# פרשה יא

> מקור: https://rabenu.app/books/bereshit-rabbah/parsha-11/

ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו, כתיב (משלי י, כב): ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. ברכת ה' היא תעשיר, זו השבת, שנאמר: ויברך אלהים את יום השביעי. ולא יוסיף עצב עמה, זה האבל, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט, ג): נעצב המלך על בנו

ויברך אלהים את יום השביעי וגו', רבי ישמעאל אומר ברכו במן וקדשו במן, ברכו במן, שכל ימות השבת היה יורד עמר, בערב שבת שני עמרים. וקדשו במן, שלא ירד בו כל עקר. רבי נתן אומר, ברכו במן, וקדשו בברכה. רבי יצחק אמר ברכו במן, וקדשו במקושש, וברכו בעטיפה. רב הונא אמר צריך להחליף. רבי חיא בשם רבי יוחנן אמר צריך לערב. אבין בר חסדאי אמר צריך לשלשל. רבי ירמיה ורבי זעירא הוון מהלכין כחדא, ואסתלקת גולתיה דרבי ירמיה ושלשלה רבי זעירא, הדא אמרה צריך לשלשל. רבי אלעזר אומר ברכו בנר, ובי היה המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק ולא חסר כלום. ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת. ברכו במאורות, רבי שמעון בר יהודה איש כפר עכו אומר משום רבי שמעון, אף על פי שנתקללו המאורות מערב שבת, אבל לא לקו עד מוצאי שבת, אתיא כרבנן ולא אתיא כדרבי אמי, דאמר רבי אמי אדם הראשון לא לן כבודו עמו, מה טעם (תהלים מט, יג): ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. ורבנן אמרי, לן כבודו עמו, ומוצאי שבת נטל ממנו זיוו וטרדו מגן עדן, הדא הוא דכתיב (איוב יד, כ): משנה פניו ותשלחהו. כיון ששקעה חמה בלילי שבת, בקש הקדוש ברוך הוא לגנז את האורה, וחלק כבוד לשבת. הדא הוא דכתיב: ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, ברכו באורה, כיון ששקעה החמה בלילי השבת התחילה האורה והיתה משמשת, התחילו הכל מקלסין, הדא הוא דכתיב (איוב לז, ג): תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ, מפני מה ואורו על כנפות הארץ, אמר רבי יהודה בר רבי סימון, אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שהסתכל הקדוש ברוך הוא באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה שמעשיהן מקלקלין, עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבוא. ומנין שגנזה, שנאמר (איוב לח, טו): וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. ומנין שהתקינה לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (משלי ד, יח): וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום. רבי לוי בשם רבי זעירא אמר, ל"ו שעות שמשה אותה האורה, שנים עשר של ערב שבת, ושנים עשר של לילי שבת, ושנים עשר של שבת. כיון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט, יד): ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני, אותו שכתוב בו (בראשית ג, טו): הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, בא להזדוג לי, מה עשה הקדוש ברוך הוא, זמן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן אור וברך עליה, הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. מה ברך עליה, בורא מאורי האש. אתיא כשמואל, דאמר שמואל מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת, מפני שהיא תחלת בריתה. רב הונא בשם רב ורבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר, אף מוצאי יום הכפורים מברכין עליו, מפני ששבת האור כל אותו היום

ברכו ביציאה, רבי לוי בשם רבי יוסי ברבי חנינא אמר, כל יום שיש בו חסרון, כתיב בו ברכה ואינו חסר כלום. בחמישי נבראו עופות ודגים, ובני אדם שוחטין עופות ואוכלים, וצדים דגים ואוכלין, וכתיב בו ברכה ואינו חסר כלום. בששי נברא אדם ובהמה, ובני אדם שוחטין בהמה ואוכלין, ובני אדם מתים, וכתיב בו ברכה ואינו חסר כלום. בשביעי מאי אית לך למימר, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר, מפני היציאה

רבי אלעזר בשם רבי יוסי אמר, מפני איסטניסים ברכו במטעמים. רבנו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת, הביא לפניו תבשילין של צונן אכל מהם וערב לו, עשה לו סעודה בחול הביא לפניו תבשילין רותחין, אמר לו אותן ערבו לי יותר מאלו. אמר לו תבל אחד הן חסרין. אמר לו וכי יש קילרין של מלך חסר כלום, אמר לו שבת הן חסרין, אית לך שבת. רבי ישמעאל ברבי יוסי שיליה לרבי, אמר לו בני בבל בזכות מה הן חיים, אמר לו בזכות התורה. ובני ארץ ישראל בזכות מה, אמר לו בזכות מעשרות. ואנשי חוצה לארץ בזכות מה, אמר לו בזכות שהן מכבדין את השבתות וימים טובים.

אמר רבי חיא בר אבא פעם אחת זמנני אדם אחד בלודקיא והביא לפנינו דיוסקוס אחד טעון בי"ו מוטות, ובו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ותינוק אחד היה יושב באמצעיתו, והיה מכריז ואומר (תהלים כד, א): לה' הארץ ומלואה תבל וישבי בה, כל כך למה שלא תזוח דעתו של בעל הבית עליו. אמרתי לו בני מהיכן זכית לכל הכבוד הזה. אמר לי, טבח הייתי, וכל בהמה יפה שהייתי רואה כל ימות השבת הייתי מפרישה לשבת. ואמרתי לו לא על מגן זכית.

אמר רבי תנחומא, עובדא הוה ברומי בערובת צומא רבה, והוה תמן חד חיט ואזל דיזדבן ליה חד נון, אשתכח הוא וטליא דאיפרכוס קיימין עילויה, הוה הדין מסיק ליה בטימי והדין מסיק ליה בטימי, עד דמטיא לשנים עשר דינרין, ונסבא ההוא חיטא. בענתא דאריסטון אמר איפרכוס לטליה למה לא איתית לי נון. אמר ליה, מרי מה לכפר מינך, אזלית ולא הוה תמן אלא חד נון, ואשתכחית אנא וחד יהודאי קיימין עילויה, והוה הוא מסיק ליה בטימי ואנא מסיק ליה בטימי, עד דמטיא לשנים עשר דנרין, מה הות בעא דנייתא לך נון בתרי עשר דנרין, אתמהא. אמר ליה מאן הוא, אמר ליה בר נש פלן, שלח בתריה ואתא לגביה, אמר ליה מה חמית חיט יהודאי דאכלת נון בתרי עשר דנרין. אמר ליה מרי אית לן חד יום, בכל חובין דאנן עבדין כל יומי שתא, הוא מכפר עלינן. וכד הוא אתא לית אנן צריכין ליקורי יתיה. אמר כיון שהבאת ראיה לדבריך הרי אתה פטור. מה פרע לו הקדוש ברוך הוא, הלך וקרע אותה וזמן לו בתוכה מרגליות טובה, והיה מתפרנס הימנה כל ימיו

טורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא, אמר מה יום מיומים, אמר ליה ומה גבר מן גוברין. אמר מה אמרית לך, ומה אמרת לי. אמר ליה אמרת לי מה יום מיומים, מאי שנא יומא דשבתא מכל יומא, ואמרית לך ומן גבר מגוברין, מאי שנא טורנוסרופוס מכל גוברין. אמר ליה שרצה המלך לכבדני. אמר ליה אף זו שרצה הקדוש ברוך הוא לכבדה. אמר ליה מנאן את מודע לי, אמר ליה הרי נהר סמבטיון יוכיח, שמושך אבנים כל ימות השבת, ובשבת הוא נח. אמר ליה לנגדא את נגיד לי, אתמהא. אמר ליה והרי המעלה את המת בזכורו יוכיח, שהוא עולה כל ימות השבת ובשבת אינו עולה, וההוא גברא להוי בדק באבוהי. חד זמן צריך ובדק באבוהו, וסלק כל יומא דשבתא, ובשבתא לא סלק. בחד שבתא אסקיה, אמר ליה אבא מן דמיתת אתעבדית יהודי, אתמהא. מפני מה עלית כל ימות השבת, ושבת לא עלית. אמר ליה כל מי שאינו משמר את השבת אצלכם ברצונו, כאן הוא משמר אותו בעל כרחו. אמר ליה וכי עמל יש לכם שאתם עמלים כל ימות השבת, ובשבת אתם נוחין. אמר ליה כל ימות השבת אנו נדונין ובשבת אנו נוחין. חזר אצל רבי עקיבא, אמר לו אם כדבריך שהקדוש ברוך הוא מכבד את השבת, אל ישב בה רוחות, אל יוריד בה גשמים, אל יצמיח בה עשב. אמר ליה תפח רוחיה דההוא גברא, אמשל לך משל, לשנים שהיו דרין בחצר אחת, אם אין זה נותן ערוב וזה נותן ערוב, שמא מתרין לטלטל בחצר. אבל אם היה אחד דר בחצר, הרי הוא מתר בכל החצר כלה, אף כאן הקדוש ברוך הוא לפי שאין רשות אחרת עמו, וכל העולם כלו שלו, מתר בכל עולם כלו. ולא עוד אלא שהרי אוכלי המן מעידין עליו, שכל ימות השבת היה יורד ובשבת לא היה יורד

פילוסופוס אחד שאל את רבי הושעיה, אמר לו אם חביבה היא המילה, מפני מה לא נתנה לאדם הראשון, אמר לו מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו ומניח את פאת זקנו, אמר לו מפני שגדל עמו בשטות, אמר לו אם כן יסמא את עינו ויקטע את ידיו וישבר את רגליו, על ידי שגדלו עמו בשטות. אמר ליה ולאלין מליא אתינן, אתמהא. אמר לו להוציאך חלק אי אפשר אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשיה, כגון החרדל צריך למתוק. התורמוסים צריך למתוק. החטין צריכין להטחן. אפלו אדם צריך תקון

רבי יוחנן בשם רבי יוסי בר חלפתא אמר, אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת, ירש את העולם במדה, שנאמר (בראשית יג, יז): קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו'. אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (בראשית לג, יח): ויחן את פני העיר, נכנס עם דמדומי חמה, וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה, שנאמר (בראשית כח, יד): והיה זרעך כעפר הארץ וגו'

דבר אחר, למה ברכו, רבי ברכיה ורבי דוסתאי ורבי שמואל בר נחמן. רברכיה ורבי דוסתאי אומרים שאין לו בן זוג, חד בשבתא, תרי, תלתא, ארבעתא, חמשא, ערובתא, שבתא לית לה בן זוג. רבי שמואל בר נחמן אמר שאינו נדחה, יום טוב נדחה, יום הכפורים נדחה, שבת אינה נדחית. תני רבי שמעון בן יוחאי, אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם לכלן יש בן זוג, ולי אין בן זוג. אמר לה הקדוש ברוך הוא כנסת ישראל היא בן זוגך. וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקדוש ברוך הוא זכרו הדבר שאמרתי לשבת, כנסת ישראל היא בן זוגך, הינו דבור (שמות כ, ח): זכור את יום השבת לקדשו

רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר, שלשה בריות היה הקדוש ברוך הוא בורא בכל יום ויום, באחד ברא שמים וארץ ואורה. בשני, רקיע וגיהנם ומלאכים. בשלישי, אילנות ודשאין וגן עדן. ברביעי, חמה ולבנה ומזלות. בחמישי, עופות ודגים ולויתן. בששי, אדם וחוה ורמשים.

אמר רבי פנחס בששי ברא ששה, אדם, וחוה, ורמש, ובהמה, וחיה, ומריאים.

אמר רבי בניא אשר ברא אלהים ועשה אין כתיב כאן, אלא אשר ברא אלהים לעשות, כל מה שהיה הקדוש ברוך הוא עתיד לבראת בשביעי, הקדים וברא אותו בששי

רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר, אף על גב דאת אמר: כי בו שבת מכל מלאכתו, ממלאכת עולמו שבת, ולא שבת לא ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת הצדיקים, אלא פועל עם אלו ועם אלו, מראה לאלו מעין דוגמא גטורין שלהן ולאלו מעין דוגמא גטורין שלהן. מנין שפרענותם של רשעים קרויה מלאכה, שנאמר (ירמיה נ, כה): פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא. ומנין ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה, שנאמר (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם.