# דף קלד - א

> מקור: https://rabenu.app/books/bavli-chullin-chavruta/comm-270/

{ורמינהו}: כהן שמכר בהמה לישראל ואמר לו: הריני מוכר לך את הבהמה {על מנת שהמתנות שלי, נותן} הישראל את המתנות {לכל כהן שירצה,} ואין חייב ליתן דווקא לכהן המוכר.

חזינן שהישראל חייב במתנות! (1)

ומתרצינן: האומר "{על מנת} שהמתנות שלי" {א}אומר "{חוץ} מן המתנות" {קא רמית!?} לא דמו. "{חוץ"} לשון {שיורא} הוא, ששייר הכהן את המתנות לעצמו ולא מכרן לישראל, ולהכי פטור הלוקח (2). מה שאין כן לשון "{על מנת", לאו שיורא} משמע אלא תנאי, שמכר לו הכהן את כל הבהמה, בתנאי שיתן לו הישראל אחר כך את המתנות, וזה אין בכחו להתנות, שהרי המתנות אינן שלו אלא של כל שבט הכהנים.

{ורמינהו} מברייתא אחרת לברייתא זו:

דתניא: אמר הכהן לישראל {על מנת שהמתנות שלי} - {המתנות שלו!} ושלא כדברי הברייתא לעיל שב"על מנת" נותן הישראל לכל כהן שירצה?

ומתרצינן: {בהא פליגי} שתי ברייתות, {מר} - בעל הברייתא השניה - {סבר} כי לשון "{על מנת" שיורא הוא,} ולכן המתנות של הכהן, שהרי שיירן לעצמו ולא מכרן, {ומר} - בעל הברייתא הראשונה - {סבר} שלשון "{על מנת" לאו שיורא הוא} אלא תנאי, וכיון שאינו יכול להתנות על זה נותן הישראל לכל כהן שירצה (3).

שנינו במשנתנו: {אמר לו מכור לי בני מעיה וכ ו'.}

{אמר רב: לא שנו} דאם לקחן הימנו במשקל שנותן הלוקח את המתנות לכהן והוא חוזר ותובען מן הטבח, {אלא} היכא {ששקל} הלוקח {לעצמו,} דכיון שהטבח לא נגע במתנות, אינו בעל דברים של הכהן. ולהכי הלוקח נותן לכהן [והוא יחזור על הטבח, שהרי עליו [על הטבח] היה מוטל ליתן את המתנות].

{אבל} אם {שקל לו טבח} ללוקח, {הדין} אף {עם}

{הטבח,} שיכול הכהן לתבוע מאיזה מהם שירצה, ואם תובע את הטבח, על הטבח מוטל לבדוק אם המתנות עדיין בעין שיתנם לכהן (4).

{ורב אסי אמר: אפילו} אם {שקל לו טבח} ללוקח, {הדין עמו} - עם הלוקח בלבד (5).

{לימא בדרב חסדא קמיפלגי} רב ורב אסי, {דאמר רב חסדא: גזל} אדם מחבירו דבר {ולא נתייאשו הבעלים} מלמצאו, {ובא} אדם {אחר ואכלו} לאותו גזל, {רצה} הבעלים, {מזה,} מהגזלן הראשון, {גובה} את גזילתו. {רצה} הבעלים, {מזה,} מהגזלן השני [שאכלו] {גובה.} כיון שאכלו השני קודם ייאוש, גם הוא נחשב גזלן, שהרי לפני ייאוש כל היכא דאיתיה לחפץ, ברשותא דמרייהו איתיה.

{דמר,} רב, {אית ליה} הא {דרב חסדא,} ולהכי סבירא ליה דהכא נמי יכול הכהן ליטול מאיזה מהן שירצה, {ומר,} רב אסי, {לית ליה דרב חסדא.} ולהכי סבירא ליה דנוטל דווקא מהלוקח.

ודחינן: {לא!} בעלמא לענין גזילה, שהגזלן קונה את הגזילה על ידי מעשה הגזילה לענין חיוב תשלומין, {דכולי עלמא אית להו דרב חסדא,} דכיון שקנאו הראשון במעשה הגזילה, יכול הבעלים לתבוע ממנו.

{והכא,} לענין מתנות, {במתנות כהונה} אם {נגזלות} הן {קמיפלגי,} מי אמרינן דגם במתנות כהונה קנאן בגזילתו ונתחייב לתת לכהן, או דלמא כשהן בעין החוב לתתם מוטל על מי שהם אצלו, ואם כן הראשון שאינם אצלו לא נעשה גזלן עליהם.

{דמר} - רב - {סבר} ד{נגזלות,} ולהכי יכול לתבוע גם מהטבח. {ומר} - רב אסי - {סבר} ד{אין נגזלות,} ולהכי יכול לתבוע רק מהלוקח, שהרי עתה המתנות ברשותו.

{איכא דמתני לה להא שמעתא} דפלוגתא דרב ורב אסי {בפני עצמה,} ולא אמתניתין בלשון "לא שנו", והכי מתנו לה:

{רב אמר: מתנות כהונה נגזלות,} ואם כן יכול הכהן לדון עם הטבח.

{ורב אסי אמר: מתנות כהונה אין נגזלות,} ואם כן דינו של הכהן עם הלוקח בלבד (6).

(((מתניתין:)))

{גר שנתגייר, והיתה לו פרה.} אם {נשחטה} הפרה {עד שלא נתגייר, פטור} מן המתנות. ואם נשחטה {משנתגייר} - {חייב} (7){.} ואם היה {ספק} אם נשחטה קודם שנתגייר או אחר כך (8) - {פטור, שהמוציא מחבירו} - {עליו} להביא את {הראיה!} והכא הכהן הוא הבא להוציא מחבירו, ועליו להביא ראיה שנשחטה אחר שנתגייר.

(((גמרא:)))

{כי אתא רב דימי, אמר: רמי ליה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן: תנן} הכא במתניתין: {ספק} - {פטור!}

{אלמא} ב{ספיקא} דמתנות כהונה אזלינן {לקולא.}

{ורמינהו}: תנן לענין לקט: התבואה שב{חורי הנמלים שבתוך הקמה} הנמצאת לפני הקוצרים, ועדיין לא הגיעו לשם לקצור (9), {הרי אלו} - התבואה שנמצאת בחורים - {של בעל הבית.} שאין דין לקט אלא במה שנושר בעת הקצירה, ובמקום זה הרי לא קצרו עדיין כלל.

{ו}חורי הנמלים {שלאחר הקוצרים,} שכבר קצרו באותו מקום, חטים {העליונים} שבחור - {לעניים,} דאיכא למימר שנשרו בשעת קצירה ולקט נינהו. {ו}החטים {התחתונים} שבקרקעית החור - {לבעל הבית,} דאמרינן דקודם קצירה הכניסום הנמלים לשם.

{רבי מאיר אומר: הכל לעניים!} ואפילו אותן חיטין שבתחתית הבור, {שספק לקט} - {לקט!}

חזינן דסבירא ליה לרבי מאיר גבי מתנות עניים ספיקא לחומרא, שחייב לתיתם, ואם כן, הוא הדין למתנות כהונה. וסתם מתניתין רבי מאיר, ואם כן קשיא אמתניתין דידן!? [ובתוס' פירשו דהקושיא גם מרבנן] (10), (11).

{אמר ליה} רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: {אל תקניטני!} שאיני שונה באותה ברייתא "דברי רבי מאיר", אלא {בלשון יחיד אני שונה אותה,} שיחיד אמרה בשם רבי מאיר.

{דתניא: רבי יהודה בן אגרא אומר משום רבי מאיר: ספק לקט} - {לקט. ספק שכחה} - {שכחה. ספק פאה} - {פאה.} ואם כן, ברייתא - יחידאה היא, ולא קשיא אמתניתין.

{אמר ליה} ריש לקיש: אפילו {אל תשנה אותה אלא בלשון} שוטה אחד ששמו {בן תדל,} אפילו הכי תקשה לך. {והא טעמא קאמר} התנא למילתיה! ואם כן, מאי נפקא מינה מי אמרה, הא טעמא איכא!?

{דאמר רבי שמעון בן לקיש: מאי} האי {דכתיב "עני ורש הצדיקו",} במה תצדיקו את העני והרש?

{אילימא בדינים,} שכשעומד העני לדין כנגד עשיר, הצדק את העני, {ו}הא לאו הכי הוא, דהא {כתיב "ודל לא תהדר בריבו"?}

{אלא} הכי קאמר קרא: {צדק משלך} - {ותן לו!} ולהכי, הכא נמי בספק מתנות עניים, תן לו אף על פי שספק הוא (12).

{אמר רבא}: לא דמי מתנות עניים למתנות כהונה. ד{הכא} במתנות כהונה ד{פרה} - {בחזקת פטורה קיימא,} שהרי היתה בחזקת עובד כוכבים הפטור קודם שנתגייר. מה שאין כן {קמה} דמתנות עניים - {בחזקת חיובא קיימא,} שהרי ברשות ישראל היא מעולם, ועומדת להתחייב (13).

{אמר ליה אביי: והרי} לענין חיוב חלה ד{עיסה} אמרינן דאם {נעשית} העיסה {עד שלא נתגייר} - {פטור מן החלה, משנתגייר} - {חייב,} וב{ספק} נמי {חייב!} (14) ואף על גב דלענין חיוב חלה גלגול העיסה קובע, דאם גלגלה ישראל - חייב, ואם גלגלה עובד כוכבים - פטור, והכא בחזקת עובד כוכבים קיימא, ואפילו הכי חייב!? {אמר ליה}: לא דמו, חלה - {ספק איסורא} הוא, שהרי יש בה עוון מיתה אם לא הפריש, ולהכי אזלינן {לחומרא.} מה שאין כן מתנות כהונה דפרה, שאין בהם קדושה, ולפיכך חל בהם רק {ספק ממונא} אי בעי ליתן לכהן או לא, ולהכי אזלינן בה {לקולא} (15){.}

{דאמר רב חסדא וכן תני רב חייא: שמונה ספיקות נאמרו בגר,} ב{ארבע} מהן אזלינן {לחיוב, ו}ב{ארבע} מהן אזלינן {לפטור.} ואלו הן:

{קרבן} יולדת של {אשתו,} שספק אם ילדה קודם שנתגייר ופטור או לאחר שנתגייר וחייב, דהוי ספק איסורא, דאסורה לאכול בקדשים עד שתביא כפרה, והמחוסר כפרה ענוש כרת על אכילת קדשים. {וחלה} כדאמרינן לעיל דספק איסורא הוא משום דענוש מיתה. {ובכור בהמה טמאה} דהיינו פטר חמור, וכמאן דאמר שאסור בהנאה עד שיפדנו [אבל לאחר שמפריש עליו טלה לפדיונו, הוי ספק ממונא, דעל השה לא רמיא קדושה, והמוציא מחבירו עליו הראיה]. {ובכור בהמה טהורה} לענין לשוחטו בחוץ - הוי ספק כרת דשחוטי חוץ, אלא צריך להמתין עד שיסתאב ואז הוי ליה רק דין ממון. בכל הני אזלינן {לחיוב} (16){.}