# דף ג - ב

> מקור: https://rabenu.app/books/bavli-chullin-chavruta/comm-5/

{בודק} הישראל {סכין ונותן לו} למומר הזה, {ומותר לאכול משחיטתו,} דמאחר שיש לו סכין בדוק לא שביק התירא ואכיל איסורא, והרי הוא שוחט כהלכה בסכין שבדק הישראל.

{אבל אם לא בדק} הישראל את הסכין {ונתן לו} אותה - {לא ישחוט} אותו מומר, שמא סכינו פגומה, ולא יטרח אותו המומר לחפש סכין הראויה לשחיטה אלא ישחוט בסכין הפגומה. {ואם שחט} המומר בסכין שלא נבדקה, {בודק} הישראל {סכינו אחריו} [אחר שחיטה] ואם {נמצאת סכינו יפה} - {מותר לאכול משחיטתו. ואם לאו} - {אסור לאכול משחיטתו.}

{חוץ מחרש שוטה וקטן, דאפילו דיעבד נמי לא} ישחטו, {שמא ישהו, שמא ידרסו, ושמא יחלידו.}

והוינן בדברי רב אשי: לדבריו, הא דקתני במתניתין "{וכולן ששחטו" אהייא} קאי?

{אילימא אחרש שוטה וקטן,} והרי {עלה קאי,} ואם כן "{ואם שחטו" מיבעי ליה} למיכתב.

{אלא} קאי {אישראל מומר} ששחט.

ודנה הגמרא: {אי דבדק סכין ונותן לו} - {הא אמרת שוחט לכתחילה,} ואילו לשון ש"שחטו" משמע בדיעבד.

{אלא, דלא בדק.}

ופרכינן ממה נפשך: {אי דאיתיה לסכין} - {ליבדקיה השתא,} ולמה לי ראיית אחרים שראו ששחט כראוי?

{ואי דליתיה לסכין, כי אחרים רואין אותו מאי הוי?} והרי {דלמא בסכין פגומה שחיט?!}

ומסקינן: {קשיא!}

{רבינא אמר: הכי קתני: הכל שוחטין,} ופירוש "{הכל"} - כל אלו שהם {מומחים,} שיודעים הלכות שחיטה, {שוחטין.}

וקא משמע לן שדיינו שהם {מומחים} בהלכות שחיטה, {ואף על פי שאין} הם {מוחזקין} לשחוט כהלכה, שלא ראינום שלש פעמים כיצד הם שוחטים, אם ידיהם מאומנות היטב למלאכת השחיטה, ואם הם אינם נרתעים [ומתעלפים] בראותם את דם השחיטה ובאים על ידי כך לשהיה.

{במה דברים אמורים} דחשיבי מומחין, {שיודעין בו} בשוחט {שיודע לומר הלכות שחיטה. אבל, אם אין יודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה} - {לא ישחוט!}

{ואם שחט} - {בודקין אותו}:

{אם יודע לומר הלכות שחיטה} - {מותר לאכול משחיטתו.}

{ואם לאו} - {אסור לאכול משחיטתו!}

{חוץ מחרש שוטה וקטן, דאפילו דיעבד} ויודעין הלכות שחיטה, {נמי לא} מכשרינן לשחיטתן, דתמיד הם מוחזקים לקלקל - {שמא ישהו, שמא ידרסו, ושמא יחלידו.} ודנה הגמרא: {וכולן ששחטו אהייא} קאי?

{אילימא אחרש שוטה וקטן?} הרי {עלה קאי,} ואם כן "{ואם שחטו" מבעי ליה} למכתב!?

{אלא,} קאי {א"שאין מומחין",} שאם אחרים רואים את שחיטתן היא כשרה בדיעבד.

ופרכינן: {בבודקין אותו} אם יודע הלכות שחיטה {סגי} ולא בעינן שיראו אותו כשהוא שוחט!?

ומשנינן: הכא איירי {דליתיה לקמן דלבדקיה.}

{ואיכא דאמרי}:

{רבינא אמר: הכי קתני: "הכל שוחטין"} - {הכל,} שהם {מוחזקין,} שראינום ששחטו כמה פעמים כראוי - {שוחטין.}

{מוחזקין} - {אף על פי שאין מומחין!} דלא ידעינן אם יודעים לומר הלכות שחיטה.

{במה דברים אמורים} - {ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים, ולא נתעלף,} שלא נחלש השוחט ממראה הדם והחיתוך בשעה ששוחט. {אבל} אם {לא שחט לפנינו ב' וג' פעמים,} ולא נוכחנו אם מתעלף אם לאו - {לא ישחוט,} כי {שמא יתעלף} ותפסל שחיטתו, שלא ישחוט כראוי.

{ואם שחט ואמר: ברי לי שלא נתעלפתי} - {שחיטתו כשרה! חוץ מחרש שוטה וקטן, דאפילו דיעבד נמי לא} מכשרינן לשחיטתייהו כי {שמא ישהו, שמא ידרסו, ושמא יחלידו.}

ודנה הגמרא: "{וכולן ששחטו"} - {אהייא} קאי?

{אילימא אחרש שוטה וקטן} - הרי {עלה קאי,} ואם כן, "{ואם שחטו" מיבעי ליה} למכתב.

{אלא אשאין מוחזקין קאי,} דלכתחילה לא ישחטו, ואם שחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה.

ופרכינן: {והאמרת} ד"{בברי לי} שלא נתעלפתי" {סגי?!}

ומשנינן: הכא איירי {דליתיה קמן דלישייליה!}

והשתא מבארינן מדוע לא תירצו כל הני אמוראי שהעמידו את דברי המשנה בכמה אוקימתות כדברי חבריהם.

{רבינא ורבה בר עולא} - {כאביי ורבא} דאוקמי בשחיטת כותי, {ו}כ{רב אשי} דאוקים בשחיטת מומר, {לא אמרי,} משום {דקשיא להו} הא דקתני "{וכולן"} ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה בדיעבד, ולדבריהם שחיטתן כשרה לכתחילה [שחיטת כותי לאביי ולרבא, ושחיטת מומר לרב אשי].

וכמו כן, {כולהו} אמוראי {כרבה בר עולא,} דאוקי בשחיטת טמא, {לא אמרי,} כי {להך לישנא דאמרת} אליבא דרבה בר עולא ד{הכא} הוא {עיקר} דין שחיטת טמא, קשיא להו: הרי {אדרבא, התם,} במסכת זבחים {עיקר, דבקדשים קאי,} ולא בעי למיתני הכא.

ואילו {להך לישנא דאמרת} אליבא דרבה בר עולא כי {התם} בזבחים הוא {עיקר} דינא דשחיטת טמא {והכא איידי דתנא טמא בחולין תנא נמי טמא במוקדשין,} קשיא להו: שחיטת {טמא בחולין גופיה לא איצטריך ליה} למתני כלל, כי {חולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמי,} שלא חלה עליו החובה להזהר מטומאתם ופשיטא שטמא יכול לשחוט.

{כולהו} אמוראי {כרבינא לא אמרי. להך לישנא דאמר} - {מומחין אין, שאין מומחין לא,} פליגי הנך אמוראי עליו משום דקא סברי {רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן,} ואין צריך לבודקם.

ואילו {להך לישנא דאמר} - {מוחזקין אין, שאין מוחזקין לא,} פליגי עליו כי {לעלופי לא חיישינן!}

{רבא לא אמר כאביי} - {כי קושייה} שהקשה לאביי מהמניח עובד כוכבים בחנותו.

{אביי לא אמר כרבא,} דהוכיח שבמקום שישראל נכנס ויוצא שוחט הכותי לכתחילה מהא דתנן בדין יין נסך שאין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא דיו שיהיה נכנס ויוצא, משום דקסבר דלא דמו להדדי, כי {התם לא} ראינו ש{נגע} עובד הכוכבים ביין בשעה שיצא השומר, אבל {הכא נגע} הכותי בודאי בבהמה, שכיון ששחטה יש לנו לחוש שמא בזמן קצר הוא שהה או דרס, ולכן אין כאן את ההיתר של ישראל יוצא ונכנס.

{רב אשי לא אמר כתרוייהו,} לא כאביי ולא כרבא, כי {קסבר} רב אשי {כותים "גרי אריות" הן,} שלא התגיירו אלא מפחד האריות ואין גירותן גרות אלא גויים הם, ולכן שחיטתן פסולה.

{אביי לא אמר כרב אשי} דאוקי במומר, כי {לא סבירא ליה הא דרבא} שאמר מומר לתיאבון בודק סכין ואוכל משחיטתו.

{אלא רבא} - {מאי טעמא לא אמר כשמעתיה,} שמומר לתיאבון כשר לשחוט בסכין בדוק, ואיירי מתניתין במומר, וכדאוקמא לה רב אשי!? ומשנינן: {רבא} - {לדבריו דאביי קאמר} [ואביי לא סבירא ליה הא דאמר רבא שמומר לתיאבון בודק סכין ואוכל משחיטתו], ולכן קאמר ליה רבא אמאי לא קא מוקמית לה ביוצא ונכנס ששחיטתו כשרה לכתחילה, וכדמוכח לה ממתניתין דיין נסך שאין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא דיו שיהיה יוצא ונכנס. {וליה} [לרבא עצמו] {לא סבירא ליה} דבעינן לאוקמי בנכנס ויוצא, אלא מוקי לה במומר לתיאבון, שבודק סכין ונותן לו, ואוכל לכתחילה משחיטתו. ואם לא בדק - בודק סכינו אחריו ושחיטתו כשרה בדיעבד.

{תנו רבנן: שחיטת כותי} - {מותרת!}

{במה דברים אמורים, כשישראל עומד על גביו} ורואה ששוחט כהלכה, {אבל,} אם {בא ומצאו ששחט} - {חותך} הישראל {כזית בשר ונותן לו} לכותי. {אכלו} הכותי - {מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו} - {אסור לאכול משחיטתו!}