# פרשה כג

> מקור: https://rabenu.app/books/bamidbar-rabbah/parsha-23/

הלכה מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים מהו שיחלל את השבת, כך שנו רבותינו מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים מחלל את השבת בשביל למלט את נפשו, וכך אנו מוצאין בדוד כשבקש שאול להרגו, ברח ממנו ונמלט. אמרו רבותינו מעשה שבאו לגדולי צפורי כתבים רעים מן המלכות, הלכו ואמרו לרבי אלעזר בן פרטא, רבי, כתבים רעים באו לנו מן המלכות, מה אתה אומר, נברח, והיה מתירא לומר להם ברחו, ואמר להם ברמז, ולי אתם שואלים, לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד, מה כתיב ביעקב (הושע יב, יג): ויברח יעקב, וכן במשה (שמות ב, טו): ויברח משה, וכן בדוד (שמואל א יט, יח): ודוד ברח וימלט, וכן הוא אומר (ישעיה כו, כ): לך עמי בא בחדריך, אמר להם הקדוש ברוך הוא, וכאלו כל גדולי עולם יראו וברחו מן שונאיהם, כל אותן ארבעים שנה שעשיתם במדבר לא הנחתי אתכם לברח, אלא הייתי מפיל שונאיכם לפניכם במה שהייתי עמכם, ולא עוד אלא כמה נחשים וכמה שרפים וכמה עקרבים היו שם, שנאמר (דברים ח, טו): נחש שרף ועקרב, ולא הנחתי אותם להזיק אתכם, לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה כתב את המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שיהיו יודעים מה נסים שעשיתי להם, מנין, ממה שקרינו בענין (במדבר לג, א): אלה מסעי

זה שאמר הכתוב (תהלים עז, כא): נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן, מה נחית, נוטריקון הוא, נחית, רבי אליעזר אומר נ'סים עשית עמהם, ח'יים נתת להם, י'ם קרעת להם, ת'ורה נתת להם, ועל ידי מי על ידי משה ואהרן.

דבר אחר, נחית, רבי יהושע אמר נ'פלאות עשית להם, ח'רות נתת להם, י'מינך הושיע אותם, ת'לוי ראש נתת להם, על ידי משה ואהרן. ורבותינו אומרים, נחית, נ'ביאים העמדת מהם, ח'סידים העמדת מהם, י'שרים העמדת מהם, ת'מימים העמדת מהם, על ידי משה ואהרן.

דבר אחר, נחית, רבי עקיבא אומר, נ'וראות עשית בשונאיהם, ח'רון אף שלחת בהם, י'דך הלחמה אותם, ת'הומות כסית עליהם, על ידי מי על ידי משה ואהרן.

דבר אחר, נחית כצאן עמך, מהו כצאן, אלא מה הצאן הזה אין מכניסין אותה לצל הקורה, כך ישראל כל ארבעים שנה שעשו במדבר לא נכנסו לצל הקורה, לכך נמשלו כצאן.

דבר אחר, נחית כצאן עמך, מה הצאן אין כונסין לה אוצרות אלא רועים אותה במדבר, כך ישראל כל ארבעים שנה שהיו במדבר נזונו בלא אוצרות, לכך נמשלו כצאן.

דבר אחר, נחית כצאן, מה הצאן כל היכן שהרועה מנהיגה היא נמשכת אחריו, כך ישראל כל מקום שהיו משה ואהרן מסיעים אותם היו נוסעים אחריהם, שנאמר: אלה מסעי בני ישראל, לקים מה שנאמר: נחית כצאן עמך

אלה מסעי, משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום אחד לרפאותו, כשחזרו התחיל אביו מונה כל המסעות, ואומר כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני, לכך נאמר: אלה מסעי

דבר אחר, אלה מסעי, למה זכו לכתב בתורה כל המסעות האלו, על שקבלו את ישראל, ועתיד הקדוש ברוך הוא לתן שכרן, דכתיב (ישעיה לה, א ב): יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, פרח תפרח ותגל וגו', ומה מדבר על שקבל ישראל, כך, המקבל תלמידי חכמים לתוך ביתו על אחת כמה וכמה. את מוצא עתיד המדבר להיות ישוב והישוב עתיד להיות מדבר, ומנין שעתיד הישוב להיות מדבר, שנאמר (מלאכי א, ג): ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה, ומנין שהמדבר עתיד להיות ישוב, שנאמר (ישעיה מא, יח): אשים מדבר לאגם מים. את מוצא עכשו אין אילנות במדבר ועתיד להיות שם, שנאמר (ישעיה מא, יט): אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ, ועכשו אין דרך במדבר שכלו חול, ועתיד להיות שם דרך, שנאמר (ישעיה מג, יט): אף אשים במדבר דרך בישמון נהרות, ואומר (ישעיה לה, ח): והיה שם מסלול ודרך ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הלך דרך ואוילים לא יתעו

צו את בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם באים אל הארץ כנען זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה (במדבר לד, ב), מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה כל מה שהיה ועתיד להיות, הראה לו מדן עומד שמשון, וברק בן אבינעם מנפתלי, וכן כל דור ודור ודורשיו, דור דור ושופטיו, דור דור ומנהיגיו, דור דור ופושעיו, דור דור וצדיקיו, שנאמר (דברים לד, ד): ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך, מלמד שהראהו גיהנם, אמר משה מי נדונין בו, אמר לו הרשעים והפושעים בי, שנאמר (ישעיה סו, כד): ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו', התחיל משה מתירא מן גיהנם, אמר לו: הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר, ומהו זאת הארץ לאמר, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמר להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם קימתי לבניכם, לכך נאמר לאמר

זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה, וכי הארץ נופלת, והלוא כתיב (קהלת א, ד): והארץ לעולם עמדת, אלא כשבאו המרגלים והוציאו דבה על הארץ, כעס עליהם משה, אמרו לו כל ישראל, משה רבנו אלו היו המרגלים שנים שלשה, בדין הוא שנאמין, שנאמר (דברים יט, טו): על פי שני עדים או שלשה עדים, הרי הן עשרה, (דברים א, כח): אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו, כביכול אין בעל הבית יכול להוציא כליו משם, מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל שר הארץ וכפתו והפילו לפניהם, שנאמר (דברים א, כא): ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ, וכי לפניהם היתה, אלא שהפיל שרה ואמר להם (דברים א, כא): עלה רש אל תירא ואל תחת, לא מן הנפילים ולא מן עם רב. כתיב (יחזקאל מה, א): ובהפילכם את הארץ, זה שאמר הכתוב (תהלים טז, ו): חבלים נפלו לי בנעמים אף נחלת שפרה עלי, חבלים נפלו לי, אלו שנים עשר שבטים, לפי שנתחלקה הארץ לשנים עשר שבטים, שנאמר (יחזקאל מז, יג): גה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל. בנעמים, בזכות התורה, שנאמר (משלי כב, יח): כי נעים כי תשמרם בבטנך יכנו יחדו על שפתיך, יש אדם שהוא נאה ולבושו כעור, הוא כעור ולבושו נאה, וישראל הם נאים לארץ והארץ נאה להם, לכך כתיב: אף נחלת שפרה עלי. וכן הוא אומר (איוב כט, יד): צדק לבשתי וילבשני. כתיב (יהושע ז, יט): ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל. אמר לו עכן בשביל דבר זה שאתה אומר אני מת, כיון שראה עכן כך אמר בלבו עכשו אני נלכד בגורל, איני מאמין ונחשב כזבן לפני יהושע, באותה שעה אמר לו עכן למה תפיל גורלות ביני ובין בני ביתי, אני אפיל הגורל בינך ובין פינחס, אם לא יעלה הגורל על שניכם אף אני מאמין, באותה שעה אמר יהושע: בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל תן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני, אמר ליהושע אף אתה הגד נא לי מה עשית. מיד נפל מחלקת בישראל ועמדו שבט יהודה במריבה והרגו מישראל כתות כתות, כיון שראה עכן כך, אמר בלבו כל המקים נפש אחת מישראל כאלו קים עולם מלא, ואני על ידי נהרגו כמה אנשים מישראל, אני חוטא ומחטיא, מוטב אני אודה לפני הקדוש ברוך הוא ולפני יהושע ואל תבוא תקלה על ידי, מה עשה עכן עמד והשמיע קולו לכל הקהל, והסו כל הקהל לפניו, ואמר ליהושע (יהושע ז, כ): אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי לא זאת בלבד אלא כבר מעלתי באחרות, אמר לו יהושע: ואני כך הייתי יודע שהדבר תלוי בך אלא הגד נא ואל תכחד ממני, אמר לו (יהושע ז, כא): וארא בשלל. אמר הסתכלתי מה שכתוב בתורה (דברים כ, יד): ואכלת את שלל איביך, (יהושע ז, כא): אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד חמשים שקלים משקלו ואחמדם ואקחם, ואל תאמר שאני עני והייתי צריך, שאין בשבט עשיר ממני, מיד (יהושע ז, כב): וישלח יהושע מלאכים וירצו האהלה והנה טמונה באהלו והכסף [טמון] תחתיה. מפני מה שלח יהושע כדי שלא יגנבו אותם שבט יהודה ולא יוסיפו במחלקת, לפיכך שלח יהושע מהרה (יהושע ז, כג): ויבאום אל יהושע ואל כל בני ישראל ויצקם לפני ה', מהו ויצקם, שחבטן לפני המקום ואמר יהושע לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם בשביל אלו כעסת על בניך, הרי הם נתונים לפניך, מיד (יהושע ז, כד): ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנתיו כדי לרדותן, (יהושע ז, כד): ואת שורו ואת חמרו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו לשרפה, (יהושע ז, כד): וכל ישראל עמו לראות בדינו, כדי שלא יהיו רגילים לעשות, (יהושע ז, כד כה): ויעלו אתם עמק עכור, ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה, ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא, ויש לך חלק בו, (יהושע ז, כה): וירגמו אתו כל ישראל אבן הוא לבדו, (יהושע ז, כה): וישרפו אתם באש בממונו הכתוב מדבר, שכן נאמר לו מפי הגבורה (יהושע ז, טו): והיה הנלכד בחרם ישרף באש אתו ואת כל אשר לו, אם כן מה תלמוד לומר וירגמו אתו ואת כל אשר לו, מלמד שהודה עכן שבשבת גנב והוציאם מיריחו והטמין בתוך אהלו, ונסקל על חלול שבת, ונשרף על שמעל בחרם, ומנין את מוצא שכן הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע (יהושע ו, ב ד): ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל, וסבתם את העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת כה תעשה ששת ימים, ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות היובלים וגו', ללמדך שבשבת נכבשה חומת העיר, דבר זה עשה יהושע מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו, אמר יהושע השבת קדש, דכתיב (שמות לא, יד): ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם, וכל מה שכבשנו יהא קדש, שנאמר (יהושע ו, יט): וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבוא, ומנין שהסכימו על ידו, שנאמר (יהושע ו, יז): והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה', באותה שעה (יהושע ז, כו): וישב ה' מחרון אפו, עליו נאמר (משלי טז, יד): חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה, זה יהושע שהשיב חרון אף ה' מישראל

כי אתם באים אל הארץ כנען (במדבר לד, ב), הלכה עד שלא נכנסו לארץ כיצד היו מברכין על המזון, שנו רבותינו עד שלא נכנסו לארץ ישראל היו מברכין ברכה אחת הזן את הכל, משנכנסו לארץ ישראל, היו מברכין על הארץ ועל המזון. משחרבה, הוסיפו בונה ירושלים, משנקברו הרוגי ביתר, הוסיפו הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה. ואין לך חביבה מכלם יותר מברכת על הארץ ועל המזון, שכך אמרו חכמינו זכרונם לברכה כל מי שאינו מזכיר בברכת המזון על הארץ ועל המזון ארץ חמדה וברית ותורה וחיים, לא יצא ידי חובתו. אמר הקדוש ברוך הוא חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל, למה, שאני תרתי אותה, וכן הוא אומר (יחזקאל כ, ו): ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות, וכן הוא אומר (ירמיה ג, יט): ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים. את מוצא כשהרג יהושע אותם המלכים אמר רבי ינאי הכהן ששים ושנים היו שם, שלשים ואחד ביריחו שלשים ואחד בימי סיסרא כשהלך להלחם עם ישראל נהרגו אף הם עמו, למה, שהיו מתאוים לשתות מים מן ארץ ישראל ובקשו מן סיסרא ואמרו לו בבקשה ממך נבוא עמך למלחמה, כל מלך שהיה מבקש למלחמה היה משלם ושוכר פועלים בכסף שיעזרו אותו, אמרו לסיסרא אין אנו מבקשין ממך כלום אלא נבוא עמך בחנם, שאנו מתאוים למלאות כרסינו מן מים של אותה הארץ, שנאמר (שופטים ה, יט): באו מלכים נלחמו אז נלחמו מלכי כנען בתענך על מי מגדו בצע כסף לא לקחו. להודיעך שאין חביבה כארץ ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הן הארץ חביבה עלי, שנאמר (דברים יא, יב): ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד. וישראל חביבין עלי, שנאמר (דברים ז, ח): כי מאהבת ה' אתכם. אמר הקדוש ברוך הוא אני אכניס את ישראל שהן חביבין עלי, לארץ שחביבה עלי, שנאמר: כי אתם באים אל הארץ כנען, ח כי אתם באים אל הארץ כנען, זה שאמר הכתוב (במדבר כג, יט): לא איש אל ויכזב.

דבר אחר, לא איש אל, [לא] איש עושה לאל שיכזב, לא בן עמרם עשה אותו להנחם, הוא שהוא אומר (דברים ט, יד): הרף ממני ואשמידם. עמד בן עמרם ועשה אותו להתנחם, שנאמר (שמות לב, יד): וינחם ה' על הרעה.

דבר אחר, לא איש אל ויכזב, כשהוא אומר להביא טובה על ישראל אף על פי שדור חיב אינו מאחר, וכשהוא אומר להביא רעה, חוזר בו (במדבר כג, יט): ההוא אמר ולא יעשה, תדע אמר לאברהם (בראשית טו, ה): הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך, ועשה כן, שנאמר (דברים א, ו): ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב, אמר לו (בראשית טו, יג): ידע תדע כי גר יהיה זרעך וגו', ולא עשו אלא מאתים ועשר שנים, הוי: לא איש אל ויכזב, בטובה, אבל ברעה ההוא אמר ולא יעשה, אמר לישראל (הושע א, ט): כי אתם לא עמי, וחזר ואמר (הושע ב, כה): ואמרתי ללא עמי עמי אתה. ההוא אמר ולא יעשה, אמר לאברהם (בראשית כו, ג): כי לך ולזרעך אתן, ולא חזר בו, שנאמר: כי אתם באים אל הארץ כנען, והכניסם לארץ

כי אתם באים (במדבר לג, נב): והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם. זה שאמר הכתוב (איוב לה, יא): מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו, מלפנו מבהמות ארץ, אמר להם הקדוש ברוך הוא למדו מפרו של אליהו, שבשעה שאמר אליהו לעובדי הבעל (מלכים א יח, כה): בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה כי אתם הרבים, נתקבצו ארבע מאות וחמשים נביאי הבעל וארבע מאות וחמשים נביאי האשרה, ולא יכלו לזוז את רגליו מן הארץ, ראה מה כתיב שם (מלכים א יח, כג): ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחד וינתחהו וישימו על העצים ואש לא ישימו ואני אעשה את הפר האחד ואנתחהו (מלכים א יח, כג): ואש לא אשים. מה עשה אליהו, אמר להם בחרו שני פרים תאומים מאם אחת, הגדלים על מרעה אחד והטילו עליהם גורלות אחד לשם ואחד לשם הבעל. ובחרו להם הפר האחד, ופרו של אליהו מיד נמשך אחריו, והפר שעלה לשם הבעל נתקבצו כל נביאי הבעל ונביאי האשרה ולא יכלו לזוז את רגלו. עד שפתח אליהו ואמר לו לך עמהם, השיב הפר ואמר לו לעיני כל העם, אני וחברי יצאנו מבטן אחת, מפרה אחת, וגדלנו במרעה אחד, והוא עלה בחלקו של מקום ושמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש עליו, ואני עליתי בחלק הבעל להכעיס את בוראי. אמר לו אליהו פר פר אל תירא לך עמהם ואל ימצאו עלילה, שכשם ששמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש על אותו שעמי, כך מתקדש עליך. אמר לו וכך אתה מיעצני, שבועה איני זז מכאן עד שתמסרני בידם, שנאמר (מלכים א יח, כו): ויקחו את הפר אשר נתן להם, ומי נתן להם, אליהו, ואתה למד מאליהו שאמר להם ויתנו לנו שנים פרים. ועוד אמר להם (מלכים א יח, כה): בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשנה, ולבסוף כתיב ויקחו את הפר אשר נתן להם, לכך כתיב מלפנו מבהמות ארץ. ומעוף השמים יחכמנו, אמר הקדוש ברוך הוא למדו מן העורבים שהיו מכלכלין את אליהו, שנאמר (מלכים א יז, ד): ואת הערבים צויתי לכלכלך שם. ומהיכן היו מביאין לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב, משלחנו של יהושפט, ולא היו רוצים אותם עורבים לכנס בביתו של אותו רשע אחאב להוציא משלחנו כלום בשביל אותו צדיק, מפני שהיה בביתו עבודת כוכבים. הוי מעוף השמים יחכמנו. אמר הקדוש ברוך הוא למדו מפרו של אליהו ומן העורבים ואל תפנו אל האלילים להסתכל בם, מנין ממה שקראו בענין: והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם

כי אתם באים אל הארץ כנען. זה שאמר הכתוב (ירמיה ב, לא): הדור אתם ראו דבר ה' המדבר הייתי לישראל, אל תהי קורא המדבר, אלא המדבר הייתי לישראל, (ירמיה ב, לא): מאפליה, מהו מאפליה, שמא אמרתי להכניס אתכם לארץ והלקשתי אתכם, שאין מאפליה אלא לשון הלקשה, כענין שנאמר (שמות ט, לב): והחטה והכסמת לא נכו וגו'. הרי אתם נכנסים לתוכה. כי אתם באים אל הארץ כנען, מהו כנען, ארץ של פרקמטיא שבה סחורה, כשם שאתה אומר (ישעיה כג, ח): אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ

זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה (במדבר לד, ב), מהו לכם, לכם היא ראויה, משל למלך שהיו לו עבדים ושפחות, והיה משיא לעבדיו שפחות מן אוסיא אחרת, ולשפחותיו עבדים מן אוסיא אחרת, עמד המלך וחשב בדעתו, אמר, העבדים שלי והשפחות שלי, מוטב שאשיא עבדי לשפחותי, שלי לשלי. כך כביכול אמר הקדוש ברוך הוא, הארץ שלי, שנאמר (תהלים כד, א): לה' הארץ, ואומר (ויקרא כה, כג): כי לי הארץ, וישראל שלי הם, שנאמר (ויקרא כה, נה): כי לי בני ישראל עבדים, מוטב שאנחיל ארצי לעבדי, שלי לשלי. לכך נאמר: זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה

זה שאמר הכתוב (תהלים קיא, ו): כח מעשיו הגיד לעמו, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, יכול הייתי לבראות לכם ארץ חדשה, אלא בשביל להראות לכם את כחי אני הורג את שונאיכם מפניכם ונותן לכם את ארצם, לקים מה שנאמר: כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים

והקריתם לכם ערים (במדבר לה, יא), זה שאמר הכתוב (תהלים כה, ח): טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. (תהלים כה, ו): זכר רחמיך ה' וחסדיך, אמר דוד רבונו של עולם אלולי חסדיך שקדמו לאדם הראשון לא היה לו עמידה, שנאמר (בראשית ב, יז): כי ביום אכלך ממנו מות תמות. ולא עשית לו כן אלא הוצאת אותו מגן עדן וחיה תשע מאות ושלשים שנה, ואחר כך מת. מה עשית לו, גרשת אותו מגן עדן, שנאמר (בראשית ג, כד): ויגרש את האדם. ולמה נתגרש על שהביא מיתה על הדורות והיה חיב למות מיד, אלא שרחמת עליו וגרשתו, כדרך הרוצח בשגגה שגולה ממקומו לערי מקלט, לכך נאמר: זכר רחמיך ה' וחסדיך וגו', כיון שעמד משה ואמר לו הקדוש ברוך הוא והקריתם לכם ערים, אמר משה רבונו של עולם, זה שהרג נפש בשגגה בצפון או בדרום, מנין יודע היכן ערי מקלט שיהא בורח לשם, אמר לו (דברים יט, ג): תכין לך הדרך, תכון לך הדרך שלא יהיו טועים וימצא אותו גואל הדם ויהרגהו (דברים יט, ו): ולו אין משפט מות. עוד אמר לו, היאך, אמר לו העמד להם איסטליות מכונות לערי מקלט, שיהא יודע לילך שם, ובכל איסטליות רשם עליה רוצח לערי מקלט, שנאמר תכין לך הדרך. לכך אמר דוד: טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. אם לרוצחנין עשה שביל ודרך שיברחו וינצלו, לצדיקים על אחת כמה וכמה, (תהלים כה, ט): ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו. (במדבר לה, יא): ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה, ולא בזדון, ואם יהרג בזדון ויאמר בשגגה הרגתי ויהא בורח לערי מקלט, אמר הקדוש ברוך הוא אפלו בורח ונכנס במזבח שלי הרגו אותו, שנאמר (שמות כא, יד): וכי יזד איש על רעהו וגו', ומי היה זה שברח למזבח ונהרג, יואב, שנאמר (מלכים א ב, כח): והשמעה באה עד יואב וגו' אל אהל ה', ואומר (שמואל ב כג, ח): תחכמני ראש השלשי, לא היה יודע שכתוב בתורה וכי יזד איש על רעהו וגו', שהלך והחזיק בקרן המזבח. אלא אמר הרוגי בית דין אין נקברין בקברות אבותיהם אלא הם לעצמן, מוטב לי שאמות כאן ואקבר בקברות אבותי (מלכים א ב, ל לא): וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דבר יואב ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו והסירת דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי, ולמה נהרג, שכן צוהו דוד אביו (מלכים א ב, ה): וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם. מה עשה לו את מוצא בשעה שכתב דוד ליואב (שמואל ב יא, טו): הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונכה ומת, עשה כך ונהרג, נתקבצו כל ראשי החילים על יואב להרגו, שהיה ראש הגבורים, שכך כתיב בו (שמואל ב כג, לט): אוריה החתי כל שלשים ושבעה, הראה להם את הכתב, לפיכך כתיב את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה וגו', היו סבורין כל ישראל שדוד צוהו להרגו, שהיה אבנר בן דודו של שאול, לפיכך כתיב (שמואל ב ג, כט): ואל יכרת מבית יואב זב ומצרע. עמד דוד וקלל את יואב וידעו כל ישראל שלא היה מדוד, ונתפיסו. וצוה לשלמה בנו שיהרג אותו, שהיה יואב בן אחותו של דוד והיה מבקש להביאו לעולם הבא, כיון שבקש שלמה להרג אותו אמר יואב לבניהו לך אמר לשלמה אל תדינני בשני דינין, אם תהרגני טל מעלי הקללות שקללני דוד אביך, אם לאו הנח אותי בקללות. מיד ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו.

אמר רבי יהודה כל הקללות שקלל דוד את יואב נתקימו בזרעו של דוד, זב, מרחבעם בן שלמה, שנאמר (מלכים א יב, יח): והמלך רחבעם התאמץ לעלות המרכבה, וכתיב בזב (ויקרא טו, ט): וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא. מצרע, מעזיהו, שנאמר (דברי הימים ב כו, כא): ויהי עזיהו המלך מצרע עד יום מותו וישב בית החפשית. ומחזיק בפלך, מאסא, דכתיב (מלכים א טו, כג): רק לעת זקנתו חלה את רגליו, שאחזתו פלאגרה. (שמואל ב ג, כט): ונפל בחרב, מיאשיהו, שנאמר (דברי הימים ב לה, כג): וירו הירים למלך יאשיהו, ואמר רב יהודה אמר רב נעצו בו לולינות של ברזל עד שעשאוהו ככברה. וחסר לחם, מיהויכין, שנאמר (מלכים ב כה, ל): וארחתו ארחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו כל ימי חיו, משלחנו של אויל מרדך, את מוצא כל זמן שהיה יהוידע קים היה יואש עושה רצון בוראו, שנאמר (מלכים ב יב, ג): ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן (דברי הימים ב כד, יז): ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך, אז שמע המלך אליהם, שקבל עליו לעשות אלוה. לפיכך (דברי הימים ב כד, כד): ואת יואש עשו שפטים. ומפני מה נהרג אבנר, מפני שעשה דמן של נערים שחק, שנאמר (שמואל ב ב, יד): ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו', רבי יהושע בן לוי אמר על שהקדים שמו לשמו של דוד, שנאמר (שמואל ב ג, יב): וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתו לאמר למי ארץ. וחכמים אומרים על שלא הניח לשאול להתפיס מדוד, והיה ספק בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מחה

והקריתם לכם ערים, וכתיב (במדבר לה, יג יד): שש ערי מקלט, את שלש הערים, שלש שבארץ ישראל במערב, ושלש שבעבר הירדן במזרח, בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה, שנאמר (דברים ד, מג): את בצר במדבר בארץ המישר לראובני ואת ראמת בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי, הרי שלש במזרח ושלש במערב, חברון משל יהודה ושכם בהר אפרים, זהו נפולין וקדש בגליל משבט נפתלי. משה חלק לראובן ולגד ולחצי שבט המנשה והבדיל מהם שלש ערים, שנאמר (דברים ד, מא): אז יבדיל משה שלש ערים, אבל יהושע חלק לכל השבטים ונתן לשבט הלוי ארבעים ושמנה עיר ונטלו הכהנים שלש עשרה, והשאר ללוים, שלש ערי מקלט נטלו בגורלם, ושבט הלוי לא נטלו בארץ, למה (דברים יח, א): אשי ה' ונחלתו יאכלון, אתה מוצא סנחריב הגלה אותן שלש גליות, גלות ראשונה הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, והשניה שבט זבלון ושבט נפתלי, שנאמר (ישעיה ח, כג): כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי, השלישית הגלה לשאר שבטים, שנאמר (ישעיה ח, כג): והאחרון הכביד, הכבידן כבמכבד. נבוכדנצר אף הוא הגלן בשלש גליות מן שבט יהודה ובנימין, בראשונה הגלה יהויקים, ובשניה יהויכין, מה עשה קשר אותו בקורכין שלו מיקר, שנאמר: כי הנני משלחך כגבירה, מה הגבירה הזאת אדם מיקר אותה, כך עשה לו נבוזראדן הגלה לצדקיהו, והרי שלש גליות. ומנין שהיה סנחריב קוזמוקרטור, שהיה מגלה אלו לכאן ואלו לכאן, והגלה את ישראל לבבל והביא אלו שבבבל לכאן, אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה על ידי עונות גלו ונתפזרו בשערי הארץ, אבל לעתיד לבוא (דברים ל, ד): אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך, (ישעיה יא, יב): ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ, וכן ישעיה אומר (דברים לה, י): ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה.