# דף נו - ב

> מקור: https://rabenu.app/books/bavli-chullin-chavruta/comm-113/

{אמר רב שיזבי: הני אווזי דידן}, השוחים תמיד במים - {כעוף של מים דמיין.}

שנינו במשנה: {נפלה לאור}:

{אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן יהושע: שיעור ירוקתן} - {כשיעור נקובתן. מה נקובתן במשהו, אף ירוקתן במשהו!}

{בעא מיניה רב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי מרבי יהושע בן לוי: הוריקה כבד כנגד בני מעיים,} והיינו, בצדו התחתון של הכבד - {מהו?}

{אמר ליה} - {טרפה!}

והוינן בה: {ולא יהא אלא ניטלה} הכבד, שהרי היא כשרה!?

{אמר רבא: כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעיים} - {בידוע שנפלה לאור, ונחמרו} גם {בני מעיים, ו}לכן היא {טרפה.}

{רבי יהושע בן לוי הויא ליה ההיא תרנגולת. שדריה לקמיה דרבי אלעזר הקפר בריבי. אמר ליה: ירוקין הוו} המעיים, {ואכשרה.}

ופרכינן: {והאנן תנן ירוקין} - {פסולין?!}

ומשנינן: {לא אמרו ירוקין פסולין אלא בקורקבן בלב ובכבד.}

{תניא נמי הכי: באלו בני מעיים אמרו} שירוקין פסולין - {בקורקבן, בלב ובכבד.}

{רבי יצחק בר יוסף הוה ליה ההוא תרנגולתא. שדרה לקמיה דרבי אבהו. ואמר ליה: אדומין הוו} המעיים, והן רגילים להיות ירוקים, {וטרפה!}

אמר ליה רבי יצחק: {והאנן תנן אדומין} - {כשרים?!}

{אמר ליה: אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו} - {טרפה!}

{לא אמרו אדומין כשרים אלא בלב, בקורקבן ובכבד.}

{אמר רב שמואל בר חייא אמר רבי מני: אדומין שהוריקו, ושלקן,} הרתיחן במים, {וחזרו והאדימו} - {כשרין.}

{מאי טעמא? קוטרא} עשן {עייל בהו,} ועתה הלך לו מחמת המים הרותחים.

{אמר רב נחמן בר יצחק}: אף {אנן נאמר, אדומין שלא הוריקו, ושלקן, והוריקו, טרפה.}

{מאי טעמא?} כי עתה שהוריקו מחמת רתיחת המים, {איגלאי בהתייהו.} נתגלתה חרפתן, שודאי נחמרו.

{אמר רב אשי: הלכך, לא ליכול אינש} עוף שנפל לאור {אלא בשלקא!}

{ולא היא!}

כי {אחזוקי ריעותא} היכא דלא מינכר - {לא מחזקינן.}

שנינו במשנה: {דרסה,} וטרפה בכותל:

{אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר ברבי ינאי: אחת זו} שדרסה אדם ברגלו, {ואחת זו} שטרפה בכותל - {צריכה בדיקה.}

(((מתניתין:)))

{ואלו כשרות בעוף} - {ניקבה הגרגרת או שנסדקה}. (75)

{הכתה חולדה על ראשה} ב{מקום שאינו עושה אותה טרפה}.

{ניקב הזפק,} הכיס שהאוכל נקבץ שם תחילה.

{רבי אומר: אפילו ניטל} הזפק, הרי היא כשרה.

{יצאו בני מעיה ולא ניקבו}, או {נשתברו גפיה}, עצמות הכנפיים, או {נשתברו רגליה}, או {נמרטו כנפיה}, הנוצות הגדולות, הרי היא כשרה.

{רבי יהודה אומר: אם נטלה הנוצה} הדקה הסמוכה לבשר הרי היא {פסולה.}

(((גמרא:)))

{תנו רבנן: מעשה ברבי סימאי ורבי צדוק שהלכו לעבר שנה בלוד, ושבתו באונו. והורו בטרפחת,} שניטלה האם, {כרבי בזפק.} וכדמפרשינן לה:

{איבעיא להו}: האם שתי הוראות הורו: האחת, {הורו בטרפחת,} שניטלה האם, {לאיסורא}. והשנית, הורו {כרבי בזפק להתירא.}

{או דילמא} רק הוראה אחת הורו: {הורו בטרפחת להתירא} - {כרבי בזפק,} שהורה בה להתירא. {אבל,} להתיר {כרבי בזפק - לא סבירא להו?!}

ומסקינן: {תיקו!}

{אמר רבה ואיתימא רבי יהושע בן לוי: גגו של זפק} - {נידון כוושט}, ליטרף בנקב כל שהוא.

{היכא} הוא גגו?

{אמר רב ביבי בר אביי: כל שנמתח עמו!} שמיצר והולך כלפי הוושט.

שנינו במשנה: {יצאו בני מעיה: אמר רבי שמואל בר רב יצחק: לא שנו אלא שלא היפך בהן} כשהחזירם למקומן. {אבל, היפך בהן} - {טרפה. דכתיב} [דברים לב] {"הוא עשך} - {ויכוננך", מלמד, שברא הקדוש ברוך הוא כונניות באדם, שאם נהפך אחת מהן} שוב {אינו יכול לחיות.}

{תניא: היה רבי מאיר אומר: הוא עשך} - {ויכוננך}, כמו {כרכא,} כרך גדול, {דכולה ביה,} שהכל נמצא בו.

{ממנו} - {כהניו. ממנו} - {נביאיו. ממנו} - {שריו. ממנו} - {מלכיו. שנאמר} [זכריה י] "{ממנו פנה. ממנו יתד". וגו'.}

והיינו, שמושליהן של עם ישראל הם מהם עצמם, ולא מאומות אחרות.

{ההוא ארמאה, דחזייה לההוא גברא דנפל מאיגרא לארעא. פקעיה כרסיה, ונפוק מעייניה,} יצאו בני מעיו.