# דף קי - א

> מקור: https://rabenu.app/books/bavli-chullin-chavruta/comm-221/

ומשנינן: {הוא הדין דאפילו לכתחילה. ואיידי דקא בעי למיתנא סיפא "קבה} {ע} {שבשלה בחלבה אסורה", דאפילו דיעבד נמי לא, תנא נמי רישא "שבשלה"}.

{כי סליק} כאשר עלה {רבי אלעזר} לארץ ישראל, {אשכחיה לזעירי}.

{אמר ליה} רבי אלעזר לזעירי: האם {איכא תנא} במקום זה {דאתנייה לרב} את הדין ש{כחל} שבשלו בלא קריעה אסור באכילה? [ששמע רבי אלעזר את לישנא בתרא דרב]

{אחוייה} בני אותו המקום {לרב יצחק בר אבודימי}, ואמרו לו זה הוא התנא ששנה דין זה לרב.

{אמר ליה} רב יצחק לרבי אלעזר: {אני לא שניתי לו} דין {כחל} לאיסור {כל עיקר}, לא במינקת ולא בשאינה מינקת!

{ורב}, שאסר להם כחל, {בקעה מצא} - {וגדר בה גדר}. שראה שהיו מזלזלים באיסור בשר בחלב, ולכן החמיר עליהם אפילו בכחל, כדי להרחיקם מהאיסור.

{דרב איקלע לטטלפוש. שמעה לההיא איתתא דקאמרה לחבירתה: ריבעא} [ליטרא] {דבשרא} - {כמה חלבא בעי לבשולי?}

{אמר} רב: {לא גמירי} אנשים אלו {דבשר בחלב אסור!? איעכב} שם, {וקאסר להו אפילו כחלי! רב כהנא מתני} מעשה זה {הכי}, שענה רב יצחק לרבי אלעזר שלא שנה לרב דין כחל כל עיקר.

{רבי יוסי בר אבא מתני} מעשה זה כך, שענה רב יצחק לרבי אלעזר,

{אנא כחל של מניקה שניתי לו} לאסור, {ומ}תוך {פלפולו של רבי חייא שנה ליה} לרב {כחל סתם}. שרבי חייא מתוך חריפותו, היה מקצר וסבר שגם תלמידיו חריפים כמוהו, וסמך שיבינו שהכוונה לכחל של מינקת, ורב לא הבין כך, אלא כפשוטו שכל כחל אסור.

{רבין ורב יצחק בר יוסף איקלעו לבי רב פפי. אייתו לקמייהו תבשילא דכחל.}

{רב יצחק בר יוסף אכל} מהתבשיל.

{רבין לא אכל.}

{אמר אביי: רבין} שהיה קרוי "{תכלא}" [אדם שכול, הקובר את בניו] - {אמאי לא אכל} ממאכל הכחל!? {מכדי}, הרי {דביתהו} [אשתו] {דרב פפי} - {ברתיה דרב יצחק נפחא הואי! ורב יצחק נפחא} - {מריה דעובדא הוה!} [זהיר היה במעשים טובים]. {אי לאו דשמיע לה} לאשתו של רב פפי {מבי נשא}, מבית אביה הצדיק, {לא הוה עבדא} מאכל העשוי מכחל, ומשעשתה זאת הרי זה ראיה שהוא מותר.

{בסורא} - {לא אכלי כחלי} כלל, אפילו צלוי ואפילו קרוע.

{בפומבדיתא} - {אכלי כחלי!} (47)

{רמי בר תמרי, דהוא רמי בר דיקולי מפומבדיתא איקלע לסורא במעלי יומא דכפורי}, בערב יום הכיפורים.

{אפקינהו כולי עלמא לכחלינהו} - {שדינהו!} (48) {אזיל איהו} [רמי בר דיקולי], {נקטינהו, אכלינהו} את הכחלים.

{אייתוה לקמיה דרב חסדא. אמר ליה} רב חסדא {אמאי תעביד הכי} לאכול כחל?

{אמר ליה} רמי בר דיקולי: {מאתרא דרב יהודה אנא} - {דאכיל!}

{אמר ליה} רב חסדא: {ו}כי {לית לך} זה שלמדנו שההולך ממקום אחד למקום אחר {נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם!?} ואם כן, כאן שנוהגים איסור באכילת כחל היה לך להחמיר כמנהג המקום!?

{אמר ליה: חוץ לתחום} (49) של סורא {אכלתינהו}.

אמר ליה רב חסדא: {ו}כי מאחר שחוץ לתחום אכלת אותו {במה טויתינהו} [כיצד היו לך עצים הראויים לצלות עליהן את הכחל?].

{אמר ליה} רמי בר דיקולי: {בפורצני}, חרצנים המצויים אצל היקבים, הבערתי אותם וצליתי עליהם את הכחל.

אמר ליה רב חסדא: {ודלמא מיין נסך הויא!?}

{אמר ליה}: חרצנים ישנים, {לאחר שנים עשר חודש הוו}, ושנינו במסכת עבודה זרה שחרצנים יבשים, שעברו עליהן שנים עשר חודש, מותרים.

אמר ליה רב חסדא: {ודלמא} חרצנים {דגזל הוה!?} כלומר, מי נתן לך רשות לקחתם?

{אמר ליה: יאוש בעלים הוה} בהם, והראיה - {דקדחו בהו}, גדלו עליהם {חילפי}, עשבים שצומחים בכרמים. וכיון שבמשך זמן מרובה שכזה הם מתקלקלים ובכל זאת לא באו הבעלים לקחתם, זה סימן שהתייאשו מהם.

{חזייה} רב חסדא את רמי בר דיקולי {דלא הוה מנח תפילין}.

{אמר ליה} רב חסדא: {מאי טעמא לא מנחת תפילין?}

{אמר ליה: חולי מעיין הוא, ואמר רב יהודה: חולי מעיין פטור מן התפילין} לפי שצריך לחולצם פעמים רבות, שתפילין צריכות גוף נקי.

{חזייה דלא הוה קא רמי חוטי} ציצית בטליתו של רמי בר דיקולי.

{אמר ליה} רב חסדא: {מאי טעמא לית לך חוטי?}