# דף קלג - א

> מקור: https://rabenu.app/books/bavli-chullin-chavruta/comm-268/

{הקטרות, והמליקות,} {ע} {וקבלות} דהיינו קבלת הדם, {הזאות, והשקאת סוטה, ועריפת עגלה ערופה} שנעשית בכהנים, דכתיב "ונגשו הכהנים בני לוי", {וטהרת מצורע} דהיינו הזאת דם הצפורים, {ונשיאות כפיים, בין} נשיאת כפיים {מבפנים} דהיינו במקדש, ו{בין מבחוץ,} דהיינו בבתי כנסת שבכל עיר ועיר, מנין שגם בכל עבודות אלו אם אינו מודה בהן - אינו נוטל חלק בקדשים?

{תלמוד לומר}: בסוף הפסוק של "המקריב את דם השלמים ... {מבני אהרן",} ודרשו: {עבודה האמורה לבני אהרן. וכל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה.} דהיינו, אם אינו מודה בה, אינו נוטל חלק במתנות.

ומדייקת הגמרא מדברי הברייתא: {טעמא} משום {דאינו מודה בה. הא מודה בה, אף על גב דאינו בקי בהן,} נוטל חלק בקדשים! (1) {אמר רב אבא, אמר רב הונא, אמר רב: חוטין שבלחי} של הבהמה, {אסורים} משום דם שיש בהן. {וכל כהן שאינו יודע ליטלן,} את אותן החוטין, מן הלחי, {אין נותנין לו מתנה.}

{ולא היא!} אין אותן חוטין אסורין. {דאי בטויא} [צלוי], הא {מיידב דייבי,} זב הדם על ידי הצליה. {ואי לקדרה} [שמבשלן], {אי דמחתך להו ומלח להו,} הא נמי {מידב דייבי!} (2)

{אמר רבה: בדק לן} [ניסה אותנו] {רב יוסף} [שכהן היה] בשאלה זו: {האי כהנא דחטיף מתנתא} (3) מהתינוקות שנושאין אותן אל הכהנים, האם בכך הוא {חבובי קא מחבב מצוה,} ויפה הוא עושה, {או} שמא בחטיפתו נחשב בכך כ{זלזולי קא מזלזל במצוה?} (4)

{ופשטנא ליה} מהפסוק "{ונתן} לכהן", שמשמעותו, {ולא שיטול בעצמו.} ומוכח שלא יפה הוא עושה.

{אמר אביי: מריש} [מתחילה] {הוה חטיפנא מתנתא,} כי {אמינא,} כשאני חוטף הרי {חבובי קא מחביבנא מצוה.} אבל, {כיון דשמענא להך} דרשה מ"{ונתן" ולא שיטול מעצמו, מיחטף לא חטיפנא.} ועדיין הייתי {מימר אמרי} לבעלי הבהמות: {הבו לי} מתנות!

{וכיון דשמענא להא דתניא}: על האמור בבני שמואל "{ויטו אחרי הבצע". רבי מאיר אומר: בני שמואל, חלקם שאלו בפיהם,} את חלק הלויה שהיה מגיע להם, כגון מעשר ראשון, בקשוהו מבעלי הפירות, מאז אפילו {מימר נמי לא אמינא} לתת לי מתנות (5).

ועדיין נהגתי {אי יהבו לי} מתנות - {שקילנא. כיון דשמענא להא דתניא} בענין חילוק לחם הפנים: "{הצנועין מושכין את ידיהם} מן החלוקה, {והגרגרנים חולקים"} - מאז {משקל נמי לא שקילנא} (6){. לבד מ}פעם אחת בשנה, ב{מעלי} [ערב] {יומא דכיפורי,} שאז אני נוטל מתנות כדי {לאחזוקי נפשאי בכהני,} שלא ישתכח הדבר שאני כהן (7).

ותמהה הגמרא: למה הוצרך לקחת מתנות להודיע כהונתו, {ו}הרי יכול {לפרוס ידיה} בדוכן כל השנה בברכת כהנים, ועל ידי זה לא ישתכח שהוא כהן?

מתרצת הגמרא: {אנסיה ליה עידניה,} שהיה אנוס בלימוד תלמידיו בעת שהיו נושאין כפים בבית הכנסת, ולא היה יכול לישא כפיו.

{אמר רב יוסף: האי כהנא דאית ליה צורבא מרבנן בשבבותיה} [בשכנותו], {ודחיקא ליה מילתא} לאותו צורבא מרבנן (8), שעני הוא, ורוצה אותו כהן להנות את התלמיד חכם, {ליזכי ליה} הכהן לההוא תלמיד חכם את ה{מתנתא} המגיעות לו, שיהא אותו תלמיד חכם נוטל זרוע לחיים וקבה מבני העיר עבור הכהן - ויאכלם.

{ואף על גב דלא אתי} המתנות {לידיה} כהן (9), יכול לזכותם לעני - {במכרי כהונה ולויה,} דהיינו כהן שהוא ידוע ומוכר בעיר, ורוב בני העיר אוהבין אותו ונותנים לו את המתנות, אותו כהן יכול לזכות אף על גב שלא באו לידו (10).

{רבא ורב ספרא איקלעו לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר אדא, ואמרי לה לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר ביזנא. עביד להו} מר יוחנא {עגלא תילתא} [עגל שנולד שלישי לאמו, שהוא משובח ביותר].

{אמר ליה רבא לשמעיה} [לשמשו של בעל הבית שהיה כהן, והיה בעל הבית רגיל ליתן לו את מתנותיו]: {זכי לי} - תן לי רשות לקחת - {מתנתא,} משום {דבעינא למיכל לישנא בחרדלא} [לשון בחרדל], והלשון מן המתנות היא, שניתנת עם הלחיים לכהן.

עשה העבד כדברי רבא, ו{זכי ליה} לרבא את המתנות.

{רבא אכל} מן הלשון, {ורב ספרא לא אכל} ממנה, משום שלא הגיעה הלשון לידי השמש לפני שזכה בה רבא.

{אקריוה לרב ספרא בחלמא} את הפסוק במשלי [פרק כה]: "{מעדה בגד ביום קרה} [בגד בלוי ורקוב (11) ביום קרה אינו שוה כלום, שהרי אינו מחמם]. {חומץ על נתר} מין אדמה רכה שעושין ממנה כלים, והחומץ ממסמס אותה ומזיק לה]. {ו}כך דומה לשני דברים אלה, {שר בשירים על לב רע".} דהיינו, {האומר דברי תורה למי שאינו מבין אותם. אתא} רב ספרא {לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: דלמא משום דעברי אשמעתא דמר} שאמרת כי מותר לתלמיד חכם ליטול המתנות אף על פי שלא זכה בהן כהן - {אקריין} בחלומי {הכי?}

{אמר ליה}: לא! שהרי {כי אמרי אנא ב}כהן {אחר,} שאינו כפוף לו, אבל {שמעא} דבעל הבית, {בעל כרחיה} עושה רצונו של בעל הבית ו{מזכי ליה} לאדם חשוב שמתארח בביתו (12).

{ו}עוד, {כי אמרי אנא} שיכול לזכות, {למאן דלא אפשר ליה,} דהיינו לעני ודחוק. אבל {הא,} רבא, הרי {אפשר ליה} לאכול בשר אחר שאינו מתנות כהונה, שהרי אינו עני.

אמר לו רב ספרא: {ואלא מאי טעמא אקריין} בחלומי {הכי?}

אמר ליה: הראוך פסוק זה {כלפי רבא,} על שלא ידע רבא להבין טעמו של רב יוסף, שדין זה אינו שייך בעבד ובמי שאפשר לו לאכול דבר אחר.

תמהה הגמרא: אם כן, למה הראו פסוק זה לרב ספרא, {ולקריין לרבא} עצמו?!

מתרצת הגמרא: {רבא נזוף היה} [עיין רש"י], ומשום כך לא הראוהו דברים בחלום.

{אמר ליה אביי לרב דימי: ופשטיה דקרא במאי כתיב?}

{אמר ליה: בשונה לתלמיד שאינו הגון,} (13) דאהא קאי האי קרא ד"ושר בשירים על לב רע".

{דאמר רב יהודה אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון} - {נופל בגיהנם.} כמו {שנאמר} בספר איוב [פרק כ]: {"כל חושך טמון לצפוניו, תאכלהו אש לא נופח, ירע שריד באהלו". ואין שריד אלא תלמיד חכם, שנאמר} [יואל ג] {"ובשרידים אשר ה' קורא".} וכך נדרש הפסוק: "ירע שריד באהלו" - שיש לו לתלמיד חכם תלמיד רע באהלו - "תאכלהו אש לא נופח", דהיינו אש של גיהנם.

{אמר רב זירא אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון} - {כזורק אבן למרקוליס}. {שנאמר: "כצרור אבן במרגמה} - {כן נותן לכסיל כבוד"} (14){, ו}עוד {כתיב "לא נאוה לכסיל תענוג".} שנינו במשנתנו: {והמשתתף עמהן צריך לרשום.}

ודנה הגמרא: {ו}כי {אפילו} אם משתתף {עם העובד כוכבים} צריך לרשום?

{ורמינהו} סתירה לכך, לכאורה, ממה ששנינו: {המשתתף עם כהן} - {צריך לרשום. והמשתתף עם העובד כוכבים, ו}המוכר את {פסולי המוקדשין} אחר שנפדו ושחטן, שפטורין הן מן המתנות - {אין צריך לרשום!?}