# תפילת ערבית של חול

> מקור: https://rabenu.app/books/bdykt-markt/1976/

בליל ראש חודש, יש הנוהגים לומר לפני הקדיש מזמור ״ברכי נפשי״.

בר̀כי נפשי את־יהוה+++, יהוה+++ אלהי גדלת מ̀אד, הוד ו̀הדר, לבשת: עטה־אור כשלמה, נוטה שמים, כיריעה: המקרה במים עליותיו, השם־עבים ר̀כובו, המהלך על־כנפי־רוח: עשה מלאכיו רוחות, מ̀שר̀תיו, אש להט: יסד־ארץ על־מ̀כוניה, בל־תמוט, עולם ועד: ת̀הום כל̀בוש כסיתו, על־הרים, יעמדו מים: מן־גערת̀ך י̀נוסון, מן־קול רעמך, יחפזון: י עלו הרים יר̀דו ב̀קעות, אל־מ̀קום זה |, יסדת להם: ג̀בול־שמת בל־י עברון, בל־ישבון, ל̀כסות הארץ: המשלח מעינים ב̝נ̀חלים, בין הרים, י̀הלכון: ישקו כל־חיתו שדי, ישב̀רו פ̀ראים, צ̀מאם: עליהם עוף־השמים ישכון, מבין ע̝פאים, ית̀נו־קול: משקה הרים מ עליותיו, מפ̀רי מ עשיך, תשבע הארץ: מצמיח חציר | לב̀המה, ו̀עשב ל עבדת האדם, ל̀הוציא לחם, מן־הארץ: ו̀יין | י̀שמח ל̀בב־אנוש, ל̀הצהיל פנים משמן, ו̀לחם, ל̀בב־אנוש יסעד: ישב̀עו עצי יהוה+++, ארזי ל̀בנון, אשר נטע: אשר־שם צפ̝רים י̀קננו, חסידה, ב̀רושים ביתה: הרים הג̀בהים לי̀עלים, ס̀לעים, מחסה לשפנים: עשה ירח ל̀מועדים, שמש, ידע מ̀בואו: תשת־חשך ויהי לילה, בו־תרמש, כל־חיתו־יער: הכ̀פירים שאגים לטרף, ולבקש מאל, אכלם: תזרח השמש יאספון, ו̀אל־מ̀עונתם ירבצון: יצא אדם ל̀פע̝לו, ו̀לעבדתו עדי־ערב: מה־רבו מ עשיך | יהוה+++, כלם ב̀חכמה עשית, מל̀אה הארץ, קנינך: זה | הים גדול ורחב ידים, שם־רמש ו̀אין מספר, חיות ק̀טנות, עם־ג̀דלות: שם א̝ניות י̀הלכון, לויתן זה־יצרת, ל̀שחק־בו: כלם אליך י̀שברון, לתת אכלם, ב̀עתו: תתן להם ילקטון, תפתח יד̀ך, ישב̀עון טוב: תסתיר פניך יבהלון, תסף רוחם יגועון, ו̀אל־עפרם י̀שובון: ת̀שלח רוחך יבראון, ותחדש, פ̀ני אדמה: י̀הי כ̀בוד יהוה+++ ל̀עולם, ישמח יהוה+++, ב̀מ עשיו: המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים, ו̀יעשנו: אשירה ליהוה+++ ב̀חיי, אזמ̀רה לאלהי, ב̀עודי: יערב עליו שיחי, אנכי, אשמח ביהוה+++: יתמו חטאים | מן־הארץ, ורשעים | עוד אינם, בר̀כי נפשי את־יהוה+++, הל̀לו־יה:

ל̀שם יחוד קודשא ב̀ריך הוא ושכינתה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ל̀יחדא שם יוד ו̀הא ב̀ואו ו̀הא ב̀יחודא ש̀לים ב̀שם כל־ישראל, הנה אנחנו באים ל̀התפלל ת̀פלת ערבית (במוצ״ש יוסיף: של מוצאי שבת קדש) (בליל ראש חודש יוסיף: (ו)של ראש חדש) שתקן יעקב אבינו עליו השלום, עם כל־המצו̓ת הכ̀לולות בה, ל̀תקן את שרשה ב̀מקום עליון, לעשות נחת רוח ל̀יוצ̀רנו ו̀לעשות ר̀צון בור̀אנו. ויהי נעם אדני אלהינו עלינו, ומעשה ידינו כונ̀נה עלינו, ומעשה ידינו כונ̀נהו: והריני מ̀קבל עלי מצות עשה של ו̀אהבת ל̀רעך כמוך, והריני אוהב כל־אחד מב̀ני ישראל כ̀נפשי ומאודי.

י̌הוה+++ צ̀באות עמנו משגב־לנו אלהי יעקב סלה׃ י̌הוה+++ צ̀באות אשרי אדם בטח בך׃ י̌הוה+++ הושיעה המלך יעננו ב̀יום־קר̌אנו: ו̀ער̀בה ליהוה+++ מנחת י̀הודה וירושל‍ם כימי עולם וכשנים קדמנית:

אומר החזן חצי קדיש.

יתגדל ו̀יתקדש ש̀מיה רבא (אמן) ב̀עלמא די־ב̀רא, כרעותה, ו̀ימ̀ליך מלכותה, ו̀יצמח פרקנה, ויקרב מ̀שיחה. (אמן) ב̀חייכון וביומיכון, ובחיי ד̀כל־בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב, ו̀אמרו אמן. (אמן) י̀הא ש̀מיה רבא מ̀ברך ל̀עלם ל̀עלמי עלמיא יתברך, ו̀ישתבח ו̀יתפאר ו̀יתרומם ו̀יתנשא ו̀יתהדר ו̀יתעלה ו̀יתהלל ש̀מיה ד̀קדשא ב̀ריך־הוא. (אמן) ל̀עלא מן כל־ברכתא, שירתא, תשב̀חתא ו̀נחמתא, דאמירן ב̀עלמ̖א, ו̀אמרו אמן. (אמן)

ואומרים ביחד כל הציבור:

ו̀הוא רחום ׀ י̀כפר עו̓ן ו̀לא־ישחית ו̀הרבה ל̀השיב אפו ו̀לא־יעיר כל־חמתו׃ י̌הוה+++ הושיעה המלך יעננו ב̀יום־קר̌אנו:

ואומר החזן: בר̀כו את י̌הוה+++ המ̀ברך:

ועונים הקהל: ברוך י̌הוה+++ המ̀ברך ל̀עולם ועד:

ואומר החזן: ברוך י̌הוה+++ המ̀ברך ל̀עולם ועד:

ברוך אתה י̌הוה+++, אלהינו מלך העולם, אשר בדברו מעריב ערבים ב̀חכמה, פותח ש̀ערים בתבונה, מ̀שנה עתים, ומחליף את־הז̀מנים, ומסדר את־הכוכבים ב̀משמ̀רותיהם ברקיע, כרצונו. בורא יומם ולי̌לה, גולל אור מפ̀ני חשך ו̀חשך מפ̀ני אור. המעביר יום ומביא לילה, ומבדיל בין יום ובין לילה, י̌הוה+++ צ̀באות ש̀מו: ברוך אתה יה̓וה+++, המעריב ערבים:

אהבת עולם בית ישראל עמ̀ך אהבת, תורה ומצו̓ת חקים ומשפטים אותנו למדת. על־כן י̌הוה+++ אלהינו, ב̀שכבנו ובקומנו נשיח ב̀חקיך, ו̀נשמח ו̀נעלוז ב̀דברי תלמוד תורתך, ומצו̓תיך ו̀חקותיך ל̀עולם ועד. כי־הם חיינו ו̀ארך ימינו, ובהם נהגה יומם ולי̀לה, ו̀אהבת̀ך לא תסור ממנו ל̀עולמים: ברוך אתה יה̓וה+++, אוהב את־עמו ישראל:

כשקורא קריאת שמע בזמנה, יכוין לקיים מצוות עשה מהתורה לקוראה פעמים ביום ומצוות עשה ליחד את ה׳.

יכוין בפרשיות ״שמע״ ברמז לעשרת הדיברות.

ש̀מע אנכי ה׳ ולא יהיה לך ישראל י̌הוה+++ אלהינו י̌הוה+++ ׀ אחד׃

ברוך, שם כ̀בוד מלכותו ירכין מעט ראשו, ל̀עולם ועד:

ו̀אהבת לא תשא את י̌הוה+++ אלהיך ב̀כל־ל̀בב̀ך ובכל־נפש̀ך ובכל־מ̀אדך׃ ו̀היו הד̀ברים האלה אשר אנכי מ̀צו̀ך היום על־ל̀בבך׃ ו̀שננתם ל̀בניך ו̀דברת בם ב̀שבת̀ך ב̀ביתך ובלכת̀ך בדרך ובשכב̀ך ובקומך׃ וקשרתם ל̀אות על־ידך ו̀היו ל̀טטפת בין עיניך׃ וכתבתם לא תחמוד על־מ̀זזות ביתך ובשעריך׃

ו̀היה אם־שמע תשמ̀עו אל־מצו̓תי אשר אנכי מ̀צוה אתכם היום ל̀אהבה את־י̌הוה+++ אלהיכם (יבטא היטב את העי"ן) ולעבדו ב̀כל־ל̀בבכם ובכל־נפש̀כם׃ ו̀נתתי מ̀טר־ארצ̀כם ב̀עתו יורה ומלקוש ו̀אספת ד̀גנך לא תגנוב ו̀תירש̀ך ו̀יצהרך׃ ו̀נתתי עשב ב̀שד̀ך לבהמתך ו̀אכלת ו̀שבעת׃ השמ̀רו לכם פן יפתה ל̀בבכם ו̀סרתם ועבדתם אלהים אחרים ו̀השתחויתם להם׃ ו̀חרה (יפסיק מעט) אף־י̌הוה+++ בכם ו̀עצר את־השמים ו̀לא־יהיה מטר ו̀האדמה לא תתן את־י̀בולה ואבדתם לא תרצח מ̀הרה מעל הארץ הטבה אשר י̌הוה+++ נתן לכם׃ ו̀שמתם את־ד̀ברי אלה על־ל̀בבכם ו̀על־נפש̀כם וקשרתם אתם ל̀אות על־ידכם ו̀היו ל̀טוטפת בין עיניכם ו̀למדתם אתם את־ב̀ניכם ל̀דבר בם ב̀שבת̀ך ב̀ביתך ובלכת̀ך בדרך ובשכב̀ך ובקומך׃ וכתבתם על־מ̀זוזות ביתך ובשעריך׃ ל̀מען ירבו י̀מיכם כבד את אביך ואת אמך וימי ב̀ניכם על האדמה אשר (יבטא היטב את העי"ן) נשבע י̌הוה+++ לאבתיכם לתת להם כימי השמים על־הארץ׃

ויאמר י̌הוה+++ אל־משה לאמר׃ דבר אל־ב̀ני ישראל ו̀אמרת אלהם ו̀עשו להם ציצת על־כנפי בגדיהם ל̀דרתם ו̀נתנו על־ציצת הכנף פ̀תיל ת̀כלת׃ ו̀היה לכם ל̀ציצת וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצו̓ת י̌הוה+++ ועשיתם אתם ו̀לא־תתורו לא תנאף אחרי ל̀בבכם ו̀אחרי עיניכם אשר־אתם זנים אחריהם׃ ל̀מען תזכ̀רו זכור את יום השבת לקדשו ועשיתם את־כל־מצו̓תי והייתם ק̀דשים לאלהיכם׃ אני י̌הוה+++ אלהיכם לא תענה ברעך אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני י̌הוה+++ אלהיכם׃ אמת.

י̌הוה+++ אלהיכם: אמת.

ואמונה כל־זאת ו̀קים עלינו, כי הוא י̌הוה+++ אלהינו ו̀אין זולתו, ואנחנו ישראל עמו. הפודנו מיד מ̀לכים, הגאלנו מלכנו מכף כל־עריצים, האל הנפרע לנו מצרינו, המשלם ג̀מול ל̀כל־אוי̀בי נפשנו. השם נפשנו בחיים, ו̀לא נתן למוט רגלנו, המדריכנו על במות אוי̀בינו, וירם קרננו על־כל־שונ̀אינו. האל העשה לנו נ̀קמה ב̀פרעה, ב̀אותות ובמופ̀תים ב̀אדמת ב̀ני חם. המכה ב̀עברתו כל־ב̀כורי מצרים, ויוציא את־עמו ישראל מתוכם ל̀חרות עולם. המעביר בניו בין גזרי ים־סוף, ו̀את־רוד̀פיהם ו̀את־שונ̀איהם בתהומות טבע. ראו בנים את־ג̀בורתו, שב̀חו ו̀הודו לשמו, ומלכותו ב̀רצון קב̀לו עליהם. משה ובני ישראל ל̀ך ענו שירה ב̀שמחה רבה, ו̀אמ̀רו כלם: מי־כמכה באלם י̌הוה+++ מי כמכה נאדר א׳ בשוא נח בקדש נורא ת̀הלת עשה פלא׃ מלכות̀ך י̌הוה+++ אלהינו ראו בניך על הים, יחד כלם הודו ו̀המליכו ו̀אמ̀רו: י̌הוה+++ ׀ ימלך ל̀עלם ועד׃ ו̀נאמר: כי־פדה י̌הוה+++ את־יעקב וגאלו מיד חזק ממנו׃ ברוך אתה יה̓וה+++, גאל ישראל:

השכיבנו אבינו ל̀שלום, ו̀העמידנו מלכנו ל̀חיים טובים ולשלום. ופרוש עלינו סכת ש̀לומך, ו̀תק̀ננו מלכנו ב̀עצה טובה מל̀פניך, ו̀הושיענו מ̀הרה ל̀מען ש̀מך. ו̀הגן בעדנו, ו̀הסר מעלינו מכת אויב, דבר, חרב, ח̒לי, צרה, רעה, רעב, ו̀יגון, ומשחית, ומגפה. ש̀בור ו̀הסר השטן מל̀פנינו ומאחרינו, ובצל כ̀נפיך תסתירנו, ושמור צאתנו ובואנו ל̀חיים טובים ולשלום מעתה ו̀עד עולם. כי אל שומ̀רנו ומצילנו אתה מכל־דבר רע ומפחד לי̀לה. ברוך אתה יה̓וה+++, שומר את־עמו ישראל לעד אמן:

ואומר החזן חצי קדיש.

יתגדל ו̀יתקדש ש̀מיה רבא (אמן) ב̀עלמא די־ב̀רא, כרעותה, ו̀ימ̀ליך מלכותה, ו̀יצמח פרקנה, ויקרב מ̀שיחה. (אמן) ב̀חייכון וביומיכון, ובחיי ד̀כל־בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב, ו̀אמרו אמן. (אמן) י̀הא ש̀מיה רבא מ̀ברך ל̀עלם ל̀עלמי עלמיא יתברך, ו̀ישתבח ו̀יתפאר ו̀יתרומם ו̀יתנשא ו̀יתהדר ו̀יתעלה ו̀יתהלל ש̀מיה ד̀קדשא ב̀ריך־הוא. (אמן) ל̀עלא מן כל־ברכתא, שירתא, תשב̀חתא ו̀נחמתא, דאמירן ב̀עלמ̖א, ו̀אמרו אמן. (אמן)

בתפילת העמידה יכוין לקיים מצוות עשה של התפילה.

אדני ש̀פתי תפתח ופי יגיד ת̀הלתך׃

בתפילת העמידה יכוין לקיים מצוות עשה של התפילה.

ברוך אתה י̌ה̓וה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב. האל הגדול הגבור ו̀הנורא, אל עליון, גומל חסדים טובים, קונה הכל, ו̀זוכר חסדי אבות, ומביא גואל לבני ב̀ניהם ל̀מען ש̀מו ב̀אהבה:

במילת ״באהבה״, יכוין למסור עצמו על קידוש ה׳, ויקבל על עצמו ד׳ מיתות בית דין.

בעשרת ימי תשובה מוסיפים:

זכרנו ל̀חיים, מלך חפץ בחיים, כ̜תבנו ב̀ספר חיים, ל̀מענך אלהים חיים.

ואם שכח, ובירך ברכת ״מחיה המתים״ - לא חוזר.

מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה יהוה+++ מגן אברהם:

א̀תה ג̀בור ל̀̀עולם א̀דני ר״ת שם קדוש אגל״א,

מ̀חיה מתים אתה, רב ל̀הושיע.

בקיץ: מוריד הטל. בחורף: משיב הרוח ומוריד הגשם.

מ̀כלכל חיים ב̀חסד, מ̀חיה מתים ב̀רחמים רבים, סומך נופ̀לים, ו̀רופא חולים, ומתיר אסורים, ומקים אמונתו לישני מלשון שינה עפר. מי כמוך בעל יבטא היטב את הע׳ ג̀בורות, ומי דומה לך, מלך ממית ומחיה ומצמיח י̀שועה.

בעשרת ימי תשובה מוסיפים:

מי כמוך אב הרחמן, זוכר י̀צוריו ב̀רחמים ל̀חיים.

ואם שכח ובירך ברכת ״מחיה המתים״ - לא חוזר.

ו̀נאמן אתה ל̀החיות מתים: ברוך אתה יהוה+++, מ̀חיה המתים:

אתה קדוש ו̀שמך קדוש, וקדושים ב̀כל־יום י̀הל̀לוך סלה: ברוך אתה יהוה+++, (בעשי״ת אומרים: המלך הקדוש:) האל הקדוש:

אם בעשרת ימי תשובה אמר ״האל״ ומיד תוך כדי דיבור ותיקן אמר ״המלך״, ימשיך התפילה כסדרה. אך אם שכח לומר ״המלך״ וסיים הברכה, יחזור לראש התפילה.

אתה חונן ל̀אדם דעת ומלמד לאנוש בינה.

במוצאי שבת מוסיפים:

אתה חוננתנו י̌הוה+++ אלהינו מדע ו̀השכל. אתה אמרת ל̀הבדיל בין קדש ל̀חל ובין אור ל̀חשך ובין ישראל לעמים, ובין יום הש̀ביעי ל̀ששת י̀מי המעשה. כ̀שם שהבדלתנו י̌הוה+++ אלהינו מעמי הארצות וממשפ̀חות האדמה, כך פ̀דנו ו̀הצילנו משטן רע ומפגע רע, ומכל ג̀זרות קשות ו̀רעות המתרג̀שות לבא בעולם.

ו̀חננו מאת̀ך חכמה בינה ודעת: ברוך אתה יהוה+++, חונן הדעת:

השיבנו אבינו ל̀תורתך, ו̀קר̀בנו מלכנו לעבודתך, ו̀החזירנו בתשובה ש̀למה ל̀פניך:

טוב לומר תפילה זו. וע״פ רבינו הגרמ״א זיע״א, רק יהרהר אותה בליבו ולא יאמרה בפיו.

י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שתחתר חתירה מתחת כסא כ̀בודך, ל̀החזיר בתשובה ש̀למה ל̀כל פוש̀עי עמ̀ך ישראל, ובכללם תחזירני לי (או יתפלל על פב"פ), כי י̀מינ̀ך יהוה+++̏ פ̀שוטה ל̀קבל שבים.

ברוך אתה יהוה+++, הרוצה בתשובה:

ס̀לח לנו אבינו כי חטאנו, מ̀חול לנו מלכנו כי פשענו, כי אל טוב ו̀סלח אתה: ברוך אתה יהוה+++, חנון המרבה לסלח:

ר̀אה נא ב̀ענינו, ו̀ריבה ריבנו, ומהר ל̀גא̝לנו ג̀אולה ש̀למה ל̀מען ש̀מך יכוין לשם יו״ד ה״א וא״ו ה״א שהוא בגימ׳ גאולה. כי אל גואל חזק אתה: ברוך אתה יה̓וה+++, גואל ישראל:

ר̀פאנו י̌הוה+++ ו̀נרפא, הושיענו ו̀נושעה, כי ת̀הלתנו אתה, ו̀העלה ארוכה ומרפא ל̀כל־תחלואינו ולכל־מכאובינו ולכל־מכותינו.

טוב לומר תפילה זו. וע״פ רבינו הגרמ״א זיע״א, רק יהרהר אותה בליבו ולא יאמרה בפיו.

י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שת̀רפא ר̀פואה שלמה ר̀פואת הנפש ורפואת הגוף, שאהיה (או יתפלל על פב"פ שיהיה, ולאשה: שתהיה) חזק (לאשה: חזקה) בבריאות גוף ו̀נשמה ב̀רמ"ח (לאשה: ב̀רנ"ב) אברים ו̀שס"ה גידים, ל̀קיום תורת̀ך הק̀דושה.

כי אל רופא רחמן ו̀נאמן אתה: ברוך אתה יה̒וה+++̒, רופא חולי עמו ישראל:

בר̀כנו י̌הוה+++ אלהינו ב̀כל־מעשי ידינו, וברך ש̀נתנו ב̀טל̀לי רצון ב̀רכה ונדבה, ותהי אחריתה חיים ו̀שבע ו̀שלום כשנים הטובות לברכה.

טוב לומר תפילה זו מהרש״ש הקדוש. וע״פ רבינו הגרמ״א זיע״א, רק יהרהר אותה בליבו ולא יאמרה בפיו.

י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לנו ולכל ב̀ני בתינו ולכל הס̀מוכים על שלחננו היום ובכל יום ויום מ̀זונותינו ב̀כבוד בזכות שמך הגדול.

כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים: ברוך אתה יהוה+++, מ̀ברך השנים:

ברך עלינו י̌הוה+++ אלהינו את־השנה הזאת ו̀את־כל־מיני ת̀בואתה ל̀טובה, ו̀תן טל ומטר לברכה על כל־פ̀ני האדמה, ו̀רוה פ̀ני תבל ו̀שבע את־העולם כלו מטובך, ומלא ידינו מברכותיך ומעשר מת̀נות ידיך.

טוב לומר תפילה זו מהרש״ש הקדוש. וע״פ רבינו הגרמ״א זיע״א, רק יהרהר אותה בליבו ולא יאמרה בפיו.

י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לנו ולכל ב̀ני בתינו ולכל הס̀מוכים על שלחננו היום ובכל יום ויום מ̀זונותינו ב̀כבוד בזכות שמך הגדול.

שמרה ו̀הצילה שנה זו מכל־דבר רע, ומכל־מיני משחית ומכל־מיני פרענות, ועשה לה תקוה טובה ו̀אחרית שלום. חוס ו̀רחם עליה ו̀על כל־ת̀בואתה ופירותיה, ובר̀כה ב̀גשמי רצון ב̀רכה ונדבה, ותהי אחריתה חיים ו̀שבע ו̀שלום, כשנים הטובות לברכה. כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים. ברוך אתה יהוה+++, מ̀ברך השנים:

ת̀קע ב̀שופר גדול ל̀חרותנו, ו̀שא נס ל̀קבץ גליותינו, ו̀קב̀צנו יחד יכוין לשם קדוש חב״ו, לברר ניצוצי הקדושה שנפלו בפגם הברית מארבע כנפות הארץ ל̀ארצנו:

טוב לומר תפילה זו. וע״פ רבינו הגרמ״א זיע״א, רק יהרהר אותה בליבו ולא יאמרה בפיו.

י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שכל טפה ו̀טפה של זרע שיצ̀אה ממני ל̀בטלה, בין ב̀אנס בין ב̀רצון, בין ב̀שוגג בין ב̀מזיד, בין ער בין ישן, בין על ידי בין על י̀די אחרים - שלא במקום מצוה, עשה ל̀מען שמך הגדול ו̀הנורא היוצא מפסוק "חיל בלע ויקאנו" "מבטנו יורישנו אל", שתחזירן למקומן במקום הקדש.

ברוך אתה יהוה+++̔, מ̀קבץ נדחי עמו ישראל:

השיבה שופ̀טינו פ׳ בשוא נע כ̀בראשונה, ו̀יועצינו כ̀בת̀חלה, ו̀הסר ממנו יגון סמאל ואנחה לילית. ומלוך עלינו מ̀הרה אתה י̌הוה+++ ל̀בד̀ך, ב̀חסד וברחמים, ב̀צדק ובמשפט: ברוך אתה יוהוווה+++ו, (בעשי״ת אומרים: המלך המשפט:) מלך אוהב צ̀דקה ומשפט:

אם בעשרת ימי תשובה אמר ״מלך אוהב צדקה ומשפט״ ומיד תוך כדי דיבור תיקן ואמר ״המלך המשפט״, לפי הבא״ח זיע״א ורבינו הגרמ״א זיע״א, ימשיך כסדר התפילה.

למינים ו̀למלשינים אל־ת̀הי תקוה, ו̀כל־הזדים כ̀רגע יאבדו, ו̀כל־אוי̀ביך סמאל ו̀כל־שונ̀איך לילית מ̀הרה יכרתו, ומלכות הרשעה מ̀הרה ת̀עקר ותשבר ותכלם ו̀תכניעם, במהרה ב̀ימינו: ברוך אתה יהוה+++̑, שובר אוי̀בים ומכניע מינים:

על הצדיקים ו̀על החסידים, ו̀על ש̀ארית עמ̀ך בית ישראל, ו̀על פ̀ליטת בית סופ̀ריהם, ו̀על גרי הצדק ו̀עלינו, יהמו נא רחמיך, י̌הוה+++ אלהינו, ו̀תן שכר טוב ל̀כל־הבוט̀חים ב̀שמך באמת, ו̀שים חלקנו עמהם. ולעולם לא נבוש כי ב̀ך בטחנו, ו̀על חס̀ד̀ך הגדול באמת נשענ̀נו: ברוך אתה יוהוווה+++ו, משען ומבטח לצדיקים:

תשכון ב̀תוך י̀רושלים עיר̀ך כאשר דברת, ו̀כסא דוד עבד̀ך מ̀הרה ב̀תוכה תכין יכוין להתפלל על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות ע״י ארמילוס הרשע. ובנה אותה בנין עולם במהרה יבטא היטב את הה' ב̀ימינו: ברוך אתה יהוה+++, בונה י̀רושלים:

את צמח דוד עבד̀ך מ̀הרה תצמיח, ו̀קרנו תרום בישועתך. כי לישועת̀ך קוינו יכוין לצפות לישועה כל־היום: ברוך אתה יהוה+++, מצמיח קרן י̀שועה:

ש̀מע קולנו, י̌הוה+++ אלהינו, אב הרחמן רחם עלינו, ו̀קבל ב̀רחמים וברצון את־ת̀פלתנו. כי אל שומע ת̀פלות ו̀תחנונים אתה.

טוב לומר בקשה זו על הפרנסה מהבא״ח (ויכול לאמרה כאן בפיו). ובימים שאין אומרים בהם תחנון, יתחיל מה״יהי רצון״ השני.

רבונו של עולם, חטאתי עויתי פשעתי ל̀פניך. י̀הי רצון מל̀פניך שתמחל ו̀תסלח ותכפר־לי על כל־מה־שחטאתי ו̀שעויתי ו̀שפשעתי ל̀פניך מיום שנבראתי עד היום הזה.

י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שתזמין פרנסתנו ומזונותינו לי ולכל־אנשי ביתי היום ובכל־יום ויום ב̀רוח ו̀לא ב̀צמצום, ב̀כבוד ו̀לא ב̀בזוי, ב̀נחת ו̀לא ב̀צער, ו̀לא אצטרך ל̀מת̀נות בשר ודם ו̀לא לידי הלואתם אלא מיד̀ך הר̀חבה הפ̀תוחה ו̀המ̀לאה בזכות שמך הגדול המ̀מנה על הפרנסה:

ויכול להוסיף כאן בקשות נוספות כפי אוות נפשו (וכלשון רבינו הגרמ״א זיע״א: ״הרחב פיך ואמלאהו״).

ומל̀פניך מלכנו, ריקם אל־ת̀שיבנו. חננו ועננו ושמע ת̀פלתנו.

בתעניות ט׳ באב אומר כאן היחיד בתפילת הלחש ״עננו״.

עננו אבינו עננו ב̀יום צום התענית הזה, כי ב̀צרה ג̀דולה אנחנו. אל־תפן ל̀רשענו ו̀אל־תתעלם מלכנו מבקשתנו. היה נא קרוב ל̀שועתנו, טרם נקרא אליך אתה תענה, נ̀דבר ו̀אתה תשמע, כדבר שנאמר: ו̀היה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מ̀דב̀רים ואני אשמע. כי אתה י̌הוה+++ פודה ומציל ו̀עונה ומרחם ב̀כל־עת צרה ו̀צוקה.

כי אתה שומע ת̀פלת כל־פה: ברוך אתה י̌ה̒וה+++, שומע ת̀פלה:

ר̀צה י̌הוה+++ אלהינו ב̀עמ̀ך ישראל ו̀לתפלתם ש̀עה, ו̀השב העבודה לדביר ביתך, ו̀אשי ישראל ותפלתם, מ̀הרה ב̀אהבה ת̀קבל ב̀רצון, ותהי ל̀רצון תמיד עבודת ישראל עמך:

יעלה ויבוא לראש חודש וחול המועד

בליל ראש חודש, אם שכח ״יעלה ויבוא״, ובירך ברכת מודים, ימשיך כסדר התפילה ולא חוזר. אך בחוה״מ פסח או סוכות, אם שכח ובירך ברכת ״מודים״ - חוזר לראש התפילה.

אלהינו ואלהי אבותינו, יעלה ו̀יבא, ו̀יגיע ו̀יראה, ו̀ירצה ו̀ישמע, ו̀יפקד ו̀יזכר, זכרוננו ו̀זכרון אבותינו, זכרון י̀רושלים עירך, ו̀זכרון משיח בן־דוד עבדך, ו̀זכרון כל־עמ̀ך בית ישראל ל̀פניך, לפליטה, ל̀טובה, ל̀חן, ל̀חסד ולרחמים, ל̀חיים טובים ולשלום, ב̀יום

בראש חדש: ראש חדש הזה, (ימשיך ״לרחם בו״ וכו׳)

בחוה"מ פסח: חג המצות הזה, בחוה"מ סוכות: חג הסכות הזה,

ב̀יום מקרא קדש הזה,

ל̀רחם בו עלינו ולהושיענו. ז̜כרנו י̌הוה+++ אלהינו בו ל̀טובה, ופ̜קדנו בו לברכה, ו̀הושיענו בו ל̀חיים טובים, בדבר י̀שועה ו̀רחמים. חוס ו̀חננו, וחמול ו̀רחם עלינו, ו̀הושיענו כי אליך עינינו, כי אל מלך חנון ו̀רחום אתה:

ו̀אתה ב̀רחמיך הרבים, תחפץ בנו ו̀תרצנו, ו̀תחזינה עינינו ב̀שוב̀ך ל̀ציון ב̀רחמים: ברוך אתה יהוה+++, המחזיר ש̀כינתו ל̀ציון:

מודים אנחנו לך, שאתה הוא י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו ל̀עולם ועד, צורנו צור חיינו ומגן ישענו אתה הוא. ל̀דור ודור נודה ל̀ך ונספר ת̀הלתך, על חיינו המ̀סורים ב̀ידך, ו̀על נשמותינו הפ̀קודות לך, ו̀על נסיך שב̀כל־יום עמנו, ו̀על נפל̀אותיך ו̀טובותיך שב̀כל־עת – ערב ובקר ו̀צה̝רים. הטוב, כי לא כלו מלרע, רחמיך. המ̀רחם, כי לא תמו מלעיל, חסדיך. כי מעולם קוינו לך:

על הניסים לחנוכה ופורים

על הנסים ו̀על הפרקן ו̀על הג̀בורות ו̀על הת̀שועות ו̀על הנפלאות ו̀על הנחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה:

בחנוכה אומרים: בימי מתתיה בן־יוחנן כהן גדול, חשמונאי ובניו, כ̀שעמ̀דה מלכות יון הר̀שעה על עמ̀ך ישראל, ל̀שכ̀חם תורתך ולהעבירם מחקי ר̀צונך. ו̀אתה, ב̀רחמיך הרבים עמדת להם ב̀עת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גבורים ב̀יד חלשים, ו̀רבים ב̀יד מ̀עטים, ורשעים ב̀יד צדיקים, וטמאים ב̀יד ט̀הורים, ו̀זדים ב̀יד עוס̀קי תורתך. ל̀ך עשית שם גדול ו̀קדוש ב̀עולמך, ולעמ̀ך ישראל עשית ת̀שועה ג̀דולה ופרקן כ̀היום הזה. ו̀אחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופנו את־היכלך, ו̀טהרו את־מקדשך, ו̀הדליקו נרות ב̀חצרות קד̀שך, ו̀קב̀עו ש̀מונת י̀מי חנכה אלו ב̀הלל ובהודאה. ו̀עשית עמהם נסים ו̀נפלאות, ו̀נודה ל̀שמך הגדול סלה:

בפורים אומרים: בימי מר̌ד̀כי ו̀אסתר ב̀שושן הבירה, כ̀שעמד עליהם המן הרשע, בקש ל̀השמיד להרג ולאבד את־כל־הי̀הודים מנער ו̀עד זקן טף ו̀נשים ב̀יום אחד, בשלשה עשר ל̀חדש ש̀נים עשר הוא חדש אדר, ושללם לבוז. ו̀אתה, ב̀רחמיך הרבים הפרת את־עצתו, ו̀קלקלת את־מחשבתו, והשבות לו ג̀מולו ב̀ראשו, ו̀תלו אותו ו̀את־בניו על העץ. ו̀עשית עמהם נס ופלא ו̀נודה ל̀שמך הגדול סלה:

ו̀על כלם יתברך, ו̀יתרומם, ו̀יתנשא, תמיד, שמך מלכנו, ל̀עולם ועד. ו̀כל־החיים יודוך סלה:

בעשרת ימי תשובה אומרים: וכתב ל̀חיים טובים כל ב̀ני ב̀ריתך.

ואם שכח, ובירך ברכת ״טוב להודות״ - לא חוזר.

ויהל̀לו ויבר̀כו את־שמך הגדול באמת ל̀עולם, כי טוב, האל י̀שועתנו ו̀עזרתנו סלה, האל הטוב: ברוך אתה י̔ה̔ו̔ה+++̔, הטוב שמך ולך נאה ל̀הודות:

שים שלום טובה וברכה, חיים חן וחסד ו̀רחמים, עלינו ו̀על כל־ישראל עמך. ובר̀כנו אבינו כלנו כ̀אחד ב̀אור פניך, כי ב̀אור פניך נתת לנו י̌הוה+++ אלהינו תורה ו̀חיים, אהבה וחסד, צ̀דקה ו̀רחמים, ב̀רכה ו̀שלום. ו̀טוב ב̀עיניך ל̀בר̀כנו ולברך את־כל־עמ̀ך ישראל, ב̀רב עז ו̀שלום:

בעשרת ימי תשובה אומרים:

ובספר חיים, ב̀רכה ו̀שלום, ופרנסה טובה וישועה ו̀נחמה, וגזרות טובות, נזכר ו̀נכתב ל̀פניך, אנחנו ו̀כל עמ̀ך בית ישראל, ל̀חיים טובים ולשלום.

ואם שכח, ובירך ברכת ״המברך את עמו״ - לא חוזר.

ברוך אתה יוהוווה+++ו, המ̀ברך את עמו ישראל בשלום. אמן:

יהיו ל̀רצון ׀ אמרי־פי ו̀הגיון לבי ל̀פניך י̌הוה+++ צורי ו̀גאלי׃

שיר למעלות, אשא עיני אל־ההרים, מאין יבא עזרי: עזרי מעם י̌הוה+++, עשה שמים וארץ: אל־יתן למוט רגלך, אל־ינום שמ̀רך: הנה לא־ינום ו̀לא יישן, שומר ישראל: י̌הוה+++ שמ̀רך, י̌הוה+++ צל̀ך על־יד י̀מינך: יומם השמש לא־יככה, ו̀ירח בלילה: י̌הוה+++ ישמרך מכל־רע, ישמר את־נפשך: י̌הוה+++ ישמר־צאת̀ך ובואך, מעתה ו̀עד־עולם:

אלהי, נ̀צר ל̀שוני מרע ו̀שפתותי מדבר מרמה, ו̀למקל̀לי נפשי תדם, ו̀נפשי כעפר לכל תהיה. פ̀תח לבי ב̀תורתך, ו̀אחרי מצו̓תיך תרדף נפשי. ו̀כל־הקמים עלי ל̀רעה, מ̀הרה הפר עצתם ו̀קלקל מחש̀בותם. יהיו כ̀מץ לפני־רוח ומלאך י̌הוה+++ דוחה: קבל רנת, עמך שג̀בנו, טהרנו נורא. עשה ל̀מען ש̀מך, עשה ל̀מען י̀מינך, עשה ל̀מען תורתך, עשה ל̀מען ק̀דשתך. ל̀מען יחל̀צון י̀דידיך הושיעה י̀מינ̀ך וענני:

יהיו ל̀רצון ׀ אמרי־פי ו̀הגיון לבי ל̀פניך י̌הוה+++ צורי ו̀גאלי׃

טוב לומר כאן תפילה זו המובאת בגמרא:

י̀הי רצון מל̀פניך, י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לנו חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ב̀רכה, חיים של פרנסה, חיים של חלוץ עצמות, חיים שיש בהם יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלמה, חיים של עשר ו̀כבוד, חיים שת̀הא בנו אהבת תורה ו̀יראת שמים, חיים שת̀מלא את־כל־משאלות לבנו ל̀טובה:

יפסע שלוש פסיעות לאחוריו בעודו כורע.

ואז יזקוף ויאמר עו̒שה שלום (בעשי״ת אומר: השלום) במרומיו יכרע שוב ויפנה לשמאל בעודו כפוף ואז יזקוף ויאמר, הוא ב̀רחמיו יעשה שלום עלינו יכרע שוב ויפנה לימין בעודו כפוף ואז יזקוף ויאמר, ו̀על־כל־עמו ישראל יכרע שוב ויפנה לפניו בעודו כפוף ואז יזקוף ויאמר, ו̀אמרו אמן. (אמן)

י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו שתבנה בית המקדש במהרה ב̀ימינו, ו̀נקריב ל̀פניך ת̀מידים כ̀סדרם ומוספים כ̀הלכתם, ו̀תן חלקנו ב̀תורתך, לעשות חקי ר̀צונך ולעבדך ב̀לבב שלם:

במוצאי שבת קדש, אומר כאן החזן חצי קדיש וממשיכים ״שובה״.

ובימי החול אומר החזן קדיש ״תתקבל״ לקמן, וממשיכים את התפילה כסדרה.

יתגדל ו̀יתקדש ש̀מיה רבא (אמן) ב̀עלמא די־ב̀רא, כרעותה, ו̀ימ̀ליך מלכותה, ו̀יצמח פרקנה, ויקרב מ̀שיחה. (אמן) ב̀חייכון וביומיכון, ובחיי ד̀כל־בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב, ו̀אמרו אמן. (אמן) י̀הא ש̀מיה רבא מ̀ברך ל̀עלם ל̀עלמי עלמיא יתברך, ו̀ישתבח ו̀יתפאר ו̀יתרומם ו̀יתנשא ו̀יתהדר ו̀יתעלה ו̀יתהלל ש̀מיה ד̀קדשא ב̀ריך־הוא. (אמן) ל̀עלא מן כל־ברכתא, שירתא, תשב̀חתא ו̀נחמתא, דאמירן ב̀עלמ̖א, ו̀אמרו אמן. (אמן)

טוב לומר בקשה זו במוצאי שבת מהבא״ח זיע״א, להמשיך הארת השבת לימות החול.

הריני מכין עצמי ל̀קבל אור תוספת ק̀דשת שבת לימי החל, ו̀אתקדש ב̀עזרת השם יתברך בימי החל מק̀דשת השבת, כ̀מו שצונו י̌הוה+++ אלהינו ב̀תורתו הק̀דושה: ו̀התקדשתם והייתם ק̀דשים. ויהי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהי ואלהי אבותי, שיעלה ל̀פניך כ̀אלו כונתי ב̀כל הכונות הר̀אויות ל̀כון בזה:

שובה י̌הוה+++ עד־מתי ו̀הנחם על־עבדיך׃ שב̀ענו בבקר חס̀דך ונרנ̀נה ו̀נשמ̀חה ב̀כל־ימינו׃ שמ̀חנו כימות עניתנו ש̀נות ראינו רעה׃ יראה אל־עבדיך פ̑ע̝לך והדר̀ך על־ב̀ניהם׃

יכוין היטב בפסוק זה לאומרו בנעימה ולא במהירות, שיש בו סוד גדול בעניין הארת השבת.

ויהי ׀ נעם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כונ̀נה עלינו ומעשה ידינו כונ̀נהו׃

ישב ב̀סתר עליון ב̀צל שדי יתלונן׃ אמר ליהוה+++ מחסי ומצודתי אלהי אבטח־בו׃ כי הוא יציל̀ך מפח יקוש מדבר הוות׃ ב̀אברתו ׀ יסך לך ו̀תחת־כ̀נפיו תחסה צנה ו̀סחרה אמתו׃ לא־תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם׃ מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צה̝רים׃ יפל מצד̀ך ׀ אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש׃ רק ב̀עיניך תביט ו̀שלמת ר̀שעים תראה׃ כי־אתה י̌הוה+++ מחסי עליון שמת מ̀עונך׃ לא־ת̀אנה אליך רעה ו̀נגע לא־יקרב ב̀אה̝לך׃ כי מלאכיו י̀צוה־לך לשמרך ב̀כל־ד̀רכיך׃ על־כפים ישאונך פן־תגף באבן רגלך׃ על־שחל ופתן תדרך תרמס כ̀פיר ו̀תנין׃ כי בי חשק ואפל̀טהו אשג̀בהו כי־ידע ש̀מי׃ יקראני ׀ ו̀אענהו עמו־אנכי ב̀צרה אחל̀צהו ואכב̀דהו׃ ארך ימים אשביעהו ו̀אראהו בישועתי׃

יש הנוהגים לומר את לשון הארמית ב״ובא לציון״ בלחש, וע״פ רבינו האר״י זיע״א לא אומרים זאת בלחש אלא אומר בקול רגיל. וכן הורה רבינו הגרמ״א זיע״א.

ו̀אתה קדוש יושב ת̀הלות ישראל׃ ו̀קרא זה אל־זה ו̀אמר קדוש  ׀ קדוש קדוש י̌הוה+++ צ̀באות מ̀לא כל־הארץ כ̀בודו׃ ומקב̀לין דין מן דין ו̀אמ̀רין: קדיש בשמי מ̀רומא עלאה בית ש̀כינתה, קדיש על ארעא עובד ג̀בורתה, קדיש ל̀עלם ולע̐למי ע̐למיא, י̌הוה+++ צ̀באות מליא כל־ארעא זיו י̀קרה: ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כ̀בוד־י̌הוה+++ ממ̀קומו׃ ונטלתני רוחא, ושמעית בתרי קל זיע שגיא דמשב̀חין ו̀אמ̀רין: ב̀ריך י̀קרא דיהוה+++ מאתר בית ש̀כינתה: י̌הוה+++ ׀ ימלך ל̀עלם ועד׃ י̌הוה+++ מלכותיה קאים ל̀עלם ולע̐למי ע̐למיא: י̌הוה+++ אלהי אברהם יצחק ו̀ישראל אבתינו שמרה־זאת ל̀עולם ל̀יצר מחש̀בות ל̀בב עמך ו̀הכן ל̀בבם אליך׃ ו̀הוא רחום ׀ י̀כפר עו̓ן ו̀לא־ישחית ו̀הרבה ל̀השיב אפו ו̀לא־יעיר כל־חמתו׃ כי־אתה אדני טוב ו̀סלח ו̀רב־חסד ל̀כל־קר̀איך׃ צדקת̀ך צדק ל̀עולם ו̀תורת̀ך אמת׃ תתן אמת ל̀יעקב חסד ל̀אברהם אשר־נשבעת לאבתינו מימי קדם׃ ברוך אדני יום ׀ יום יעמס־לנו האל י̀שועתנו סלה׃ י̌הוה+++ צ̀באות עמנו משגב־לנו אלהי יעקב סלה׃ י̌הוה+++ צ̀באות אשרי אדם בטח בך׃ י̌הוה+++ הושיעה המלך יעננו ב̀יום־קר̌אנו:

ברוך אלהינו שב̀ראנו לכבודו, ו̀הבדילנו מן התועים, ו̀נתן לנו תורת אמת, ו̀חיי עולם נטע ב̀תוכנו. הוא יפתח לבנו ב̀תורתו, ו̀ישים ב̀לבנו אהבתו ו̀יראתו לעשות ר̀צונו, ולעבדו ב̀לבב שלם. לא ניגע לריק, ו̀לא נלד לבהלה. י̀הי רצון מל̀פניך, י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שנשמור חקיך ומצו̓תיך בעולם הזה, ו̀נזכה, ו̀נחיה, ו̀נירש טובה וברכה ל̀חיי העולם הבא: ל̀מען ׀ י̀זמרך כבוד ו̀לא ידם (יפסיק מעט) י̌הוה+++ אלהי ל̀עולם אודך׃ י̌הוה+++ חפץ ל̀מען צדקו יגדיל תורה ו̀יאדיר: ו̀יבט̀חו ב̀ך יוד̀עי ש̀מך כי לא־עזבת דר̀שיך י̌הוה+++: י̌הוה+++ אדנינו מה־אדיר שמך ב̀כל־הארץ׃ חזקו ו̀יאמץ ל̀בבכם כל־המיחלים ליהוה+++:

ואומר החזן קדיש "תתקבל״.

יתגדל ו̀יתקדש ש̀מיה רבא (אמן) ב̀עלמא די־ב̀רא, כרעותה, ו̀ימ̀ליך מלכותה, ו̀יצמח פרקנה, ויקרב מ̀שיחה. (אמן) ב̀חייכון וביומיכון, ובחיי ד̀כל־בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב, ו̀אמרו אמן. (אמן) י̀הא ש̀מיה רבא מ̀ברך ל̀עלם ל̀עלמי עלמיא יתברך, ו̀ישתבח ו̀יתפאר ו̀יתרומם ו̀יתנשא ו̀יתהדר ו̀יתעלה ו̀יתהלל ש̀מיה ד̀קדשא ב̀ריך־הוא. (אמן) ל̀עלא מן כל־ברכתא, שירתא, תשב̀חתא ו̀נחמתא, דאמירן ב̀עלמ̖א, ו̀אמרו אמן. (אמן)

תתקבל צ̀לותנא ובעותנא, עם צ̀לות̀הון ובעות̀הון ד̀כל־בית ישראל, ק̝דם אבונא ד̀בשמיא ו̀ארעא, ו̀אמרו אמן. (אמן)

י̀הא ש̀למא רבא מן ש̀מיא, חיים ו̀שבע וישועה ו̀נחמה, ו̀שיזבא ורפואה וגאולה וסליחה ו̀כפרה ו̀רוח ו̀הצלה לנו ולכל עמו ישראל, ו̀אמרו אמן. (אמן)

יפסע שלוש פסיעות לאחוריו בעודו כורע.

ואז יזקוף ויאמר עו̒שה שלום (בעשי״ת אומר: השלום) במרומיו יכרע שוב ויפנה לשמאל בעודו כפוף ואז יזקוף ויאמר, הוא ב̀רחמיו יעשה שלום עלינו יכרע שוב ויפנה לימין בעודו כפוף ואז יזקוף ויאמר, ו̀על־כל־עמו ישראל יכרע שוב ויפנה לפניו בעודו כפוף ואז יזקוף ויאמר, ו̀אמרו אמן. (אמן)

אומרים הציבור ״שיר למעלות״.

שיר למעלות, אשא עיני אל־ההרים, מאין, יבא עזרי: עזרי מעם יהוה+++, עשה, שמים וארץ: אל־יתן למוט רגלך, אל־ינום שמ̀רך: הנה לא־ינום ו̀לא יישן, שומר ישראל: יהוה+++ שמ̀רך, יהוה+++ צל̀ך, על־יד י̀מינך: יומם השמש לא־יככה, ו̀ירח בלילה: יהוה+++, ישמרך מכל־רע, ישמר את־נפשך: יהוה+++, ישמר־צאת̀ך ובואך, מעתה ו̀עד־עולם:

אח״כ יאמרו קדיש ״יהא שלמא״.

יתגדל ו̀יתקדש ש̀מיה רבא (אמן) ב̀עלמא די־ב̀רא, כרעותה, ו̀ימ̀ליך מלכותה, ו̀יצמח פרקנה, ויקרב מ̀שיחה. (אמן) ב̀חייכון וביומיכון, ובחיי ד̀כל־בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב, ו̀אמרו אמן. (אמן) י̀הא ש̀מיה רבא מ̀ברך ל̀עלם ל̀עלמי עלמיא יתברך, ו̀ישתבח ו̀יתפאר ו̀יתרומם ו̀יתנשא ו̀יתהדר ו̀יתעלה ו̀יתהלל ש̀מיה ד̀קדשא ב̀ריך־הוא. (אמן) ל̀עלא מן כל־ברכתא, שירתא, תשב̀חתא ו̀נחמתא, דאמירן ב̀עלמ̖א, ו̀אמרו אמן. (אמן)

י̀הא ש̀למא רבא מן ש̀מיא, חיים ו̀שבע וישועה ו̀נחמה, ו̀שיזבא ורפואה וגאולה וסליחה ו̀כפרה ו̀רוח ו̀הצלה לנו ולכל עמו ישראל, ו̀אמרו אמן. (אמן)

עושה שלום במרומיו, הוא ב̀רחמיו יעשה שלום עלינו ו̀על כל עמו ישראל, ו̀אמרו אמן. (אמן)

ואומר מברך הקדיש: בר̀כו את י̌הוה+++ המ̀ברך:

ועונים הקהל: ברוך י̌הוה+++ המ̀ברך ל̀עולם ועד:

וחוזר אחר הקהל: ברוך י̌הוה+++ המ̀ברך ל̀עולם ועד:

עלינו ל̀שבח לאדון הכל, לתת ג̀דלה ל̀יוצר ב̀ראשית, שלא עשנו כ̀גויי הארצות, ו̀לא שמנו כ̀משפ̀חות האדמה, שלא שם חלקנו כהם ו̀גורלנו כ̀כל־המונם. שהם משתחוים להבל וריק, ומתפל̀לים אל־אל לא יושיע. ואנחנו משתחוים יפסיק מעט ואז יכרע מעט את ראשו לפני מלך מלכי המ̀לכים הקדוש ברוך הוא, שהוא נוטה שמים ו̀יוסד ארץ, ומושב י̀קרו בשמים ממעל, ושכינת עזו ב̀גבהי מ̀רומים. הוא אלהינו, ו̀אין עוד אחר, אמת מלכנו ו̀אפס זולתו. ככתוב בתורה: ו̀ידעת היום והשבת אל־ל̀בבך כי י̌הוה+++ הוא האלהים בשמים ממעל ו̀על־הארץ מתחת אין עוד:

על כן נ̀קוה לך, י̌הוה+++ אלהינו, לראות מ̀הרה ב̀תפארת עזך, ל̀העביר גלולים מן הארץ, ו̀האלילים כרות יכרתון, ל̀תקן עולם ב̀מלכות שדי, ו̀כל־ב̀ני בשר יקר̀או בשמך, ל̀הפנות אליך כל־רשעי ארץ. יכירו ו̀יד̀עו כל־יוש̀בי תבל, כי ל̀ך תכרע כל־ברך, תשבע כל־לשון. ל̀פניך, י̌הוה+++ אלהינו יכר̀עו ו̀יפלו, ו̀לכבוד שמך י̀קר יתנו, ויקב̀לו כלם את־על מלכותך, ו̀תמלוך עליהם מ̀הרה ל̀עולם ועד. כי המלכות של̀ך היא, ולעול̀מי עד תמלוך ב̀כבוד. ככתוב ב̀תורתך: י̌הוה+++ ׀ ימלך ל̀עלם ועד׃ ו̀נאמר: ו̀היה י̌הוה+++ ל̀מלך על־כל־הארץ ביום ההוא יהיה י̌הוה+++ אחד ושמו אחד׃

ובתורת̀ך הק̀דושה י̌הוה+++ אלהינו כתוב לאמר: ש̀מע ישראל י̌הוה+++ אלהינו י̌הוה+++ ׀ אחד׃

א̀שר־נ̀שבעת ל̀אבתינו מ̀ימי ק̀דם ר״ת שם קדוש אנלמ״ק׃

טוב לומר פסוקים אלו בסיום ״עלינו לשבח״.

ויאמר אם־שמוע תשמע ל̀קול ׀ י̌הוה+++ אלהיך ו̀הישר ב̀עיניו תעשה ו̀האזנת ל̀מצו̓תיו ו̀שמרת כל־חקיו כל־המחלה אשר־שמתי ב̀מצרים לא־אשים עליך כי אני י̌הוה+++ רפ̀אך׃ עץ־חיים היא למחזיקים בה ו̀תמכיה מ̀אשר׃ ד̀רכיה דרכי־נעם ו̀כל־נ̀תיבותיה שלום׃ מגדל־עז שם י̌הוה+++ בו־ירוץ צדיק ו̀נשגב׃ כי־בי ירבו ימיך ו̀יוסיפו ל̀ך ש̀נות חיים׃