# פרק מ"ב - פסוק ל"ז

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-or-hachaim/ch42-v37/

**לאמר את שני בני וגו'**. טעם אומרו **לאמר** במקום זה. נתכוין לומר כי לא הוציא מפיו דבר זה בפירוש משום קללת חכם (מכות יא.), אלא אמר דבור שהמובן ממנו הוא זה ולא הוציא מפיו בפירוש מיתת בניו. ואומרו **את שני** פי' שנים מהנמצאים כי ד' היו לו, ואומרו **תמית** תעניש, ומצינו עונש כזה כאומרם ז''ל (ויק''ר פ''ז) בפ' ובאהרן התאנף וגו'. וטעם שלא רצה ראובן לחייב עצמו אלא בב', לצד כי הוא עונש עליון שיהיה חסר מצות פריה ורביה, לזה לא שעבד אלא דבר שאינו מזיקו לעולם הבא, ולזה נתחכם יהודה כשראה שלא נתרצה אביו לדברי ראובן ואמר (מ''ג ט') וחטאתי לאבי כל הימים סכן עצמו גם בעולם עליון:

**תנה אותו על ידי**. אולי כי בטוח היה להיותו נקי ובר מעון יוסף כי לא יארע לו דבר בלתי הגון, לזה דקדק לומר **תנה אותו על ידי** ואני אשיבנו מה שאין כן שאר אחים כי הם אשמים במכירת יוסף: