# דף נד - ב

> מקור: https://rabenu.app/books/bavli-chullin-chavruta/comm-109/

{וחזייה}, ראה התנא של משנתנו, {לדרב מתנא} [את מה שאמר רב מתנא, בוקא דאטמא דשף מדוכתיה הוא טרפה], {דאתיא} גם הוא {ב"זה הכלל".} דהיינו, שהיינו אומרים שגם הוא נכלל ב"זה הכלל", והוא טריפה, כדברי רב מתנא. ולכן מיטו התנא באומרו את המיעוט "אלו טרפות".

ומבארת הגמרא: {מאי טעמא} היינו כוללים את המקרה של רב מתנא ב"זה הכלל" של המשנה [אילולי המיעוט]? משום {דדמיא} האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה{, לנטולי,} לטרפות מסוג "נטולה", שהרי נטולה היא ממקומה.

הילכך, {תנא "אלו טרפות",} כדי ללמדנו, כי רק {הני הוא דטרפה. אבל הא דרב מתנא, כשרה.}

{ורבי שמעון בן לקיש אמר}: "{אלו כשרות"}

- {דוקא.}

כי {תנא,} שנה התנא בתחילה "אלו {טרפות", ותנא} נמי "{זה הכלל", וחזייה}, ראה התנא {לדרב מתנא} - {דלא אתיא בזה הכלל}. שלא היינו מכלילים אותו ב"זה הכלל".

{מאי טעמא?} כי האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה{, לאו לנקובי דמיא, ולא לפסוקי דמיא, ולנטולי נמי לא דמיא.} שהרי היא לא ניטלה לגמרי אלא שזזה ממקומה.

הילכך, {תנא "אלו כשרות",} לומר לנו, כי רק {הני הוא דכשרות,} אבל {הא דרב מתנא} - {טרפה.}

{גופא! אמר רב מתנא: האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה} - {טרפה!}

{ורבא אמר: כשרה!}

{ואי איפסיק ניביה,} שנפסק הגיד המחבר את ראש הקולית לעצם האליה - {טרפה!}

{וה לכתא} -

{איפסיק} ניביה {נמי כשרה, עד דמתעכלא אתעכולי}, עד שהוא נרקב.

{שנינו במשנה: עד כמה תחסר} הגרגרת.

{אמר זעירי: אתון, דלא מיתחמי} שלא נראה {לכון שיעורא} של איסר האיטלקי מימיכם -

{שיעוריה בדינרא קורדינאה}, מהרי אררט, שאותו היו מכירים.

{והוי} היקפו {כפשיטא זוטרתי,} כפרוטה קטנה, {ומשתכחא ביני פשיטי,} והוא מצוי בין הפרוטות {דפומבדיתא.}

{אמר רבי חנא פתוראה}, שהיה שולחני, והיו לפניו מטבעות הרבה, והוא היה משתכר בממון שהפקידו בידו אנשים אחרים, לסחור בהם ולקבל מחצית הרווח: {עילא מינאי,} מעלי {הוה קאי בר נפחא, ובעא מיני} וביקש ממני {דינרא קורדינאה} כדי {לשערי ביה טריפתא.}

{ובעי למיקם מקמיה דבר נפחא, ולא שבקני! אמר לי: שב בני, שב!} כי {אין בעלי אומניות} כשהם עוסקים במלאכת אחרים{, רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים, בשעה שעסוקין במלאכתם.}

ותמהה הגמרא: {ולא} רשאין!? {והתנן} במסכת ביכורים [ג ג]: {כל בעלי אומניות עומדים מפניהם} של מביאי ביכורים, {ושואלין בשלומן, ואומרין להם: אחינו, אנשי מקום פלוני} - {בואכם בשלום!}

ומשנינן: {אמר רבי יוחנן: מפניהם עומדין,} כדי לחבב את המצוה עליהם. {מפני תלמידי חכמים} אין {עומדין.}

{אמר רבי יוסי בר אבין: בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה. שהרי מפניהם} של מביאי ביכורים {עומדין} בעלי אומניות אפילו כשעוסקים במלאכתם, ואילו {מפני תלמידי חכמים אין עומדין!} ודחינן: {ממאי} דהוא משום חביבה מצותה בשעתה? {דילמא} עמדו בפניהם {כדי שלא תהא נמצא מכשילן לעתיד לבא?!} כי אם לא יקבלו את מביאי הביכורים בכבוד, הם יימנעו בעתיד מלהביאם, מפני טורח הדרך.

{אמר רב נחמן}: במקום שאמרו חכמים שיעור {כסלע,} בסלע מצומצם בדיוק אמרו, שאם הוי כסלע, דינו הוא {כיתר מכסלע.} (68)

וכן במקום שאמרו שיעור {כאיסר}, וכגון במשנתנו, שאמרו עד כמה תחסר [הגרגרת]. רשב"ג אומר עד כאיסר, הרי אם חסרה הגרגרת כאיסר מצומצם, דינה הוא כאילו חסרה {כיתר מכאיסר}, והרי היא טריפה!

{אלמא, קסבר רב נחמן} דהא דקתני במתניתין עד כמה תחסר ותהיה כשרה עד כאיסר האיטלקי, כוונת התנא לומר: {עד} כשיעור האיסר, {ולא עד בכלל.} כי בשיעור של איסר בדיוק הרי היא טריפה.

{איתיביה רבא לרב נחמן} ממה ששנינו במסכת כלים [יט ב]: מיטה שנסתרגה בחבל, ולאחר שהושלמה סריגת המיטה נשאר מעט מהחבל, כשהוא תלוי כלפי מטה, הרי אותו {חבל היוצא מן המטה}, אם היה אורך החבל קטן {עד חמשה טפחים}, אין הוא ראוי לכלום, ואין הוא נחשב כחלק מן המטה. הילכך, אם נטמאת המיטה הרי הוא {טהור.}

ומדייק רבא: {מאי לאו,} אם היה באורך החבל {חמשה} טפחים, הרי הוא {כלמטה} מחמשה, והוא טהור. ומוכח שאמרינן "עד ועד בכלל"!

ודחינן: {לא!} אם היה אורך החבל {חמשה} טפחים, הרי דינו {כלמעלה} מחמשה טפחים, והוא טמא.

{תא שמע} ממה ששנינו שם: ואם היה אורך החבל {מחמישה ועד עשרה} טפחים - {טמא}. ואילו אם היה ארוך יותר מעשרה ואילך, הוא טהור, כיון שבשיעור כזה ארוך הוא עומד להקצץ מהמיטה.

ומדייק רבא: {מאי לאו, עשרה} - {כלמטה?!}

ודחינן: {לא!} עשרה {כלמעלה!}

{תא שמע} ממה ששנינו במסכת כלים [ב ב]: {הדקין שבכלי חרס}, והיינו כלי חרס שהם דקים, {הן}, בין שהם עצמם מחזיקים מעט שמן כדי סיכת קטן, ובין שנשברו, {וקרקרותיהן,} תחתיות הכלים שנשארו לאחר השבירה, {ודופנותיהם} שנשארו, ויכולין השברים להיות {יושבין שלא מסומכין}, בלי סמיכה,