# דף לו - ב

> מקור: https://rabenu.app/books/bavli-chullin-chavruta/comm-71/

{לאו, למעוטי} [האין זה בא למעט] {חיבת הקדש,} ולומר שיש כח הכשר שאין אלא במים ולא בדבר אחר.

ודחינן: {לא. חד} קרא מלמד שצריך הכשר {בטומאת מת.} (301) {וחד} קרא מלמד {בטומאת שרץ.}

{וצריכי.}

{דאי אשמעינן} ב{טומאת מת} בלבד, (302) הוה אמינא: {התם הוא דבעי הכשר משום דלא מטמא ב}שיעור קטן {כעדשה} אלא בכזית ממנו. {אבל שרץ, דמטמא בכעדשה, אימא} חמור הוא אף לענין זה, ו{לא ליבעי הכשר.}

{ואי אשמעינן} ב{שרץ} בלבד, הוה אמינא: {משום דלא מטמא} את האדם והכלים {טומאת שבעה, אבל מת} החמור {דמטמא} אדם וכלים {טומאת שבעה, אימא לא ליבעי הכשר} באוכלים. {צריכא.}

{מתיב רב יוסף} ממשנתנו: {רבי שמעון אומר: הוכשרו בשחיטה.} דברי רבי שמעון הם בבשר חולין שלא נאסר באכילה כשהוא טמא, וכשאמר {"הוכשרו",} בודאי שכוונתו שיקבל טומאה, {ואפילו למימני בהו ראשון ושני,} ויטמאו תרומה וקדשים האסורים באכילה כשהם טמאים (303).

ומקשה רב יוסף על רבי אלעזר: {אמאי} הם מטמאים אחרים והלוא לדבריך יש ללמוד מהפסוק שרק הכשר הבא על ידי מים גורם טומאה לאחרים, {והא לאו אוכל הבא במים הוא!}

{אמר ליה אביי: עשאוהו} להכשר זה {כהכשר מים מדרבנן,} אבל מדאורייתא אין הכשר שגורם טומאה לאחרים אלא הכשר מים לדעת רבי אלעזר.

{אמר רבי זירא: תא שמע: הבוצר} ענבים בשביל {ל}דרכם ב{גת} ולא בשביל אכילתם, {שמאי אומר: הוכשר} במשקה שיצא מהם (304). {הלל אומר: לא הוכשר} כי הבוצר לא רוצה במשקה שהרי הוא הולך לאיבוד. {ו}אחרי שנשאו ונתנו {שתיק ליה הלל לשמאי} והודה לו. והטעם הוא, שגוזרים שמא יניח את הענבים בקופות מזופפות, שבהן אין המשקים הולכים לאיבוד, ונוח לו במשקים, והם מכשירים (305).

ומקשה רבי זירא: {אמאי} הם מכשירים (306), ומשקבלו הענבים של חולין טומאה, הם מטמאים תרומה וקדשים ואוסרים אותם (307), {והא לאו אוכל הבא במים הוא,} ואין לנו אלא שיהיה הוא בעצמו נפסל לדעת רבי אלעזר!

{אמר ליה אביי: עשאוהו כהכשר מים מדרבנן.}

{אמר ליה רב יוסף} לאביי: {אמינא לך אנא} קושיא מ{הוכשרו בשחיטה, ואת אמרת לי} ש{עשאוהו כהכשר מים} מדרבנן, {ו}כן {אמר לך רבי זירא} קושיא מבוצר לגת {ואמרת ליה: עשאוהו כהכשר מים,} הרי שכל הכשר עשאוהו כהכשר מים, אם כן {לרבי שמעון בן לקיש} שהסתפק בהכשר של חיבת הקדש {נמי} יש לנו לומר {עשאוהו כהכשר מים} ויש בו ראשון ושני, ומהי בעיתו של ריש לקיש!

{אמר ליה} אביי: נכון שעשו חכמים את ההכשר משום חיבת הקדש כמו הכשר מים, ולא הסתפק ריש לקיש בכך, אבל משום טומאה דרבנן זו אין לשרוף תרומה וקדשים אלא רק לתלות ולא לאכלם. ו{אטו} [וכי] {רבי שמעון בן לקיש לתלות קמיבעיא ליה?} בודאי שיש לתלות מדרבנן, {כי קא מיבעיא ליה}: האם {לשרוף} תרומה וקדשים שנגעו בקדש שנטמא והכשרו הוא על ידי חיבת הקדש, כי טומאתם היא מהתורה, או שאין לשרוף כי אין טומאתם מהתורה.

ושמעינן מדאביי: {מכלל ד}עיקר {חיבת הקדש} שמכשירה - {דאורייתא} היא (308), שהרי כל הבעיה היתה רק אם היא עושה ראשון ושני מדאורייתא.

ומבררינן: {מנא לן} [מנין לומדים זאת מהתורה]?

{אילימא מדכתיב} בבשר שלמים {"והבשר אשר יגע בכל טמא} לא יאכל" [ויקרא ז' י"ט].

והוינן בהאי קרא: {האי בשר, דאתכשר במאי?} [בשר זה, במה הוכשר?]

{אילימא: דאתכשר בדם} השחיטה? האם דם זה של קדשים מכשיר?

{והאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מנין לדם קדשים שאינו מכשיר? שנאמר "לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים"} [דברים י"ב ט"ז] {דם הנשפך כמים מכשיר, שאינו נשפך כמים} אלא נזרק על המזבח {אינו מכשיר!}

{אלא} נימא: {דאיתכשר} בשר השלמים {במשקי בית מטבחיא} [במשקין שבבית המטבחיים של העזרה] שהרי הדיחו את הבשר במים אלו.

ודחינן: האם מים אלו מכשירים? {והא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: משקי בית מטבחיא לא דיין שהן דכן} [לא די שהם טהורים] ואינם מטמאים (309) את הקדשים כמו שהעיד יוסי בן יועזר {אלא ש}אף {אין מכשירין. וכי תימא: תרגמא} [יש להעמיד] את עדותו של יוסי בן יועזר {אדם,} ובדם הוסיף רבי יוסי ברבי חנינא שאינו מכשיר, מפני הדרשה של רבי יוחנן שדם קדשים לא מכשיר, אבל מים של בית מטבחיא מכשירים.

ודחינן: {והא "משקי} בית מטבחיא דכן" {קאמר} בלשון רבים, משמע שכל המשקים של העזרה לא מטמאים ולא מכשירים. וחוזרת השאלה במה הוכשר הבשר שהתורה אוסרת אכילתו משום טומאה.

ואמרינן: {אלא לאו, דאתכשר בחבת הקדש,} ומכאן שחיבת הקדש מכשירה קדשים מדאורייתא ואינם צריכים הכשר מים (310).

ודחינן: {ודלמא} נעשה ההכשר במים של חולין ו{כדרב יהודה אמר שמואל.}

{דאמר רב יהודה אמר שמואל}: כיצד בשר קדשים מוכשר בלא חיבת הקדש (311)? {כגון שהיתה לו פרה של זבחי שלמים,} (312) {והעבירה בנחל} בדרך למקדש. {שחטה} בעזרה {ועדיין משקה טופח עליה,} ונפל מהעור לבשר (313) ומכשיר.

ומסקינן: {אלא} לומדים שחיבת הקדש מכשרת, {מסיפא} של הפסוק "והבשר אשר יגע", דכתיב "והבשר כל טהור יאכל בשר" [ויקרא ז' י"ט]. {"והבשר"} מיותר, ודורשים ממנו {לרבות עצים ולבונה} של קדש.

וכי {עצים ולבונה בני אכילה נינהו?} ומאיזה טעם הם מקבלים טומאה?

{אלא,} משום ש{חבת הקדש מכשרא להו, ומשויא להו אוכל} [ועושה אותם לאוכל].

{הכא נמי, חבת הקדש מכשרתה} בלי מים.