# פרשה א

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-1/

רבי הושעיה רבה פתח (משלי ח, ל): ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו', אמון פדגוג, אמון מכסה, אמון מצנע, ואית דאמר אמון רבתא. אמון פדגוג, היך מה דאת אמר (במדבר יא, יב): כאשר ישא האמן את הינק. אמון מכסה, היאך מה דאת אמר (איכה ד, ה): האמנים עלי תולע וגו'. אמון מצנע, היאך מה דאת אמר (אסתר ב, ז): ויהי אמן את הדסה. אמון רבתא, כמא דתימא (נחום ג, ח): התיטבי מנא אמון, ומתרגמינן האת טבא מאלכסנדריא רבתא דיתבא בין נהרותא.

דבר אחר אמון, אמן. התורה אומרת אני הייתי כלי אמנותו של הקדוש ברוך הוא, בנהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אמן, והאמן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דפתראות ופנקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלהים. ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): ה' קנני ראשית דרכו

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (תהלים קיא, ו): כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, מה טעם גלה הקדוש ברוך הוא לישראל מה שנברא ביום הראשון, ומה שנברא ביום השני, מפני עובדי כוכבים ומזלות, שלא יהיו מונין את ישראל, ואומרין להם הלא אמה של בזוזים אתם, וישראל משיבין אותן ואומרין להם, ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא (דברים ב, כג): כפתרים היצאים מכפתר השמידם וישבו תחתם, העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, כשרצה נתנה לכם, וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו, הדא הוא דכתיב: לתת להם נחלת גוים וגו', הגיד להם את כל הדורות

בראשית ברא אלהים, רבי תנחומא פתח (תהלים פו, י): כי גדול אתה ועשה נפלאות, אמר רבי תנחום הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחד של מחט, כל רוחו יוצא ממנו, והאדם עשוי מחלים מחלים, נקבים נקבים, ואין רוחו יוצא ממנו, מי יעשה כן (תהלים פו, י): אתה אלהים לבדך. אימתי נבראו המלאכים, רבי יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו וגו', וכתיב (תהלים קד, ד): עשה מלאכיו רוחות, רבי חנינא אמר בחמישי נבראו מלאכים, הדא הוא דכתיב (בראשית א, כ): ועוף יעופף על הארץ וגו', וכתיב (ישעיה ו, ב): ובשתים יעופף, רבי לולינא בר טברין אמר בשם רבי יצחק בין על דעתיה דרבי חנינא בין על דעתיה דרבי יוחנן, הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום, שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע, וגבריאל בצפונו, והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעו, אלא (ישעיה מד, כד): אנכי ה' עשה כל נטה שמים לבדי וגו' מאתי, מי אתי כתיב, מי היה שתף עמי בבריתו של עולם.

דבר אחר כי גדול אתה ועשה נפלאות, בנהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה, וגדולי המדינה מתקלסין עמו, שנושאין עמו במשאו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא הוא לבדו ברא את העולם, הוא לבדו מתקלס בעולם, הוא לבדו מתהדר בעולמו.

אמר רבי תנחומא, כי גדול אתה ועשה נפלאות, למה, כי אתה אלהים לבדך, אתה לבדך בראת את העולם

בראשית ברא אלהים, ששה דברים קדמו לבריאת העולם, יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות. התורה והכסא הכבוד, נבראו. תורה מנין, שנאמר (משלי ח, כב): ה' קנני ראשית דרכו. כסא הכבוד מנין, דכתיב (תהלים צג, ב): נכון כסאך מאז וגו'. האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח, עלו במחשבה להבראות, האבות מנין, שנאמר (הושע ט, י): כענבים במדבר וגו'. ישראל מנין, שנאמר (תהלים עד, ב): זכר עדתך קנית קדם. בית המקדש מנין, שנאמר (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון וגו'. שמו של משיח מנין, שנאמר (תהלים עב, יז): יהי שמו לעולם וגו'. רבי אהבה ברבי זעירא אמר אף התשובה, שנאמר (תהלים צ, ב): בטרם הרים ילדו, ואותה השעה תשב אנוש עד דכא וגו', אבל איני יודע איזה מהם קדם, אם התורה קדמה לכסא הכבוד ואם כסא הכבוד קדם לתורה, אמר רבי אבא בר כהנא התורה קדמה לכסא הכבוד, שנאמר (משלי ח, כב): ה' קנני ראשית דרכו וגו', קודם לאותו שכתוב בו (תהלים צג, ב): נכון כסאך מאז. רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רבי יצחק אמרו, מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, משל למלך שהיה נשוי למטרונה אחת, ולא היה לו ממנה בן, פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק, אמר טלו מילנין וקלמין זו לבני, והיו הכל אומרין, בן אין לו והוא אומר טלו מילנין וקלמין זו לבני, חזרו ואמרו המלך אסטרולוגוס גדול הוא, אלולי שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד ממנה בן לא היה אומר טלו מילנין וקלמין לבני. כך אלולי שצפה הקדוש ברוך הוא שאחר עשרים וששה דורות ישראל עתידין לקבל את התורה, לא היה כותב בתורה צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל.

אמר רבי בנאי, העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג, יט): ה' בחכמה יסד ארץ וגו'. רבי ברכיה אמר בזכות משה, שנאמר (דברים לג, כא): וירא ראשית לו. רב הונא בשם רב מתנה אמר, בזכות שלשה דברים נברא העולם, בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים, ומה טעם, בראשית ברא אלהים, ואין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר טו, כ): ראשית ערסתיכם, אין ראשית אלא מעשרות, היך דאת אמר (דברים יח, ד): ראשית דגנך, ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר (שמות כג, יט): ראשית בכורי אדמתך וגו'

רב הונא בשם בר קפרא פתח (תהלים לא, יט): תאלמנה שפתי שקר וגו', אתפרכן, אתחרשן, אשתתקן. אתפרכן אתחרשן, היך מה דאת אמר (שמות ד, יא): או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה', ואומר (בראשית לז, ז): והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי. אשתתקן, כמשמעו (תהלים לא, יט): הדברות על צדיק, חי העולמים. (תהלים לא, יט): עתק, שהעתיק בבריותיו. (תהלים לא, יט): בגאוה, אתמהה בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית. (תהלים לא, יט): ובוז, אתמהה מבזה על כבודי, דאמר רבי יוסי בר חנינא כל המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא, בכבודו של מקום על אחת כמה וכמה, ומה כתיב אחריו (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ליראיך ולא לבוזים את מוראך [הרב] אל יהי במה רב טובך, בנהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבים, ובמקום האשפה, ובמקום הסריות, כל מי שהוא בא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות, אינו פוגם. כך כל מי שהוא בא לומר העולם הזה נברא מתוך תהו ובהו, אינו פוגם, אתמהה. רב הונא בשם בר קפרא אמר, אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו, בראשית ברא אלהים, מנין הן, והארץ היתה תהו ובהו

רבי יהודה בר סימון פתח (דניאל ב, כב): הוא גלא עמיקתא ומסתרתא. הוא גלא עמיקתא, זו גיהנם, שנאמר (משלי ט, יח): ולא ידע כי רפאים שם, ואומר (ישעיה ל, לג): העמיק הרחב. ומסתרתא, זו גן עדן, שנאמר (ישעיה ד, ו): למחסה ולמסתור מזרם וממטר, ואומר (תהלים לא, כא): תסתירם בסתר פניך.

דבר אחר הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (ישעיה כט, טו): הוי המעמיקים מה'. ומסתרתא, אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (ישעיה כט, טו): לסתר עצה. (דניאל ב, כב): ידע מה בחשוכא, אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (ישעיה כט, טו): והיה במחשך מעשיהם. (דניאל ב' כב): ונהורא עמה שרא, אלו מעשיהם של צדיקים, דכתיב (משלי ד, יח): וארח צדיקים כאור נגה, ואומר (תהלים צז, יא): אור זרע לצדיק וגו'.

אמר רבי אבא סרונגיא, ונהורא עמה שרא, זה מלך המשיח, שנאמר (ישעיה ס, א): קומי אורי וגו'. בפסיקתא, אמר רבי יהודה בר סימון מתחלת בריתו של עולם הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, בראשית ברא אלהים וגו', ולא פרש, והיכן פרש להלן (ישעיה מ, כב): הנוטה כדק שמים. ואת הארץ, ולא פרש, והיכן פרש להלן (איוב לז, ו): כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב לח, לח): בצקת עפר למוצק וגו'. ויאמר אלהים יהי אור, ולא פרש, והיכן פרש (תהלים קד, ב): עטה אור כשלמה

רבי יצחק פתח (תהלים קיט, קס): ראש דברך אמת וגו', אמר רבי יצחק מתחלת בריתו של עולם ראש דברך אמת. בראשית ברא אלהים, (ירמיה י, י): וה' אלהים אמת. ולעולם כל משפט צדקך, שכל גזרה וגזרה שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה, ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשיות בראו העולם. וידברו אלהים, אין כתיב כאן, אלא וידבר אלהים. ויאמרו אלהים, אין כתיב כאן, אלא ויאמר אלהים. בראשית בראו אלהים, אין כתיב כאן, אלא ברא אלהים

רבי יהושע בן לוי בשם רבי לוי אמר, זה שהוא בונה צריך ששה דברים, מים, ועפר, ועצים, ואבנים, וקנים, וברזל. ואם תאמר עשיר הוא ואינו צריך לקנים, הרי הוא צריך לקנה המדה, שנאמר (יחזקאל מ, ג): ופתיל פשתים בידו וקנה המדה. כך התורה קדמה אותן שש קדימות (משלי ח, כא כב): קדם, ומאז, ומעולם, ומראש, ומקדמי, תרין בפרשה (משלי ח, כא כב): ה' קנני

פילוסופי אחד שאל את רבן גמליאל, אמר ליה ציר גדול הוא אלהיכם, אלא שמצא סממנים טובים שסיעו אותו, תהו, ובהו, וחשך, ורוח, ומים, ותהומות. אמר ליה תפח רוחיה דההוא גברא, כולהון כתיב בהן בריאה, תהו ובהו, שנאמר (ישעיה מה, ז): עשה שלום ובורא רע. חשך (ישעיה מה, ז): יוצר אור וגו', מים (תהלים קמח, ד): הללוהו שמי השמים והמים, למה, שצוה ונבראו. רוח (עמוס ד, יג): כי הנה יוצר הרים וברא רוח. תהומות (משלי ח, כד): באין תהמות חוללתי

רבי יונה בשם רבי לוי אמר, למה נברא העולם בב', אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו, כך אין לך רשות לומר, מה למטה, מה למעלה, מה לפנים, מה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולהבא. בר קפרא אמר (דברים ד, לב): כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך, למן היום שנבראו אתה דורש, ואי אתה דורש לפנים מכאן. (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים, אתה דורש וחוקר, ואי אתה חוקר לפנים מכאן.

דרש רבי יהודה בן פזי במעשה בראשית בהדיה דבר קפרא, למה נברא העולם בב', להודיעך שהן שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא.

דבר אחר, ולמה בב' שהוא לשון ברכה, ולמה לא באל"ף שהוא לשון ארירה.

דבר אחר, למה לא באל"ף שלא לתן פתחון פה לאפיקורסין לומר היאך העולם יכול לעמד שהוא נברא בלשון ארירה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הרי אני בורא אותו בלשון ברכה, והלואי יעמד.

דבר אחר, למה בב' אלא מה ב' זה יש לו שני עוקצין, אחד מלמעלה ואחד מלמטה מאחוריו, אומרים לב' מי בראך, והוא מראה בעוקצו מלמעלה, ואומר זה שלמעלה בראני. ומה שמו, והוא מראה להן בעוקצו של אחריו, ואומר ה' שמו.

אמר רבי אלעזר בר חנינא בשם רבי אחא, עשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא, אמרה לפניו רבונו של עולם, אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי, אמר לה הקדוש ברוך הוא העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג, יט): ה' בחכמה יסד ארץ וגו', למחר אני בא לתן תורה בסיני ואיני פותח תחלה אלא בך, שנאמר (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך. רבי הושעיא אומר למה נקרא שמו אל"ף, שהוא מסכים מאל"ף, שנאמר (תהלים קה, ח): דבר צוה לאלף דור

אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, מנצפ"ך צופים אמרום הלכה למשה מסיני. רבי ירמיה בשם רבי חיא בר אבא אמר, מה שהתקינו הצופים, מעשה היה ביום סגריר, ולא נכנסו חכמים לבית הועד, והיו שם תינוקות ואמרו בואו ונעשה בית הועד, אמרו מה טעם כתיב מ"ם מ"ם, נו"ן נו"ן, צד"י צד"י, פ"א פ"א, כ"ף כ"ף. אלא ממאמר למאמר, ומנאמן לנאמן, ומצדיק לצדיק, ומפה לפה, מכף לכף. ממאמר למאמר, ממאמר של הקדוש ברוך הוא למאמר של משה. מנאמן לנאמן, מהקדוש ברוך הוא שנקרא אל מלך נאמן, למשה שנקרא נאמן, דכתיב (במדבר יב, ז): בכל ביתי נאמן הוא. מצדיק לצדיק, מהקדוש ברוך הוא שנקרא צדיק, דכתיב (תהלים קמה, יז): צדיק ה' בכל דרכיו, למשה שנקרא צדיק, דכתיב (דברים לג, כא): צדקת ה' עשה. מפה לפה, מפיו של הקדוש ברוך הוא לפיו של משה. מכף לכף, מכף ידו של הקדוש ברוך הוא לכף ידו של משה. וסימו אותן, ועמדו חכמים גדולים בישראל, ויש אומרים רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא היו, וקראו עליהן (משלי כ): גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו, באנכי דרבי מאיר וכו': יב רבי יודן בשם עקילוס אמר, לזה נאה לקראו אלוה, בנהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה, ועדין לא בנה לה דימוסיות, ועדין לא בנה לה פריבטאות, בתחלה מזכיר שמו ולבסוף קטיזמה שלו. ברם יחידו של עולם, בתחלה פעל ולבסוף נתקלס. שמעון בן עזאי אומר (שמואל ב כב, לו): וענתך תרבני, בשר ודם מזכיר שמו ואחר כך שבחו, פלן אגוסטולי, פלן פראטאטא. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא משברא צרכי עולמו אחר כך מזכיר שמו, בראשית ברא, ואחר כך אלהים

תנא רבי שמעון בן יוחאי, מנין שלא יאמר אדם לה' עולה, לה' מנחה, לה' שלמים. אלא עולה לה', מנחה לה', שלמים לה' : תלמוד לומר (ויקרא א, ב): קרבן לה', והרי דברים קל וחמר, ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש אמרה תורה לא יחול שם שמים להקריב, המחרפים והמגדפים והעובדים עבודת כוכבים, על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם. רבנן אמרין בשר ודם בונה בנין, בשעה שהבנין עולה בידו, הוא מרחיב ועולה, ואם לאו, מרחיב מלמטה ומיצר מלמעלה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא את השמים, שמים שעלו במחשבה, ואת הארץ, ארץ שעלתה במחשבה. רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר, אפלו אותן שכתוב בהן (ישעיה סה, יז): כי הנני בורא שמים חדשים, כבר הן ברואין מששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו, כב): כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה, הארץ חדשה אין כתיב כאן, אלא החדשה

רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא אמר לו בשביל ששמשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכין ורקין מעוטין, אתין וגמין רבוין, הדין את דכתיב הכא, מה הוא, אמר ליה, אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ, היינו אומרים השמים והארץ אלהות הן, אמר ליה (דברים לב, מז): כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק הוא מכם, למה שאין אתם יודעין לדרש בשעה שאי אתם יגעין בו, (דברים לב, מז): כי הוא חייכם, אימתי הוא חייכם, בשעה שאתם יגעין בו. אלא את השמים, לרבות חמה ולבנה ומזלות, ואת הארץ, לרבות אילנות ודשאין וגן עדן. רבי תנחומא משום רב הונא אמר (שמות לח, כב): ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את אשר צוה אתו משה, לא נאמר, אלא את כל אשר צוה ה' את משה, אפלו דברים שלא שמע מפי רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני. רבי חוניא בשם רבי אמר (מלאכי כ, ו): תורת אמת היתה בפיהו, אלו דברים ששמע מפי רבו. ורבנן אמרי (משלי ג, כו): כי ה' יהיה בכסלך, אפלו דברים שאתה כסיל בהן, (משלי ג, כו): ושמר רגלך מלכד, רבי דוסאי אמר, מן ההוריה. רבי אבהו אמר, מן העברה. רבי לוי אמר, מן המזיקין.

אמר רבי אבדימוס, אם נתת מכסך צדקה, הקדוש ברוך הוא משמרך מן הפיסין ומן הזמיונות, מן הגלגלאות ומן הארנונית

בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים השמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ. ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים. אלו מביאין טעם לדבריהם, ואלו מביאין טעם לדבריהם. על דעתיהון דבית שמאי דאינון אמרין השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ, משל למלך שעשה לו כסא, ומשעשאו עשה איפיפורין שלו, כך אמר הקדוש ברוך הוא (ישעיה סו, א): השמים כסאי והארץ הדם רגלי וגו'. ועל דעתיהון דבית הלל דאינון אמרין הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים, משל למלך שבנה פלטין, משבנה את התחתונים אחר כך בנה את העליונים, כך (בראשית ב, ד): ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

אמר רבי יהודה בר אילעי, אף דין קרא מסיע לבית הלל (תהלים קב, כו): לפנים הארץ יסדת, ואחר כך (תהלים קב, כו): ומעשה ידיך שמים.

אמר רבי חנין ממקום שהמקרא מסיע לבית שמאי, משם בית הלל מסלקין אותו. (בראשית א, ב): והארץ היתה, כבר היתה, רבי יוחנן בשם חכמים אמר, לבריאה שמים קדמו, ולשכלול, הארץ קדמה.

אמר רבי תנחומא אנא אמרי טעמא, לבריאה השמים קדמו, שנאמר (בראשית א, א): בראשית ברא אלקים, ולשכלול הארץ קדמה, שנאמר (בראשית ב, ד): ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

אמר רבי שמעון בן יוחאי, תמה אני היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על ברית שמים וארץ, אלא שאני אומר שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה, שנאמר (ישעיה מח, יג): קרא אני אליהם יעמדו יחדו.

אמר רבי אלעזר בן רבי שמעון אם כדעת אבא למה פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ, אלא מלמד ששניהם שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויעקב, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא כו, מב): וזכרתי את בריתי יעקב וגו', מלמד ששלשתן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן, ובמקום אחד הוא אומר (שמות ו, כו): הוא אהרן ומשה, מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב, ובמקום אחד הוא אומר (במדבר יד, ל): כי אם כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון, מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים תורין לבני יונה, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יב, ו): ובן יונה או תר לחטאת, מגיד ששניהם שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים כבוד אב לאם, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יט, ג): איש אמו ואביו תיראו, מגיד ששניהן שקולין זה כזה, אבל אמרו חכמים האב קדם לאם, מפני שהוא ואמו חיבין בכבוד אביו. בכל מקום הוא מקדים בריאת שמים לארץ, ובמקום אחד הוא אומר (בראשית ב, ד): ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, מגיד ששניהם שקולין זה כזה.