# דף מח - א

> מקור: https://rabenu.app/books/bavli-chullin-chavruta/comm-96/

{ניטלה} {ע} {שלפוחית} האם {שלה}, שהולד מונח בו - {כשרה}.

{התליע כבד שלה, זה היה מעשה, ועלו עליה בני עסיא ג' רגלים ליבנה.} ודנו בדבר, ובשני הרגלים הראשונים לא אמו להם דבר.

{לרגל שלישי} עמדו החכמים למנין, ורבו המתירים, ואז {התירוה להם.}

{אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ריאה הסמוכה} הדבוקה {לדופן, אין חוששין לה} שמא ניקבה, אלא תלינן שנדבקה לדופן משום מכה שהיתה בדופן, וכשחיתה המכה היא הדביקה את הריאה לדופן.

אבל, אם {העלתה} הריאה {צמחים} [פצעים או אבעבועות] סביב לסמיכותה לדופן, {חוששין לה}, ותולין את המכה בריאה.

{מר יהודה משמיה דאבימי אמר: אחד זה ואחד זה} - {חוששין לה.}

{היכי עבדינן}, כיצד בודקים את הריאה שנדבקה?

{אמר רבא: רבין בר שבא אסברה לי} כיצד בודקים:

{מייתינן סכינא דחליש פומיה}, שמחודד פיו, {ומפרקינן לה} לריאה מדופן הבהמה שנצמדה אליו. וחזינן: {אי איכא ריעותא בדופן, תלינן בתר דופן,} והרי היא כשרה.

{ואי לא,} אם אין מוצאים ריעותא בדופן, תלינן {מחמת ריאה היא, וטרפה.}

{רב נחמיה בריה דרב יוסף בדיק לה}, לאחר שפירקו את הריאה ומצאו שהמכה היא בדופן, {בפשורי}, שמנפח את הריאה בתוך ספל מים, ואם היא מבצבצת הרי זה סימן שניקבה, והיא טרפה.

{אמר ליה מר זוטרא בריה דרב הונא בריה דרב פפי לרבינא: הא דרב נחמיה בריה דרב יוסף, אתון, אהא מתניתו לה.} ואילו {אנן, אדרבא מתנינן לה.}

{דאמר רבא: הני תרתי אוני דריאה דסריכן להדדי,} בקרום שעלה ביניהם, {לית להו בדיקותא לאכשורי.}

{רב נחמיה בריה דרב יוסף בדיק לה} לשתי האונות שנדבקו זו לזו, {בפשורי.}

{מתקיף לה רב אשי: האי} בדיקה בפשורי לגבי אונות דבוקות - {מאי} היא?!

{בשלמא הכא,} בנדבקה הריאה לדופן, יש מקום לבדיקה, שאם אינו מבצבץ, {תלינן} את המכה {בדופן}, ולא אמרינן ניקבה הריאה ונסתמה, {וכשרה}.

{אבל התם}, מה טעם בבדיקה? והרי סירכא זאת, היא קרום שעלה מחמת מכה ונסתם, ומה איכפת לן באיזו אונא הוא ניקב ונסתם!? והרי {אי האי נקיב, טרפה, ואי האי נקיב, טרפה.}

והוינן בה: {ומי אמר רב נחמן הכי,} שרק אם העלתה צמחים חוששין לה, ומכלל זה אתה למד, שאם פשיטא שניקבה הריאה, לא תועיל לה סתימה!? {והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ריאה שנקבה, ודופן סותמתה} - {כשרה?!}

ומשנינן: {לא קשיא}.

{התם}, שאמר רב נחמן שאם דופן סותמתה מועילה הסתימה איירי {במקום רביתא}, והיינו במקום שהריאה והדופן גדלין כאחד בסמיכות זה לזו, דההיא סירכא שעלתה ביניהם אינה מתפרקת לעולם, והנקב סתום היטב, ולכן היא כשירה.

{הכא}, דחייש רב נחמן, הוא באופן שעלתה הסירכא {שלא במקום רביתא}, למעלה ברוחב החלל כנגד האומא הגדולה, ששם הריאה רחוקה מהדופן, ויש לחוש שתתפרק הסתימה.

{והיכא} הוא {מקום רביתא?} במקום {חיתוכי דאוני}, הסמוך לצואר.

{גופא. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ריאה שנקבה, ודופן סותמתה} - {כשרה.}

{אמר רבינא: והוא דסביך בבשרא}. שנסבכת ונאחזת הריאה בבשר שבין שתי הצלעות, שהיא סתימה חזקה שאינה מתפרקת, אבל אם היתה הריאה נדבקת בצלעות עצמן, אין זו סירכא קיימת.

{אמר ליה רב יוסף לרבינא: ואי לא סביך} בבשרא {מאי?} הווי {טרפה. אלמא אמרינן} -

{נקובה היא.}

{אי הכי, כי סביך נמי} בבשר, לא תועיל סתימתה. {דהא תניא: ניקב} הגיד של אדם, {פסול} אותו אדם לבוא בקהל משום כרות שפכה, {מפני שהוא שותת}, שאין שכבת זרעו יורה כחץ אלא שותת, ואינה ראויה להוליד. {נסתם} הגיד - {כשר} לבוא בקהל {מפני שהוא מוליד. וזהו פסול שחוזר להכשירו!}

ומדייק רב יוסף: {"וזהו", למעוטי מאי? לאו, למעוטי כהאי גוונא,} שאם ניקבה הריאה לא תועיל הסתימה להכשירה, ואפילו היתה הסתימה בבשר, דומיא דגיד!? אמר לו רבינא: {לא! למעוטי קרום שעלה מחמת מכה, בריאה, דאינו קרום}. אבל סתימת דופן בבשר, סתימא מעליא היא.

{מתקיף לה רב עוקבא בר חמא: אילו אינקיב בדופן להדה,} כנגד הנקב שבריאה, {מאי? טרפה}. משום שהתבטלה מעתה סתימת הריאה.

אם כן, {ליתני} במתניתין {"נקובת הדופן"?!}

ומשנינן: {וליטעמיך, הא דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: מרה שניקבה, וכבד סותמתה, כשרה.}

הרי {אילו אינקיב כבד להדה דמרה, מאי?} הרי היא {טרפה.} ואם כן{, ליתני} במשנה {נקובת הכבד?!}

{אלא,} מאי אית לך למימר - {כי ניקבה} נקב {דלאו מיניה מיטרפא, לא קתני}. שהרי משניקב הכבד אין הוא מטריף בניקובו אלא היא טריפה מחמת שנתבטלה סתימת המרה כשניקב הכבד. ואם כן, בניקב הדופן, {הכא נמי, כיון דלאו מיניה מיטרפא,} אלא מביטול סתימת הנקב של הריאה, הילכך {לא קתני.}

{בעא מיניה רבה בר בר חנה משמואל: העלתה} הריאה הסמוכה לדופן {צמחין} - {מהו?}

{אמר ליה: כשרה.}

{אמר ליה: אף אני אומר כן! אלא, שהתלמידים מזדנזין} מגמגמין {בדבר. דאמר רב מתנא: ריאה} שהיא {מליא מוגלא} [והיינו צמחים] - {טרפה. מים זכים} - {כשרה. אמר ליה} שמואל: {ההיא} - {בכוליא} בכליה {אתמר.}

{רבי יצחק בר יוסף הוה קאזיל בתריה דרבי ירמיה בשוקא דטבחי. חזנהו להנך ריאות דקיימין צמחי צמחי.}

אמר ליה רבי יצחק לרבי ירמיה {לא בעי מר אומצא?!} שרוצה היה לדעת אם יכשירנה.

{אמר ליה} רבי ירמיה: {לית לי פריטי!} דחהו רבי ירמיה מלענות על שאלתו.

{אמר ליה} רבי יצחק {אקפן אנא!} שהטבחים יקיפו לי, שסומכים עלי.

{אמר ליה} רבי ירמיה: {מה אעביד לך? דכי אתו לקמיה דרבי יוחנן} לשאול על ריאות שהעלו צמחים, {משדר להו לקמיה דרבי יהודה ברבי שמעון, דמורי בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון להיתירא. וליה,} לרבי יוחנן עצמו {לא סבירא ליה.} שלא היה מכשירם, אבל גם לא היה מטריפם, לפי שלא שמע על כך מפי רבו.