כתיב: את קרבני לחמי, וכי יש לפניו אכילה ושתיה, למד ממלאכי השרת (תהלים קד, ד): משרתיו אש להט, מהיכן נזונין, רבי יודן אמר רבי יצחק מזיו שכינה הם נזונין, שנאמר (משלי טז, טו): באור פני מלך חיים.

אמר רבי שמעון בן לקיש כתיב (במדבר כח, ו): עלת תמיד העשיה בהר סיני, אם תאמר שיש לפני אכילה ושתיה, למד ממשה ראה מה כתיב בו (שמות לד, כח): ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל וגו', אלו היה לפני אכילה ושתיה היה אוכל ושותה, הוי אם ארעב לא אמר לך

אמר רבי חיא בר אבא בריותי אינן צריכין לבריותי, מימיך שמעת שאומרים השקו נא את הגפן הזאת יין שהיא עושה יין הרבה, השקו את הזית הזה שמן שהוא עושה שמן הרבה, בריותי אינן צריכות לבריותי ואני צריך לבריותי.

אמר רבי ינאי בנהג שבעולם זה שעובר על גב הנהר אי אפשר לו שלא ישתה שנים או שלשה לגין מים, ואני כל הימים וכל המים אני מלא שעלי, כתיב (ישעיה מ, יב): מי מדד בשעלו מים, ואני על לגך כתבתי (במדבר כח, ז): הסך נסך שכר, לשון שתיה, לשון שביעה, לשון שכרות

בהמה בראתי בעולמי ואין אדם יכול לעמד במזונותיה, ואיזו זו (תהלים נ, י): בהמות בהררי אלף. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש ורבנן, רבי יוחנן אמר בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלין לה כל מיני מאכל לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה סה, י): והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לרבץ בקר. ורבנן אמרי בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלים לה בהמות בכל יום והוא אוכל, מה טעם (איוב מ, כ): וכל חית השדה ישחקו שם, אפשר דאית בעיר אכיל בעיר, אמר רבי תנחומא גדולים מעשה אלהינו מה רבו מעשיו. ומהיכן הוא שותה, רבי יהושע בן לוי אמר כל מה שהירדן עושה לששה חדשים ומכניס, הוא עושה גמיעה אחת, שנאמר (איוב מ, כג): הן יעשק נהר ולא יחפוז יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו. ורבנן אמרי כל מה שהירדן מכניס לשנים עשר חדש הוא עושה גמיעה אחת, שנאמר: יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, ויש בהן לכלוך פה, רב הונא בשם רב יוסף אמר אין בו כדי לכלוך פה, ומהיכן הוא שותה. תני רבי שמעון בן יוחאי (בראשית ב, י): ונהר יצא מעדן, ויובל שמו, שנאמר (ירמיה יז, ח): ועל יובל ישלח שרשיו, וממנו שותה. תני בשם רבי מאיר (איוב יב, ז): ואולם שאל נא בהמות ותרך ועוף השמים ויגד לך. שאל נא בהמות, זו בהמה. ועוף השמים, זו זיז שדי, (איוב מ, ח): או שיח לארץ ותרך, זה גן עדן, (איוב מ, ח): ויספרו לך דגי הים, זה לויתן, (איוב מ, ט): מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת

מלך אחד היה לך זה שלמה (מלכים א ה, ב ג): ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח, עשרה בקר בראים ועשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברברים אבוסים, אמר רבי יהודה ברבי זבידא אלף נשים היו לו לשלמה וכל אחת ואחת עושה לו בכל יום כזה, זו סבורה שאצלה הוא סועד. נחמיה הפחם לא היה יכול לעמד בסעודתו, שנאמר (נחמיה ה, יח): ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש בררות וצפרים נעשו לי, אמר הקדוש ברוך הוא בני לא מפני שיש לפני אכילה ושתיה אמרתי לכם, אלא בשביל הריח, שתהיו ערבים ונוחין לפני כריח ניחח

תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר כח, ב), זה שאמר הכתוב (משלי יג, כה): צדיק אכל לשבע נפשו, זה אליעזר, שאמר לרבקה (בראשית כד, יז): הגמיאיני נא מעט מים, כדי גמיא. (משלי יג, כה): ובטן רשעים תחסר, זה עשו, שאמר ליעקב (בראשית כה, ל): הלעיטני נא.

אמר רבי יצחק בר רבי זעירא עשו פער פיו כגמל, אמר אפתח פי ואתה מכניס, התם תנינן אין אובסים את הגמל ולא דורסים אבל מלעיטין. צדיק אכל לשבע נפשו, זו רות המואביה, שכתוב בה (רות ב, יד): ותאכל ותשבע ותתר, שהברכה היתה בפיה של אותה צדקת. ובטן רשעים תחסר, אלו אמות העולם. מעשה בעובד כוכבים אחד שזמן כל בני עירו, אמר רבי דוסתאי אותי זמן לאותה סעודה עם כל בני עירו, ולא היה שלחנו חסר מכל מטעמים שבעולם אלא אגוזי פרך בלבד, מה עשה נטל את הטבלא מלפנינו, שהיתה יפה כשש ככרי כסף ושברה, אמרתי לו מפני מה עשית כך, אמר לי אתם אומרים שהעולם הזה שלנו והעולם הבא שלכם, אם אין אנו אוכלים עכשו, אימתי אנו אוכלים, קראתי עליו: ובטן רשעים תחסר

ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימם (במדבר כח, ג), לא שניהם בבת אחת אלא (במדבר כח, ד): את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, אמר רבי יהודה בר רבי סימון מעולם לא היה אדם בירושלים ובידו עון, כיצד, תמיד של שחר מכפר על עברות שבלילה, ושל בין הערבים מכפר על עברות שנעשו ביום, מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עון, שנאמר (ישעיה א, כא): צדק ילין בה וגו', אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה אתם מקריבין לפני לחם הפנים וקרבנות, לעולם הבא אני אערך לכם שלחן גדול ויהיו עובדי כוכבים רואים ובושים, שנאמר (תהלים כג, ה): תערך לפני שלחן נגד צררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה. וכן הוא אומר (ישעיה סה, יג): הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו

צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי (במדבר כח, ב), זה שאמר הכתוב (איוב לז, כג): שדי לא מצאנהו שגיא כח, וכתיב (איוב לו, כב): הן אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה, כיצד יתקימו שני מקראות אלו, אלא כשהוא נותן להם, נותן להם לפי כחו, וכשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כחן, ראה מה כתיב (שמות כו, א): את המשכן תעשה עשר יריעת, ועתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לכל צדיק וצדיק חפה של ענני כבוד, שנאמר (ישעיה ד, ה): וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה. ועשן בחפה למה, כל מי שנותן עיניו עושנות וצרות בתלמידים בעולם הזה, מתמלא חפתו עשן לעולם הבא. אש בחפה למה, מלמד שכל צדיק שהוא מעלה מחברו חפתו נכוית ממנו. נגה, שזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו, לכך כתיב: הן אל ישגיב בכחו. כשבקש מהם לא בקש אלא לפי כחן (שמות כז, כ): ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד, וכשהאיר להם לפי כחו (שמות יג, כא): וה' הלך לפניהם יומם, ולעתיד לבוא (ישעיה ס, א): קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח, (ישעיה ס, ב): ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה, (ישעיה ס, ג): והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך, וכתיב (ישעיה ל, כו): והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים, הוי הן אל ישגיב בכחו. כשבקש מהם לא בקש מהם אלא לפי כחן, כמה דאת אמר (שמות כג, יט): ראשית בכורי אדמתך, וכשנותן להן לפי כחו (יחזקאל מז, יב): ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר, מהו לחדשיו יבכר, שכל אילן מחדש בכורים אחרים כל חדש וחדש, לא כבכורי חדש זה בכורי חדש זה. כשבקש לא בקש אלא לפי כחן (ויקרא כג, מ): ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, ונותן להן לפי כחו (ישעיה מא, יט): אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן. (ויקרא נה, יג): תחת הנעצוץ יעלה ברוש

ביום השמיני עצרת תהיה לכם (במדבר כט, לה), זה שאמר הכתוב (ישעיה כו, טו): יספת לגוי ה', אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולם הוספת שלוה לדור המבול, שמא הקריבו פר אחד ואיל אחד, לא דין שלא כבדוך אלא אמרו (בראשית יא, ד): הבה נבנה לנו עיר, וכן לסדומיים, וכן לפרעה, וכן לסנחריב, וכן לנבוכדנצר, שמא הקריבו אחד מהם פר אחד ואיל אחד, לא דין שלא הקריבו אלא הכעיסוך, ולמי נאה להוסיף שלוה וכבוד, לישראל, שנאמר: יספת לגוי ה', ואין גוי אלא ישראל, שנאמר (שמואל ב ז, כג): ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם עליך לתן לנו את המועדים, ועלינו להיות מקריבים לפניך קרבנות כראוי. (ישעיה כו, טו): נכבדת, נתת לנו ראשי חדשים ואנו מקריבים לפניך, שנאמר (במדבר כח, יא): ובראשי חדשיכם. בפסח הקרבנו לך, ראש השנה הקרבנו לך, יום הכפורים הקרבנו לך, וכן בחג, אפלו מועד אחד לא בטלנו. אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא עליך להוסיף לנו מועדות, ועלינו להיות מקריבים לפניך ומכבדין אותך, (ישעיה כו, טו): יספת לגוי נכבדת רחקת כל קצוי ארץ, אמר להם הקדוש ברוך הוא חייכם איני מחזיר ימים טובים מכם, אלא אני מוסיף לכם מועדות שתשמחו בהם, שנאמר: ביום השמיני עצרת

ביום השמיני עצרת, זה שאמר הכתוב (תהלים קט, ד): תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה, את מוצא בחג ישראל מקריבין לפניך שבעים פרים על שבעים אמות, אמרו ישראל רבון העולמים הרי אנו מקריבין עליהם שבעים פרים והיו צריכין לאהב אותנו והם שונאין אותנו, שנאמר: תחת אהבתי ישטנוני. לפיכך אמר להם הקדוש ברוך הוא עכשו הקריבו על עצמכם, ביום השמיני עצרת תהיה לכם. (במדבר כט, לו): והקרבתם עלה אשה ריח ניחח לה' פר אחד איל אחד, משל למלך שעשה סעודה שבעת ימים, וזמן כל בני אדם שבמדינה בשבעת ימי המשתה, כיון שעברו שבעת ימי המשתה, אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה במה שתמצא, לטרא בשר או של דג או ירק. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: ביום השמיני עצרת תהיה לכם, גלגלו במה שאתם מוצאים, בפר אחד ואיל אחד

ביום השמיני, מה ראה להיות פוחת כל יום, למדך התורה דרך ארץ מן הקרבנות, שאם ילך לאכסניא וקבלו חברו, יום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות, בשני מאכילו בשר, בשלישי מאכילו דגים, ברביעי מאכילו ירק, כך פוחת והולך עד שמאכילו קטנית. תהיה לכם, מהו תהיה לכם, אמר להם המועדים נאים לכם. שאל עובד כוכבים אחד את רבי עקיבא אמר לו למה אתם עושים מועדות, לא כך אמר לכם הקדוש ברוך הוא (ישעיה א, יד): חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, אמר לו רבי עקיבא אלו אמר חדשי ומועדי שנאה נפשי, היית אומר, לא אמר אלא חדשיכם ומועדיכם, בשביל אותן מועדות שעשה ירבעם, שנאמר (מלכים א יב, לב): ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה, (מלכים א יב, לג): ויעל על המזבח אשר עשה בבית אל, בחדש אשר בדא מלבו ויעש חג לבני ישראל ויעל על המזבח להקטיר. אבל המועדות האלו אינן בטלים לעולם ולא החדשים, למה, שהן להקדוש ברוך הוא, שנאמר (ויקרא כג, לז): אלה מועדי ה', וכן (ויקרא כג, ב): אלה הם מועדי, וכן (ויקרא כג, מד): וידבר משה את מעדי ה'. ולכך אין עתידים לבטל, ועליהם נאמר (תהלים קיא, ח), סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר.