# פרשה ה

> מקור: https://rabenu.app/books/bamidbar-rabbah/parsha-5/

אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים (במדבר ד, יח), הדא הוא דכתיב (תהלים לג, יח יט): הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו, להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב. הנה עין ה' אל יראיו וגו', זה שבטו של לוי, שהם יושבים ומקוים לחסדו של הקדוש ברוך הוא, וכי כל הבריות אינן מיחלים לחסדו של הקדוש ברוך הוא, אלא ביותר שבטו של לוי שלא נטלו חלק בארץ, אלא יושבים ומתפללים שתעשה ארץ ישראל פרותיה כדי שיטלו מעשרותיהם, שאין להם כלום בעולם אלא חסדו של הקדוש ברוך הוא, הוי: למיחלים לחסדו. להציל ממות נפשם, מן מיתה עצמה, ולחיותם ברעב, אלו עשרים וארבע מתנות כהנה שנתנו לשבט לוי, עשר במקדש, ועשר בגבולין, וארבע בירושלים, הוי: ולחיותם ברעב.

אמר רבי אלעזר בן פדת מאיזו מיתה היו נצולים, אם ממיתה של עולם, הרי אין בריה שאין מתה, מהו להציל ממות נפשם, אלא ממיתת הארון, כיצד, אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא בשעה שהיו ישראל נוסעין היו שני ניצוצין של אש יוצאין מתוך שני בדיו של ארון כדי לפגע שונאיהם, ומנין, שכן משה אומר לישראל מה אתם מתיראין מן בני ענק וכי קשים הם מאותן שהיו באים כנגדנו והיה הארון שורפן, וכן הוא אומר (דברים ט, ג): וידעת היום כי ה' אלהיך הוא העבר לפניך וגו', מכאן אתה דורש שהיו שני ניצוצין מקדמין לפניהם, אמר להם (דברים ט, ג): הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך, וכיון שהיו הניצוצין יוצאין היתה האש שפה בטועני הארון והיו נשרפים ומתמעטין. ומנין שהיו שבט קהת ממעט, אלא אתה מוצא שלש משפחות היו טוענין כל כלי המשכן, גרשון טוען כל כלי האריגה, יריעות, פרכת, המסך והקלעים. ומשפחת קהת היו טוענין הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכלי הקדש. ומררי טוען הקרשים והבריחים והעמודים והאדנים. ואת מוצא שהיו נמנים ארבע משפחות הללו מבן חדש ומבן שלשים שנה, וכיון שהוא מונה את הגרשני מבן חדש הוא מונה אותם (במדבר ג, כב): שבעת אלפים וחמש מאות, וחוזר ומונה אותן מבן שלשים שנה ומוצא אותן (במדבר ד, מ): אלפים ושש מאות ושלשים, הרי שהיו מאה ושלשים יותר על שליש. וכן מררי מונה אותם מבן חדש ועולה מנינן (במדבר ג, לד): ששת אלפים ומאתים, וכיון שהוא מיחסן מבן שלשים שנה הוא מוצא אותן (במדבר ד, מד): שלשת אלפים ומאתים, הרי שהיו מאה יותר על חצין. אבל משפחת קהת את מוצא אותן מרבין מכל המשפחות, כי מבן חדש הוא מונה אותן ומוצא אותן (במדבר ג, כח): שמונת אלפים ושש מאות, וכיון שהוא בא מבן שלשים שנה, הוא מוצאן (במדבר ד, לו): אלפים שבע מאות וחמשים, הרי שהיו אפלו פחות משלישיתן מאה ושבעה עשר, למה כן, אלא כשם שאמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא מתוך שהיתה האש יוצאת ושפה בטועני הארון היו מתמעטין. והיו כל אחד ואחד רצין, זה נוטל את השלחן וזה נוטל את המנורה וזה נוטל את המזבחות, ובורחים מן הארון, מפני שהיה מזיקן, והיה הארון כאלו מתבזה, והיה הקדוש ברוך הוא כועס עליהם ושוב היו מתכלין, אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אני הורג בני קהת, אם יטענו הרי מתמעטין ואם לא יטענו הרי כעס עליהם, אמר להם הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן עשו להם תקנה לבני קהת כדי שלא יכרתו מן העולם, שלא יהו מניחין ובורחין, אל תכריתו את שבט וגו', אלא יבוא אהרן ובניו (במדבר ד, יט): ושמו אותם איש איש על עבדתו ואל משאו, כדי שלא יוכלו להתחלף מעבודה לעבודה וממשא למשא, הדא הוא דכתיב (במדבר ד, יט): וזאת עשו להם וחיו וגו', רבי שמואל בר נחמן אמר חס ושלום לא היו בני קהת מניחין את הארון ורצין לשלחן ומנורה, אלא אף על פי שמתמעטין היו נותנין נפשם על הארון, ואם כן למה היה מזהיר עליהם אל תכריתו את שבט וגו', אלא מפני שהיו יודעין שכל מי שטוען בארון שכרו מרבה והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות וכלן רצין לארון לטל שכר, ומתוך כך היה זה מריב ואומר אני טוען כאן, וזה מריב ואומר אני טוען כאן, ומתוך כך היו נוהגין בקלות ראש והיתה השכינה פוגעת בהם, אמר האלהים למשה עשה להם תקנה כדי שלא יתכלו מן העולם, אל תכריתו וגו', אלא יסדרו אותם על עבודתם ועל משאם שלא יריבו זה עם זה, עשה להם משה תקנה, אלא שהיו מריבין זה כנגד זה, זה אומר אני טוען בארון וזה אומר לאו אלא אני טוען, ולא היה יודע אחד מהו קבוע לו, מהו משאו, אמר הקדוש ברוך הוא והיו אהרן ובניו נכנסין ונותנים לכל אחד ואחד טעונו, שנאמר: אהרן ובניו יבאו ושמו אותם וגו'

דבר אחר, אל תכריתו וגו', הדא הוא דכתיב (משלי כב, כב): אל תגזל דל כי דל הוא וגו', אמרו רבותינו במה הכתוב מדבר אם הוא דל, מהו גוזל לו, אלא לא דבר אלא במתנות עניים שהוא חיב לתן להם מן התורה לקט שכחה ופאה ומעשר עני, והזהיר הקדוש ברוך הוא שלא יגזל אדם מהם מתנות הראויות לתן להם, כי דל הוא, די לו עניותו, לא דיו לעשיר שהוא עומד ברוח ועני בצער, אלא אף גוזל ממנו מה שנתן לו הקדוש ברוך הוא. (משלי כב, כב): ואל תדכא עני בשער וגו', כמה דתימא (שמות כג, ו): לא תטה משפט וגו', ואומר (שמות כב, כא): כל אלמנה וגו' (משלי כב, כג): כי ה' יריב ריבם וקבע את קבעיהם נפש. וכן הוא אומר (שמות כב, כב כג): אם ענה תענה אתו וגו' וחרה אפי והרגתי וגו'.

דבר אחר, אל תגזל, מדבר בשבטו של לוי, למה קורא אותן דלים שהיו דלים במנין מכל השבטים, אין לך בכל השבטים פחות במנין כמנשה, שלא עלה מנינם אלא (במדבר א, לה): שלשים ושנים אלף ומאתים, והם היו מבן עשרים שנה ועד בן ששים חוץ מאותן שהיו מבן חדש ועד עשרים, וחוץ מן אותן שהיו מן ששים שנה ומעלה, אבל כל שבט לוי לא היו מבן חדש ומעלה אלא (במדבר ג, כב לד): עשרים ושנים אלף ושלש מאות ואהרן ובניו, למה שהיו סמוכים לקדש וכל מי שאינו נזהר כראוי מדת הדין פוגעת בהן, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, הם שומרים משמרת הקדש כדי שלא תזקו והם מתדלדלים בשבילכם, אל תגזלו מהם המתנות שנתתי להם, כי דל הוא, ועוד שהם דלים מנחלה שלא נטלו עמכם חלק בארץ, שנאמר (יהושע יג, לג): ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה, (במדבר יח, כא כג): ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה וגו' ולא יקרבו עוד וגו' ועבד הלוי הוא את עבדת אהל מועד וגו'. ואל תדכא עני בשער, כמה דתימא (דברים כו, יב): כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וגו', שאם עשית כן כי ה' יריב ריבם וגו' אל תגזל דל, מדבר בבני קהת, למה קורא אותן דל, שהיו משבט לוי שלא נטלו חלק בארץ

דבר אחר, אל תכריתו וגו', הדא הוא דכתיב (מלכים ב יד, כז): ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים, אין הקדוש ברוך הוא מבקש שימות אחד מהם, ראה מה כתיב (ישעיה נו, ג): ואל יאמר בן הנכר וגו', ומה על בן נכר אמרתי שלא לפסלו על אחת כמה וכמה ישראל שהם בני, הוי: ולא דבר ה' למחות וגו'. וכן הגבעונים שהיו גרים גרורים ולא היו גרי אמת אלא מן היראה נתגירו קבלתי אותם, ועל שבקש שאול להזדקק להם והרג הכהנים שהיו מספיקין מזונותן, הרגתיו. ולא עוד אלא שהבאתי שלש שנים רעב בשבילם, שנאמר (שמואל ב כא, א): ויהי רעב בימי דוד וגו', ומה אם לגבעונים שבאו אצלכם לא פסלתי, לבני אני פוסל, הוי: ולא דבר ה' למחות וגו', ועל אחת כמה וכמה ללוים שהם משרתים לפני, הוי: אל תכריתו. אל תכריתו, הדא הוא דכתיב (נחום א, ז): טוב ה' למעוז ביום צרה, אין מדותיו של הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה, הוא עושה בה אנדרולומוסיא והורג הטובים עם הרעים, והקדוש ברוך הוא אינו כן, בשעה שהדור מכעיס לפניו הוא ממלט הצדיקים ומאבד לרשעים, חטא דור אנוש אבד אותם, הציל לחנוך (בראשית ה, כד): ויתהלך חנוך, למה (נחום א, ז): ביום צרה וידע חסי בו. דור המבול הכעיסו ואבדן והציל לנח (בראשית ו, ח): ונח מצא חן בעיני ה', הוי: ביום צרה וידע חסי בו. סדומיים הכעיסו ואבדם והציל לוט, שנאמר (בראשית יט, כט): ויהי בשחת ה' את ערי הככר וגו', הוי: ביום צרה וידע חסי בו. הביא חשך על המצריים (שמות י, כג): ולכל בני ישראל היה אור, הוי: ביום צרה וידע חסי בו, יצאו ישראל ממצרים באו למדבר עשו אותו מעשה חוץ משבטו של לוי, שנאמר (שמות לב, כו): מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, מיד עמד משה והרג לחוטאים על ידי שבט לוי, שנאמר (שמות לב, כח): ויעשו בני לוי כדבר משה, ונגף הקדוש ברוך הוא עושי מעשה העגל ולא נגף שבט לוי, שנאמר (שמות לב, לה): ויגף ה' וגו', הוי: ביום צרה וידע חסי בו, אמר הקדוש ברוך הוא שבט לוי חסו בי וקדשו שמי בעגל, הדין הוא שאדע אותם לטוב ואצילם מצרה, לפיכך הזהיר למשה ולאהרן על בני קהת שהיו לוים שלא יתכלו במעשה הארון, הדא הוא דכתיב: אל תכריתו וגו'

דבר אחר, אל תכריתו וגו'. מה כתיב למעלה (במדבר ד, יז): וידבר ה' אל משה ואל אהרן, אמר רבי לוי מה עסקו של אהרן נזכר כאן, אלא שהוא נותן רמז לבני קהת ואומר להם תנו דעתכם שלא לנהג בקלות ראש ולהכנס אצל הארון, אם נהגתם בו בקלות ראש, למדו מבני אהרן. אמר, בני אהרן, בשביל שנכנסו שלא ברשות מה כתוב בהן (ויקרא י, ב): ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, אף אתם תנו דעתכם שלא יגיע לכם כשם שהגיע לבני אהרן. לפיכך הוא כתב: וידבר ה' אל משה ואל אהרן, ורבותינו אמרו למה כתיב כאן אהרן, לפי שבשעה שנצטוו בני קהת על משא הארון נתיראו, התחילו צווחין על משה ואומרים הרי אנו מתים כשם שמתו בני אהרן, אמר הקדוש ברוך הוא למשה כשם שעשיתי תקנה לאהרן, שנאמר (ויקרא טז, ג): בזאת יבא אהרן וגו', כך למשפחות הקהתי אעשה להם תקנה שלא ימותו, הדא הוא דכתיב: אל תכריתו וגו' וזאת עשו להם. ואל תתמה על זו שעשה להם הקדוש ברוך הוא תקנה שלא ימותו, שאף ברשעים מצינו שעשה להם תקנה שלא ימותו, בשעה שפרש הקדוש ברוך הוא למשה שלשים ושש כריתות שבתורה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים אם יחטא אדם בהן כך הוא נטרד, אמר לו הקדוש ברוך הוא ילקו ארבעים ויצאו ידי כריתתן, וזו ששנינו (גמרא מכות כג-א): כל חיבי כריתות שלקו נפטרין מידי כריתתן, שנאמר (דברים כה, ג): ונקלה אחיך לעיניך, כיון שלקה הרי הוא אחיך, דברי רבי חנניה בן גמליאל. ומה העובר עברה אחת נפשו נטלת עליה, העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו. ולמה חיבתו תורה לתן לו מלקות ארבעים, לפי שעבר על התורה שנתנה לארבעים יום, וגרם מיתה לעצמו שנוצר בארבעים יום, ילקה ארבעים ויצא ידי ענשו. כשם שנעשה לאדם הראשון שחטא ונתחיב מיתה ונלקה ארבעים, שנתקלל העולם בחטאו ארבעים קללות, עשר לאדם, ועשר לחוה, ועשר לנחש ועשר על הארץ, והאריך לו הקדוש ברוך הוא היום, שנאמר (בראשית ב, יז): כי ביום אכלך ממנו מות תמות, והוא חיה תשע מאות ושלשים שנה ולא גמר יומו של הקדוש ברוך הוא, אם לרשעים עשה תקנה קל וחומר לצדיקים, הוי: אל תכריתו וגו'

רבי אבא בר איבו אמר די הוא שאינו מזכיר כאן אלא על המשפחה בלבד, למה הוא מזכיר לכל השבט, שהרי הוא אומר (במדבר ד, יח): את שבט משפחת הקהתי, אלא שהקדוש ברוך הוא (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית, ומקדים דברים שלא נעשו, צפה הקדוש ברוך הוא שקרח עומד ממשפחות קהת וחולק על משה, שנאמר (במדבר טז, א): ויקח קרח בן יצהר בן קהת וגו', ומשה עתיד לבקש לפני הה' שתבלע הארץ אותן, אמר לו הקדוש ברוך הוא תן דעתך (במדבר יז, ה): זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר וגו', חסר קריה כלום, מהו לו, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לו אני שומע אבל לכל השבט איני שומע לך, לכך נאמר: אל תכריתו וגו'

הקהתי, הדא הוא דכתיב (ישעיה מח, ט): למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך, מדבר בישראל. למען שמי אאריך אפי, אלו ישראל שיחד הקדוש ברוך הוא שמו עליהם (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך ושתף שמו בשמם, ישראל, ולכך האריך הקדוש ברוך הוא אפו עם ישראל שלא טרדם וגבה מהם קמעה קמעה בגלות כדי לנקותם, ולא בקש למחותם שלא יתחלל שמו בהם. שכן מצינו כשהיו ישראל במצרים מרדו בהקדוש ברוך הוא ורצה הקדוש ברוך הוא לכלותם שם, והאריך אפו עמהם למען שמו ולא עשה כמה דתימא (יחזקאל כ, ח ט): ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים, ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים וגו'. וכן כשיצאו ישראל במדבר מרדו בו ובקש הקדוש ברוך הוא לכלותם והאריך אפו עמהם למען שמו, שנאמר (יחזקאל כ, יג): ואמר לשפך חמתי עליהם וגו'. וכן בני דור המדבר מרדו בהקדוש ברוך הוא ובקש לכלותם והאריך אפו עמהם למען שמו, ונשבע שיפרע עמהם בשעבוד מלכיות, אבל לא עשה כלה, שנאמר (יחזקאל כ, כא כג): ואמר לשפך חמתי וגו' והשיבתי את ידי וגו' (יחזקאל כ, כג): גם אני נשאתי את ידי וגו'. ותהלתי אחטם לך, כדי שלא יתחלל שמו של הקדוש ברוך הוא בהם יביא להם קץ הגאלה החתום, שנאמר (יחזקאל לו, כג כד): וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים וגו' ולקחתי אתכם מן הגוים וגו'.

דבר אחר, ותהלתי אחטם לך, לפי שישראל נבראו לומר תהלתו של הקדוש ברוך הוא, כמה דתימא (ישעיה מג, כא): עם זו יצרתי וגו', לכך כדי שיתהלל שמו בהם, הקדוש ברוך הוא חותמה לטובה, כמה דתימא (שיר השירים ח, ו): שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך והיא גרמה להם שלא נכרתו בגלות, הוי: לבלתי הכריתך.

דבר אחר, למען שמי אאריך אפי, מדבר בקהתים, למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ונדבק ללסטים ונתפשו ונתפש בנו עמהם, אמר המלך מה אעשה, אהרג את הלסטים אי אפשר שהרי בני עמהם, בשביל בני הריני מפנה אותם עכשו. וכך היו הלוים נושאים המשכן והיה הקדוש ברוך הוא מביט בקרח ובעדתו שעתידין לחלק על משה ועל אהרן, אמר הקדוש ברוך הוא מה אעשה לאלו, להרג אותם עכשו אי אפשר, שהרי מערבים הם עם האחרים צדיקים, וכדי שלא יפגע בכלם מדת הדין לקח הקדוש ברוך הוא חצי שמו ונתן עליו יה, שנתן הקדוש ברוך הוא עליו הקהתי, ה"א מתחלה ויו"ד בסוף הרי יה, כדי לעשות עליהם משמרת עד יבוא יומם, הוי: למען שמי אאריך אפי וגו', לכך כתיב הקהתי כאן

וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו וגו' (במדבר ד, יט), וזאת עשו להם, כשם שכתב באהרן זאת (ויקרא טז, ג): בזאת יבא אהרן וגו', אף כאן כתיב זאת, כמו שעשה תקנה לאהרן כן עשה להם, וחיו ולא ימתו וגו', אמר להם הקדוש ברוך הוא עשו להם תקנה לבני קהת שיחיו ולא ימתו בגשתם אל הארון, שאלולי הם לא היו ישראל קימים, למה שארבע משפחות הללו, גרשון וקהת ומררי ואהרן ובניו, מקיפין את אהל מועד, שאם נטנפו ישראל בדבר והפרענות באה לצאת מאהל מועד מפני השכינה, מיד בני קהת שהם שרויים אצל אהל מועד עומדים וכלים אותה שלא תצא עליהם, מנין, שנאמר (במדבר א, נג): והלוים יחנו סביב וגו'.

אמר רבי פינחס הכהן בר חמא ואם אין את למד מכאן יש לך מהיכן ללמד, בשעה שחלק קרח על משה בא מלאך המות לצאת על ישראל ולחבל אותם, ואלו יצא הרג את כל ישראל, והיה משה שרוי אצל אהל מועד שהיה מבני קהת, והרגיש בו שמבקש לצאת על ישראל, מיד אמר לאהרן (במדבר יז, יא): קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח וגו' וכפר עליהם, מהרה ובדלוג זרז עצמך, מה אתה עומד ומשתהה, (במדבר יז, יא): הולך מהרה אל העדה, אמר לו אהרן מרי מה ראית, אמר לו ראיתי למלאך המות שיצא לנגף לשונאי ישראל (במדבר יז, יא): כי יצא הקצף מלפני ה'. נמצאת למד שהלוים היו כלין את הפרעניות, ומהן בני קהת שנושאי ארון היו, אמר להם הקדוש ברוך הוא הם מצטערים עם ישראל כל הצער הזה, ואין אתם עושים להם תקנה

וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו, מה ראה הקדוש ברוך הוא להזהיר על משפחות הקהתי יותר משאר המשפחות, אמר רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי שמואל ברבי יצחק, יש דבר מעלה בשבט לוי ובמשפחות קהת מה שאין בכל ישראל, כיצד, כל השבטים לא אכפת להם בכלי בית המשכן, אבל שבטו של לוי טוענין בכלי המשכן, מי שהוא טוען בקרשים, מי שהוא טוען בבריחים, מי שהוא טוען באדנים, כך היו בני מררי טוענין, ומשפחות בני גרשון טוענין כל כלי האריגה, ומשפחות בני קהת בארון.

דבר אחר, כמה היה שבטו של לוי מעלה מישראל, שישראל היו מהלכין לבושים סנדלים, אבל שבטו של לוי שהיו טוענין בכלי המשכן היו מהלכין יחפים, הרי למדנו שהיה שבט לוי מעלה מכל השבטים, ומעלין בשבט לוי משפחת קהת, שהיה בן לוי נותן משאו או הקרשים או הבריחים או האדנים או כל דבר על העגלות, אבל משפחות קהת היו טוענין בכתפיהם, שלא היה להם רשות לתן הארון על העגלה, שנאמר (במדבר ז, ט): ולבני קהת לא נתן וגו'. ועוד בדבר אחד היו מעלים מכל הלוים, שכל הלוים היו טוענין בכלי המשכן, והיו מהלכין כדרכן ופניהם כנגד הדרך, אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהם ופניהם לארון, כדי שלא לתן אחור לארון, הוי נמצאת אומר, אף על פי שהיו גדולים מן שאר המשפחות ואין צריך לומר מן ישראל, לא היתה רוחן גסה עליהן אלא משעבדין לפני הארון, למה כן, לפי שאין גדלה לפני האלהים. נמצאת אומר אף על פי שהיתה משפחת קהת פלאטיני, אלא כיון שהיו באין לטען את הארון היו טוענין בו כעבדים, אמר הקדוש ברוך הוא התורה היא חיים, שנאמר (משלי ג, יח): עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' (משלי ד, כב): כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא, ובני קהת מחזיקים בתורה שהיא חיים, זה הארון שנושאין שבו התורה, בדין הוא שיחיו ולא ימותו, הוי: וחיו ולא ימתו וגו'

אהרן ובניו יבאו ושמו אותם וגו' (במדבר ד, יט), מיכן היה רבי שמואל ברבי נחמן אומר מפני שהיו בני קהת יודעין שכל מי שטוען בארון שכרו מרבה והיו מניחין השלחן והמנורה והמזבחות וכו' כמו שכתוב למעלה עד אהרן ובניו יבאו וגו'. (במדבר ד, כ): ולא יבאו לראות כבלע וגו', אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום רוצה אתה ללמד באיזה ענין מתין בני קהת, צא ולמד מן המקרא הזה, ולא יבאו לראות כבלע וגו', מלמד כשהיו באין לטעון את הארון היו מפרקין את הפרכת מפניו והיו זנים עיניהם מן הארון לפיכך היו מתכלים, שנאמר (שמות לג, כ): כי לא יראני האדם וחי, והיאך עשה להם משה תקנה, אמר לו האלהים בשעה שהיו מפרקין את המשכן לא יהיו בני קהת מפרקין את הפרכת מפני הארון, אלא יהיו בני אהרן נכנסין ומפרקין אותה מפני שהם כהנים, ויכסו את הארון וכן השלחן וכן כל הכלים הנזכרים לו, ובזה יהיה להם תקנה שלא ימותו אם אינם מסתכלין בארון, הדא הוא דכתיב: ולא יבאו לראות כבלע וגו', זה הארון אם עושין כן. מהו כבלע, אמר רבי לוי אם רואין בארון כבלע הזה שהוא נופל מן העין, מיד הם מתים. תדע מאנשי בית שמש, שנאמר (שמואל א ו, יט): ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' ויך בעם וגו', מהו כי ראו בארון ה', רבי אבהו ורבי אלעזר חד אמר קוצרים ומשתחוים היו, וחד אמר מדברים דברים יתרים היו, מה אמרו, מאן אמריך דאמרית ומאן פיסך דאפיסת. רבי לוי אמר נכפפה היריעה שעל הארון וראו בו, איתא חמי כמה תקלה גדולה היה להם על כן, שכן כתיב (שמואל א ו, יט): ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש, רבי אבהו ורבי אלעזר חד אמר שבעים איש היו וכל אחד ואחד שקול כחמשים אלף איש. וחד אמר חמשים אלף היו כל אחד ואחד שקול כשבעים סנהדרין. רבי חנינא ורבי מונה חד אמר שבעים איש זו סנהדרין, וחמשים אלף איש שהיו שקולין כנגד חמשים אלף איש, וחד אמר שבעים איש אלו סנהדרין וחמשים אלף איש מעם הארץ. אליהו אומר נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהם חמשים אלף איש ונפלה כת סנהדרי גדולה עמהם, מי הרג אותם הוי לא הרג אותם אלא אנשי בית שמש על שראו בארון, לכך הזהיר בני קהת ולא יבאו לראות וגו', אמר הקדוש ברוך הוא כשם שעשיתי לבני קהת על שהיו יראים אותי כבדתים וחלקתי להם כבוד והזהרתי עליהם להציל ממות נפשם, כך כל מי שהוא מתירא ממני אני מכבדו ואיני מכרית שמו מן העולם, ממי את למד מבני יונדב בן רכב, על ידי שעשו רצוני מה כתיב בהם (ירמיה לה, יט): לא יכרת איש ליונדב בן רכב עמד לפני כל הימים, ומה אם אותן שהם גרים כך עשיתי להם, לישראל שהם בני אוהבי בני ידידי על אחת כמה וכמה כשהם עושים רצוני שהם עומדים לפני כל הימים, שנאמר (ישעיה מח, יח יט): לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך', ואומר (דברים ד, ד): ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום.