# דף קלז - א

> מקור: https://rabenu.app/books/bavli-chullin-chavruta/comm-276/

שניהם עומדים מתחילתו {בקדושה,} כי בכור קדוש ממעי אמו, וראשית הגז אין צריך לעשות מעשה להקדישו. מה שאין כן מעשר, שנעשה קדוש על ידי שעובר תחת השבט.

בשני אלו שייכת {מכירה,} שיכול הכהן למכור בכור וראשית הגז (1), אבל בהמת מעשר אינה נמכרת.

{והנך} פרטים ששוים בהם ראשית הגז לבכור {נפישין} [מרובים] מהפרטים שראשית הגז שוה בהם למעשר, ואם כן עדיף לכאורה ללמוד מבכור שינהג ראשית הגז אפילו טריפה?!

ומתרצינן: בכל זאת ראשית הגז שהוא נוהג ב{פשוט, מ}מעשר שנוהג ב{פשוט} - {עדיף ליה} ללמוד זה מזה, ולא מבכור שנוהג דווקא בבכור שנולד ראשון.

שנינו במשנתינו: {ראשית הגז אינו נוהג אלא ברח לים.}

{מנא הני מילי?}

{אמר רב חסדא: אתיא} בגזרה שוה {"גיזה"} - {"גיזה". כתיב הכא} בראשית הגז {"ראשית גז צאנך תתן לו", וכתיב התם} בספר איוב {"ומגז כבשי יתחמם". מה להלן} - {כבשים, אף כאן} מיירי דווקא {בכבשים} (2){.} ומקשינן: {ונילף} האי גזרה שוה ד{"גיזה"} - {"גיזה" מבכור!} דהתם אפילו שיעור השור איקרי גיזה, ונימא מה איסור גיזה דהתם - אפילו בשור, הכא נמי נימא דנוהג ראשית הגז אפילו בשור?

ומנלן דאיסור גיזה דבכור נוהג אפילו בשור?

{דתניא}: כתיב {"לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך". אין לי} שאסור {אלא שור בעבודה וצאן בגיזה, מנין ליתן את האמור של זה} - דהיינו איסור עבודה האמור בשור - {בזה} - בצאן, {ואת האמור של זה} - איסור גיזה האמור בצאן - {בזה} - בשור?

{תלמוד לומר "לא תעבוד" "ולא תגוז",} "וי"ו" ד"ולא תגוז" האמור בצאן, מוסיף על ענין ראשון דהיינו שור, וילמדו זה מזה.

ומתרצינן: {אמר קרא} בראשית הגז: "תתן לו" לכהן. ודרשינן: {תתן לו} לצורך מלבושיו, {ולא ל}צורך {שקו,} וגיזת השור אינה ראויה למלבוש אלא רק לעשיית שק, ולהכי ליכא למימר דשור יהא חייב בראשית הגז (3).

ומקשינן: {אלא מעתה,} דאמרת דמשום הא ליכא חיובא דראשית הגז בשור - משום שאינו ראוי לבגד, אם כן, {נוצה של עזים ליחייב,} שהרי ראוי לבגד?

ומתרצינן: {בעינן} דבר הבא על ידי {גיזה. ו}בעזים {ליכא,} דנוצה של עזים אינה נגזזת אלא נתלשת.

ומקשינן: {מאן שמעת} דאית {ליה האי סברא,} דדרשינן מלישנא ד"גז" דבעינן דווקא דבר הבא על ידי גיזה - {רבי יוסי} היא לקמן! ו{הא מודי רבי יוסי במידי דאורחיה} להסירו שלא על ידי גיזה, כגון הכא בעזים דאורחיה על ידי תלישה, ואם כן ליחייב ראשית הגז בעזים?

{אלא,} האי דאמרינן דראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים - {כדאמר רבי יהושע בן לוי,} דדרשינן מדכתיב בעניינא דראשית הגז {"לעמוד לשרת"} - בעינן {דבר הראוי לשרות, הכא נמי} בעינן {דבר הראוי לשרות} דהיינו צמר שממנו עושין את בגדי הכהנים, ואין צמר אלא של רחלים, ולהכי ראשית הגז נוהג דווקא ברחלים (4).

ו{אלא} גזירה שוה ד"{גיזה"} - {גיזה"} דילפינן לעיל ראשית הגז מהאי קרא דאיוב "ומגז כבשי יתחמם" - {למאי אתא?} (5)

{לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: כבשים שצמרן קשה, פטורין מראשית הגז. שנאמר "ומגז כבשי יתחמם",} משמע דגז מיקרי דווקא צמר המחמם, וצמר קשה אינו מחמם (6).

{תני חדא}: ה{גוזז את העזים, ו}השוטף {את הרחלים} במים שבנהר ליפותן, ועל ידי כך נתלש מהן הצמר - {פטור.} וטעמא: הגוזז את העזים פטור - כדאמרן, דאין ראשית הגז נוהג אלא ברחלים. ובשטיפת רחלים פטור, משום דלאו על ידי גיזה הוא אלא נתלש מאליו (7).

{ותניא אידך: הגוזז את העזים} - {פטור, ושוטף את הרחלים} - {חייב!} קשיין אהדדי!

ואמרינן: {לא קשיא, הא} דתניא חייב - {רבנן} היא, {והא} דתניא פטור - {רבי יוסי} היא.

{דתניא}: כתיב {"לקט קצירך".} ודרשינן דדווקא מתבואה הנקצרת בעינן למיתב לקט, {ולא} בעינן למיתב {לקט} אם נאספה על ידי {קיטוף.}

{רבי יוסי אומר: אין לקט, אלא הבא מחמת קציר!}

והוינן בה: {רבי יוסי היינו תנא קמא,} ומאי פלוגתא איכא הכא?

ומבארינן: {כולה רבי יוסי היא. והכי קתני: שרבי יוסי אומר אומר: אין לקט אלא הבא מחמת קציר.} ורבנן פליגי התם אדרבי יוסי.

אם כן, ברייתא דקתני פטור - רבי יוסי היא דדייק קרא, והכא נמי דייק "גז" - דווקא צמר הבא על ידי גיזה, ולא הבא על ידי שטיפה. וברייתא דקתני חייב - רבנן היא דלא דייקי הכי לקרא.

{אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מודה רבי יוסי במידי דאורחיה} לאוספו על ידי קיטוף ולא על ידי קצירה שחייה בלקט.

{דתניא: רבי יוסי אומר}: כתיב {"מקציר} ארצכם". {אין לי אלא קציר, עוקר} עם השרשים, כמו שעושין בתלישת בעדשים, {מנין} שחייב בלקט?

{תלמוד לומר: "לקצור".} דאתא לרבויי עוקר.

{תולש} ביד (8) בלי השרשים כמו שעושין בפולין, {מנין} שחייב בלקט?

{תלמוד לומר: "בקוצרך".} דאתא לרבויי תולש.

{אמר ליה רבינא לרב אשי: אף אנן נמי תנינא} דמודה רבי יוסי במידי דאורחיה.

דתנן: {מלבנות} [שורות] {הבצלים שבין הירק, רבי יוסי אומר}: נותן {פאה מכל אחד ואחד} מן המלבנות, שהירק מפסיק בין המלבנות משום שאינו חייב בפאה. דדווקא כל שהוא אוכל ונשמר ומכניסו לקיום חייב בפאה, וירק אין מכניסין אותו לקיום, אבל בצלים ושומין מכניסין לקיום ולהכי חייבין בפאה.

{וחכמים אומרים}: מניח פאה {מאחת} מהמלבנות {על הכל.} חזינן דסבירא ליה לרבי יוסי דבצלים חייבים בפאה, אף על גב דאין נקצרין במגל, אלמא מודי במידי דאורחיה דחייב (9).

שנינו במשנתינו: ואינו נוהג אלא במרובה. {וכמה הוא מרובה,} בית שמאי אומרים: שתי רחלות וכו' ובית הלל אומרים: חמש וכו'.

והוינן בה: {בשלמא לבית שמאי,} אשכחן {תרתי} רחלות {נמי} ד{איקרו צאן,} כדמייתי קרא במתניתין: "יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן", ולהכי תרתי נמי חייבות, שהרי הן בכלל הכתוב "וראשית גז צאנך".

{אלא לבית הלל, מאי טעמא} דבעינן דווקא חמש לחיובא, הא תרתי נמי איקרו "צאן"?

{אמר רב כהנא: אמר קרא} "חמש צאן {עשויות",} ודרשינן: {שעושות שתי מצוות!} והיינו {ראשית הגז ומתנות,} דבפחות מחמש צאן איכא רק מצוה אחת דמתנות, שחייב בהן גם בבהמה אחת.

ומקשינן: {אימא} דהאי שעושות שתי מצוות - {בכורה ומתנות} הן?

ומתרצינן: ליכא למימר הכי. דאטו בכורה ב{חדא} בהמה {מי לא מחייבא?} ואם כן אמאי אמר קרא "חמש צאן עשויות" - שעושות שתי מצוות, הא בחד בהמה נמי משכחינן שעושה שתי מצוות? אלא ודאי מיירי בראשית הגז ומתנות.

ותמהינן: {ולטעמיך, מתנות} נמי, בהמה {חדא מי לא מחייבא?} ואם כן אשכחן שנעשות שתי מצוות אפילו בבהמה אחת, דהיינו מתנות ובכורה, ועל כרחך ליכא למדרש להאי לישנא ד"עשויות" - שעושות שתי מצוות, שהרי שתי מצוות נעשות גם בפחות מחמש צאן?!

{אלא אמר רב אשי}: הכי מדרש קרא: {"עשויות"} - {שמעשות את בעליהן} לחיובי במצווה שלא היה חייב בה בפחות מחמש צאן, {ואומרות לו: קום עשה מצווה} דראשית הגז! (10)

{תניא: דבי רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: ארבע} רחלות חייבות בראשית הגז, {שנאמר "וארבע צאן תחת השה".} חזינן דארבע איקרו צאן (11).

{תניא: אמר רבי}: אפילו {אלמלי} [אילו] {דבריהן} של בית שמאי ובית הלל {דברי תורה} - שנאמרו בתורה שניתנה לדורות, {ודברי בריבי} [רבי יוסי, בריבי הוא כינוי לגדול בדורו, ואמרינן במס' עירובין "רבי יוסי נימוקו עמו"] דברי {קבלה} דהיינו דברי נביאים [ונקראים דברי קבלה משום שקבלו את הדברים מרוח הקדש, כל נבואה לפי צורך השעה והדור והמעשה] - {אנן דברי בריבי שומעין} כדמפרש לקמן טעמא. {וכל שכן} הכא {שדבריהם דברי קבלה,} דילפי למלתייהו מדברי נביאים, {ודברי בריבי דברי תורה,} דיליף לדבריו מקרא (12).

וסלקא אדעתין השתא, דטעמא דאפילו דבריו מדברי קבלה - שומעין לו, משום דדבריו הוו הכרעה שלישית. שבית שמאי אמרו שתים, ובית הלל אמרו חמש, ורבי יוסי הכריע בין דבריהם ואמר ארבע.

ומקשינן: {והאמר מר: אין הכרעה שלישית מכרעת?!} [ועיין ברש"י שביאר אימתי אמרינן דמכרעת ואימתי לא].