# דף נג - א

> מקור: https://rabenu.app/books/bavli-chullin-chavruta/comm-106/

{יש דרוסה לחתול, או אין דרוסה לחתול?}

{אמר ליה: אף לחולדה,} שהיא קטנה מחתול, {יש דרוסה,} וכל שכן לחתול.

עוד שאלו: {יש דרוסה לחולדה, או אין דרוסה לחולדה?}

{אמר ליה: אף לחתול אין דרוסה.} וכל שכן לחולדה, הקטנה מחתול, ולקמן יתבאר מאי קאמר.

עוד שאלו: {לחתול ולחולדה} - {יש להן דרוסה או אין להן דרוסה?}

{אמר ליה: לחתול יש דרוסה, לחולדה אין דרוסה.}

ומבארינן: {ולא קשיא,} הא דאמר ליה {אף לחולדה יש דרוסה} - בעופות.

{הא דאמר ליה אף לחתול אין דרוסה} - {באימרי רברבי}, בכבשים גדולים, בבהמה דקה.

{הא דאמר ליה לחתול יש דרוסה לחולדה אין דרוסה} - {בגדיים וטלאים}, שהם דקים מאד.

{בעי רב אשי: שאר עופות טמאין} [והיינו, חוץ מהנץ ומן הגז שהם עופות דורסים], האם {יש להן דרוסה או אין להן דרוסה?}

{אמר ליה רב הלל לרב אשי: כי הוינן בי רב כהנא, אמר: שאר עופות טמאין יש להן דרוסה}.

ופרכינן: {והאנן תנן "ודרוסת הנץ} - {בעוף הדק".} ומשמע שלשאר עופות טמאים אין דרוסה!?

ומשנינן: {דרוסת הנץ} - {בדכוותיה}, שאפילו עופות גדולים כמוהו דורס הנץ, {ואינך,} שאר עופות טמאים, רק {בדזוטרא מינייהו,} קטנים מהם בלבד הם דורסים, ולא גדולים כמותם.

{ואיכא דאמרי: דרוסת הנץ} אפילו {בדרבי מיניה}, בגדולים מן הנץ, הוא דורס. {ואינך}, רק - {בדכוותייהו,} בדומים להם בגודלם.

{אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי: אין דרוסה לשועל.}

ופרכינן: {איני, והא כי אתא רב דימי, אמר: מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית היני,} ובא מעשה {לפני חכמים, ואמרו, יש דרוסה?!}

{אמר רב ספרא: ההיא} - {חתול הוה.}

{איכא דאמרי: אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי: יש דרוסה לשועל.}

ופרכינן: {איני! והא כי אתא רב דימי, אמר: מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית היני, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין דרוסה?!}

{אמר רב ספרא: ההוא, כלב הוה.}

{אמר רב יוסף: נקטינן} - {אין דרוסה לכלב.}

{אמר אביי: נקטינן, אין דרוסה אלא ביד,} שהיא הרגל הקדמית. {לאפוקי רגל, דלא.} שאם דרס ברגל האחורית, אין זה דריסה.

{אין דרוסה אלא בצפורן. לאפוקי} נשיכת {שן, דלא}. משום שאין ארס בשיני החיה.

{אין דרוסה אלא מדעת. לאפוקי שלא מדעת, דלא}. וכגון שנפלה החיה הדורסת מן הגג על הבהמה, וננעץ צפורנה של החיה בבהמה. כיון שנפלה עליה שלא מדעתה, אין היא משליכה בה ארס.

{אין דרוסה אלא מחיים. לאפוקי לאחר מיתה}, וכגון שנפל הארי על הבהמה לאחר שמת, {דלא.}

{אמרי,} הקשו בבית המדרש, {השתא,} בנפלה החיה על הבהמה {שלא מדעת, אמרת לא} דרסה. {לאחר מיתה, מיבעיא?!} ומשנינן: {לא צריכא, דדריס, ופסקוה לידיה.} חתכו ידי הבעל חי הדורס לפני ששלף ידו מן הבהמה. ו"מיתה" שאמרו כאן אינה מיתת החיה, אלא מיתת אותו האבר שנחתך. {מהו דתימא,} מיד {בהדי דדריס שדי זיהריה}, את ארסו, והרי היא טרפה. {קא משמע לן} כי רק {בהדי דשליף,} בשעה שהוא שולף ידו מהבהמה שדרס, רק אז {שדי זיהריה,} הוא מטיל בה ארסו

{אמר רבה בר רב הונא אמר רב: ארי שנכנס לבין השוורים, ונמצא צפורן בגבו של אחד מהן} - {אין חוששין שמא ארי דרסו.}

{מאי טעמא?}

{רוב אריות דורסין, ומיעוטן אין דורסין. וכל הדורס, אין צפרנו נשמטת.} וצפורן זאת{,} הואיל והיא נמצאת כשהיא יושבת לו בגבו{, יש לנו לתלות} שבכותל נתחכך השור, ונתקעה הצפורן שהיתה נתונה בכותל - בגוף השור.

ופרכינן: {אדרבה,} רוב שוורים {מתחככין, ומיעוטן אין מתחככין,} וכל {המתחכך, אין צפורן יושבת לו בגבו. וזה, הואיל וצפורן יושבת לו בגבו} - {אימר ארי דרסו!}

ומשנינן: {איכא למימר הכי, ואיכא למימר הכי.} הילכך - {אוקי מילתא אחזקיה} שלא נדרס, אלא, {הוי ליה ספק דרוסה, ורב לטעמיה, דאמר אין חוששין לספק דרוסה!}

{אמר אביי: לא אמרן אלא} כשנמצאה בגוף השור {צפורן.}

{אבל} אם רק ניכר בשור {"מקום צפורן"}, והיינו, שנשאר סימן רישומה של הציפורן - {חוששין.}

{וצפורן} שנמצאה {נמי,} לא אמרן דחיישינן {אלא} בציפורן {לחה, אבל יבשה} - {עבדה דמשתמטא.}

{ולחה נמי לא אמרן,} אלא כשנמצאה רק {חדא. אבל תרתי ותלת, חיישינן. והוא, דקיימא} הצפרניים הנעוצות {בדרא דסיחופיה}. כסדר שהן סדורות ביד הארי.

{איתמר: רב אמר: אין חוששין לספק דרוסה.}

{ושמואל אמר: חוששין לספק דרוסה.}

ומבארת הגמרא מחלוקתם:

{דכולי עלמא} סברי, שאם {ספק על}, האם נכנס הארי בין השוורים, {ספק לא על} אז - {אימא לא על,} כיון שהספק הוא אם בכלל נכנס, מעמידים את הבהמות על חזקת כשרות, ותולים שהוא לא נכנס.

{ספק על כלבא,} שאין לו דרוסה, {ספק על שונרא,} שיש לו דרוסה - {אימא כלבא על,} כי מעמידים על חזקת כשרות. (61)

ואף אם נכנס הארי, אלא {שתיק} הארי בשעה שעלה, {ואיתוב} וישב {בינייהו} - {אימר שלמא שוי.} יש אריות שנעשים כ"בני תרבות", ונוהגים בשלום עם בני אדם ובהמות אחרות.

וכן אם הארי {קטע רישיה דחד מינייהו,} הרי בכך הוא {נח מריתחיה,} ומעתה אין לחשוש לשאר השוורים.

ואם היה {איהו}, הארי, {קא מעואי,} נוהם, {ואינהו}, הבהמות {קמקרקרן, בעותי קא מבעתי} {ע} {אהדדי}, גם הארי נבעת מהם, ואין כאן דרוסה לכולי עלמא.