# פרשה ו

> מקור: https://rabenu.app/books/bamidbar-rabbah/parsha-6/

נשא את ראש בני גרשון וגו' (במדבר ד, כב), הדא הוא דכתיב (משלי ג, טו): יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, תנינן תמן (תוספתא הוריות ב, ח): חכם קודם למלך ישראל, מת חכם אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת כל ישראל ראוין למלכות. המלך קודם לכהן גדול, שנאמר (מלכים א א, לג): ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדניכם וגו'. כהן גדול קודם לנביא, שנאמר (מלכים א א, לד): ומשח אתו שם צדוק הכהן ונתן הנביא, צדוק קודם לנתן. רבי הונא בשם רבי חנינא אמר (ירושלמי הוריות ג-ה): נביא כופף ידיו ורגליו ויושב לו לפני כהן, מה טעם, דכתיב (זכריה ג, ח): שמע נא יהושע הכהן הגדול וגו', יכול בני אדם הדיוטות היו, תלמוד לומר (זכריה ג, ח): כי אנשי מופת המה, ואין מופת אלא נבואה, שנאמר (דברים יג, ב): ונתן אליך אות או מופת. משוח בשמן המשחה קודם למרבה בגדים. נביא קודם למשוח מלחמה, משוח מלחמה קודם לסגן, סגן קודם לראש משמר, ראש משמר קודם לראש בית אב, ראש בית אב קודם לאמרכל, אמרכל קודם לגזבר, גזבר קודם לכהן הדיוט, כהן הדיוט קודם ללוי, לוי קודם לישראל, ישראל לממזר, ממזר לנתין, נתין לגר, גר לעבד משחרר, אימתי בזמן שכלן שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר: יקרה היא מפנינים, סברין מימר לפדות, להחיות ולכסות, הא לישיבה לא, אמר רבי אבין אף לישיבה, מה טעם יקרה היא מפנינים, אפלו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים.

דבר אחר, יקרה היא מפנינים, מדבר בקהת וגרשון, אף על פי שגרשון בכור ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור, לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה הקדימו הכתוב לגרשון, שבתחלה אמר (במדבר ד, ב): נשא את ראש בני קהת, ואחר כך אומר: נשא את ראש בני גרשון וגו', הוי: יקרה היא מפנינים, מבכור שיצא ראשון, ואין פנינים אלא תחלה, כמה דתימא (רות ד, ז): וזאת לפנים בישראל

נשא את ראש וגו', הדא הוא דכתיב (איוב לו, ז): לא יגרע מצדיק עיניו וגו', אין הקדוש ברוך הוא מונע דוגמא דידהו, לפי שמצינו שיעקב חמד את הבכורה לשם שמים כדי שיוכל להקריב, ולקחה מעשו בדמים, והסכים הקדוש ברוך הוא עמו, וקראו (שמות ד, כב): בני בכרי, ונתן גדלה לבכורים שיקריבו לפניו, הוי: לא יגרע מצדיק עיניו, ואין עיניו אלא תחתיו, כמה דתימא (ויקרא יג, ה): והנה הנגע עמד בעיניו. ומהו תחתיו, אלו בניו, כמה דתימא (תהלים מה, יז): תחת אבתיך יהיו בניך, (איוב לו, ז): ואת מלכים לכסא, שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לבכורים ולהם ראוי מלכות לטל, שנאמר (דברי הימים ב כא, ג): ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור. וכן בדוד הוא אומר (תהלים פט, כח): אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ, הוי: ואת מלכים לכסא (איוב לו, ז): וישיבם לנצח, שהם היו ראוים לטל הכהנה ומה שהלוים עושים אלולי לא חטאו במעשה העגל, שבתחלה היו הבכורים מקריבים, שנאמר (שמות כד, ה): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת וגו', וכן יעקב אומר לראובן (בראשית מט, ג): ראובן בכרי אתה וגו' שאת זו כהנה, כמה דתימא (ויקרא ט, כב): וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. עז זו מלכות, שנאמר (שמואל א ב, י): ויתן עז למלכו, שאלולי לא סרח ראובן במעשה בלהה היה ראוי לטל כהנה ומלכות, לפי שהיה בכור, ומנין אף לעבודת הלוים היה ראויין, שכן את מוצא שנכנסו פשוטי הלוים תחת בכורי ישראל, שנאמר (במדבר ג, מא): ולקחת את הלוים לי אני ה' תחת כל בכר בבני ישראל וגו', הוי: וישיבם לנצח, זו היא הלויה שהיו ראוין הבכורים לטל, כמה דתימא (דברי הימים א כג, ג ד): ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה וגו' מאלה, (עזרא ג, ח): לנצח על מלאכת בית ה' וגו', ועל שבט הלוי אמר הכתוב (תהלים קא, ו): עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי, הוי: וישיבם לנצח, (איוב לו, ז): ויגבהו, מי גרם להם לבכורים שאבדו הכבוד הזה, על שנתגבהו בעצמם ועבדו לפני העגל, לפיכך (איוב לו, ח): ואם אסורים בזקים, שנאסרו מלהקריב דבר הנעשה באש, ואין זקים אלא אש, שנאמר (ישעיה נ, יא): הן כלכם קדחי אש וגו', שהם צריכים לפדות עצמם כל אחד ואחד בחמשה שקלים כסף ולתן ללוים. הרי מצינו בבכורי ישראל שירדו מגדלתם על מעשה העגל, אבל בכורי הלוים שלא טעו בעגל נתנה הכהנה לאהרן שהיה בכור, ושאר בכורי הלוים לא הצרכו לפדיון ולא לכפרה, וזכו ללוים עם אחיהם. ואם לחשך אדם והלוא גרשון היה בכור למה הקדים הכתוב לקהת לנשיאת ראש ואחר מנה לגרשון, אף אתה אמר לו לפי שקהת היה מטועני הארון שהוא קדש הקדשים ויצא ממנו אהרן הכהן שהוא קדש הקדשים, וגרשון היה קדש, לכך הקדימו הכתוב לקהת. ומנין את למד שגרשון לא אבד גדלתו לפי שהיה בכור, שכן את מוצא כשם שאמור בקהת (במדבר ד, ב): נשא את ראש בני קהת, כך אמור בגרשון: נשא את ראש בני גרשון. ומהו שאמר הכתוב: גם הם, שלא תאמר שלכך מנה בני גרשון שניים שהם פחותים מבני קהת, לאו, אלא כתיב גם הם, שאף בני גרשון כיוצא בהם של בני קהת. אלא שהקדימו הכתוב כאן בשביל כבוד התורה, אבל במקומות אחרים הקדים לגרשון תחלה לקהת

לבית אבתם למשפחתם (במדבר ד, כב), לבית אבות עשה לו משפחות ולא לבית אמותם, שאם נשאו בני גרשון מבנות קהת או מבנות מררי יקראו בניהם על שם משפחות גרשון, אבל אם משאר משפחות נשאו מבנות גרשון, היו בניהם נקראין על שם שאר המשפחות. (במדבר ד, כג): מבן שלשים שנה ומעלה וגו', תני (תוספתא שקלים ג, טז): כהן גדול אין נכנס לעזרה לעבודה אלא אם כן נמשח שבעה ונתרבה שבעה, אף על פי שלא נמשח שבעה ונתרבה שבעה ועבד, עבודתו כשרה. כהן הדיוט אין נכנס לעזרה לעבודה אלא אם כן הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו, אף על פי שלא הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו ועבד, עבודתו כשרה. בן לוי אין נכנס לעזרה לעבודה אלא אם כן למד חמש שנים, שנאמר (במדבר ח, כד): זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה, ולהלן הוא אומר: מבן שלשים שנה, אם נאמר: מבן חמש ועשרים למה נאמר: מבן שלשים, ואם נאמר: מבן שלשים למה נאמר: מבן חמש ועשרים, אלא, כל אותן שנים שמבן חמש ועשרים ועד בן שלשים היה למד, מכאן ואילך מקרבין אותו לעבודה. מכאן אמרו כל שאינו רואה סימן ברכה במשנתו בתוך חמש שנים, שוב אינו רואה. רבי יוסי אומר שלש שנים, שנאמר (דניאל א, ה): ולגדלם שנים שלוש. זקן אין מושיבין אותו בגזית אלא אם כן נעשה דין בעירו, משנעשה דין בעירו מעלין ומושיבין אותו בהר הבית, משם מעלין ומושיבין אותו בחיל, משם מעלין ומושיבין אותו בלשכת הגזית. (במדבר ד, כג): כל הבא לצבא צבא, שהיו שוערים. (במדבר ד, כג): לעבד עבדה באהל מועד, שהיו משוררים. (במדבר ד, כד): זאת עבדת משפחת הגרשני, ולא אחרת, מלמד שבני גרשון היו אסורין לכנס לעבודת בני מררי בקרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו. (במדבר ד, כד): לעבד ולמשא, שבעת שהיו מקימין המשכן הם היו פורשין יריעות במשכן אהל מועד, וכל מה שהיה ממנה תחת ידם היו מקימין, ובעת שהיו פורקין המשכן הם היו טוענין אותו על העגלות. (במדבר ד, כה): ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה, כמשמעו.

אמר רבי שמעון בן לקיש אומר היה רבי מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היתה ולא הכירו בה חכמים שבאותו הדור אם מין חיה הוא או מין בהמה הוא, וקרן אחת היתה לה במצחה, ולפי שעה נזדמן לו למשה, ונעשה ממנה משכן, ונגנזה. מדקאמר קרן אחת היתה לה במצחה, מזה למדנו שטהורה היתה. (במדבר ד, כה): ואת מסך פתח אהל מועד, כמה דתימא (שמות כו, לו): ועשית מסך לפתח וגו' (במדבר ד, כו): ואת קלעי החצר, אלו קלעים שעשו סביב לחצר, כמה דתימא (שמות כז, ט טו): ועשית את חצר וגו' וכן לפאת צפון וגו' ורחב החצר וגו' וחמש עשרה אמה קלעים וגו' ולכתף השנית וגו' (במדבר ד, כו): ואת מסך פתח שער וגו', כמה דתימא (שמות כז, טז): ולשער החצר וגו' (במדבר ד, כו): אשר על המשכן ועל המזבח סביב. תני מזבח העולה ארכו חמש אמות ורחבו חמש אמות וגבהו שלש אמות, שנאמר (שמות כז, א): ועשית את המזבח (שמות לח, א): מזבח העלה וגו', דברי רבי מאיר. אמר לו רבי יוסי ממשמע שנאמר (שמות כז, א): חמש אמות ארך וחמש אמות רחב, איני יודע שהוא רבוע, מה תלמוד לומר (שמות כז, א): רבוע יהיה, אלא מפנה להקיש לדון ממנו גזרה שוה, נאמר כאן רבוע, ונאמר להלן רבוע, מה רבוע האמור להלן גבהו שנים ברחבו, אף כאן גבהו שנים ברחבו. אמר לו רבי מאיר אם כדבריך נמצא גובה מזבח מן הקלעים חמש אמות. אמר לו רבי יוסי והלוא כבר נאמר (במדבר ד, כו): וקלעי החצר סביב וגו', מה משכן עשר אמות אף מזבח עשר אמות. (במדבר ד, כו): ואת מיתריהם, אלו המיתרים, מה היו עושין בהם, היו מקפלין היריעות והקלעים והיו אוסרים אותם בהם ומניחים אותם על העגלות, (במדבר ד, כו): ואת כל כלי עבדתם, אלו קרסי זהב ואלו קרסי נחשת שהיו מחברים בהם היריעות. (במדבר ד, כו): ואת כל אשר יעשה להם ועבדו, כל מה שהיה נעשה לכל הכלים יהיו בני גרשון עושים. (במדבר ד, כז): על פי אהרן ובניו תהיה להם וגו', זו היא שאמרו שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לבכור, כשם שעבודת בני קהת היתה על פי אהרן ובניו, כמה דתימא (במדבר ד, יט): אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש וגו', כן עבודת בני גרשון היתה על פי אהרן ובניו, אבל בבני מררי לא נאמר בו על פי אהרן ובניו. (במדבר ד, כז): ופקדתם עליהם במשמרת את כל משאם, הביא הכתוב משה עמהם שיהיו מצוים עליהם, שיהיו שומרים על כל מה שנושאים. (במדבר ד, כח): זאת עבדת משפחת בני הגרשני וגו', בתחלה שמו אהרן ובניו ומשה עמהם לבני גרשון על עבודתם ועל משאם ועל משמרתם, מכאן ואילך עבודתם ומשמרתם היתה ביד איתמר בן אהרן הכהן

בני מררי למשפחתם (במדבר ד, כט), בבני קהת ובני גרשון נאמר בהן נשיאות ראש, שחלק להם הקדוש ברוך הוא כבוד, לקהת בעבור כבוד הארון, ולגרשון על שהיה בכור, אבל בבני מררי שלא היו אלא בני פשוט, ועבודת משאם לא היה אלא קרשים ובריחים ועמודים ואדנים, לא נאמר בהם: נשא את ראש. (במדבר ד, כט): למשפחתם לבית אבתם תפקד אתם, למה נאמר בבני קהת ובני מררי למשפחתם לבית אבתם, הקדים משפחתם לבית אבתם, ובגרשון הקדים לבית אבתם, ואחר אמר: למשפחתם. לפי שנשיאות ראש של בני גרשון באה מבית אב שלהם, אבל נשיאות ראש של בני קהת אינה תלויה בבית אבות שלהם כי אם בנשיאת הארון, וכן בני מררי לא היו כי אם מבית אב פשוט, לכך הקדים משפחות לבית אבות. (במדבר ד, לא): וזאת משמרת משאם וגו', זאת ולא אחרת, מלמד שבני מררי אסורין לשמר ולעבד מה שבני גרשון שומרים ונושאים ועובדים. (במדבר ד, לא): קרשי המשכן, אלו ארבעים ושמונה קרשים של משכן, (במדבר ד, לא): ובריחיו, אלו חמשה עשר בריחים והבריח התיכון, (במדבר ד, לא): ועמודיו, אלו ארבעה עמודי שטים שפורסים עליהם הפרכת, וחמשה עמודי שטים שפורסים עליהם המסך של פתח האהל, (במדבר ד, לא): ואדניו, אלו אדני הקרשים ואדני העמודים שהיו מאה וחמשה אדנים, (במדבר ד, לב): ועמודי החצר סביב, אלו חמשים וששה עמודים שהיו עומדים סביב החצר שעליהם פורסים הקלעים, (במדבר ד, לב): ואדניהם, אלו חמשים וששה אדנים שבהם היו מעמידין העמודין וארבעה עמודים וארבעה אדנים שהיו פורסין עליהם מסך שער החצר, (במדבר ד, לב): ויתדתם, אלו יתדות המשכן ויתדות החצר של נחשת שהיו נועצים בארץ סביב שלא יפיל הרוח לקלעים, (במדבר ד, לב): ומיתריהם לכל כליהם ולכל עבדתם, שבהם היו מעמידים הקלעים עם היתדות ובהם אוסרים העמודים והבריחים וטוענים על העגלות שלא יפלו לארץ, אבל לקרשים היו עושים אטבי של ברזל שבהם מחזיקים הקרשים שלא יפלו מעל העגלות. (במדבר ד, לב): ובשמת תפקדו את כלי משמרת משאם, הזהירם הקדוש ברוך הוא שיהיו מפקידים כל הלוים איש איש על עבודתו ועל משאו, כדי שלא יבואו לידי מחלקת, וכך היו עושין איש פלוני לוי יטען קרשים, איש פלוני לוי יטען בריחים, איש פלוני לוי יטען עמודים, וכן כל כלי וכלי. (במדבר ד, לג): זאת עבדת משפחת בני מררי וגו', בני מררי, על שלא היה נשיאתם מבית אב שלהם, לכך לא נאמר: על פי אהרן ובניו תהיה, כשם שנאמר בבני גרשון (במדבר ד, כז): אלא כל מעשיהם היתה ביד איתמר, מלמד שהיה איתמר נוטל כל הכלים ונותנם לבני מררי וכן לבני גרשון והיה מעמידם על עבודתם ועל משמרתם

ויפקד משה ואהרן (במדבר ד, לד), מיד עשו משה ואהרן ופקדו את בני הקהתי תחלה כשם שאמר להם הקדוש ברוך הוא, ומנין שאמר הקדוש ברוך הוא לשניהם שיפקדו אותם, שנאמר (במדבר ד, א ב): וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, נשא את ראש בני קהת. מפני מה נאמר דבור בקהת ובגרשון מה שלא נאמר במררי, כדי לחלק כבוד לגרשון על שהיה בכור ולהקישו לקהת. למה לא נאמר ואל אהרן, בדבור פרשת בני גרשון כשם שנאמר בפרשת בני קהת, לפי שאהרן ממעט הוא מכל הדברות שנאמרו למשה, שלא דברה שכינה עם אהרן, ולמה יש מקומות הרבה שכתב בהן אהרן, לא שהיה הדבור עם אהרן אלא כל פרשה שהיה אהרן צריך לה כתיב בה אהרן לאמר, הקדוש ברוך הוא אמר למשה כדי שיאמר לאהרן, לכך נכתב אהרן בדבור בני קהת, לפי שכל משא בני קהת וכל עבודתם היו נותנים להם אהרן ובניו, שהם לא היו רשאין לגע בארון ובכל הכלים עד שאהרן ובניו היו מכסים אותם, כמה דתימא (במדבר ד, טו): וכלה אהרן ובניו לכסת את הקדש וגו', לכך כתיב בדבור פרשת בני קהת אהרן, שהוא היה מצוה על עבודתם ועל משאם, אבל בבני גרשון אין את מוצא שיעשה שם אהרן כלום, אלא על פיו היו עושין בני גרשון כל מה שהיו עושין, ומעשיהם ביד איתמר, שהוא היה נותן לכל אחד ואחד עבודתו ומשאו, לכך לא נכתב אהרן בדבור פרשת בני גרשון

ונשיאי העדה את בני הקהתי וגו' (במדבר ד, לד), מה צריך נשיאים כאן, והלוא הקדוש ברוך הוא לא אמר לו למשה שיהיו נשיאי ישראל עמו במנין הלוים, למה עשה כן, אלא כך אמר משה, אחר שהנשיאים היו עמי במנין כל ישראל, כמה דתימא (במדבר א, ד): ואתכם יהיו וגו', לא אעשה להם חלישות דעת ואוליכם עמי למנין הלוים, ומנין שכן הוא, אתה מוצא אחר מנין ישראל כתיב (במדבר א, מד): אלה הפקדים אשר פקד וגו', אבל אחר מנין הלוים אין את מוצא שיזכיר שם נשיאים אלא (במדבר ד, לז) (במדבר ד, מא) (במדבר ד, מו): אשר פקד משה ואהרן, ללמדך שנשיאי ישראל לא מנו הלוים על פי הדבור, אלא משה הוליכם עמו כדי לחלק להם כבוד

מבן שלשים וגו' (במדבר ד, לה), מכאן אמרו (משנה אבות ה-כא): בן שלשים לכח. (במדבר ד, לו): ויהיו פקדיהם למשפחתם וגו', זו היא שאמרו שהארון היה הורג בבני קהת, שכשמנאם מבן חדש היו שמונת אלפים ושש מאות, וכשמנאן מבן שלשים שנה לא נמצאו שליש. (במדבר ד, לז): אלה פקודי משפחת הקהתי וגו', זו היא שאמרו שהנשיאים לא מנו עמהם מפי הדבור, שאין מזכיר כאן נשיאים. (במדבר ד, לז): על פי ה' ביד משה ואהרן, הם עשו על פי ה' כשם שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שימנה אהרן עמו בבני קהת, שנאמר (במדבר ד, א ב): וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, נשא את ראש וגו', לכך נאמר ביד משה, שמשה אמר לאהרן, לפי שאהרן נתמעט מכל הדברות שבתורה שנאמרו למשה

ופקודי בני גרשון וגו' (במדבר ד, לח), כשם שמנה לבני קהת על פי ה' כך מנה לבני גרשון. (במדבר ד, לט): מבן שלשים שנה וגו', באהל מועד היו פסולים מחמשים שנה ולהלן, אבל משנכנסו לארץ ישראל לא היו נפסלים אלא בקול. (במדבר ד, מ): ויהיו פקדיהם וגו', זו היא שאמרו שבני גרשון לפי שלא היו מטועני הארון לפיכך לא חסרו ממנין הראשון שני שלישים אלא היו מאה ושלשים יותר משליש. (במדבר ד, מא): אלה פקודי משפחות וגו', למה לא נאמר במנין הקהתים בני קהת, וכתיב בהן הקהתי כשם שאמור בבני גרשון ובני מררי, לפי שמנינם היה לשם טעינת הארון צרף הקדוש ברוך הוא שמו עמהם כדי שלא יכלו, ה"א בראשו ויו"ד בסופו הרי י"ה, לומר י"ה יצילם ממיתה, לקים מה שנאמר (תהלים לג, יט): להציל ממות נפשם. (במדבר ד, לח): אשר פקד משה ואהרן על פי ה', למה לא נאמר במנין בני גרשון ביד משה, כשם שאמור במנין בני קהת, לפי שבבני קהת אמר הקדוש ברוך הוא למשה שימנה אהרן עם משה, הקדוש ברוך הוא הזכיר לאהרן בראש המנין על דעת כן שימנה כל הלוים עם משה, אבל משה מששמע שבמנין בני קהת הזכיר הקדוש ברוך הוא לאהרן ולא הזכירו עוד, לא במנין בני גרשון ולא במנין בני מררי, חשב משה בדעתו ואמר לכך אמר לי הקדוש ברוך הוא שימנה אהרן עמי לבני קהת, מפני שעל ידו נעשית כל משאם וכל עבודתם, אבל עבודת בני גרשון ובני מררי שאינה נעשית על ידו, אינו רוצה שימנה עמי, לכך אמר לו לאהרן שימנה בני קהת עמו בשם הקדוש ברוך הוא, ולכך כתיב במנין בני קהת (במדבר ד, לז): על פי ה' ביד משה, אבל כשבא למנות בני גרשון לא אמר לו משה לאהרן בשם הקדוש ברוך הוא שימנה בני גרשון עמו, אלא חלק לו כבוד, לפי שהיה אחיו הגדול והוליכו עמו וצרפו עמו למנין, לכך לא נאמר ביד משה, אף על פי שבדעתו של הקדוש ברוך הוא היה שימנה אהרן עמו כל הלוים, ולדעת כן הזכיר אהרן בראש המנין, לפי שלא אמר לו משה לאהרן שימנה בני גרשון עמו בשם הקדוש ברוך הוא חסר כאן ביד משה

ופקודי משפחת וגו' (במדבר ד, מב), מפני מה נאמר בבני מררי במנין משפחת ולא בבני קהת ולא בבני גרשון, לפי שבני מררי היו מרבין לעבודה, שהרבו משפחות, שהיו ששת אלפים ושתי מאות, נתרבו מבן שלשים מאה יותר על מחצה מבן חדש, שכן את מוצא מבן חדש עלה מספרם ששת אלפים ושתי מאות, ומבן שלשים שנה ומעלה עלה מספרם שלשת אלפים ומאתים, מאה יותר ממחצית. אבל בבני קהת לא נאמר משפחות בני קהת, שמבן שלשים שנה ומעלה לא נמצאו שליש מאותן שנספרו מבן חדש ומעלה, וכן בבני גרשון לא נאמר ופקודי משפחת, שאף הם לא הגיעו לחצי אותם שהיו מבן שלשים שנה ומעלה, לפי שמבן חדש ומעלה היו שבעת אלפים וחמש מאות, ומבן שלשים שנה ומעלה, לא היו כי אם שני אלפים ושש מאות ושלשים. (במדבר ד, מג): מבן שלשים שנה ומעלה וגו', מבן חמשים שנה ומעלה היו פסול לעמד במשכן לעשות עבודה, שלא היו יכולים לומר שירה, אבל מחמשים שנה ומעלה חוזר היה לנעילת שערים. (במדבר ד, מד): ויהיו פקדיהם למשפחתם שלשת אלפים ומאתים, זו היא שאמרו לפי שנתרבו באכלוסא ראוין לעבודה, נאמר בהן משפחת. (במדבר ד, מה): אלה פקודי משפחת וגו', למה נאמר בבני מררי ביד משה, שבשעה שראה הקדוש ברוך הוא שלא אמר לו משה לאהרן בשם הקדוש ברוך הוא שימנה בני גרשון, לפיכך כשבא למנות בני מררי אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמר לו לאהרן בשמי שימנה בני מררי עמו, לכך נאמר: ביד משה

כל הפקדים אשר פקד משה וגו' (במדבר ד, מו), מאחר שחשב הלוים משפחת בני קהת לבד ומשפחת בני גרשון לבד ומשפחת בני מררי לבד, חזר וכלל מנינם ביחד, להגיד שכלם שקולים לפני המקום בחבה. (במדבר ד, מז): מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבד עבדת עבדה ועבדת וגו', תני השיר מעכב את הקרבן דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אינו מעכב.

אמר רבי אלעזר טעמיה דרבי מאיר מהאי קרא (במדבר ח, יט): ואתנה את הלוים נתנים וגו' לכפר על בני ישראל וגו', מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת. ורבנן מוקמין מהאי קרא מה כפרה ביום אף שירה ביום.

אמר רבי יהודה בשם שמואל מנין לעקר שירה מן התורה, שנאמר (דברים יח, ז): ושרת בשם ה', איזהו שרות שבשם ה', הוי אומר זו שירה. רבי יצחק אמר מהכא (תהלים פא, ג): שאו זמרה ותנו תף כנור נעים עם נבל. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (ישעיה כד, יד): המה ישאו קולם ירנו בגאון ה' וגו'. תני (במדבר ז, ט): ולבני קהת לא נתן כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו, ממשמע שנאמר בכתף, איני יודע שישאו, מה תלמוד לומר ישאו, אין ישאו אלא לשון שירה, וכן הוא אומר: שאו זמרה ותנו תף וגו', ואומר: ישאו קולם ירנו. חנניה בן אחי רבי יהושע אמר מהכא (שמות יט, יט): משה ידבר והאלהים יעננו בקול, על עסקי קול. רבי אסא אמר מהכא (דברי הימים ב ה, יג): ויהי כאחד למחצרים ולמשררים להשמיע קול אחד. רבי יונתן אמר מהכא (במדבר יח, ג): ולא ימתו גם הם גם אתם, מה אתם בעבודת מזבח אף הם בעבודת מזבח. רבי יוחנן אמר מהכא (במדבר ד, מז): לעבד עבדת עבדה, איזו היא עבודה שצריכה עבודה, הוי אומר זו שירה

ויהיו פקדיהם שמנת אלפים וחמש מאות ושמנים (במדבר ד, מח), זו היא שאמרו מנאם בפרט מנאם בכלל, כאדם שיש לו חפצים נאים ומשבחין וחביבין עליו ביותר, מונה אותם בפרט וחוזר ומונה אותם בכלל, מתוך ששמח ברבוי מנינם, כן צוה הקדוש ברוך הוא לכתב מנין הלוים בפרט וכלל, לפי שהיו בני ביתו וכשרים וחביבים עליו ביותר. (במדבר ד, מט): על פי ה' פקד אותם ביד משה, הרי זה אמור כנגד בני קהת שאהרן מנאם לבני קהת ואמר פלוני ופלוני ישאו את הארון, פלוני ופלוני ישאו את המזבח, וכן כל כלי קדש הקדשים, כשם שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שיעשה אהרן, כן עשה אהרן, הוי: ביד משה. ומנין אתה אומר שבעבודת בני קהת הכתוב מדבר, שכן כתיב (במדבר ד, מט): איש איש על עבדתו ועל משאו. וכן אמור בבני קהת, (במדבר ד, יט): אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש על עבדתו ואל משאו. (במדבר ד, מט): ופקדיו אשר צוה ה' את משה, הרי זה אמור כנגד בני גרשון ובני מררי שצוה הקדוש ברוך הוא למשה שעל פיו תהיה עבודתם עם אחיו אהרן. בבני גרשון כתיב (במדבר ד, כז): ופקדתם עלהם במשמרת את כל משאם, הרי משה עמהם, ובבני מררי כתיב (במדבר ד, לב): ובשמת תפקדו את כלי משמרת משאם, הביא משה, לכך כתיב: ופקדיו אשר צוה ה' את משה, שמנה משה ואמר פלוני ופלוני ופלוני של בני גרשון ישאו את היריעות, פלוני ופלוני ופלוני ישאו את אהל מועד, וכן כל כלי עבודתם, משא של בני גרשון היה ממנה להם במנין, וכן מנה משה ואמר פלוני ופלוני ופלוני של בני מררי ישאו את הקרשים, פלוני ופלוני ופלוני של בני מררי ישאו את הבריחים, וכן עשה לכל כלי עבודת משא בני מררי, שמנה אותם במנין על עבודתם, הוי: אשר צוה ה' את משה, שמשה נצטוה על שתי המשפחות הללו, בני גרשון ובני מררי, שהוא יצום היאך ישאו והיאך ישמרו מה שתחת ידיהם, הוי: אשר צוה ה' את משה.