# דף צב - א

> מקור: https://rabenu.app/books/bavli-chullin-chavruta/comm-185/

ומתרצינן: {"ברוך"} לא המלאכים אומרים ???אלא {אופנים,} שהם מכסא הכבוד עצמו {הוא דאמרי ליה,} וכי אמרינן שאין מלאכי השרת מזכירין את השם אלא אחרי ג' תבות איירי במלאכים.

{ואיבעית אימא, כיון דאיתיהיב רשותא} למלאכים להזכיר את השם לאחר שאמרו שלש תיבות של "קדוש", {איתיהיב} להם רשות לאחר שהזכירוהו, מעתה, להזכירו אפילו ללא הקדמת שלש תיבות.

כתיב בספר הושע על מלחמתו של יעקב במלאך: {"וישר אל מלאך, ויוכל. בכה, ויתחנן לו".}

{איני יודע מי נעשה שר למי?} האם הפירוש הוא: וישר יעקב אל מלאך - שיעקב נעשה שר על המלאך, ויוכל יעקב לו.

או שהכונה היא: וישר אל יעקב מלאך - שהמלאך נהיה שר על יעקב, ויוכל המלאך לו.

{כשהוא אומר "כי שרית עם אלקים,} ותוכל" {הוי אומר: יעקב נעשה שר למלאך!}

וכן הא דכתיב {"בכה ויתחנן לו". איני יודע מי בכה למי?}

{כשהוא אומר: "ויאמר שלחני", הוי אומר: מלאך בכה ליעקב!}

כתיב {"כי שרית עם אלקים ועם אנשים".}

{אמר רבה: רמז רמז לו} המלאך ליעקב, {שעתידים שני שרים לצאת ממנו: ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל!} שהנשיא שבארץ ישראל הוא "סמוך" לדון דיני קנסות, ונקרא "אלהים", כמו שנאמר "עד האלהים יבא דבר שניהם". ו"עם אנשים" היינו ראש הגולה שאינו "סמוך". {מכאן רמז לו} - {גלות!} שהזכיר לו את ראש הגולה.

כתיב בחלום שר המשקים {"ובגפן שלשה שריגים". אמר רבי חייא בר אבא אמר רב: אלו שלשה שרי גאים}, שהם עשירים ומקורבים למלכות, {היוצאים מישראל בכל דור ודור.} [שגפן רומז לישראל, שנמשלו לגפן].

{פעמים ששנים} מהם {כאן,} בבבל, {ואחד בארץ ישראל. פעמים ששנים בארץ ישראל ואחד כאן.}

{יהיבו רבנן עינייהו ברבנא עוקבא ורבנא נחמיה בריה ברתיה דרב} שהם שני "שרי גאים" שבבבל.

{רבא אמר}: שלשה שריגים - {אלו שלשה שרי גויים,} שהם מלאכים {שמלמדים זכות על ישראל בכל דור ודור.}

{תניא: רבי אליעזר אומר}:

{"גפן"} - {זה העולם.}

{"שלשה שריגים"} - {זה אברהם יצחק ויעקב.}

{"והיא כפורחת עלתה נצה"} - {אלו האמהות,} שהנץ אינו חשוב כמו השריג שהוא ענף קשה.

{"הבשילו אשכלותיה ענבים"} - {אלו השבטים!}

{אמר לו רבי יהושע} לרבי אליעזר: {וכי מראין לו לאדם} בחלום {מה שהיה? והלא אין מראין לו לאדם אלא מה שעתיד להיות!?} והרי כל אלו כבר היו.

{אלא, "גפן"} - {זה תורה.}

{"שלשה שריגים"} - {אלו משה ואהרן ומרים.}

{"והיא כפורחת עלתה נצה"} - {אלו סנהדרין.}

{"הבשילו אשכלותיה ענבים"} - {אלו צדיקים שבכל דור ודור,} העתידים להיות.

{אמר רבן גמליאל: עדיין צריכין אנו ל}דברי רבי אליעזר ה{מודעי, דמוקים ליה כוליה} קרא {בחד מקום.} ש{רבי אליעזר המודעי אומר}:

{"גפן"} - {זה ירושלים.}

{"שלשה שריגים"} - {זה מקדש, מלך, וכהן גדול.}

{"והיא כפורחת עלתה נצה"} - אלו פרחי כהונה המשרתים במקדש.

{"הבשילו אשכלותיה ענבים"} - {אלו נסכים} שהיין נעשה מענבים.

{רבי יהושע בן לוי מוקים לה} לקרא {במתנות} שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל.

{דאמר רבי יהושע בן לוי: "גפן" זה} - {תורה.}

{"שלשה שריגים" זה באר, עמוד וענן, ומן.}

{"והיא כפורחת עלתה נצה"} - {אלו הבכורים!} שנתן להם ארץ משובחת בפירות שמביאין מהם בכורים.

{"הבשילו אשכלותיה ענבים"} - {אלו נסכים} שמביאין אותן מענבי ארץ ישראל.

{רבי ירמיה בר אבא אמר}:

{"גפן"} - {אלו ישראל וכן הוא אומר "גפן ממצרים תסיע"} שהוציא את ישראל ממצרים.

{"שלשה שריגים"} - {אלו שלשה רגלים, שישראל עולין בהן בכל שנה ושנה.}

{"היא כפורחת"} - {הגיע זמנן} של ישראל לצאת ממצרים, ו{לפרות ולרבות. וכן הוא אומר "ובני ישראל פרו וישרצו".}

{"עלתה נצה"} - {הגיע זמנן של ישראל ליגאל. וכן הוא אומר} בפורענות שהקב"ה יביא על בבל {"ויז נצחם} [דמם - שהדם הוא תוקפו ונצחונו של האדם] {על בגדי, וכל מלבושי אגאלתי"}, יהיו מגואלים בדם. וכמו כן כן "עלתה נצה" ביאורו הוא שהגיע הזמן להזות דם נצחן של מצרים. {"הבשילו אשכלותיה ענבים", הגיע זמנה של מצרים לשתות כוס התרעלה.}

{והיינו דאמר רבא: שלשה כוסות האמורות במצרים} בחלום שר המשקים {למה? אחד ששתה בימי משה. ואחד ששתה בימי פרעה נכה} בזמן נבוכדנצר. {ואחד שעתידה לשתות עם כל העובדי כוכבים} לעתיד לבא.

{אמר ליה רבא אבא לרבי ירמיה בר אבא: כי דריש להו רב להני קראי} דחלום שר המשקים {באגדתא, כוותך דריש להו.}

{אמר רבי שמעון בן לקיש: אומה זו} ישראל {כגפן נמשלה} כדלעיל, שנאמר "גפן ממצרים תסיע": {זמורות שבה אלו בעלי בתים.} כשם שהזמורות עיקר הגפן כך בעלי בתים, מתקיימין ישראל על ידיהם, שהם גומלי חסדים ומחזיקים ידי עניים ומשחדים בממונם את המלכות. {אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים. עלין שבה אלו עמי הארץ.} כמו שהעלין מגינים על האשכולות שלא ינזקו משמש ורוח, כך עמי הארץ חורשין וזורעים לצורך תלמידי חכמים.

{קנוקנות שבה,} ענבים שלא התבשלו שאין בהם שום תועלת, {אלו ריקנים שבישראל.}

{והיינו דשלחו מתם} מארץ ישראל: {ליבעי רחמים איתכליא על עליא,} האשכולות יבקשו רחמים על העלין, {דאילמלא עליא, לא מתקיימין איתכליא.} וכך מסייעים כל חלקי עם ישראל לתלמידי החכמים.

כתיב {"ואכרה לי בחמשה עשר כסף} וחמר שערים ולתך שערים". {אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק}: "ואכרה" - {אין "כירה" אלא לשון "מכירה", שנאמר "בקברי אשר כריתי לי",} שיעקב קנה מעשיו את הקבר, {"בחמשה עשר" זה ט"ו בניסן שבו נגאלו ישראל ממצרים, "כסף" אלו צדיקים וכן הוא אומר "צרור הכסף לקח בידו"} [עיין רש"י] שהקב"ה אומר שקניתי את עם ישראל בט"ו בניסן בשביל הצדיקים. {"חמר שערים"} שהוא שלשים סאה {"ולתך שערים"} שהוא חמשה עשר סאה {אלו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים בהם. ואיני יודע אם שלשים כאן} בבבל {וט"ו בארץ ישראל} או {אם שלשים בארץ ישראל וט"ו כאן? כשהוא אומר "ואקחה שלשים הכסף ואשליך אותו בית ה' אל היוצר" הוי אומר: שלשים בארץ ישראל} ששם בית ה' {וט"ו כאן.}

{אמר אביי: ורובייהו} של הצדיקים שבארץ ישראל {משתכחי בבי כנישתא דתותי אפתא} מתחת ליציע בבית הכנסת.

{והיינו דכתיב "ואומר עליהם אם טוב בעיניכם הבו שכרי ואם לא חדלו".} שהקב"ה אמר להם: אם אתם חוטאים, החזירו לי את הצדיקים שהייתם מקבלים בזכותם שכר.

{"וישקלו את שכרי שלשים כסף"} מלמד הכתוב שלעולם יהיו בישראל שלשים צדיקים.

{רב יהודה אומר: אלו שלשים צדיקי אומות העולם שאומות העולם מתקיימין עליהם.}

{עולא אמר: אלו שלשים מצות שקבלו עליהם בני נח, ואין מקיימין אלא שלשה.}