# דף נ - ב

> מקור: https://rabenu.app/books/bavli-chullin-chavruta/comm-101/

{אמר להו} רבא: {לאו מי אמינא לכו, לא תתלו ביה} ברב נחמן {ע} {בוקי סריקי,} כדים ריקים. כלומר, דברים שאינם נכונים.

{הכי אמר רב נחמן: מקום הדבק} - {אפילו ניטל כולו, כשר. והוא, שנשתייר בו כדי תפיסה}, אחיזת יד.

{וכמה} הוא?

{אמר אביי: כמלא בטדא,} אצבע.

ושיעור זה הוא אפילו {בתורא}, שור גדול.

שנינו במשנה: {הכרס הפנימי}:

{אמר רב יהודה אמר רב: העיד נתן בר שילא, ריש טבחיא דצפורי, לפני רבי, משום רבי נתן: אי זו היא כרס הפנימי?} - {סניא דיבי.} שהוא המעי העיור, והוא מקום מאוס.

{וכן אמר רבי יהושע בן קרחה,} שהכרס הפנימי הוא {סניא דיבי}.

{רבי ישמעאל אמר}: הכרס הפנימי הוא {איסתומכא דכרסא}, פי הקיבה.

{רב אסי אמר רבי יוחנן: מקום צר יש בכרס,} ואותו מקום קרוי הכרס הפנימי - {ואיני יודע איזהו.}

{אמר רב נחמן בר יצחק: נפל כרסא בבירא}. הואיל ואינך יודע מה, לא הועלת לנו מאומה בביאורו.

{אמר רב אחא בר רב עוא אמר רב אסי}: אני אפרש מה הוא אותו "מקום צר" - {מן המיצר}, ממקום שהכרס הולך ונהיה צר כלפי הוושט. וקרוי "כרס פנימי" משום שהוא נחבא בין דופני החזה, {ולמטה}. והיינו, מקום זה נמצא למטה מהכרס החיצונה כאשר הבהמה תלויה אחר שחיטה ברגליה וראשה מופנה כלפי מטה.

{רבי יעקב בר נחמני אמר שמואל: מקום שאין בו מילת}.

"מילת" הוא צמר. והיינו,, שבתוך הכרס יש בליטות זעירות הנראות כמו צמר, ונוהגים לגרור אותן במים רותחין מן הכרס. ויש מקום בקצה הכרס, בסמוך לוושט, ששם הוא חלק, ואין בו צמר ["מילת"], והוא מקום הכרס הפנימית.

{רבי אבינא אמר גניבא משמיה דרב: טפח בוושט} ה{סמוך לכרס} - {זו היא כרס הפ נימית.}

{אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר חנינא: כל הכרס כולו} - {זו היא כרס הפ נימית.}

{ואיזהו כרס החיצון?} - {בשר} קרום עבה {החופה את רוב הכרס.} (52)

{רבה בר רב הונא אמר: מפרעתה.}

ומבארינן: {מאי מפרעתה?} [ראה ציור בספר שיחת חולין].

{אמר רב אויא: היכא דפרעי טבחי.} המקום שבו מתחילים הטבחים לחתוך את בטן הבהמה לאחר שחיטה, ונראה בו תחילת הכרס.

{בנהרדעא עבדי כרבה בר רב הונא.}

{אמר ליה רב אשי לאמימר: כל הני שמעתתא}, דסניא דיבי, ואסתמוכא, ומקום שאין בו מילת - {מאי?}

{אמר ליה: כולהו} - {שייכן בדרבה בר רב הונא!} שכולן עומדים באותו צד למעלה או למטה, וכשמטריפים את אותו הצד בנקב כל שהוא, מטריפים את כל הנקבים שבמקומות הללו.

{ודרב אסי אמר רבי יוחנן} דאמר "ואיני יודע איזהו" - {מאי?}

{אמר ליה: כבר פירשה רב אחא בר עוא}, דהיינו מן המיצר ולמטה. וגם הוא כנגד מפרעתה.

{ודרבי אבינא,} דאמר הכרס הפנימי נמצא בוושט, {ודבני מערבא,} דאמרי כל הכרס כולו קרוי פנימי, ודינו בנקב כל שהוא - {מאי?}

{אמר ליה: הני, ודאי פליגי} על רבה בר רב הונא.

שנינו במשנה: {רבי יהודה אומר בגדולה} טפח, והקטנה ברובה. {כו'}:

{אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: לא גדולה גדולה ממש}, והיינו, לא גדולה שבגדולות. {ולא קטנה קטנה ממש}, והיינו, קטנה שבקטנות. {אלא, כל שנקרע בה טפח ולא הוי רובא} - {זו היא ששנינו בגדולה טפח}.

וכל שנקרע בה {רובא ולא הוי טפח} - {זו היא ששנינו: בקטנה ברובא.}

ותמהה הגמרא: היכא דנקרע {רובא ולא הוי טפח}, הרי {פשיטא} שהיא טריפה, שהרי רובו ככולו נחשב!?

ומשנינן: {לא צריכא, דהויא טפח במשהו}. והיינו, שאם יקרע משהו בנוסף לרוב יהיה באותו קרע טפח.

{מהו דתימא,} בכהאי גוונא שחסר רק משהו להשלים לטפח, לא די בנקרע רובו, אלא {עד דמיקרע בה טפח לא הוי טרפה} - {קא משמע לן}, דאפילו הכי, אם נקרע רובו סגי להטריפה.

{אמר גניבא אמר רבי אסי: נקדרה} הכרס החיצונה, ששיעורה בטפח, ונהיה בה נקב ארוך כעין ארובה, ורוחבו {כסלע - טרפה. שאם תמתח} ויקרבו את שפת הארובה האחת מול השניה - {תעמוד על הטפח.} ולפי זה, שיעור הסלע הוא שני שלישי טפח, והיקף הארובה הוא שני טפחים, ונמצא שקוטר הארובה הוא טפח, לפי הכלל שכל עיגול הקיפו הוא פי שלשה [ומשהו] מקוטרו.

{אמר רבי חייא בר אבא: לדידי מפרשא לי מיניה דגניבא, אמברא דנהרדעא}: נקדרה {כסלע} - {כשרה. יתר מכסלע} - {טרפה!}

{וכמה} הוא "{יתר מכסלע"?}

{אמר רב יוסף: כגון דעיילן} בהאי ארובה {תלת קשייתא,} גרעיני תמרה, כשהם {בציפא,} עם שיירי האוכל, ונכנסים {בדוחקא}. או שהיו אותם שלשת הגרעינים {בלא ציפא} ואז הם נכנסים {ברווחא}.

{שנינו במשנה: המסס ובית הכוסות} שניקבו לחוץ.

{תנו רבנן: מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות,} הרי אם ניקב בית הכוסות {מצד אחד} - {כשרה. משני צדדים} - {טרפה.}

{נמצא עליה קורט דם} -