# פרשה כב

> מקור: https://rabenu.app/books/bamidbar-rabbah/parsha-22/

וידבר משה אל ראשי המטות, איש כי ידר נדר לה' (במדבר ל, ב ג), הדא הוא דכתיב (ירמיה ד, ב): ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, לא תהיו סבורים שהתר לכם להשבע בשמי אפלו באמת, אין אתה רשאי להשבע בשמי אלא אם כן יהיו בך כל המדות האלו (דברים ו, יג): את ה' אלהיך תירא, שתהא כאותן שנקראו יראי אלהים, אברהם, איוב ויוסף. אברהם דכתיב (בראשית כב, יב): כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, איוב דכתיב (איוב א, ח): איש תם וישר ירא אלהים, יוסף דכתיב (בראשית מכ, יח): את האלהים אני ירא, הוי את ה' אלהיך תירא. (דברים ו, יג): ואתו תעבד, אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעסק במצוות ואין לך עבודה אחרת, לכך נאמר: ואתו תעבד. (דברים ו, יג): ובו תדבק, וכי יכול אדם לדבק בשכינה, והלא כבר נאמר (דברים ד, כד): כי ה' אלהיך אש אכלה הוא, אלא לומר לך, כל המשיא בתו לתלמיד שקורא ושונה ועושה פרקמטיא ומהנהו מנכסיו, זהו שנאמר עליו: ובו תדבק, אם יש בך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע, ואם לאו אין אתה רשאי להשבע. מעשה בינאי המלך שהיו לו שני אלפים עירות וכלם נחרבו על שבועת אמת, כיצד, אומר אדם לחברו בשבועה שאני הולך ואוכל כך וכך במקום פלוני, ואשתה כך וכך במקום פלוני, והיו הולכין ומקימין שבועתן, ונחרבו. מה הנשבע באמת כך, הנשבע על השקר על אחת כמה וכמה

נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך (במדבר לא, ב), רבי יהודה אומר אלו היה רוצה משה לחיות כמה שנים היה חי, שאמר לו הקדוש ברוך הוא נקם ואחר תאסף, תלה הכתוב מיתתו במדין, אלא להודיעך שבחו של משה, אמר בשביל שאחיה יעכב נקמת ישראל, מיד (במדבר לא, ג): וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא, אנשים, צדיקים. ולהלן (שמות יז, ט): בחר לנו אנשים, וכן (איוב ד, יג): בנפל תרדמה על אנשים. (במדבר לא, ג): לתת נקמת ה' במדין, הקדוש ברוך הוא אמר: נקמת בני ישראל, ומשה אמר: נקמת ה' במדין, אמר הקדוש ברוך הוא להם אינו אלא דיקו שלכם, שגרמו לי להזיק אתכם, אמר משה רבון העולמים, אם היינו ערלים, או עובדי עבודת כוכבים, או כופרי מצוות, לא היו שונאין אותנו ואינן רודפין אחרינו אלא בשביל תורה ומצוות שנתת לנו, הלכך הנקמה שלך לתת נקמת ה' במדין. (במדבר לא, ד): אלף למטה וגו', יש אומרים שני אלפים מכל שבט ושבט שלח, ויש אומרים שלשת אלפים מכל שבט ושבט, שנים עשר אלף משמרים את כליהם, עליהם נאמר (שיר השירים ד, ב): שניך כעדר הקצובות, שכלם מתאימות, ושנים עשר אלף לתפלה. ומנין שכן, שנאמר: אלף למטה אלף למטה, הרי עשרים וארבעה אלפים, (במדבר לא, ה): וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה, הרי שנים עשר אחרים, מהו וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה, שהיו נמסרין זוגות זה לזה.

דבר אחר, וימסרו, בעל כרחן, לפי שתלה הכתוב מיתת משה בנקמת מדין, אמרו נלך למדין וימות משה, ונמנעו מלילך. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה הפל גורלות על השבטים והם מסרין מאליהן

וישלח אתם משה (במדבר לא, ו), אמר הקדוש ברוך הוא למשה: נקם נקמת, אתה בעצמך, והוא משלח את אחרים, אלא מפני שנתגדל בארץ מדין אמר אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה, המשל אומר בור ששתית ממנו אל תזרק בו אבן. ויש אומרים שאינה זו מדין שנתגדל בה משה, שזו בצד מואב והיא חרבה עד עכשו, למה שלח פינחס, אמר, מי שהתחיל במצוה הוא גומר, הוא השיב את חמתו והכה את המדינית, הוא יגמר מצותו. (במדבר לא, ו): וכלי הקדש, זה הארון, שנאמר (במדבר ז, ט): כי עבדת הקדש וגו'. רבי יוחנן אמר אלו בגדי כהנה, שהם אורים ותמים, כמו שנאמר (שמות כט, כט): ובגדי הקדש אשר לאהרן. (במדבר לא, ז ח): ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה ויהרגו כל זכר, ואת מלכי מדין וגו' הרגו בחרב, מה בקש שם, אלא שהלך לטל שכרו מן עשרים וארבעה אלף, עליו נאמר (משלי כו, כז): כרה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב. (במדבר לא, יא יב): ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח, ויבאו אל משה ואל אלעזר הכהן, להודיע שבחן שלא נטלו כלום מן הבזה שלא ברשות, אלא הביאו לפניהם ואחר כך נטלו. (במדבר לא, יג): ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם, להודיע ענותנותו ושבחו של משה שהיו כלם תלמידי תלמידיו

דבר אחר, נקם נקמת, זה שאמר הכתוב (איוב לו, ז): לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא, מהו לא יגרע מצדיק עיניו, אין הקדוש ברוך הוא מונע מן הצדיק מה שרוצה בעיניו, ללמדך שמשה מתאוה לראות בנקמת מדין קדם שימות, והיה מבקש מן הקדוש ברוך הוא שיראה בעיניו, על משה נאמר (תהלים נח, יא): ישמח צדיק כי חזה נקם, נקמת מדין, (תהלים נח, יא): פעמיו ירחץ בדם הרשע, זה בלעם, אמר משה לפינחס ולאנשי הצבא, יודע אני שבלעם הרשע הוא שם לטל שכרו, עד שהזאב בא לצאן פרשו לו מצודה, ואותו רשע אם תראו אותו שעושה כשפים ופורח באויר העולם, הראו לו את הציץ שכתוב בו (שמות כח, לו): קדש לה', והוא נופל והרגו אותו, ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם, שהיו עושין כשפים עם בלעם ופורחין וכשראו את הציץ נפלו על חלליהם

אמרו רבותינו כתיב ביהושע (יהושע א, ה): כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, והיה צריך יהושע לחיות מאה ועשרים שנה, כמשה רבינו, ולמה נתקצרו שנותיו עשר שנים, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך, ואף על פי שנתבשר בשורת מות לא אחר הדבר אלא נזדרז, וישלח אתם משה. אבל יהושע כיון שבא להלחם עם שלשים ואחד מלכים, אמר אם אני הורגם מיד, מיד אני מת כשם שעשה משה רבינו, מה עשה התחיל מעכב במלחמתם, שנאמר (יהושע יא, יח): ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא וכך עשית, הריני מקצר שנותיך עשר שנים. אמר שלמה (משלי יט, כא): רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום

ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד. הלכה שלש מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם, זכה בחכמה זכה בכל, זכה בגבורה זכה בכל, זכה בעשר זכה בכל, אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה, אבל גבורתו ועשרו של בשר ודם אינו כלום, שכן שלמה אומר (קהלת ט, יא): שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם. וכן ירמיה אומר (ירמיה ט, כב כג): כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל וגו', ומתנות אלו בזמן שאינן באין מן הקדוש ברוך הוא סופן להפסק ממנו. שנו רבותינו, שני חכמים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מעובדי כוכבים, אחיתפל מישראל ובלעם מאמות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. וכן שני גבורים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאמות העולם, שמשון מישראל וגלית מאמות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. וכן שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאמות העולם, קרח מישראל והמן מאמות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם, למה, שלא היה מתנתן מן הקדוש ברוך הוא אלא חוטפין אותה להם. וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול, וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחלה מכל השבטים, שנאמר (דברי הימים א ה, כו): ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה, ומי גרם להם על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קנינם, מנין, ממה שכתוב בתורה: ומקנה רב היה לבני ראובן וגו'

זה שאמר הכתוב (תהלים עה, ז ח): כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים, מהו כי לא ממוצא וממערב, לא ממה שאדם יוצא ועמל בסחורה והולך ממזרח למערב נעשה עשיר, אפלו פורש בספינות והולך ממזרח למערב וחוזר על המדברות ועל ההרים, אינו נעשה עשיר, מהו ולא ממדבר הרים, אמר רבי אבא מרומניא, כל הרים שבמקרא הרים הם, חוץ מזה שהוא רוממות, שאין אדם מתרומם מן הדברים האלו, מה הקדוש ברוך הוא עושה נוטל נכסים מזה ונותן לזה, שנאמר: כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים, לכך נקרא שמם נכסים שנכסים מזה ונגלין לזה, ולמה נקרא שמם זוזין, שזזים מזה ונתנין לזה. ממון, מה אתה מונה אינו כלום. מעות, מה לעת, וכלשון הזה אתה דורש. וכן חנה אומרת (שמואל א ב, ו ז): ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם. מה אף מרומם, באף שהוא מביא לזה, מרומם את זה. שאלה מטרונה אחת את רבי שמעון בן חלפתא, לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, אמר לה לששת ימים, שנאמר (שמות כ, יא): כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, אמרה לו מאותה שעה ועד עכשיו מה עושה, אמר לה יושב ועושה סלמות, מעלה לזה ומוריד לזה, לכך נאמר: כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים. תדע לך כשבקש שיעשירו בני ראובן ובני גד הפיל את המדינים לפני ישראל כדי שיעשירו בני גד ובני ראובן, מה כתיב למעלה (במדבר לא, ט): וישבו בני ישראל את נשי מדין ואת טפם, ואחר כך (במדבר לב, א): ומקנה רב, הא שהשפיל הקדוש ברוך הוא את המדינים ורומם את ישראל, לקים מה שנאמר: כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, אלא כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים

דבר אחר, ומקנה רב, זה שאמר הכתוב (קהלת י, ב): לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, לב חכם לימינו, זה יצר טוב, שהוא נתון בימינו. ולב כסיל לשמאלו, זה יצר הרע, שנתון בשמאלו.

דבר אחר, לב חכם לימינו, אלו הם הצדיקים שהן נותנין לבם לתורה שהיא מימין, שנאמר (דברים לג, ב): מימינו אש דת למו. ולב כסיל לשמאלו, אלו הן הרשעים שהן נותנין לבם להעשיר, שנאמר (משלי ג, טז): בשמאולה עשר וכבוד.

דבר אחר, לב חכם לימינו, זה משה. ולב כסיל לשמאלו, אלו בני ראובן ובני גד, שעשו את העקר טפל ואת הטפל עקר, שחבבו את ממונם יותר מן הנפשות, שהן אומרים למשה (במדבר לב, טז): גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו. אמר להם משה, אינה כלום, אלא עשו את העקר עקר, תחלה (במדבר לב, כד): בנו לכם ערים לטפכם, ואחר כך (במדבר לב, כד): וגדרת לצנאכם, הוי לב חכם לימינו זה משה, ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם חבבתם את מקניכם יותר מן הנפשות, חייכם אין בו ברכה, עליהם נאמר (משלי כ, כא): נחלה מבהלת בראשונה ואחריתה לא תברך. וכן הוא אומר (משלי כג, ד): אל תיגע להעשיר מבינתך חדל. ואיזה הוא עשיר השמח בחלקו, שנאמר (תהלים קכח, ב): יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.