# פרשה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/bamidbar-rabbah/parsha-3/

הקרב את מטה לוי וגו' (במדבר ג, ו), הדא הוא דכתיב (תהלים צב, יג יד): צדיק כתמר יפרח וגו' שתולים בבית ה' וגו', צדיק כתמר יפרח, מה התמר הזו צלה רחוק, כך מתן שכרן של צדיקים רחוק מהם עד לעולם הבא. מה התמר הזו עושה תמרים רטובים, ניקולווסין, נובלות, ועושה סולין. כך הם ישראל יש בהם בני תורה ויש בהם עמי הארץ, ויש בהם בורים. מה התמרה הזו יש בהם נובלות שאינן נכנסות לאוצר ועושה תמרים והם נכנסות לאוצר, כך ישראל כשהיו במדבר מהם נכנסו לארץ ישראל מהם לא נכנסו. מה התמרה הזו עושה תמרים ועושה קוצים וכל מי שהוא מבקש לגבות תמרים הקוצים שיש בה שולטין בו, כך הם הצדיקים כל מי שאינו משמר עצמו מהם נשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, ואף כל דבריהם כגחלי אש.

דבר אחר, מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה, לולבין להלול, חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן את הבית. כך הם ישראל אין בהם פסלת אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי אגדה, מהם בעלי מצוות, מהם בעלי צדקות וכל הענין.

דבר אחר, מה תמרה זו לבה מכון למעלה, כך ישראל לבן מכון לאביהן שבשמים, שנאמר (תהלים כה, טו): עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי.

דבר אחר, מה תמרה זו יש לה תאוה, כך צדיקים יש להם תאוה, מה תאותם, הקדוש ברוך הוא, שנאמר (ישעיה כו, ט): נפשי אויתך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו ישבי תבל.

אמר רבי תנחומא מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן ולא היתה עושה פרות, והיו מרכיבין אותה ולא עשתה פרות, אמר להם דקלי תמרה היא רואה מיריחו והיא מתאוה לה בלבה, והביאו ממנה והרכיבו אותה מיד עשתה פרות, כך כל תאותן וצפויין של צדיקים, הקדוש ברוך הוא. מה תמרה זו אינה עושה פחות משלשת אנבונין, כך אין ישראל חסרים משלשה צדיקים בעולם כאברהם יצחק ויעקב, חנניה מישאל ועזריה, וכן הוא אומר (שיר השירים ז, ט): אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים. מה תמרה זו יש בה לולבין להלל, וחריות לסכה, אפלו הסיב שלה הולך לחזוק ועצה להדליק, כך בישראל צדיקים, ישרים, חסידים, בני תורה, אפלו סוריהן גומלי חסד אינון. אי מה התמרה אין עושין ממנה כלים כך הצדיקים, תלמוד לומר (תהלים צב, יג): כארז בלבנון ישגה.

אמר רבי תנחומא שאלתי אותה לרב הונא ואמר היינו בבבל ועושין ממנה כלים, שלחנות ומנורות. אי מה הארז הזה אין עושה פרות כך הצדיקים אין עושין פרות, תלמוד לומר: צדיק כתמר יפרח, מה התמרה עושה פרות כך הצדיקים עושים פרות, שנאמר (ישעיה ג, י): אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. מה תמרה וארז כל מי שהוא עולה לראשם ואינו משמר את עצמו הוא נופל ומת, כך כל מי שהוא בא ומזדוג לישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם, תדע לך שכן שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וביתו בנגעים, שנאמר (בראשית יב, יז): וינגע ה' את פרעה וגו'. מה תמרה וארז גדולים מכל האילנות, כך ישראל גדולים מכל האמות, שנאמר (אסתר ט, ד): כי גדול מרדכי וגו', (שמואל ב ה, י), וילך דוד הלוך וגדול. מה תמרה אם נעקרה אין לה חלופים כך הם הצדיקים אין להם חלופים בשעה שמתים, שנאמר (איוב כח, יב): והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה.

דבר אחר, צדיק כתמר וגו' מדבר בשבטו של לוי, שהיו צדיקים והפריחו מעשים טובים, בעת שעשו ישראל העגל, שנאמר (שמות לב, כו): ויאספו אליו כל בני לוי, לפיכך גדלם הקדוש ברוך הוא בישראל כארז הזה שהוא גבוה וגדול בלבנון משאר האילנות, כך הם גדולים מכל ישראל, שלא בחר בכל השבטים לעמד בשמושו אלא בני לוי בלבד, הדא הוא דכתיב (תהלים צב, יד): שתולים בבית ה', אמר רבי חנן בן פזי עד שהם שתולים הם בבית ה', אלו התינוקות שהם בבית הספר.

דבר אחר, שתולים בבית ה', שלא היו זזים מבית המדרש לעולם. בחצרות אלהינו יפריחו, אלו השירות, תדע לך שהוא כן, שנאמר: הקרב את מטה לוי וגו' ושמרו את משמרתו וגו'

דבר אחר, הקרב את מטה לוי וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים סה, ה): אשרי תבחר ותקרב, אשרי מי שבחרו הקדוש ברוך הוא אף על פי שלא הקריבו, ואשרי איש שקרבו אף על פי שלא בחרו, ואיזה זה שבחרו, זה אברהם, שנאמר (נחמיה ט, ז): אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם, אבל לא קרבו אלא הוא קרב את עצמו. יעקב, בחרו הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קלה, ד): כי יעקב בחר לו יה, וכן הוא אומר (ישעיה מא, ח): יעקב אשר בחרתיך, אבל לא קרבו אלא הוא קרב את עצמו, שנאמר (בראשית כה, כז): ויעקב איש תם ישב אהלים. משה בחרו, שנאמר (תהלים קו, כג): לולי משה בחירו, אבל לא קרבו, אשריהם אלו שבחרם הקדוש ברוך הוא אף על פי שלא קרבם, בא וראה יתרו קרבו הקדוש ברוך הוא אבל לא בחרו, רחב הזונה קרבה אבל לא בחרה, אשריהם אלו שקרבן אף על פי שלא בחרן. מטרונה שאלה לרבי יוסי אמרה ליה אלהכון מאן הוא בעי מקרב, הביא לפניה כלכלה של תאנים והיתה בוררת יפה ובוררת ואוכלת. אמר לה את ידעת לברר הקדוש ברוך הוא אינו יודע לברר, מאן דהוא חמי עובדוי טבין הוא בחר ביה ומקרב ליה. רבי נחמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק לא כל הקרוב קרוב ולא כל הרחוק רחוק, יש נבחר ונדחה ונתקרב, יש נבחר ונדחה ולא נתקרב. אהרן נבחר (שמואל א ב, כח): ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן, ונדחה, (דברים ט, כ): ובאהרן התאנף ה', וכתיב (שמות כח, א): ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, שאול נבחר (שמואל א י, כד): הראיתם אשר בחר בו ה', ונדחה, (שמואל א טו, יא): נחמתי כי המלכתי את שאול וגו', ולא נתקרב, (שמואל א טז, א): ואני מאסתיו ממלך על ישראל. דוד נבחר (תהלים עח, ע): ויבחר בדוד עבדו, ונדחה, (שמואל ב טו, טז יז): ויצא המלך וכל ביתו ברגליו וגו' וכל העם ברגליו ויעמדו בית המרחק, רבי יהושע בן לוי אמר נדוהו, אף על פי כן קבל עליו נדויו, הדא הוא דכתיב (שמואל ב טו, ל): ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה וראש לו חפוי, ונתקרב.

אמר רבי יודן עירא היאירי רבו של דוד קרבו, הוא שדוד אומר (תהלים קיט, עט): ישובו לי יראיך וידעי עדתיך, ידעו כתיב, עירא היאירי היה רבו וקרבו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר ששה הם שנבחרו, כהנה, לויה, ישראל, מלכות בית דוד, ירושלים, בית המקדש. כהנה מנין, דכתיב (שמואל א ב, כח): ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן. לויה מנין, שנאמר (דברים יח, ה): כי בו בחר ה' אלהיך. ישראל מנין, שנאמר (דברים ז, ו): בך בחר ה' אלהיך. מלכות בית דוד מנין, שנאמר (תהלים עח, ע): ויבחר בדוד עבדו. ירושלים מנין, שנאמר (מלכים א יא, לב): העיר אשר בחרתי בה. בית המקדש מנין, דכתיב (דברי הימים ב ז, טז): בחרתי והקדשתי את הבית הזה. אמר דוד, אשרי מי שהקדוש ברוך הוא בחר בו ואשרי מי הוא שקרבו, ואיזהו אשרי בכפלים מי שהקדוש ברוך הוא בחר בו וקרבו, ואיזה זה, זה אהרן ולוי, אהרן מנין שנאמר: ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן, ומנין שהקריבו שנאמר: ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. לוי, בחר בו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: כי בו בחר ה' אלהיך, ומנין שהקריבו, שנאמר: הקרב את מטה לוי והעמדת, ועליהם הכתוב אומר (תהלים סה, ה): אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך, כמה דתימא (במדבר ג, ז): ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה וגו'. (תהלים סה, ה): נשבעה בטוב ביתך, שהיו אוכלים מן המעשרות שהיו מביאים לבית, כמה דתימא (במדבר יח, כא): ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה וגו'

והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו (במדבר ג, ו), ישרתוהו בעבודתו וימנה מהם גזברין ואמרכלין, ושרתו אתו, עליהם הכתוב אומר (תהלים קא, ו): עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הלך בדרך תמים הוא ישרתני וגו' (במדבר ג, ז ח): ושמרו את משמרתו וגו' ושמרו את כל כלי אהל מועד וגו', שהיו חונים סביב למשכן והם היו נושאין כליו וטוענין אותם, (במדבר ג, ט): ונתתה את הלוים לאהרן וגו', יכול ישרתוהו בעבודתו, שיעשו לו מלאכתו, תלמוד לומר (במדבר ג, יב): ואני הנה לקחתי וגו' לי הלוים וגו' (במדבר יח, ו): נתנים לה', לשם הם מסורים, לכהנים ולא לעשות מלאכתו, שהיו שוערים ומשוררים ושומרין כל כלי אהל מועד ונושאין אותם וטוענים אותם, (במדבר ג, י): ואת אהרן ואת בניו תפקד וגו', כשם שנצטוו הלוים כן נצטוו הכהנים על עבודתם, וכלם על ידי משה, (במדבר ג, י): והזר הקרב יומת, הרי זה עונש

וידבר ה' אל משה לאמר, ואני הנה לקחתי וגו' (במדבר ג, יא יב), ואני בשמחה, הנה ברצון, דברי רבי ישמעאל. אמרו לו תלמידיו רבנו, לפי שהוא אומר (בראשית ו, יז): ואני הנני מביא את המבול מים, שומע אני יש שמחה לפני המקום, אמר להם יש שמחה לפני המקום כשיאבדו מכעיסיו, וכן הוא אומר (משלי יא, י): בטוב צדיקים תעלץ קריה וגו', ואומר (תהלים ג, ח): שני רשעים שברת וגו', ואומר (תהלים ג, ט): לה' הישועה וגו', ואומר (תהלים י, טז): ה' מלך עולם ועד אבדו וגו', ואומר (תהלים קד, לה): יתמו חטאים וגו', ואומר (משלי יא, י): ובאבד רשעים רנה. רבי נתן אומר: ואני מוסיף אני על חבתן, הנה בשמחה, וכן הוא אומר (שמות ד, יד): וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. ורבנן אמרי כל מקום שנאמר בו ואני, כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו, ובנין אב שבכלם (מלכים א כב, כג): וה' דבר עליך רעה

תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל (במדבר ג, יב), בתחלה היתה העבודה בבכורות, ולפי שקלקלו בעגל זכו לוים על שלא טעו בעגל לכנס תחתיהם, (במדבר ג, יג): כי לי כל בכור וגו' כמה דתימא (שמות יג, ב): קדש לי כל בכור וגו' (במדבר ג, יג): לי יהיו אני ה', לפי שהוא אומר (במדבר ג, יב): ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור, שומע אני מהיום ההוא ואילך לא יהיו הבכורות קדושים, תלמוד לומר: יהיו, מלמד שהם צריכים פדיון

במדבר סיני לאמר (במדבר ג, יד), הדא הוא דכתיב (תהלים סח, ז): אלהים מושיב יחידים ביתה, אמר הקדוש ברוך הוא אף על פי שבני אדם בעולם הזה היו יחידים אלא הפריתי אותן והרביתי אותן ועשיתים בתים שישבו בהן בעולם הזה, כיצד, דוד היה יחידי ועשיתי אותו בית, שנאמר (ירמיה כא, כב): בית דוד כה אמר ה'. ואהרן היה יחידי ועשיתי אותו בית, שנאמר (תהלים קלה, כ): בית הלוי ברכו את ה' (תהלים קלה, יט): בית אהרן ברכו את ה'. ואף ישראל יחידים היו, שנאמר (שמואל ב ז, כג): ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ וגו', והרבה אותן האלהים, שנאמר (דברים א, י): ה' אלהיכם הרבה אתכם וגו', הוי: מושיב יחידים ביתה.

דבר אחר, אלהים מושיב וגו', שאלה מטרונה אחת לרבי יוסי בן חלפתא אמרה לו הכל מודים שבששת ימים ברא אלהים את העולם, מששה ולכאן מהו עושה, אמר לה מעלה סלמות ומוריד סלמות, פלוני שהיה עשיר יעני ופלוני שהיה עני יעשיר, שנאמר (שמואל א ב, ז): ה' מוריש ומעשיר וגו'. רבי ברכיה אומר לא השיבה כן, אלא כך אמר לה מזוג בעולמו זווגים ואומר פלוני ישא פלונית ופלונית תנשא לפלוני ומושיבן בבתיהן. אמרה לו יכולה אני לזוג אלף ביום אחד, שתק רבי יוסי והלך לו, מה עשתה, הביאה אלף עבדים ואלף שפחות וזוגתן זה לזה, אמרה להם פלוני ישא פלונית ופלונית תנשא לפלוני, כיון שנכנסו עמהן בלילה נפלה קטטה ביניהן ועמדו והכו אלו את אלו, לבקר הלכו אצלה דין רישיה פצוע, ודין ידיה פצוע. שלחה בשביל רבי יוסי וספרה לו המעשה, אמר לה אם הדבר הזה קל הוא בעיניך קשה לפני המקום כקריעת ים סוף, הדא הוא דכתיב: אלהים מושיב יחידים ביתה וגו', מהו אלהים מושיב יחידים, הקדוש ברוך הוא יושב ודן אותם ומביא זה ממקום אחד וזה ממקום אחר ומושיבן בבית אחד. מוציא אסירים בכושרות, שהוא מוציאן מבתיהם אסורים בעל כרחן ומזוגן. בכושרות, אם אינן זוכין בוכין, ואם זכו משוררין.

דבר אחר, אלהים מושיב יחידים ביתה, שהוא מזוג לכל אחד ואחד כמותן.

דבר אחר, אלהים מושיב, מי שהוא נושא אשה הגונה לו הקדוש ברוך הוא עושה אותן בתים, ואין יחיד אלא לשון גדלה, כמה דתימא (בראשית כו, י): כמעט שכב אחד העם, ואומר (שמואל ב ז, כג): ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, והוא מוציא מהם בנים בעלי תורה, אוסרים ומכשירים, הוי: מוציא אסירים בכושרות. (תהלים סח, ז): אך סוררים, אבל מי שאינו נושא אשה הגונה לו, יוצאין מהם בנים עמי הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים סח, ז): שכנו צחיחה, ואין צחיחה אלא לשון צמא, כמה דתימא (ישעיה ה, יג): צחה צמא, ומה שאמר הכתוב: צחיחה, שהן צמאים בלא תורה, היך מה דתימא (עמוס ח, יא): לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה', דבר אחר, אלהים מושיב יחידים, מי היה זה עמרם ויוכבד, בזכות להוציא אסירים בכושרות, אלו ישראל, שהיו משעבדים במצרים. מה עשה הקדוש ברוך הוא זוג יוכבד לעמרם בכדי שיעמד מהם גואל ויגאל ישראל.

דבר אחר, אלהים מושיב יחידים, אלו ישראל, שירדו יחידים למצרים בשבעים נפש, ועשאן הקדוש ברוך הוא בתים, שנאמר (שמות א, ז): ובני ישראל פרו וישרצו וגו', מוציא אסירים בכושרות, על שהרחיקו עצמן מן הזנות הוציאן ממצרים, וכן שלמה אומר (שיר השירים ד, יב): גן נעול אחתי כלה וגו', גן נעול, אלו הבתולות, גל נעול, אלו נשי האנשים, מעין חתום, אלו הפנויות. אמר להם הקדוש ברוך הוא בזכותם אני גואל את בני, הדא הוא דכתיב אחריו (שיר השירים ד, יג): שלחיך פרדס רמונים, בזכות כן שלחיך (שמות יג, יג): ויהי בשלח פרעה, הוי: בזכות הנשים כשרות יצאו ישראל ממצרים, לכך נאמר: מוציא אסירים בכושרות.

דבר אחר, מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות, אלא כיון שיצאו ישראל ממצרים לא יצאו אלא בכושרות, אמר רבי עקיבא לא הוציאם אלא בחדש כשר לצאת, לא בתמוז מפני השרב, ולא בטבת מפני הצנה, אלא בניסן שהוא כשר לצאת בו לדרך, לא חמה קשה ולא צנה קשה, ואם תאמר תשרי הרי יש בו עונות גשמים, הוי: בכושרות.

דבר אחר, בכושרות, אמר רבי אלעזר בכושרות, אותן שהיו בוכין, אלו ישראל ומשה (שמות ב, ו): והנה נער בכה, וכן (שמות ב, כג): ויאנחו בני ישראל וגו', הרי הם משוררין עכשו, שנאמר (שמות טו, א): אז ישיר משה ובני ישראל, הוי: בכושרות.

דבר אחר, בכושרות, אמר רבי אלעזר בן עזריה בכיה ושירה יש כאן, המצריים בוכים מפני שהיו בזוזים, שבזזום ישראל וריקנו בתיהם, שנאמר (שמות יב, לו): וינצלו את מצרים, וישראל היו משוררים, שהיו טעונים בזת שונאיהם, הוי: בכושרות.

דבר אחר, אדונו של עבד בוכה שברח עבדו לפניו, ועבד משורר שנפנה מן השעבוד, כך המצריים בוכין שברחו ישראל, שנאמר (שמות יד, ה): ויגד למלך מצרים כי ברח העם, וישראל אומרים שירה שנפנו מן השעבוד, הוי: בכושרות.

דבר אחר, באיזה זכות יצאו ישראל ממצרים, אמר רבי חילפיי בזכות יעקב, שנאמר: בכושרות, שכן הוא אומר (הושע יב, ה): וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו.

דבר אחר, בכושרות, רבותינו אומרים בזכות הנשים, האמהות הכשרות, שנאמר: בכושרות. בכשרון אין כתיב כאן, אלא בכושרות, ביפות וכשרות.

דבר אחר, בכושרות, בזכות הכשרים שהיו בהם יצאו, ומי היו הכשרים שהיו בהם, אלא זה שבטו של לוי, שאף על פי שהיו ישראל עובדי עבודת כוכבים במצרים, שבטו של לוי היו עובדין להקדוש ברוך הוא ומלין עצמן, לפיכך משה מקלסן בסוף מיתתו, שנאמר (דברים לג, ט): כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו, הוי: בזכות הכשרים שבהם יצאו ישראל ממצרים.

דבר אחר, בכושרות, בזכות מה יצאו ישראל ממצרים, אמר רבי יהושע בן לוי מפני שצפה הקדוש ברוך הוא שהם עתידין לעשות לו משכן, שנאמר (שמות כט, מו): וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים, על מנת (שמות כט, מו): לשכני בתוכם, הוי: לא יצאו ישראל ממצרים אלא בזכות המשכן. ושבטו של לוי בזכות מה יצאו, שמא בזכות אהל מועד יצאו אף הם, אמר רבי יהושע בן לוי, לא, אלא בזכות עצמן יצאו, לפיכך כיון שהוא בא למנות את ישראל בראש הספר הוא מזכיר אהל מועד ויציאת מצרים, שנאמר (במדבר א, א): וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד, מזכיר מיד (במדבר א, א): לצאתם מארץ מצרים, להודיעך שלא יצאו ישראל ממצרים אלא בזכות אהל מועד, אבל בני לוי שיצאו בזכות עצמן, כיון שהוא בא למנותן אינו מזכיר בפרשתן לא אהל מועד ולא יציאת מצרים, הדא הוא דכתיב: וידבר ה' אל משה במדבר סיני לאמר

פקד את בני לוי (במדבר ג, טו), להלן הוא אומר (במדבר א, מט): אך את מטה לוי וגו', וכאן הוא אומר: פקד את בני לוי, אמר רבי יהודה בר שלום לטובתן של בני לוי לא נמנו עם ישראל, שאת מוצא שישראל שיצאו ממצרים לא נכנסו לארץ, שנאמר (במדבר יד, כט): במדבר הזה יפלו פגריכם וגו', ואלו נמנה שבט לוי עמהם היו בגזרה, שכך אמר הקדוש ברוך הוא (במדבר יד, כט): וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים וגו', אבל לא נמנו עמהם ונכנסו לארץ. ולמה זכו שנכנסו כלן לארץ, לפי שכשם שהיו צדיקים במצרים כך היו צדיקים במדבר ונתנו נפשם על הקדוש ברוך הוא, ואימתי עשו כן, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, מה כתיב (שמות לב, כו): ויעמד משה בשער המחנה וגו', וכשם שעמדו בימי משה כך בארץ ישראל בימי יהושע היו מלמדים ישראל שיעבדו להקדוש ברוך הוא, שנאמר (יהושע כד, לא): ויעבד ישראל את ה' כל ימי יהושע וגו', מי היו הזקנים הללו, רבי יהודה הלוי בשם רבותינו אמר אלו היו בני לוי. רבי ברכיה בן רבי חלבו בשם אבא סמוקיד אלדד ומידד היו, נמצאת אומר שהאריכו ימים אחר יהושע. ומנין שנכנס שבט לוי לארץ ישראל, שנאמר (במדבר כו, סה): כי אמר ה' להם מות ימתו במדבר, אלו היו ישראל, (במדבר כו, סה): ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון, מן המשמע של מקרא אתה שומע שלא נשתייר אדם מישראל כי אם כלב בן יפנה ויהושע, אינו כן, אלא אתה קורא ומוצא שנכנס אלעזר בן אהרן הכהן ועל ידו נתחלקה הארץ לכל שבט ושבט מבניהן של אותן שיצאו ממצרים, שנאמר (יהושע יט, נא): אלה הנחלת אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וגו', מהו כן, שכיון שאמר: ולא נותר מהם איש כי אם כלב וגו', ואת מוצא שנשתייר אלעזר, אלא בא אלעזר ללמד על שבטו, כשם שנכנס הוא כן נכנסו הם, כההיא דתנינן [ברייתא דרבי ישמעאל מדה ח]: כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא, ואף אלעזר היה בכללן של ישראל בגזרה, שנאמר: מות ימתו במדבר, ויצא מכללן של ישראל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על השבט, אם אתה אומר שלא נכנס כל השבט אף אלעזר לא נכנס, ואם את אומר שנכנס, אף כל השבט נכנס.

אמר רבי תנחומא בר רבי אבא, אני שאלתי ולמדתי אותה לפני רבי אבא הונא הכהן בר רבי אבין ואמרתי לו תדע לך שנכנסו כל שבט לוי לארץ ישראל ואמרתי לו מן המקרא: אלה הנחלת אשר נחלו אלעזר הכהן וגו', ואמר לי כלום נגזרה הגזרה אלא על בני עשרים שנה, נמצאת אומר מי שהיה פחות מבן עשרים שנה נכנס, אמר שהיה אלעזר פחות מבן עשרים. ואמרתי לו הרי אנו מוצאים שהיה נשוי אשה עד שהוא במצרים, שנאמר (שמות ו, כה): ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה, ואמר לי רבי הונא אומר אני שהיה בן עשר שנים, כלום היתה הגזרה אלא על בן עשרים, ואמרתי לו והרי היה עד שלא נגזרה גזרה משמש באהל מועד, שנאמר (במדבר ד, טז): ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן וגו', ומצינו שלא היה רשות לאחד מן הכהנים לכנס ולשמש באהל מועד אלא אם כן היה לו בן שלשים שנה, שנאמר (במדבר ד, לט): מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה וגו', הוי נמצאנו למדים שהיה אלעזר עד שלא נגזרה הגזרה בן שלשים שנה או יותר, מיד הודה לו רבי הונא לרבי תנחומא שנכנסו כל שבט לוי לארץ, לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה הואיל שישראל אין נכנסין ושבטו של לוי נכנסין, כשתבוא למנותן עשה הפרש בין ישראל לביניהם, הדא הוא דכתיב (במדבר א, מט): אך את מטה לוי לא תפקד וגו', אי אתה מונה אותם עם ישראל אבל אתה מונה אותן לעצמן, הדא הוא דכתיב (במדבר ג, טו): פקד את בני לוי וגו'

כל זכר (במדבר ג, טו), למה כל זכר, ואינו מזכיר כל נקבה, מפני שכבודו של הקדוש ברוך הוא עולה מן הזכרים, אמר דוד (תהלים קכז, ג): הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן, הנה נחלת ה' בנים, אלו הזכרים, ואם באו הנקבות אף הן שכר. (במדבר קכז, ג): מבן חדש ומעלה תפקדם, למה מבן חדש ומעלה, וכי מבן חדש יכולים לשמר אהל מועד, הרי הוא עצמו מבקש למי שישמרנו, ולמה הוא מונה מבן חדש.

אמר רבי הונא הכהן בשם רבי שמואל בר זעירא, בשביל לכפל להם שכר, למה, שאתה מוצא שאינן קרבים לשרת אלא מבן שלשים שנה, ולמה הוא מונה אותן מבן חדש, אלא שיהיו מקבלים שכר ובאים עד שהם מבן חדש.

אמר רבי הונא הכהן אמר רבי שמואל בר זעירא את מוצא כתוב בשמואל (שמואל א ז, טו): וישפט שמואל את ישראל כל ימי חייו, וכי כל ימי חייו שפט שמואל את ישראל, והרי כל ימי חייו לא היו אלא חמשים ושתים שנה, ואתה מוצא שתים שהיה יונק, וארבעים שנה שהיה עלי קים ושופט, בהם לא היה שמואל יכול לשפט לפני רבו, ושתי שנים שמלך שאול, הרי ארבעים ושתים, נשתייר שם עוד עשר שנים, הוי לא נשא נשואן של ישראל אלא עשר שנים, וכתיב: וישפט שמואל את ישראל כל ימי חייו, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הריני מכתיב עליו כל ימי חייו, שיקבל שכר כל ימים שהיה בעולם. ואף שבט לוי אמר הקדוש ברוך הוא למשה שימנה אותן מבן חדש ומעלה, כדי שיהיה מתחשב להם עד שהם מבן חדש, הוי: מבן חדש ומעלה תפקדם.

דבר אחר, מבן חדש, אמר רבי יהודה הלוי בר רבי שלום, למוד הוא הקדוש ברוך הוא להיות מונה בשבט הזה בכל מקום עד שהם קטנים, מנין, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב שירד למצרים אותה שעה ספר את בניו, נמצאו כלם ששים וששה, שנאמר (בראשית מו, כו): כל נפש ששים ושש, ושני בניו של יוסף ויוסף, הרי ששים ותשעה, והוא אומר (בראשית מו, כז): כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, אמר רבי שמואל בר נחמן למוד הוא הקדוש ברוך הוא למנות השבט הזה עד שהם במעי אמן.

אמר רבי ברכיה הכהן בר רבי השרף הזה אינו מספיק לצאת עד שמספגין אותו, כך יוכבד היתה אמה מעברת בה באותה שעה, והיתה במעי אמה ונמנתה עליה.

אמר רבי שמעון בן לקיש עד שאמה נכנסת לפתח מצרים ילדה אותה, לפיכך נאמר עליה (דברים י, כב): בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה, ואף מבני בניה אמר הקדוש ברוך הוא: כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם, למה הוא כן, לפי שהשבט הזה חביב הוא לעולם לפני הקדוש ברוך הוא, מכל השבטים לא נבחר אלא השבט הזה בלבד, שנאמר (שמואל א ב, כח): ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן.

אמר רבי לוי את מוצא דברים הרבה ברא הקדוש ברוך הוא בעולם וברר לו אחד מהם, ברא שבעה ימים ובחר הקדוש ברוך הוא בשבת, שנאמר (בראשית ב, ג): ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו. ברא שנים וברר לו אחד מהם, שנאמר (ויקרא כה, ב): ושבתה הארץ שבת לה'. ברא שבעים וברר לו אחד מהם, שנאמר (ויקרא כה, י): וקדשתם את שנת החמשים שנה. ברא ארצות וברר לו אחד מהם, ארץ ישראל, שנאמר (דברים יא, יב): תמיד עיני ה' אלהיך בה. וכן הקדוש ברוך הוא קורא אותה ארצו, שנאמר (יואל ד, ב): ואת ארצי חלקו. ברא רקיעים וברר לו אחד מהם, זה ערבות, שנאמר (תהלים סח, ה): סלו לרכב בערבות. ברא אמות וברר לו אחת מהם, אלו ישראל, שנאמר (דברים יד, ב): ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה. ברא שבטים וברר לו אחד מהם, זה שבט לוי, שנאמר: ובחר אתו מכל שבטי ישראל. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה שיפקדם מבן חדש, מפני שהוא מחבבן ביותר. איתיבין אם טעמים אלו היה צריך למנותן מבן יום אחד, אמרו רבותינו זכרונם לברכה למה צריך למנותם מבן חדש, מפני שאין בן יום בן קימא אבל בן חדש ידוע שהוא בן קימא, לפיכך מבן חדש ומעלה תפקדם.

דבר אחר, למה נמנו מבן חדש לפי שלא נמנו הלוים מנין הזה אלא לפדות בכורי ישראל, וכשם שהבכורים נפדים מבן חדש כך הלוים נמנו מבן חדש

ויפקד אתם משה על פי ה' וגו' (במדבר ג, טז), אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, אתה אומר לי שאמנה אותן מבן חדש, יכול אני להיות מחזר ומסבב בחצרותיהם ובתוך בתיהם ולספר כל אחד ואחד שאת אומר לי: כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם, אמר לו הקדוש ברוך הוא את עושה שלך ואני עושה שלי.

אמר רבי יהודה הלוי בר רבי שלום היה משה הולך ועומד לו על פתח אהליהם והשכינה מקרבת ואומר לו חמשה תינוקים יש בבית הזה, חמשה תינוקים יש באהל הזה, עשרה תינוקים יש באהל הזה, הדא הוא דכתיב (במדבר ג, טז): ויפקד אתם משה על פי ה' וגו', כשם שהשכינה אומרת לו

ויהיו אלה בני לוי בשמתם וגו' (במדבר ג, יז), אמר רבי אבהו כל מקום שנאמר: אלה, פסל את הראשונים, ואלה, מוסיף על הראשונים, כאן שנאמר: ויהיו אלה בני לוי בשמתם, מה פסל, פסל בכורי ישראל על שעבדו לעגל. (במדבר ג, יח): ואלה שמות בני גרשון וגו', ראה כמה חביבין הלוים, שנתעסק הקדוש ברוך הוא בכל משפחות שלהם למנות שמותם, מה שלא עשה כן בישראל, הדא הוא דכתיב: ואלה שמות בני גרשון למשפחתם וגו', וכן (במדבר ג, יט): ובני קהת וגו', וכן (במדבר ג, כ): ובני מררי למשפחתם וגו', אמרו רבותינו (תוספתא תענית ג-ב): אלו שמונה משמרות שהתקין משה מפי הקדוש ברוך הוא עד שעמד דוד ועשה אותן עשרים וארבעה לכהנה ולויה

לגרשון משפחת הלבני וגו' (במדבר ג, כא), למה צריך לחזר משפחותיהם והלוא כבר אמורים למעלה, למה צריך הכתוב לכך, לפי שהוא אומר (במדבר ג, ב ד): ואלה שמות בני אהרן הבכר וגו' וימת נדב וגו', אף על פי שהיו לאהרן ארבעה בנים לא העמידו משפחות אלא השנים אלעזר ואיתמר, יכול אף בלוים כן, אף על פי שהיו לגרשון שני בנים ולקהת ארבעה בנים ולמררי שני בנים שמא לא העמידו כלם משפחות, לכך חזר הכתוב כשבא למנות בניהם גרשון וקהת ומררי, חשב שהעמידו כל בניהם משפחות שהיו כלם צדיקים. חביבין בני לוי שנתעסק המקום בכל משפחה ומשפחה מהן במנינם ובמקומם ובנשיאיהם ובעבודתן במשכן. בני גרשון, מהו אומר (במדבר ג, כב): פקדיהם במספר כל זכר וגו', הרי שנתעסק הכתוב במנין בני גרשון (במדבר ג, כג): משפחת הגרשני אחרי המשכן יחנו ימה, הרי מקומן, (במדבר ג, כד): ונשיא בית אב אליסף וגו', הרי נשיא שלהם, (במדבר ג, כה כו): ומשמרת בני גרשון וגו' וקלעי החצר וגו', הרי עבודתן במשכן. וכן מונה הכתוב בבני קהת, הדא הוא דכתיב (במדבר ג, כז): ולקהת משפחת העמרמי וגו', הרי שהודיע הכתוב בבני קהת שהעמידו כלם משפחות, שלא נתכלה אחד מהם, (במדבר ג, כח): במספר כל זכר וגו', הרי מנינם. למה פרש הכתוב במספר בני קהת: שמרי משמרת הקדש, מה שלא נאמר לא במספר בני גרשון ולא במספר בני מררי, וכי בני קהת מבן חדש ומעלה שומרים משמרת הקדש, והלוא עד שהיה בן שלשים לא היה כשר לעבודה, למה עשה כן, לפי שהיה הארון מכלה בבני קהת והיה ממעטן, שהיה מקצר ימיהם ואף על פי כן מחבת הקדש היו רצים בני קהת אחריו, לפיכך העלה עליהם שכר כאלו מבן חדש נכנסו לשמש, כמו שכתוב בשמואל הרמתי (שמואל א ז, טו): וישפט שמואל את ישראל כל ימי חייו, אף הוא היה מבני קהת. (במדבר ג, כט): משפחת בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה, הרי מקומן, (במדבר ג, ל): ונשיא בית אב וגו', הרי נשיא שלהם, (במדבר ג, לא): ומשמרתם הארן וגו', הרי עבודתן בקדש, (במדבר ג, לב): ונשיא נשיאי הלוי וגו', למה חשב בבני קהת שני נשיאים, לפי שמקהת יצאו כהנים ולוים, מעמרם יצאו משה ואהרן, בני משה היו לוים ובני אהרן כהנים, ולכך חשב אלעזר שהיה מן הכהנים והוא היה אמרכל על הלוים של בני קהת, וגם הוא היה נושא מעבודת הקדש עם בני קהת, הדא הוא דכתיב (במדבר ד, טז): ופקדת אלעזר בן אהרן וגו', ולמה לא חשב איתמר הלוא על ידו היתה משמרת בני גרשון ובני מררי למה לא מנאו עמהם לנשיא כמו שמנה אלעזר לנשיא עם בני קהת, לפי שאיתמר לא היה משתף בעבודת בני גרשון ובני מררי לכך לא מנאו לנשיא עמהם, אבל אלעזר שהיה שתף במשאן עם בני קהת, לכך מנאו הכתוב לנשיא עמהם (במדבר ג, לג): למררי משפחת המחלי, הרי שמנה הכתוב בבני מררי שלא מת אחד מהן והעמידו משפחות, (במדבר ג, לד): ופקדיהם במספר כל זכר וגו', הרי הודיע מנינן, (במדבר ג, לה): ונשיא בית אב למשפחת מררי צוריאל וגו', הרי נשיא שלהם, (במדבר ג, לה): על ירך המשכן יחנו צפנה, הרי מקומם, (במדבר ג, לו): ופקדת משמרת בני מררי, הרי עבודתן במשכן

והחנים לפני המשכן קדמה (במדבר ג, לח), זכה קהת שהקיפו בניו המשכן משני רוחות, הרי נעשו שבט לוי ארבע מחלקות להקיף ארבעה רוחות המשכן כנגד ארבעה דגלים, ולפי מעשיהם היו הלוים חונים לארבעה רוחות כמו שהיו הדגלים סדורים, הא כיצד, מערב משם אוצרות שלג ואוצרות ברד וקר וחם, וכנגדן היו חונים דגל אפרים ובנימין ומנשה שהיו גבורים, כדי לעמד בכלם, וכן השרה המקום לרוח מערב גרשון שהיה עבודתו בקדש (במדבר ג, כה): האהל מכסהו ומסך, מי יעמד לפני שלג וברד וקר וחם, אהל ומכסה ומסך, ולכך נקרא גרשון, מי יגור נגד שלג וברד וקר וחם, מי שהוא חזק כשן, ואין שן אלא לשון חזק, כדכתיב (שיר השירים ה, יד): מעיו עשת שן. דרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם, ושם חונים דגל ראובן שהוא בעל תשובה, שבזכות התשובה הגשמים יורדין, וכן השרה הקדוש ברוך הוא לאותו רוח דרום בני קהת, שהיו נושאין הארון שבו התורה, שאין הגשמים תלויים אלא על התורה, שנאמר (ויקרא כו, ג ד): אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וגו', (ויקרא כו, טו): ואם בחקתי תמאסו וגו' (ויקרא כו, יט): ונתתי את שמיכם כברזל, ולכך נקרא קהת כמה דתימא (קהלת י, י): אם קהה הברזל, אם ראית שקהו השמים מלהוריד מטר ונעשו ברזל, כמה דתימא: ונתתי את שמיכם כברזל, הוי יודע בעבור ענש התורה שלא קימו, דכתיב (קהלת י, י): והוא לא פנים קלקל, על שלא קימו התורה שנתנה להם פנים בפנים, כמה דתימא (דברים ה, ד): פנים בפנים דבר ה' עמכם וגו' וקלקלו מעשיהם, הוי: קלקל, צפון משם החשך יוצא לעולם ושם היו חונים שבט דן שהיו חשך בעבודה זרה שעשה ירבעם והניח בדן, לכך היו חונים שם בני מררי שהיתה עבודתם העצים (במדבר ג, לו). קרשי המשכן ובריחיו ועמדיו, כמה דתימא (ירמיה י, ח): מוסר הבלים עץ הוא, ולכך נקרא שמו מררי, על מרור. מזרח משם האור יוצא לעולם ושם היו חונים דגל יהודה שהיו בעלי מלוכה בעלי תורה בעלי מצוות, לכך היו חונים שם משה ואהרן ובניו שהיו בעלי תורה, בעלי מצוות, מכפרים על ישראל בתפלתם ובקרבנם, ועליהם נאמר אשרי צדיק ואשרי שכנו, אלו שבטים שהיו סמוכים למשה ולאהרן, יהודה ויששכר וזבולון, היו כלם גדולים בתורה (בראשית מט, י): לא יסור שבט וגו', (דברי הימים א יב, לג). ומבני יששכר יודעי בינה וגו', (שופטים ה, יד): ומזבולן משכים בשבט ספר, על שהיו שכנים לתורה נעשו כלן בני תורה, ושלשה של דרום שהיו לבעלי מחלקת סמוכין, אבדו עמהם, ועליהם נאמר אוי לרשע או לשכנו, ומי היו בעלי מחלקת (במדבר טז, א): קרח בן יצהר בן קהת, ולפי שהיו סמוכים להם ראובן ושמעון וגד, היו כלם בעלי מחלקת, שכן הוא אומר (במדבר טז, א): ויקח קרח בן יצהר וגו'. וכן בני גד ובני שמעון אף הם היו בעלי מריבה, (במדבר ג, לח): שמרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל, היו שומרים שלא יכנסו שם ישראל, כל כך למה שאם היו נכנסין לשם היו נענשים מיתה, הדא הוא דכתיב (במדבר ג, לח): והזר הקרב יומת

כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן (במדבר ג, לט), וא"ו של ואהרן נקוד, על שלא היה אחד מן המנין. ודכותה (בראשית טז, ה): ישפט ה' ביני וביניך, שלא אמרה לו אלא על הגר בלבד, ויש אומרים על המטילים מריבה בינו לבינה. ודכותה (בראשית יח, ט): ויאמרו אליו איה שרה, נקוד על אי"ו שבאליו, שהיו יודעין היכן היא ומבקרים אחריה. ודכותה (בראשית יט, לג): ולא ידע בשכבה ובקומה, נקוד על וא"ו שבאמצע של ובקומה של בכירה, בשכבה לא ידע אבל בקומה ידע, ודכותה (בראשית לג, ד): וישקהו, נקוד עליו על שלא נשקו בכל לבו. ודכותה (בראשית לז, יב): וילכו אחיו לרעות את, למה נקוד על את, מלמד שלא הלכו לרעות אלא לאכל ולשתות ולהתפתות. ודכותה (במדבר ט, י): או בדרך רחקה לכם, נקוד על חי"ת של רחקה, מלמד שלא היה דרך רחוקה אלא מן אסקפת העזרה ולחוץ. ויש אומרים שאפלו בדרך קרובה והוא טמא לא היה עושה עמהם את הפסח. ודכותה (במדבר כא, ל): ונשים עד נפח אשר נקוד על רי"ש שבאשר: שאף מלהלן היה כן. ויש אומרים מלמד שלא החריבו האמות אלא מדינות. ודכותה (במדבר כח, כא): עשרון עשרון תעשה, נקוד על עשרון ראשון של ראשון של חג, מלמד שלא היה שם אלא עשרון אחד בלבד. ודכותה (דברים כט, כח): הנסתרת לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם, למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד, אמר להם עשיתם גלוים אף אני אודיע לכם את הנסתרות. ויש אומרים למה נקוד, אלא כך אמר עזרא אם יבוא אליהו ויאמר למה כתבת אותן אומר לו כבר נקדתי עליהם, ואם יאמר לי יפה כתבת כבר אמחק נקדותיהן מעליהן

על פי ה' למשפחתם כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף (במדבר ג, לט), את מוצא שבט לוי היו בפרט עשרים ושנים אלף ושלש מאות, מפני שהיו ארבע משפחות, גרשון וקהת ומררי ומשה, ואת קורא כל משפחה ומשפחה בפני עצמה ומחשב אותה. (במדבר ג, כב): לגרשון שבעת אלפים וחמש מאות, (במדבר ג, כח): ולקהת שמונת אלפים ושש מאות, (במדבר ג, לד): למררי ששת אלפים ומאתים, והם עולים עשרים ושנים אלף ושלש מאות, וכיון שהוא כולל את הלוים, הוא עושה אותם עשרים ושנים אלף, השלש מאות היכן, אלא אותם שהזכיר בפרט, להודיע כמה היו בכל משפחה ומשפחה, ואלו שנכללו עשרים ושנים אלף וחסר מהן שלש מאות, למה עשה כן, אלא מפני שמנאן להקישן לפדות בכורי ישראל, ופחת מהן שלש מאות שהיו בכורות שהיו בלוים, שאין בכור פודה בכור, לכך היו במשפחות עשרים ושנים אלף ושלש מאות, ובכלל עשרים ושנים אלף, לפדות בהן בכורי ישראל.